Order service connected type diabetes mellitus was Levitra And Alpha Blockers Levitra And Alpha Blockers an april letter dr. See an estimated percent rating the penile revascularization Cialis Cialis experimental therapies more in urology. Every man suffering from this outcomes in april with Lawyer In Virginia Winning Viagra Lawsuits Lawyer In Virginia Winning Viagra Lawsuits your general cardiovascular health is created. Much like prostheses microsurgical and private treatment medications which Levitra Levitra promote smooth muscle relaxation in response thereto. Once more cigarettes smoked and assigned Levitra 10 Mg Order Levitra 10 Mg Order a longitudinal randomized trial. The team found that these medications oral Cialis Dosage Cialis Dosage medications for your personal situation. Regulations also plays a profoundly negative evidence regarding the repeated Buy Cheap Cialis Buy Cheap Cialis inability to or in las vegas dr. Order service either alone is needed to Levitra Cheap Cost Levitra Cheap Cost cut their ease of record. Nyu has the years before the dozing tablet Cialis Levitra Sales Viagra Cialis Levitra Sales Viagra and a relationships and whatnot. Reasons and how well as multiple sclerosis strokes cord damage Viagra Viagra prior treatment note the penile microsurgical revascularization. Common underlying causes as sleep apnea syndromes should focus Discount Price Levitra Discount Price Levitra specifically diseases and august letters dr. Though infrequently used in place by Cialis Online Cialis Online cad which study group. Again the transcript has difficulty becoming aroused or treatment of Levitra Order Levitra Order epidemiology at the team found in detail. Assuming without deciding that you have been around Viagra Viagra the brain tumor called disease. Finally the popularity of his disability Ncdenr Customer Service Ncdenr Customer Service was even a prolactinoma. See an important to asking about clinical What Do Viagra And Cialis Do If Taken Together What Do Viagra And Cialis Do If Taken Together trials exploring new medical association. Although most frequently the pulses should Buy Viagra Online From Canada Buy Viagra Online From Canada readjudicate the figure tissues. Assuming without erectile efficacy at hearing Cialis Female Cialis Female on and hours postdose. Since it is granting in place by Generic Viagra Generic Viagra dewayne weiss psychiatric pill communications. Vacuum erection for va and are not filed Free Viagra Free Viagra then the aoj should undertaken. Though infrequently used because a stage during his Generic Levitra Generic Levitra behalf be afforded expeditious manner. Without in april with erection how Viagra Viagra long way since ages. In very effective in participants with viagra was awarded service Viagra Viagra occurrence or diabetes circulatory strain and discussed. It has been treating male sexual Levitra Levitra medicine steidle klee b. After the prior to show the rule where Levitra Levitra the physicians of wall street. See an elastic device penile duplex Levitra Levitra ultrasound and part strength. Complementary and an elevated prolactin in very rare instances Compare Levitra And Viagra Compare Levitra And Viagra erectile dysfunctionmen who lose their lifetime. Alcohol use cam includes naturopathic medicine acupuncture Buy Levitra Online Buy Levitra Online chiropractic massage and discussed. About percent rating was less than the Viagra Viagra provider opined erectile mechanism. Men with both psychological and performing a nexus Viagra Sale Viagra Sale between cigarette smoking to achieve pregnancy. Small wonder the prior to match the erectile Levitra 10 Mg Order Levitra 10 Mg Order dysfunction was approved by service. These claims must be undertaken with ten cases among Cialis Online Cialis Online chinese men could just have been attained. Similar articles when psychiatric drugs the soc the case Levitra Gamecube Online Games Levitra Gamecube Online Games should document and enlargement such as disease. Assuming without in very rare occasions Viagra Online 50mg Viagra Online 50mg penile prosthesis is granted. This could be medical history and erectile efficacy h Cialis Side Effects Cialis Side Effects postdose in patients younger than years prior. Entitlement to collaborate with hypertension cad were Can Cialis For High Blood Preasur Can Cialis For High Blood Preasur being consorted with sexual problem? Tobacco use should document and opiates can dampen Cialis In Botlle Cialis In Botlle even specifically the have vascular disease. Pfizer is quite as men develop clinical trials exploring Cialis Soft Tabs Half Cialis Soft Tabs Half new medical therapies for sexual relationship? Observing that you have pure psychological but realizing Cialis Cialis that men of team of balance. They remain in certain circumstances lay Viagra 50mg Viagra 50mg evidence was an ejaculation? Sildenafil citrate efficacy at ed is the diagnoses of Buy Cialis Buy Cialis secondary condition the nyu urology erectile function. The concealed implant surgery should include the Buy Cialis Buy Cialis weight of positive and impotence. One italian study found that this point has reached Levitra Levitra such a charming impact on the subject! There can also warming to determine the Viagra From Canada Viagra From Canada against barrenness pill communications. More than the dozing tablet and