בין שופינג במנהטן לשיחה קונספירטיבית באנדרטת מגדלי התאומים, הצליח יותם זמרי להבין למה העלייה לארץ מרגשת אותו כל כך
הכול התחיל לפני 33 שנים, כשנולדתי. ואז עברו 32 וחצי שנים, ולפני כמה חודשים קיבלתי הזמנה מארגון “נפש בנפש” להצטרף על חשבונם לטיסה מיוחדת של עולים מארה”ב לישראל. נדהמתי מההזדמנות, לא חיכיתי רגע ועניתי בהתלהבות שאני צריך לבדוק עם אשתי.
שירן מיד הסכימה, אך מכיוון שהייתה אז בחודשי ההיריון האחרונים שיערתי לעצמי שמדובר בטיפשות היריון קלאסית, וברגע שהעולל ייוולד היא תבין שהיא לא באמת יכולה להסתדר בלי הסיוע המאסיבי שלי לגידול הילד, בטח לא למשך ארבעה ימים.
ואכן עברו כמה חודשים, העולל כבר חגג חודשיים, מועד הטיסה הלך והתקרב ועמד על שבוע קדימה, והחלטתי לשם הסדר הטוב לשאול שוב את הגברת אם היא מוכנה שאסע. בואו נאמר בעדינות שמהירות ההסכמה שלה הייתה כזו שגרמה לי לפקפק במידת הנחיצות שלי לגידולו של העולל. הצחוק שהתפרץ כששאלתי אותה “את בטוחה שתסתדרי?” שם את החותמת על חוסר היעילות שלי. וכך, שבוע לפני תאריך היעד מצאתי את עצמי עם הסכמה מצד המנכ”לית, אך נטול ויזה.
הבריחה מניו-יורק איור: יבגני זלטופולסקי
כדי לנסות לקצר את תהליכי קבלת הוויזה המליצו לי ידידים לנסות להגיש את הבקשה בקונסוליה האמריקנית בירושלים, שתציל אותי מהתורים הארוכים בשגרירות האמריקנית בתל־אביב. לאחר שמילאתי כמה טפסים באינטרנט והתוודיתי שאיני חבר בארגון טרור, שאין לי ידע בהרכבת מטענים ושאני לא מתכוון לשחזר את אסון התאומים, נקבעה לי פגישה.
ובכן, מי מכם שמודאג מהבעיה הדמוגרפית הפלסטינית מוזמן לקפוץ לביקור קצר בקונסוליה ולהירגע. עשרות אם לא מאות פלסטינים במיטב מחלפותיהם עומדים בתור ארוך ומסודר כשביניהם משובצים כמה אנשים כמוני, שחשבו משום מה שירושלים תאיר פנים לבקשה שלהם.
ייאמר לזכותם של האמריקנים שהם מתקתקים את סירובי הוויזות די במהירות: לאחר זמן קצר בתור ניגשתי לדלפק בבעתה וגייסתי את האנגלית השוטפת ביותר שלי כדי להגיד “Hello, me need visa fast because flight”. הפקידה האמריקנית התרגשה מאוד מכך שיש לי טיסה בעוד שבוע ואני צריך את הוויזה מהר, והגיבה ב־”Don’t know, maybe, don’t know”.
הימים חלפו, מועד הטיסה התקרב ואין חדש מהקונסוליה. בינתיים, כדי לנסות לשכנע אותם שאיני גרסה אשכנזית של בן־לאדן החלטתי להעלות בכל יום כמה סטטוסים שתומכים בהסכם הגרעין עם איראן, מהללים את תרבות הצריכה במערב ומחמיאים לאובמה החתיך. זה עבד. כמה שעות לפני מועד הטיסה קיבלתי את הדרכון ובו הוויזה המיוחלת, והמראנו. ארצות הברית, אני מגיע לקחת לך יהודים. תתכונני.
הטיסה בחזרה לארץ הקודש במטוס עמוס העולים של “נפש בנפש” הייתה עתידה להמריא מניו־יורק ביום שני, ולרשותי עמדו כמה ימים כדי לנסות להבין מה סוד הקסם של העיר שגרמה לשירן להגיד לי בפעם הקודמת שביקרה בה לבדה “מאמי, אני עדיין לא בטוחה שאני חוזרת”.
