בתחילת פרק מג מסופר שהרעב כבד בארץ וכי האחים צריכים לחזור למצרים כדי לבקש עוד אוכל. סיבה קצת מוזרה, לא? יש לחזור למצרים כי שמעון שם, בכלא.

למה הם לא בהולים לקחת את שמעון? בסוף פרק מב ראובן הציע לרדת עם בנימין ולהביא את שמעון, ואם הוא ייכשל  הוא מוכן את שני בניו לתת למוות! אבל יעקב מסרב. אין יוסף, שמעון איננו, יש חשש לבנימין ואתה גם מנדב את הבנים שלך למות? קודם כול שבו כאן ושיהיה שקט. מדוע מקבלים האחים את הסירוב? האם הם לא למדו ערבות הדדית מהי? אולי הם הפעם למדו להיות רגישים ליעקב, גם במחיר של להשאיר את שמעון בכלא לעת עתה? אולי מחכים לשעה הנכונה לשחרר אותו? ואולי יש בעיה עם שמעון?

אם נחזור ונעיין בפרק מב נגלה שיוסף הוא זה שבחר בשמעון כעירבון: “…וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם” (מב, כד).

אז מה הסיפור של יוסף עם שמעון? מדוע דווקא בו יוסף בוחר?

מדרש בראשית רבה: “לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם, מפני שהוא דחפו לבור. ופירש אותו מלוי, שלא יטלו עליו עצה” (בראשית רבה צא, ו).

לפי המדרש, שמעון הוא זה שבפרק לז דחף את יוסף לבור. נקמה? לא בהכרח. יוסף הרגיש שזה הזמן הנכון להפריד בין שמעון ללוי, שלא יזממו ביחד מזימות נגדו. למה דווקא להפריד בין הצמד חמד הזה? ומאיפה הביא המדרש את הרעיון?

נלך עוד אחורה – בפרק לד, בפרשת אונס דינה, שמעון ולוי הם אלה שהורגים את אנשי העיר של שכם וחמור, על אף שהיה הסכם עם יעקב.

כלומר בתודעה של יוסף וגם של חז”ל  שמעון ולוי הם אלימים ומסוכנים וצריך להפריד ביניהם.

והנה, גם יעקב בפרדה מבניו בבראשית מט, בא אִתם חשבון על אותו מעשה בפרק לד, ומנבא להם שהם יופצו בישראל. לא רק מפריד ביניהם, אלא מנבא שכל שבט יופץ וייפרד בתוכו. בתרגום לתורה המיוחס ליונתן: “אמר יעקב, אם יגורו שמעון ולוי שניהם ביחד אין מלך ושלטון יכול לעמוד בפניהם, ועל כן אחלקם בין שאר השבטים”

יש להם כוח אלים והרסני, וכאשר הם ביחד  כוחם חזק פי כמה.

את לוי רגע נשים בצד. מה עולה בגורלו של שבט שמעון?

בספר במדבר (בפרק כה) מסופר כי שבט שמעון ממשיך להבאיש את ישראל כאשר זמרי, ראש השבט, שוכב עם אחת מבנות נשיאי מדיין לעיני כל ישראל. בעקבות המעשה 24 אלף מבני שמעון נפלו. עוד דרך להעלים את שבט שמעון.

בברכת משה בספר דברים לג שבט שמעון כלל לא מוזכר. לימים, כפי שמסופר בספר יהושע, נחלתם תיטשטש בתוך שבט יהודה, כשם ששבט לוי לא מקבל נחלה.

מדרש תנחומא (סימן י) ממשיך בהשפלה של שבט שמעון “וכל מי שמסבב על הפתחים הוא משבט שמעון”,‏‏‏ כלומר, הם עניים ומחזרים על הפתחים, וכך נפוצים לכל עבר. גם לוי נפוץ וניזון מתרומות, אלא שלוי מקבל את הנדבה בדין, כתרומות ומעשרות לכוהנים.

מה אני לומדת?

אני מקנאת בכתוב, שיודע איך לזהות אלימות ולמגר אותה. אפס סובלנות לאלימות.

(תמונה: pio3/shutterstock.com)