Latest update April 22nd, 2018 5:16 PM
מי שפגש נערים שזורקים אבנים בירושלים יודע שהתשובה לבעיה לא יכולה להיות רק ענישה. נערים צריכים מסגרות, חברה מחבקת ואמונה בעתיד טוב יותר. זה נכון לזורקי אבנים יהודים, וזה נכון גם לערבים
מוקדם יותר השבוע קראתי ברפרוף מהיר את הכותרת: “בעקבות חשד לפיגוע בירושלים: נתניהו יכנס דיון חירום על המלחמה במיידי אבנים“, ולרגע חשבתי לעצמי: “וואו, צעד חשוב בכיוון הנכון”.
כמי שעבדה בשנה האחרונה עם נוער עובר חוק בירושלים, הכרתי נערים רבים שהעבירות שלהם היו עבירות אלימות ממניעים לאומניים. במילים פשוטות יותר ומנומסות פחות: הם הלכו מכות עם ערבים, יידו אבנים על מכוניות של ערבים וכו’.
העבודה עם הנערים אפשרה לי להיחשף לעולם שלם של מניעים, אינטרסים, אידאולוגיות, רעיונות ומחשבות. היא אפשרה לי להכיר את הפנים, השם, החיוך, השאיפות והאכזבות של אותם נערים, שבחדשות כל מה שיכתבו עליהם זה “מבצעי תג מחיר”, או “3 נערים ביצעו פשע שנאה היום בירושלים”. לרגע חשבתי שנתניהו מתכוון להתייחס לאותם נערים ולמעשיהם, להיאבק באלימות ובשנאה, ולטפל באחת הבעיות החמורות שקיימות בחברה שלנו כיום.
אולם כשהתעמקתי קצת יותר בכתוב, הבנתי שהמלחמה של נתניהו היא רק נגד מיידי האבנים “שלהם”, אלה שמיידים אבנים “עלינו”. כמובן, אין ספק שיש לנו את הזכות להגן על עצמנו מפני מיידי האבנים כלפינו. עלינו לשמור על עצמנו ולדאוג לביטחוננו. אף אזרח לא צריך לחשוש להיפצע או חלילה להיהרג בדרכו הביתה בחג. לכן, דיון החירום שנתניהו כינס יכול להתברר כמוצדק. אולם כחברה מוטלת עלינו גם חובה ברורה וחד משמעית לחנך, ואם צריך גם לגנות ולהוקיע את האלימות מתוכנו. חברה שלא נחרדת ממפגעים שיוצאים מתוכה, היא לא חברה שראוי לחיות בה.
> הפתרון של נתניהו לקיפאון המדיני הוא מלחמת דת בירושלים
נגררים לשנאה. הפגנת אנשי ימין בירושלים 18.11.2014 (יותם רונן/אקטיבסטילס)
יחד עם זאת, ובניגוד לאמירות המקובלות שמגיעות מימין ומשמאל לאחר כל פעולה אלימה של הנוער שלנו, לפיהן “עלינו להוקיע את אותם מפגעים”, אני דווקא חושבת שעלינו להוקיע את האלימות, אולם לא את המפגעים. עלינו לחשוב איך אנחנו מחזירים אותם אלינו, לחברה, לקהילות שלהם, למסגרות חינוכיות או לתעסוקה שוטפת.
מניסיון, מרבית הנערים האלה רוצים לחזור לחברה, אולם לא תמיד יודעים את הדרך. חלקם התגלגלו לביצוע העבירה סתם כי זה מה שעושים עם “החבר’ה” או כי אלה המסרים שהם שמעו וקלטו בבית. חלקם עשו זאת מתוך אידאולוגיה מוצקה, וחלקם סתם פעלו מתוך שעמום או חוסר הפנמה.