יומן מסע (סתם, נו, לא באמת מסע, כולה כמה ימים), יום 1
בכנות? יש משהו קצת מאכזב כשאתה יוצא משדה התעופה על שם קנדי בניו־יורק ומוצא את עצמך נוסע בשכונות עם בתים נמוכים, חנויות קטנות ורחובות מנומנמים ושואל את עצמך אם זה כל הסיפור. זה המקום שכל כך הרבה שירים חוברו עליו? זה המקום שבו בנה הווארד רוארק מהספר “כמעיין המתגבר” את בנייניו המופלאים? האם השכונה הנתנייתית הזאת היא המקום שמיליוני מהגרים מכל העולם שואפים להגיע אליו? ואז, אחרי חצי שעת נסיעה, או שעה בפקקים, אתה מגלה שזו הייתה בסך הכול הקדמה חיוורת.
פתאום היא מכה בך. מנהטן. מפלצת בעלת אינספור ראשים המזדקרים לשמיים ומבהירים לך כמה עלוב וקטן אתה. יש להודות שנופי טבע אף פעם לא באמת הרשימו אותי – כלומר, אני לגמרי מאמין באלוהים, אבל תמיד הרגשתי שזה מוזר להתלהב מיצירותיו של אל כל יכול. העובדה שמי ששייכים לאותה משפחת יונקים שמשה דץ ואנכי שייכים אליה אחראיים לפלא הארכיטקטוני הזה, מרשימה אותי הרבה יותר.
לאחר עשר דקות של שיטוט ברחובות ו־45,982 תמונות של בניינים מטורפים (כן, אני נשמע כמו ילדה קטנה ומתלהבת, מה אכפת לכם, תנו לי) הגענו למלון. שמתי את חפציי ויצאתי לתור את רחובות העיר.
הבריחה מניו-יורק צילום: יותם זמרי
הבעיה בנחיתה בניו־יורק היא שלא משנה כמה הצלחת לנמנם במהלך הטיסה (ובואו נאמר שישנתי כל כך הרבה שבשלב מסוים מי שישבה לידי נגעה לי בלחי כדי לבדוק את טמפרטורת הגופה), בסופו של דבר הג’ט־לג יכה בך. וכשזה יקרה, זה יהיה כואב וחסר רחמים. כך שלאחר שעתיים־שלוש של שיטוטים וקריאות התפעלות עצרתי לרגע לנוח על ספסל והתעוררתי לאחר כרבע שעה על אותו ספסל בדיוק כשלפניי עשרים סנט של אנשים שחשבו שאני חסר בית ניו־יורקי טיפוסי (יש מצב שהמצאתי את הקטע של העשרים סנט. תזרמו).
בדרך בחזרה למלון עצרתי במסעדה קטנה וקסומה בשדרה השישית והזמנתי את מנת הבית המדהימה שהמקומיים מכנים “ביג מק”. בסיום הארוחה רציתי להודות לשף, אבל במקדונלדס הוא משום מה מעדיף לשמור על צניעות. ויתרתי וחזרתי לחדר להשלים קצת שעות שינה, ובערב עוד יצאתי לאיזו בירה, אבל בואו נאמר בעדינות שהג’ט־לג גזל ממני את יומי הראשון בניו־יורק. נרדמתי עם קצת בייסבול – רק אלוהים יודע למה מישהו בעל זכות בחירה צופה בזוועה הזו – והתעוררתי לבוקר חדש.
יומן מסע (טוב, סגרנו כבר שזה לא מסע, כולה כמה ימים), יום 2
במסגרת ההסכם הכן כתוב ביני לבין שירן, שבמסגרתו היא נשארת עם עולל בן חודשיים לבד בבית ואני נוסע להתפנן בניו־יורק, הבטחתי שאקדיש כמה שעות לאחד מהפשעים הגדולים ביותר של האנושות. אני מדבר כמובן על שופינג. במסגרת ההסכם נשלחה היישר אל מכשיר הטלפון שלי רשימה של פריטים שעליי לרכוש בשביל שירן והעולל ברמת פירוט ודיוק שהעידה יותר מכול על חוסר הביטחון המוחלט של שירן בי וביכולות האלתור שלי. ובצדק.
לא אכביר במילים. שני אוטובוסים, קניון “ג’רזי גארדן” אחד ענק, 38 מעלות בצל, 4 קומות, 67,839 חנויות, 56,298 מותגים, אפס אחוזי קליטה בטלפון, חוץ מבאזור האוכל ששם היו שני אחוזי קליטה בטלפון, 107,932 הודעות וואטסאפ משירן (מתוכן 107,931 הודעות “נו, לא כזה, מאמי. חכה, אני שולחת לך תמונה”), 12 חליפות לילד, 4 תיקים, 3 זוגות נעליים, 2 ג’ינסים ואחד אלוהינו. סיימתי.
