פרשת מקץ, הפרשה העשירית בספר בראשית

פרשת מקץ היא פרשת השבוע העשירית בספר בראשית. היא קרויה כשם המילה הראשונה של הפרשה: “וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר” (מ”א,א’). לחלונות יש פתרון כפי שרבי עובדיה ספורנו כתב:” כשם שאי אפשר לבר בלא תבן. כך אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים” [1] . אך גם תוצאה מעשית: יוסף מונה למשנה למלך מצרים. וכך ניתנו לו סמכויות על מנת להכין את מצרים לשנות הרעב: “אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ” (מ’). תפקידו לדאוג כי מצרים תצבור די מזון בשנים הטובות על מנת לספק את צרכיה בשנים הרעות.

ויעקב אבינו מבקש מעשרת בניו (להוציא בנימין – בן הזקונים) לרדת מצרים על מנת להביא מזון למשפחותיהם. יוסף הצדיק מכיר אותם אך הם לא מזהים את האח שמכרו לישמעליים. יוסף מערים עליהם מכשולים וכאשר הוא שולח אותם חזרה, ן הוא משאיר אצלו את שמעון כבן ערובה לכך שיביאו בפעם הבאה את אחיו בנימין. הרעב נמשך ובני יעקב יורדים שוב למצרים, הפעם עם בנימין, אחי יוסף. הוא מוזמנים לבית יוסף וחוששים כי “אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת-חֲמֹרֵינוּ” (מ”ג,י”ח) – הפרשה נקטעת בנקודת מתח.

תחילתה של הפרשה היא שנת 2229 לבריאת העולם והיא מספרת על האירועים בתקופה של תשע שנים. היא מתחילה “מקץ” שנתיים בבית הסוהר וחולפות בה שבע שנות שובע ומסתיימת בשני שנות רעב.

1. תאור חלומות פרעה

יוסף פותר החלומות במצרים, בציור מאת פטר פון קורנליוס – המקור:ויקישיתוף,

1.  – שני חלומות וכפי שיוסף הצדיק אומר :”חלופ פרעה אחד הוא”(כ”ה). החלום הראשון מתאר שבע פרות דלות ורעות “אוכלות” – בריאות בשר ויפות מראה. החלום השני – שבע שיבולים צנומות דקות קדים “בולעות” –  מלאות וטובות.
2. פתרון החלום – פרעה אינו מקבל את פתרון של חרטומי מצרים “לא היה לו קורת רוח בפתרונם” (רש”י). יוסף הוצא מהבור ומסביר לפרעה כי העובדה של “הישנות החלום…פעמיים…וממהר האלוקים לעשותו” (ל”ג).
3. מינוי יוסף למשנה– יוסף מציע להכין את מצרים לשנות הרעב ופרעה קובע:”אין נבון וחכם כמוך” (ל”ט) . וכך הוא מתחיל בתפקידו. אף נושא אישה אסנת בת פוטי פרע כהן – מרקע מכובד, נולדים לו שני הבנים: אפרים ומנשה. שנות השפע הסתיימו והחלו שנות הרעב. והעם המצרי נהנה מכישורין של יוסף ובא לקנות ממנו לחם (נ”ה).
4. הרעב ב”כל הארצות” – הוא מגיע גם ליעקב אבינו בארץ כנען. הוא שומע כי במצרים יש מזון ושולח לשם את בניו וכך “ונחיה ולא נמות” (מ”ב, ב’). יוסף מזהה אותם ומכריז כי הם מרגלים. הוא תופס אותם בדיבורים: מדוע הם רק עשר ולא  אחד-עשרה ודורש כי יביאו את האח שנותר בכנען.
5. זכרון מכירת יוסף – התאור המקראי נעצר לפסוקים בודדים. האחים עושים חשבון נפש. כאן מתגלה כי הם ראו את “צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו” (מ”ב, כ”א). רק עכשיו הקורא מקבל תמונה על האירוע מהעבר. ראובן מעלה את  גירסתו ויוסף שומע הכל “כי הוא המליץ בינותם” (מ”ב, כ”ג).
6. אחים שבים עם מזוןהביתה – האחים חוזרים עם מזון ומספרים ליעקב את הקורות אותם. הם מספרים לו כי בפעם הבאה יהיה עליהם לרדת עם בנימין, בנו האהוב. הרעב כבד והם יורדים מצרימה, כאשר יהודה ערב לאחיו הקטן.
7. חןסף מתכנן את הפקת הלקחים – הפעם הם יורדים עם “זמרת הארץ”. יעקב נוטה לגרוע מכל ןמכריז “כאשר שכלתי שכלתי” (ט”ו). יוסף מארח אותם בביתו. וכאשר הם מתכוננים לשוב הביתה, נמצאה הסיבה ויוסף מודיע כי בנימן, אשר בכליו נמצא הגביע הגנוב יהיה לעבדו ואתם תשובו הביתה. לכך יהודה לא מסכים ופרשת ויגש ממשיכה בעלילה.