אני מאמינה שגם אלה וגם אלה יכולים לעבור תהליך משמעותי שבסופו לא יחזרו לבצע עבירות. מעבר לאמונה, ישנן גם סטטיסטיקות שמוכיחות זאת. כך למשל, תכנית “סיכויים”, אותה ריכזתי בירושלים, המיועדת לנוער עובר חוק במטרה למנוע עבריינות חוזרת ולהרחיק את הנערים ממעגל הפשיעה תוך שילובם בקהילה, מתגאה בכ-90 אחוז נערים שסיימו את התכנית ולא חזרו לבצע עבירות (הנתון מתוך אתר הארגון “ידידים”).
אחד המאפיינים הבולטים של הנערים שהגיעו לתכנית סיכויים, הוא היעדר האפשרויות שהעתיד צופן להם. רובם לא יסיימו בית ספר תיכון, חלקם הגדול לא יתגייס לצבא, ולמעשה מגיל צעיר מאוד הם יתחילו לעבוד בעבודות זמניות ומזדמנות, עבודות בהן המשכורת נמוכה ואין אפשרויות קידום משמעותיות.
אבנים שלנו, אבנים שלהם
ועל זה בדיוק ראש הממשלה נתניהו צריך לכנס דיון חירום. הוא צריך “להילחם” במיידי האבנים הישראלים, כי אסור לנו להכיל ולאפשר אלימות כזו בתוכנו. אבל בד בבד, רצוי גם לשנות טרמינולוגיה, ולהפוך את המלחמה לניסיון אמיתי לשיקום אותם נערים. השיקום צריך לכלול שיח אמיתי וביקורתי על המניעים שהביאו אותם לבצע את העבירות, אבל גם מתן הזדמנויות לעתיד טוב יותר ולחיים שכיף יותר לדמיין בתור נערים. חשוב להדגיש ששיקום לאו דווקא סותר ענישה. חשוב לפעמים גם להעניש, בוודאי שעל מעשים חמורים. ויחד עם זאת, ענישה לבדה לא תחזיר את הנערים לחברה ולא בהכרח תגרום להם לא לבצע עבירות אלימות בעתיד, אלא להפך.
ואולי, אם יתבונן ראש הממשלה בצד השני, יבין שבסך הכל אנחנו די דומים. הנערים שלנו והנערים שלהם, מיידי האבנים שלנו ומיידי האבנים שלהם, כולם עושים זאת מתוך ייאוש, בנקודה בה אין להם הרבה מה להפסיד, כי אין אפשרויות מפתות באופק והעתיד גם כך לא זוהר ומנצנץ כל כך.
אולי הבלבול הראשוני שלי הוא בדיוק העניין כאן. כמו שמלחמה במיידי האבנים “שלנו” רק תדחק אותם סופית לשולי החברה או מעבר להם, וכנראה רק תתדלק את המשך האלימות, כנראה שגם מלחמה במיידי האבנים “שלהם” לא תהיה יעילה כל כך.
אז אולי מוטב שראש הממשלה יכנס דיון חירום בניסיון לכונן כאן הווה ועתיד טובים יותר, לכולנו. הווה ועתיד בהם יהיה גם לנו וגם להם מה להפסיד מיידוי אבנים ומאלימות. הווה ועתיד בהם אנחנו לא רק ממהרים לגנות את האלימות, משני הצדדים, אלא גם חושבים איך מונעים אותה להבא.
מור הרניק בלום ריכזה בשנה האחרונה את תכנית “סיכויים” של ארגון ידידים בירושלים, תכנית המיועדת לנוער בסיכון עובר חוק, במטרה למנוע עבריינות חוזרת.
צעיר זורק אבנים, ירושלים 2010 (אן פאק / אקטיבסטילס
נערים יהודים שתוקפים ערבים עושים זאת במחאה גזענית נגד ערבים. ערבים מוחים נגד הכיבוש. אלה סיבות שונות באופן קיצוני, ולכן גם הפתרונות הדרושים הם שונים. מאמר תגובה
מור הרניק בלום מציעה במאמרה, “התשובה לאבנים היא שיקום לנערים, לא החרפת האלימות“, שפורסם היום בשיחה מקומית, מענה לאלימות של נוער בירושלים – יהודי וערבי כאחד. התשובה שהיא מציעה היא החלפת הטיפול באמצעות מערכת אכיפת החוק בטיפול באמצעות מערכת הרווחה, ובפרט – שיקום של אותם נערים ופתיחת העתיד שלהם, שהיה סגור עד עכשיו.