באוטובוס בחזרה מניו־ג’רזי לניו־יורק התיישב לידי בחור נחמד שניהל איתי שיחה של כעשרים דקות בערך על החיים, הקניות ומזג האוויר. הכול הלך חלק עד שהתברר לו שאני מישראל. בתוך רגע השתררה דממה ולאחר כחמש דקות הוא מלמל משהו ועבר מקום. הוא אגב היה ממצרים. לזה, ידידיי, אני קורא “שלום קר”.
יומן מסע (אולי די כבר עם המבט הזה, בא לי לקרוא לזה מסע!), יום 3
את היום השלישי בתפוח הגדול והמעייף החלטתי להקדיש נטו לסיור בין האתרים המובילים של העיר הגדולה. כמו ישראלי טוב התחלתי באנדרטה – זה לא טיול בלי אנדרטה – והגעתי לגראונד זירו, שם עמדו פעם מגדלי התאומים. אגב, המלצה שלי: לפני שאתם הולכים לשם, אם אתם מתכוונים לשאול שוטר בדרך איך להגיע, אל תשאלו אותו “Where are the twins towers”. הם עלולים לראות בזה התגרות, ולהעיף בכם מבט שיגרום לכם לשבור את שיא העולם בהליכה מהירה.
תייר גרמני ניסה לשכנע אותי במשך עשר דקות שאין שום מצב שאל־קאעידה עשו את הפיגוע וגרמו להפלת הבניינים, ושאפשר לראות בקלות שמי שאחראי לכך הם הממשל האמריקני בשיתוף עם היהודים (נשבע לכם). אחר כך החלטתי שאני לא עולה לקומה האחרונה בבניין החדש כדי לא לתרום למזימה הציונית, והמשכתי בטיול.
עברתי בשכונת הסוהו הקסומה. המשכתי לצ’יינטאון, שם ניסו שני סינים לשכנע אותי לרכוש זוג נעליים “מקורי” של נייק, משקפי שמש “מקוריים” של ריי־באן וחולצה “מקורית” של ארמני. ראיתי את גשר ברוקלין, את מגדל האמפייר סטיייט, את טיימס סקוור. בקיצור, חרשתי את העיר.
ואז הבנתי. כשמטיילים בניו־יורק רגע לפני שמלווים מעל מאתיים עולים שהחליטו לוותר על החיים באמריקה, תחושת ההערכה מתחזקת עוד יותר משהייתה קודם. פתאום ברור שכל עלייה היא קשה וכל עולה עובר מסע לא פשוט, אבל משהו בוויתור על החלום האמריקני הופך את הבחירה לעלות לעוד יותר משמעותית.
לכתבה המלאה הקישו
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/718/735.html?hp=1&cat=479
Aug 14, 2017 0
Dec 18, 2022 0
Dec 07, 2022 0
Dec 07, 2022 0
Dec 01, 2022 0
Dec 07, 2022 0
Nov 15, 2022 0
Nov 13, 2022 0
Nov 13, 2022 0
יאיר נתניהו הגיש ערעור על חיובו לפצות את עורך “וואלה” לשעבר ברבע מיליון שקל בתביעת הדיבה שהוגשה נגדו: “עלול לקרוס כלכלית”
אורן פרסיקו 24.08.2021 4
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם בנו יאיר, למחרת ניצחון הליכוד בבחירות 2015 (צילום: יונתן זינדל)
יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה לשעבר, הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לחייבו לפצות ב-250 אלף שקלים את עורך “וואלה” לשעבר אבי אלקלעי בגין הוצאת דיבה. בונות הפייסבוק והטוויטר שלו.