אחי יוסף לפני יוסף – ציור:Claes_Cornelisz__Moeyaert 1633 המקור:ויקישיתוף Eloquence

התוכנית הכלכלית[

יוסף הצדיק נטל על עצמו משימה, להכין את ארצו לקראת שבע שנות רעב. הוא עשה זאת בשלבים והשיג את מטרתו. בנוסף לכך גם הכין תשתית לקליטת משפחות אחיו בארץ מצרים. להלן השלבים:

1. מינוי פקידים – “יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע” (מ”א,ל”ד). תרגום יונתן בן עוזיאל מפרט: וימנה ממונים על הארץ ויוציאו אחד מחמישה, דהיינו יקחו הכל ומזה יחלקו חמישית לעם וארבע חלקים יישארו למשמרת ^[5].
2. הקמת מחסנים – “וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ” (ל”ה) התבואה תצטבר על ידי הנאמנים לפרעה בערים והם יישמרו על המחסנים. התרגום מוסיף כי התבואה תגנז במערות. על ה”ערים” מבאר מדרש רבה:” אוכל שדה העיר, אשר סביבותיה, נתן בתוכה, נתן מה שבתחום טבריה, בטבריה.ומה שבתחום ציפורי, בצפורי. מפני שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה.”
3. הצלחת האגירה – “וַיִּקְבֹּץ אֶת-כָּל-אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם … וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר כִּי-אֵין מִסְפָּר” (מ”ח) – המשימה הצליחה. בידי יוסף  מלאי תבואה מספיק.
4. מכירה במזומן – “וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם …” (נ”ו) אונקלוס כתב: וכל יושבי הארץ באו למצרים לקנות תבואה מיוסף. גם האחים נהגן  כך.חי יוס]

במקרא נאמר:” וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יֹוסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם.” ^[6]. לא בני יעקב, אלא אחי יוסף ולא מקרית היא ההגדרה. התורה מכוונת ומדריכה אותנו לקראת העימות בין יוסף לאחיו. ואכן, מיד עם הגעת האחים למצרים מתרחש המפגש ביניהם. תהליך העימות נדון בדף פרשת שבוע של הרב שמעון גולן מאפרת ^[7]

לפי מדרש רבה יוסף ציפה לאחיו והוא מתאר איך נוצר המפגש:” “אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבור אוכל. מה עשה ? הושיב שומרים על כל הפתחים ואמר להם: ראו כל מי שנכנס  לשבור אוכל כתבו שמו ושם אביו. לערב הָביאו פתקים, ועשו כך. כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם. לערב הֵביאו לו הפתקים. זה קורא ראובן בן יעקב ואחד קורא שמעון בן יעקב ואחד לוי וכן השוערים כל אחד שלו. מיד אמר להם יוסף: סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד ונתן שמותם לבעל האוצר ואמר לו ראה כשיבואו האנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני.” ^[8]

הרמב”ן טוען שהמפגש לא תוכנן מראש על ידי יוסף, אלא היה הליך שגרתי: “ועל דרך הפשט יתכן שהיו באים לפניו מכל הארצות, והוא שואל וחוקר עליהם ומצוה לפקידים תמכרו לאנשי עיר פלונית כך וכך תבואה ממין פלוני, והוצרכו בני יעקב לבא לפניו בתוך הבאים מארץ כנען לצוות עליהם כמה ימכרו לארצם, כי הם ראשונים לאשר באו מארץ כנען, והם באו לפניו בעבור כולם.”

הרב גולן מאתר בעימות את השלבים הבאים:

1. יוסף מכיר את אחיו.
2. יוסף מתנכר אליהם.
3. חזרה: יוסף מכיר את אחיו.
4. האחים אינם מכירים אותו.

עובדה שהכרת יוסף את אחיו מוזכרת פעמיים. לפי דעת אבן עזרא מדובר בשתי “הכרויות” שונות: “בתחילה הכיר שהם אחיו, ואחרי כן הסתכל בכל אחד והכירו.” גם הרמב”ן מחלק את הכרתו של יוסף לשני שלבים; הראשון מהוסס במידה מסוימת, והשני ודאי: “מיד שראה אותם הכירם, ופחד אולי יכירוהו, ויתנכר אליהם ששם המצנפת על מצחו וקצת הפנים ושינה עצמו… או יהיה ויתנכר בכאן, שהתנכר להם בדבריו שדבר להם קשות ואמר להם בכעס כאילו לא יבוא אדם לפניו לשבור, מאין באתם לפני? ויאמרו מארץ כנען לשבור אוכל, וכאשר הזכירו לו זה אז נתברר לו שהם אחיו באמת וזה טעם ויכר יוסף, פעם שנית, כי נתוסף לו בהם היכר וידיעת אמת.”

בין הגורל לבין האנושיות