אם ננסח מחדש את טענתה של הרניק בלום נוכל לראות שהיא טוענת שטיפול בנוער מנותק הוא אמצעי אפקטיבי למאבק נגד מחאה עממית. עם האבחנה הזו אין לי אלא להסכים – אלא שאז עולה השאלה, האם ראוי להילחם כנגד המחאה העממית המדוברת? האם כל המחאות העממיות זהות, וכולן פסולות אפריורית?
הפתרון שמציעה הרניק בלום הוא פתרון שהוא הן אפקטיבי יותר והן הומני יותר מאשר הפתרון המקובל במקרים כאלה, זה שהממשלה החליטה שוב לנקוט בו למרות שהוכח שהוא אינו אפקטיבי. אכיפה אגרסיבית תביא לתחושת רדיפה, שתביא בתורה להתגברות האלימות. מערכות שיקום יעילות וטובות יתנו עתיד לנערים, ובכך גם ישפרו את תנאי חייהם וגם יגרמו להם להסס לפני שהם מסכנים עתיד זה, ויש סיכוי טוב שאף יפחיתו את רמת האלימות.
מתנחלים זורקים אבנים ליד חייל, נבי סאלח, 2010 (יותם רונן / אקטיבסטילס)
עם זאת, אני חלוק עם הרניק בלום על הגדרת הבעיה, ובפרט על הכריכה של נערים יהודים וערבים יחד. אמנם גם אלה וגם אלה עוסקים בהפרת הסדר הציבורי, אולם אי אפשר להתעלם מכך שהם עושים זאת מסיבות שונות לחלוטין. בעוד נערים יהודים מפרים את הסדר הציבורי במחאה לאומנית-גזענית נגד נוכחותם של ערבים במרחב הציבורי, נערים ערבים עושים זאת במחאה נגד הכיבוש. אלו שתי מטרות שונות מהותית, ואי אפשר להתייחס אליהן כאילו הן זהות.
המאבק נגד כנופיות להב”ה דרך מועדוניות ויום לימודים ארוך הוא מאבק מבורך – גם בגלל שהוא מעניק עתיד לנערים חסרי עתיד, וגם משום שהוא מונע מגופשטיין וחבר מרעיו את הדלק שהם זקוקים לו על מנת להבעיר את להבתם הגזענית.
בניגוד לזאת, המאבק נגד “האינתיפאדה הירושלמית” באמצעות מערכת הרווחה הוא בעייתי. הוא אמנם מעניק עתיד מסוים לנערים שחסרים כל עתיד – ובכך אין ספק שהוא עדיף על יחידות הצלפים שהן הכלי המועדף על נתניהו – אבל מטרתו היא, בסופו של דבר, למנוע התקוממות נגד הכיבוש של מזרח ירושלים. למה אני בעד המוראביטאת
מאת סמאח סלאימה | 18.9.2015
וחשוב לזכור שלא ניתן לנתק את אופיו של המאבק העממי מסיכויי ההצלחה של ניסיון השיקום. הנערים שחוברים לגופשטיין שייכים, אמנם, לקבוצות מודרות בחברה היהודית, אבל גם כך הם זוכים לפריבילגיות רבות שנערים פלסטינים ממזרח ירושלים לעולם לא יוכלו להשיג.
כולנו יודעים, הרי, שתכניות שיקום לנערים פלסטינים לעולם לא יתוקצבו באותה מידה כמו תכניות לנערים יהודים; וגם אם יתוקצבו באופן זהה, העתיד של נער פלסטיני, ובפרט נער פלסטיני חסר אזרחות ממזרח ירושלים, מוגבל ומצומצם בהרבה מעתידו של נער יהודי, גם נער יהודי ששייך לקבוצה מודרת.