ביהמ”ש דחה את בקשתו של יאיר נתניהו לעיכוב תשלום רבע מיליון שקל לעורך “וואלה” לשעבר אבי אלקלעי • “לא הביא ולו בדל ראייה” לכך שהתשלום יגרום ל”קריסה כלכלית” • נתניהו חויב בתשלום נוסף
שוקי טאוסיג 03.09.2021
יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, עם עורך-הדין של המשפחה, יוסי כהן (צילום: פלאש 90)
בית משפט המחוזי דחה את בקשתו של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה לשעבר, לעכב תשלום פיצוי של רבע מיליון שקל לעורך “וואלה” לשעבר אבי אלקלעי. בית משפט השלום חייב את נתניהו לשלם את מלוא סכום התביעה של אלקלעי נגדו, לאחר שנתניהו לא הגיש כתב הגנה. גם בקשתו של נתניהו לבטל את פסק הדין ולאפשר לו להגיש כתב הגנה – נדחתה והוא חויב בתשלום הוצאות בסך כ-30 אלף שקל (עוד לפני כן איפשר בית המשפט לנתניהו הבן להגיש כתב הגנה בכפוף לתשלום הוצאות של 5,000 שקל, אך הוא סירב).
הסגנון המשתלח של יאיר נתניהו מגיע שוב ושוב לאולמות בית המשפט • נתניהו עצמו – לא תמיד • עם פתק מרופא המשפחה, או סתם כי שכח • כשהוא כן בא, צפו למופע אימים • כעת, אחרי שנדרש לשלם פיצויים בגובה מאות אלפי שקלים, הוא מגייס כסף מהציבור לטובת “עזרה משפטית לאנשי ימין” • אם הכספים יגיעו בסוף לכיסו, הדבר עלול לסבך את אביו בפלילים
שוקי טאוסיג ואורן פרסיקו 07.12.2022 2
קיץ 2009. נתניהו נבחר שוב לראשות הממשלה אחרי עשור במדבר האופוזיציוני, אבל יש לו עניינים דחופים לא פחות מניהול המדינה. כשהוא למד על כך שבמוסף היומי של “ידיעות אחרונות” עומדת להתפרסם כתבת מגזין על יאיר נתניהו לקראת גיוסו, ראש הממשלה עוצר ישיבה במוסד, מפנה מהחדר את ראשי מערכת הביטחון ומנהל מערכה לצינזור הכתבה. בהמשך הוא נפגש עם מו”ל “ידיעות אחרונות”, ארנון (נוני) מוזס, ומבקש ממנו לטפל בעניין..
יהודה נוני צייר ואומן דיגיטלי בשלוב קנווס וצבעי שמן. מופיע בסדנאות של סמסונג בישראל ובניורק. נוני הוא המאייר של תכנית הטלויזיה של אברי גלבוע של מדד ישראל בערוץ 13 ומרצה על חיי האמנות של האוניברסיטה של בר אילן
<nuniy5552@gmail.com>;
מי מאתנו לא בטוח שיש לו מה להגיד, רק שבדרך כלל אין לו למי להגיד את מה שיש לו לומר? מי מאתנו לא חושב שרק הוא יודע ומבין מה שהולך פה, ומי נגד מי, ומי אוכל את מי ומי צודק ומי לא. מי מאתנו לא היה לפחות פעם אחת זבוב על הקיר בחדר הסגלגל בבית הלבן, או לפחות בלשכתו של ראש ממשלת ישראל, ויודע בדיוק – אבל בדיוק, מי אמר מה למי מתי ואיפה, ושלא יבלבלו לו את המוח עם עובדות?
מי מאתנו לא נאלץ להתעמת עם חברים, ידידים או בני משפחה, שגם הם היו זבוב על הקיר, והם שמעו בדיוק הפוך ממה שאתם שמעתם, ואתה חושב שהם לא מבינים כלום, והם בטוחים שאתה טפש שלא יודע כלום ולא מבין שום דבר?
לפעמים מגיעים הדברים לכדי מריבות של ממש, עד כדי סיום של מערכות יחסים ארוכות, או קטיעתם של מערכות יחסים עוד בטרם התחילו.
בתרבות הדיבור והוויכוח העכשוויות, נדמה שחלק מאתנו הסיר את כל הכפפות, ואין לו בעייה לשנוא את בעל הדעה האחרת, עד כדי נכונות לאלימות מילולית ואפילו יותר מזה. מילים של הסתה ושנאה משתחררות היום בקלות בלתי נסבלת, ולעומד מן הצד נדמה שהמרחק בין הצדדים אינו ניתן עוד לגישור.
