בשנות התבגרותי, וגם לאחר מכן, העסיקה אותי שאלת  מקור יהדות אתיופיה. קראתי אין ספור תיאוריות; אחת מהן קסמה לי תמיד – אולי בגלל המפגש השוויוני שהמקור הזה מציע למוצא שלי, אולי בגלל העוצמה הנשית. זהו המקור הגורס שיהודי אתיופיה הם צאצאי שלמה המלך ומלכת שבא… מלכת שבא… אני אוהבת איך שהשם שלה מתגלגל על לשוני.

אני מדמיינת אותה שחומה ומתולתלת, עדינה וחזקה, מתגרה ונועזת. סקרנית וקשובה לעצמה. לפי המסורת האתיופית (הנוצרית המוסלמית והיהודית גם יחד), היה היתה מפלצת שנהגו להקריב לה בנות צעירות. מלכת שבא הצעירה, עם בואה להיות הקורבן, שלפה חרב והרגה את המפלצת – ומיד הוכתרה למלכה.

היא קראה תיגר על מי ששנים פחדו ורעדו ממנו, על המוסכמות, ונהיתה למנהיגת הממלכה. וכמלכה, היא שומעת על מקומות רחוקים, על ממלכות אחרות. והיא סקרנית. המפגש שלה עם שלמה המלך מצטייר לי עם המון יצריות, תשוקה חנוקה, סקרנות. שלמה מייד נשבה ביופיה, או בסקרנותה כלפיו; אולי מה שמכשף את שלמה, זו הדרך הפשוטה והאנושית שבה היא רואה אותו: אדם.

ובל נשכח, כל זאת בתקופה שבה השלטון הבלעדי הוא של גברים.

באה מלכת שבא, מסתכלת למלך בעיניים, ומעניקה מאוצרות ממלכתה: המור, הלבונה ויופיהּ הטבעי. שלמה המלך נותר ללא מילים, ו”אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה”. הוא נותן לה, על פי אחת ממסורותינו המערביות – בן.

לפי המסורת האתיופית, היה זה שלמה שהערים על מלכת שבא, התייחד עמה – וגירסה זו דווקא נשמעת לי משכנעת יותר. בין אם כך או אחרת, כעבור תשעה חודשים נולד בנם מנליק, אשר גדל ומתחנך באתיופיה על ידי מלכה חד הורית. בטיול הבגרות שלו הוא מגיע לבקר את אביו – שלמה המלך, וזה ממאן לשלחו חזרה לאתיופיה. מספרים, כי בסופו של דבר חזר מנליק לאמו באתיופיה, ושלמה משלח אותו לדרכו עם משלחת של אלף איש מכל שבט – וסך בכל 12,000 איש, הלוא הם יהודי אתיופיה הראשונים. כך מתחילה לה ממלכת מנליק, והיא אחת התיאוריות למקור שלי כיהודיה.

מלכת שבא, אשה שלוקחת את גורלה בידיה, חוצה גבולות, מנצחת את הבלתי אפשרי: זאת היא המלכה שלי.