והפערים האלה נובעים ישירות מהדברים שעבורם נאבקים הנערים הפלסטינים. כל עוד נמשך הכיבוש, כל עוד פלסטינים הם אזרחים סוג ב’ (או ג’, או ז’, תלוי היכן הם מתגוררים) – טווח האפשרויות של פלסטינים יהיה מוגבל באורח מבני לעומת טווח האפשרויות של יהודים.
לכן, אני מצטרף לקריאתה של הרניק בלום להקצות משאבים משמעותיים למאבק בהשתוללות הגזענות בירושלים דרך תכניות לנוער מנותק; המאבק ב”הפרות הסדר”‘ של פלסטינים צריך להיעשות דרך מתן עתיד ותקווה לא לנערים הספציפיים העוסקים במאבק זה, אלא דרך מתן עתיד ותקווה לעם הפלסטיני (ולזה הישראלי) דרך חתירה לסיום הכיבוש וסיום הסכסוך.
ד”ר נדב פרץ וייסוידובסקי, מרצה למדיניות חברתית בביה”ס לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון
צעיר זורק אבנים, ירושלים 2010 (אן פאק / אקטיבסטילס)
Aug 14, 2017 0
Apr 22, 2018 0
Apr 22, 2018 0
Apr 21, 2018 0
Apr 20, 2018 0
Apr 09, 2018 0
Apr 09, 2018 0
Mar 28, 2018 0
Mar 09, 2018 0
commons.wikimedia.org
על נשים, ההלכה היהודית וגיוס לצבא
על פי ההלכה היהודית, שבאה לידי ביטוי בדבריהם של כל גדולי ישראל, אסור לכל אישה להתגייס לצבא וגם לא לשירות לאומי. איסור זה הוא ללא תנאי. הרטוריקה המתייחסת לאיסור חמורה ביותר: זה בדין “ייהרג ואל יעבור”.
הבסיס ההלכתי לאיסור הוא אביזרייהו דעריות. בצבא, בהיותו גוף סמכותי, נתונות הבנות בעיקר לשליטתם של גברים. כך גם בשירות הלאומי. במסורת היהודית, הבת נתונה למרותו של אביה או של בעלה. אין שום דמיון לכל מקום עבודה אחר, ששם יכולה הבת לקום ולעזוב
שתי המדינות, שחברו לארה”ב במתקפה נגד משטר אסד, הסבירו את פעילותן והזהירו את דמשק מהמשך השימוש בנשק כימי. “מסר לעולם כי הדבר אינו מקובל”, אמרה מיי. שר החוץ הצרפתי: “נחצה קו אדום, נגיב שוב אם ייחצה בעתיד”
ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי אמרה הבוקר (שבת) כי המתקפה המשולבת בסוריה הייתה “מוצדקת ולגיטימית”, אחרי שספגה ביקורת מצד האופוזיציה בממלכה. לדבריה, מטרת התקיפה הייתה להרתיע את סוריה משימוש נוסף בנשק כימי ולהעביר מסר לעולם כולו כי הדבר אינו מקובל, אחרי שעשרות אזרחים נהרגו בתקיפה בדומא לפני שבוע. היא תופיע ביום שני בפני הפרלמנט ותדון בתקיפה.
בהתייחסות ראשונה לתקיפה אפשרית של ארה”ב בסוריה הוסיף פוטין כי יחסיה של מוסקבה עם וושינגטון כיום אינם דומים ליחסים בין המדינות בעבר. על פי תמונות לוויין, רוסיה החלה לפנות את כוחותיה מבסיסה הימי בטרטוס
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אמר הערב (רביעי) כי “המצב בעולם מדאיג, אנחנו מקווים שהשכל הישר יגבר”. זאת, בהתייחסות ראשונה לתקיפה האפשרית של ארצות הברית בסוריה, בעקבות המתקפה הכימית בדומא שבפרברי דמשק, שבה נהרגו עשרות אזרחים. רוסיה וסוריה מכחישות כי נעשה שימשו בנשק כזה.