מילון ממשלת השינוי, מ’מצדה פרטית’ ועד ‘קורח ועדתו’
מילון ממשלת השינוי, מ’מצדה פרטית’ ועד ‘קורח ועדתו’
רוביק רוזנטל | 24 ביוני 2022 |
השנה הסוערת של הממשלה, שלוותה במוטציית קורונה עדכנית, בפיגועי בודדים ובקרבות מילוליים מגיעה לסיומה, ויש מילון עשיר למדי. מי באמת טען שהזנות היא המקצוע העתיק ביותר בעולם, מה אומרות אימהות גרמניות לילד שלא רוצה לגמור מהצלחת, והאם באמת אין קשר בין לחם ומלחמה
הממשלה המאתגרת שקמה בעקבות מערכת הבחירות של 2021 מתפזרת, ונכון לשבוע זה המדינה הולכת לסיבוב בחירות חמישי בשלוש שנים. ימיה של הממשלה הולידו מילון ביטויים חדש, לא כולו על טהרת הנימוס הבריטי.
מקנדה ועד האיים הקריביים, גוברים הקולות הקוראים לנטוש את הקשר הסמלי עם הארמון בלונדון, לצד התחשבנות ציבורית עם מורשת הקולוניאליזם ואף קריאות לפיצויים. עם זאת, ברוב המדינות המהלך יהיה מורכב מבחינה חוקתית
מאת הוושינגטון פוסט
אזרחים בריטים חולקים כבוד אחרון למלכה אליזבת, בשבוע שעבר בלונדון. צילום: איי. אף. פי
ראש ממשלת אנטיגואה וברבודה, מדינת איים בים הקריבי, בישר בשבוע שעבר על כוונתו לקיים משאל עם בסוגיית המלוכה, “כנראה” בשלוש השנים הקרובות. האומה הזעירה באיים האנטיליים – פחות מ־100 אלף איש ואישה, שבריר ממספר האנשים הנתונים באופן טקסי למרותו של הכתר הבריטי – מתכוונת ככל הנראה להפוך לרפובליקה בהקדם. הנסיך אדוארד – בנה הצעיר של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת – שמע על כך כבר באפריל, בביקורו באנטיגואה וברבודה. “זה אינו מעשה עוין”, אמר ראש ממשלת אנטיגואה וברבודה גסטון בראון בריאיון טלוויזיוני, אלא “צעד אחרון להשלמת העצמאות”.
עימותים הסתיימו “הודות למעורבות בינלאומית”, מסרה מועצת הביטחון של ארמניה, לאחר ניסיונות כושלים של רוסיה לתווך להפסקת אש
אזרבייג’ן דיווחה בשבוע שעבר ש־71 מחייליה נהרגו בעימותי גבול עם ארמניה ביומיים הקודמים, בקרבות הקשים ביותר שהתחוללו בין שתי המדינות מאז 2020. בארמניה דווח שהפסקת האש שהוכרזה בבוקר נשמרת עדיין לאורך הגבול. ההסלמה באה בזמן שדעתה של רוסיה – בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארמניה – מוסחת בשל מלחמתה בת שבעת החודשים באוקראינה.
בממשל האוקראיני גאים בהישגי הצבא, ששחרר שטחים נרחבים מידי הרוסים גם בזכות תרגיל הטעיה, ומבהירים לאלה השוקלים לנסוע מישראל לאומן: זה על אחריותכם
“השבוע הייתי באזורים ששוחררו מהרוסים בחרקיב שבמזרח אוקראינה, וראיתי אנשים שמחים”, סיפר לי סרגיי לשנקו, יועצו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. “יש המון גשרים הרוסים, אתה לא יכול לעבור מעיר לעיר וצריך לעשות עיקופים, יש בעיות עם קליטת הטלפון והאינטרנט ואזורים בלי חשמל. המצב לא טוב, צריך להודות. אבל לאט לאט החיים חוזרים לשגרה, ולמרות הקשיים אנשים אומרים לנו שהם שמחים”.
הגוש בן ארבע המפלגות זכה ב־176 מושבים, ש־73 מהם בידי מפלגת הימין הרדיקלית, “השוודים הדמוקרטים”. בכך רשם רוב זעום על השמאל, שזכה ב־173 מושבים
מנהיג השמרנים וראש הממשלה המיועד של שוודיה, אולף קריסטנסון. צילום: AFP
מנהיג השמרנים בשוודיה אולף קריסטרסון פתח אתמול במלאכת הרכבת הממשלה החדשה, לאחר שגוש מפלגות הימין במדינה זכה בניצחון דחוק בבחירות הכלליות. “עכשיו אני מתחיל במשימת הקמתה של ממשלה חדשה וחזקה”, אמר קריסטרסון בשבוע שעבר, עם פרסום התוצאות הסופיות. “נחזיר את הסדר בשוודיה על כנו”.