שבע שנות שובע ואחריהן שבע שנות רעב – זה מה שצפוי לארץ מצרים. הרע בוא יבוא. אין מנוס ממנו.

במובן מסוים, אין צורך בחלומות של פרעה, את האמת הזו כולנו יודעים – הרע בוא יבוא. במוקדם או במאוחר, אם רב אם מעט. הברכה המקובלת “שלא תדעו צער” היא פראזה ריקה – כולנו נדע צער, אין מנוס מכך.

עצתו של יוסף למלך מצרים איננה רק התמודדות מקומית עם המשבר התזונתי הצפוי במזרח התיכון, אלא הדרך הראויה להיאבק במפלצת הרע המאיימת להתעורר – לנסות ולאגור את השפע. לשמור מהטוב לימים שיבוא רע. לטעון את מצברי הברכה ולמלא את מחסני האושר.

מי שיודע כיצד לעשות זאת זוכה בצדק לכינוי שמעניק פרעה ליוסף – “איש אשר רוח אלוהים בו” (בראשית מא, לח).