מנכ”ל פייסבוק מארק צוקרברג התייצב שלשום בסנאט כדי למסור עדות בנוגע לשורת שערוריות שנקשרו לרשת החברתית שאותה ייסד. בנוסף למילים החשובות שאמר לחוקרי הוועדות שישבו מולו, אי אפשר היה להתעלם מהחליפה והעניבה שלבש, שמאוד לא אופייניות לו. אתרים רבים ברחבי העולם מיהרו להתייחס למראה של צוקרברג ולהשלכות הפוליטיות של הבחירה בחליפה ועניבה על פני הטי-שירט האפורה המזוהה עמו כל כך.
“ברגע של משבר עבר צוקרברג מג’ינס וטי-שירט לחליפה חדשה ונוצצת ולעניבה, שגם הן לא הצליחו להסוות את המבט המפוחד על פניו”, כתבו בווג. “המטרה הייתה להיראות יותר ייצוגי, כפי שדרש ממנו המעמד
מזכ”ל חיזבאללה התייחס לתקיפת הבסיס הצבאי באזור חומס, שבה נהרגו בין היתר גם נציגים איראנים בסוריה. לדבריו, ישראל הכניסה עצמה לעימות ישיר מול טהראן. “מה שהיה לפני התקדים הזה לא יהיה אותו דבר, איראן אינה מדינה חלשה ופחדנית”
דיווח: מזכ”ל הג’יהאד האסלאמי נמצא בתרדמת; “ייתכן שהורעל”
מזכ”ל חיזבאללה חסן נסראללה התייחס היום (שישי) לתקיפת שדה התעופה הצבאי T4, הסמוך לחומס שבסוריה, שיוחסה לישראל. בנאום מוקלט ששודר ברובע דאחיה שבביירות לרגל הבחירות לפרלמנט בלבנון, אמר כי “ישראל עשתה טעות היסטורית וטיפשית בכך שתקפה כוח איראני בכוונה תחילה על מנת להרוג”. הוא הוסיף כי “בכך ישראל הכניסה את עצמה לעימות ישיר מול איראן. זהו תקדים, מה שהיה לפני התקדים הזה לא יהיה אותו דבר אחריו”.
הנסיך הארי וארוסתו מייגן מרקל החליטו שלא להזמין מנהיגים מרחבי העולם לחתונתם בחודש הבא, ועל כן גם ראשת הממשלה מיי כבר לא תקבל הזמנה בדואר. מי שכן הוזמנה היא אמליה בת ה-12, שנפצעה בפיגוע במנצ’סטר
הנסיך הארי וארוסתו מייגן מרקל, שיתחתנו בחודש הבא, החליטו שלא להזמין מנהיגים פוליטיים לאירוע המתוקשר. ההחלטה התקבלה ככל הנראה בשל גודלה של הכנסייה שבה ייערך הטקס החגיגי, וכן מכיוון שמעמדו של הארי, החמישי בתור לרשת את כתר המלוכה הבריטי, לא מצדיק אירוע בסדר הגודל של חתונת אחיו – שאליה הגיעו ראשי מדינות מכל קצווי תבל.
בשל ההחלטה לא תוזמן ראשת ממשלת בריטניה, תרזה מיי, וגם לא מנהיג האופוזיציה ג’רמי קורבין. בנוסף, לא יוזמנו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וקודמו ברק אובמה.
