אחד המשפטים המייצגים ביותר בגידת חברים הוא “הגם אתה ברוטוס?” מתוך המחזה יוליוס קיסר מאת ויליאם שייקספיר. אלה, לפי המחזה, היו המילים האחרונות של קיסר כשהתנפלו עליו חברי הסנאט ודקרו אותו למוות. ההפתעה הגדולה של קיסר הייתה שגם ברוטוס, מי שחשב אותו לתומכו הנאמן, וכנראה בנו, היה בין קושרי הקשר ולקח חלק פעיל ברצח.
כמו יוליוס קיסר גם איוב מטיח בחבריו: “אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל; כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ”. איוב ממשיל את חבריו לנחלים מלאים במים בעונה הגשומה, כאשר ממילא יש שפע של מים, ונעלמים בעונה היבשה כשבאמת צריך אותם.
אחרי היוודע האסון שנחת על איוב רעיו מגיעים לנחמו. הם יושבים המומים מולו ולא אומרים דבר, “כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד”. ראשון מתעשת אליפז ומחולל תפנית ביחס של הרעים לאיוב – משתיקה משתתפת לדיבור רציונלי, פילוסופי ומרוחק שהוא כדקירות סכין בלבו של איוב.
לכן, כשאיוב ממשיל את חבריו לנחל בוגד, הוא לא מתייחס למהות הדברים, אלא מצביע על איזו מוטיבציה שאולי מניעה אותם לחפש רבב בו ובמעשיו, ולנסות ולהצדיק את האסונות שפקדו אותו.
יותר מרמז למוטיבציה אפשר למצוא בדברי אליפז. הוא פותח בכמה פסוקים של הזדהות ואז פונה לרטוריקת ה”אבל” הידועה: “אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל, וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִ” (איוב ה). כך הוא מייצב את עצמו לצד החזק – האלוהים.
בצער רב יש להודות, אנשים נוטשים חברים בצרה. לפעמים גודל האסון מבהיל ומבריח, לעיתים זו המבוכה וחוסר הידיעה מה יש לעשות במצב כזה, אבל הנטישה הצינית ביותר היא החבירה לחזק הפוגע, ליתר ביטחון ומתוך פחד מגורל דומה.
רעי איוב, כמו ברוטוס, ערכו כנראה מה שמכונה “ניהול סיכונים” והצטרפו למנצחים. הם אולי הצליחו לשכנע את עצמם בצדקת דרכם, אבל ריח רע של ציניות עולה ממעשיהם.
ד”ר מיכל שוורץ היא חוקרת ספרות ועורכת
**אנא לחצו על הנושא אליו תרצו לעבור**
