הוויכוח הנוקב על מדינה יהודית ודמוקרטית, האם תיתכן, רצוי שיתחיל בפסוק כב: “משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה”. עֶקרון העל בחברה האנושית. והוא נשמע כל כך יפה, נכון ומובן מאליו, עד שראוי להזכיר שהוא לגמרי לא.

האדם הוא גזען מטבעו. כל חבורה אנושית, מעצם התקבצותה, מתבססת על נתונים יחודיים לה – גזע, צבע, אמונה, מנהגים, טריטוריה – ומבססת קשר הדדי בין חבריה. באופן טבעי יבקש כל שבט להיטיב את זכויות חבריו ולקפח את בני השבט האחר. אלא שבני ישראל, והדברים ידועים, למדו על בשרם כמה רחוק זה יכול להגיע. התקבצותם כאומה באה על רקע היותם עבדים, תת-אדם, נטולי זכויות, מושלכים ממשפחת העמים. הם הבינו את שיעור היסוד והולידו את הקוד היהודי: שוויון זכויות ושוויון במשפט הכרחיים לקיומך כאדם. ולא גרוש פחות.

ננדוד מספר ויקרא אל מגילת העצמאות, המסמך המכונן של מדינת ישראל. כן, זו ש”תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין”, וכל היתר. אבל עוד לפני כן, גם היא אינה שוכחת מנַיִן באנו ולשם מה נועד כל השוויון הלא-מובן-מאליו הזה: “המדינה היהודית תעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות במשפחת העמים”. הקוד הדמוקרטי: רוצה להיות בן אנוש, חבר במשפחת העמים? תן בדיוק אותו דבר. מידה תחת מידה, ולא גרוש פחות.

ועכשיו אל המקום שאליו התקבצנו אנו כאומה. יהודים וגויים, מקומיים וזרים, ישראלים וערבים, חילונים וחרדים, אשכנזים ומזרחים, גברים ונשים, לבנים ושחורים. מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית. הן יכולות לדור בכפיפה אחת. הן חייבות לדור בכפיפה אחת. הולדתן במקום אחד משותף, כל כך מובן מאליו. ואליו עדיין לא הגענו.

(אילוסטרציה: Tom Tomshutterstock.com)