הפגנת חרדים נגד ניתוח גופת התינוק מאשדוד בכיכר השבת בירושלים
החרדים הקיצונים זרקו תפוחי אדמה, בצל ותפוזים לעבר השוטרים במהלך הפגנות • כעת הם נותרו ללא אוכל לחג • עסקנים קוראים לתרום אוכל בדחיפות
כנראה שזו הסיבה הכי ביזארית אי פעם למחסור באוכל: עסקנים בקבוצות החרדיות הקיצוניות מנסים לגייס תרומות “קמחא דפסחא” לאחר שהאוכל שתרמו לנזקקים במגזר הושלך על שוטרים
בין כסה לעשור, בין ראש השנה ליום הכיפורים, מונה המסורת היהודית עשרת ימי תשובה לחשבון נפש אישי. בדורות האחרונים הצטרפו למועדי ישראל עשרת ימי תודה, בין כסה לעשור לאומיים, בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום העצמאות. ואילו פינו מלא שירה כַּיָּם ולשוננו רינה כהמון גליו, אין אנחנו מספיקים להודות על הטוב שזכינו לו, לחיות בדור הגאולה. רק לפני רגע, נקברנו חיים בגאיות המוות של אירופה, והנה שבעים שנה אחרי, אנחנו חיים במדינה יהודית עצמאית, חזקה ומפותחת.
אלוף (מיל’) יעקב עמידרור: הסכסוך העולמי לאן?
המתיחות הגוברת סביב סוריה נובעת משתי סיבות. הראשונה היא ההתנגשות הצבאית בין איראן, הבונה שם את כוחה – לבין ישראל, המנסה למנוע זאת. השנייה היא הפעולה שמצופה שתבצע ארה”ב בתגובה לשימוש אכזרי בגז נגד אזרחים על ידי משטר אסד. רוסיה, שכוחותיה פרוסים במרחב, חוששת מהידרדרות בעקבות האירוע הראשון, ואינה רוצה שבן חסותה אסד ייפגע בגלל האירוע השני.
כל הפריפריות דומות בשונותן זו מזו. ועדיין, רבים, טובים ומבולבלים למדי מנסים לאכוף את המושג על כל דבר בעצם. כך מצאתי את עצמי לפני כמה שנים בכנס מול דוברת שדיברה מדם ליבה על מצב האמנות הרעוע בפריפריה, רק כדי להשתאות כשסיפרה שהיא מגיעה מ”פריפריית הרצליה”. פריפריה הפכה בעשור האחרון למילת קסם בפני עצמה, מושג מארגן אשר מוגדר לרוב רק בקילומטרים ובשקלים, אך מתחמק משאלות מורכבות של תודעת האחרות, בפגיעות משקעי עבר או במספר המדרגות הגדול יותר שתושביה נזקקים כדי לטפס אל העתיד
את המועדים המציא דור הורינו. ימי הציון החילוניים, המקודשים ביותר בעיני מי שאינם שומרי מצוות. אנחנו קבענו מתי תוזכר השואה, והיה חשוב לנו לקבוע זאת בהקשר למרד היהודים בגטו ורשה, למרות זניחותו בסיפור הנורא של שואת יהודי אירופה. שרירותית הרבה פחות היתה קביעת יום העצמאות כיום שבו הכריז בן־גוריון על הקמת המדינה, 24 שעות לפני תום המנדט הבריטי, שחל בשבת. סמיכות שני התאריכים סייעה לתחושה כי השואה הולידה את המדינה, למרות שדור המייסדים חלק על כך, וטען, בצדק, כי התביעה למדינה קדמה, בדור, לשואה.
ערן בר-טל:דמיינו עולם ללא גבולות
מהו החופש אם לא האפשרות לבחור בין כמה חלופות? אבל כמובן שחופש מגיע בכמה מידות, כשמידה מסוימת של חופש תמיד שמורה לנו. גם אסירים ושבויים מדווחים על פינות חבויות שבהן הצליחו לשמור על חופש פעולה וחופש מחשבה, שהותירו בהם את צלם האנוש. כי ברור שללא כל חופש אין שום משמעות לקיומנו. אנחנו זה הבחירות שאנחנו עושים ובלעדיהן אין לנו זהות. זה נכון ברמה האישית, וגם הקבוצתית – משפחה, חברה, מדינה.