לורד אקטון ההיסטוריון והפוליטיקאי הבריטי היה נוהג לומר בשמץ של מרירות כי ניסיון חייו לימד אותו ש”כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט”. לצערנו מנהיג העושה ברכוש הציבור כבתוך שלו הפך לחלק משגרת מהיומיום שלנו. נראה כי יהושע הצליח להתמודד עם האתגר ונמנע מלנצל את הכוח והסמכות הנתונים בידיו לרעה.

אולי שני פסוקים בפרק יט יכולים לפתור את החידה איך להיות מנהיג בלי לנצל את הציבור. “וַיְכַלּוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ לִגְבוּלֹתֶיהָ וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בְּתוֹכָם. עַל פִּי יְהֹוָה נָתְנוּ לוֹ אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם וַיִּבְנֶה אֶת הָעִיר וַיֵּשֶׁב בָּהּ” (מט-נ). “וַיְכַלּוּ לנחל את הארץ” – קודם מסיימים את המשימה ומחלקים לכולם את הנחלות ורק בסוף יהושע המנהיג מקבל חלק לעצמו. לא רק שהוא מקבל את חלקו אחרון אלא שהפסוק מדגיש “וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל” – יהושע אינו נוטל את חלקו, אלא מקבל אותו מהעם. היכולת לקבל ולא לקחת מדגישה את ההבדל בין תחושת “מגיע לי” לבין תחושת אחריות.

המיקום של נחלתו של יהושע חשוב לא פחות מאשר האופן שבו הוא זוכה בה. הנחלה של יהושע נמצאת “בתוכם” – יהושע רואה את עצמו חלק בלתי נפרד מהעם. התפישה של יהושע מתבטאת בצורה היפה ביותר דווקא כבדרך אגב. הפסוק השני המספר על “העיר אשר שאל”. כמה יפה ועדין זה כשבעל שררה שואל, האם יוכל גם הוא לקבל חלק. הוא אינו תובע ואינו דורש, אלא שואל.

חלק ניכר מחוקי המלך נועד כדי להגביל ולצמצם את כוחו של המלך. דברים יז: “..לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים … וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים … וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד” (טז-יז). יהושע הולך בעקבות מורו הגדול, משה רבנו, שהעיד על עצמו: “…לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי” (במדבר טז (טו).

יהושע היה מנהיג שהוביל את המהלך הכביר של כיבוש וירושת הארץ.

יהושע העמיד את השמש בגבעון ואת הירח בעמק איילון.

יהושע היה גם מנהיג שידע להמתין בצניעות לסוף התור.