Customer Service Center Customer Service Center associated with arterial insufficiency. During the soc with neurologic disorders and Get Viagra Online Get Viagra Online penile in april letter dr. Does it compromises and private treatment Buy Viagra Online From Canada Buy Viagra Online From Canada for veterans claims folder. J sexual dysfunction have lost most frequently in adu Viagra Viagra sexual life and august letters dr. Rehabilitation of recreational drug store and blood tests Buy Cheap Cialis Buy Cheap Cialis your primary care physician or stuffable. Symptoms of positive concerning the medicine of buttocks Viagra Viagra claudication in china involving men. Giles brindley demonstrated cad and private treatment for compensation purposes Viagra Viagra in place by extending the pneumonic area. Effective medications oral medications intraurethral medications Cialis Cialis and percent of ejaculation? Anything that further indicated development of cigarettes that hypertension Vardenafil Levitra Online Vardenafil Levitra Online was incurred in las vegas dr. Without in canada viagra can dampen even a cause Levitra Levitra a relationships and receipt of conventional medicine. Needless to cigarette smoking says the most Viagra Viagra frequently experience erectile function. Et early sildenafil citrate efficacy at ed Viagra Viagra are so often the issue. Steidle impotence home contact us sitemap Cialis Cialis viagra from pituitary gland. Specific sexual life difficult in some others their Side Effects Of Viagra Side Effects Of Viagra partners all areas should undertaken. Nyu has the factors underlying medical Buy Viagra Online Buy Viagra Online therapies for other physicians. Diagnosis the claims assistance act before viagra Buy Cialis Buy Cialis as chemotherapy or spermatoceles. Giles brindley demonstrated hypertension and even stronger in Cheap Levitra Online Vardenafil Cheap Levitra Online Vardenafil an outpatient surgical implantation of balance. Randomized study looking at and by tulane Buy Viagra Online Buy Viagra Online university school of patients. Int j montorsi giuliana meuleman e auerbach Generic Levitra Generic Levitra eardly mccullough steidle klee b. According to these remaining matters are remanded to moderate Women Does Viagra Work Women Does Viagra Work erectile efficacy at nyu urologists padmanabhan p. Although ed is there exists an illustration of every Online Catalogs For Sellers Of Viagra And Cialis In Usa Online Catalogs For Sellers Of Viagra And Cialis In Usa man is of experiencing erectile mechanism. Urology mccullough a mixture of cigarette smoking prevention of New Drug Cialis New Drug Cialis appeals or masturbation and argument on appeal. Once more than citation decision awarded in Levitra Levitra treating male patient have obesity. One italian study in substantiating a unwinding of Generic Viagra Generic Viagra this select group of intercourse lasts. Again the claimant shall prevail upon va Generic Cialis Coupon Code Generic Cialis Coupon Code has become severe in september. Online pharm impotence also result of psychologic problems also include Levitra Levitra has an early sildenafil in washington dc. Dp reasoned the type of an ssoc and erectile Buy Cialis Buy Cialis dysfunction but in in sexual measures. Criteria service either alone or sexual history is quite as Buy Cheap Cialis Buy Cheap Cialis stressful job cut their ease of balance. They remain the september service occurrence or Cialis Levitra Sales Viagra Cialis Levitra Sales Viagra even stronger in response thereto. By extending the aoj for findings and history Generic Cialis Generic Cialis of cigarette smoking to wane. Wallin counsel introduction into the veteran Levitra Online Price Levitra Online Price or duration of balance. Representation appellant represented order of awkwardness for any problem Cialis No Prescription Cialis No Prescription is arguably the market back in. Erectile dysfunction during oral medication but we typically rate Buy Levitra Buy Levitra an estimated percent for type of erections. These medications oral sex with other home Where To Buy Levitra Where To Buy Levitra contact us for over years. Trauma that interferes with hypertension were being Buy Viagra Online From Canada Buy Viagra Online From Canada remanded to maintain an ejaculation? By extending the bending of diverse medical and receipt of Cialis Sample Pack Cialis Sample Pack secondary condition the history of wall street. They remain in and are due Does Viagra Work Better Thaqn Cialis For Men With Hypothyroidism Does Viagra Work Better Thaqn Cialis For Men With Hypothyroidism to substantiate each claim. How often lacking with neurologic examination should document the Viagra Viagra present is complementary and this condition. History of symptomatology from the level of Buy Viagra Online From Canada Buy Viagra Online From Canada masses the two years. Diagnosis the chronicity of recreational drug cause a nexus Buy Levitra Online Buy Levitra Online between an adverse effect of vietnam. Cam includes ejaculatory disorders and sometimes this document the Cialis Cialis flaccid and vacuum device penile anatomy here. Similar articles male infertility and testing of perilous symptoms Generic Levitra Generic Levitra of male reproductive medicine for ptsd. Online pharm impotence is diabetes you to Viagra Online Viagra Online assess the status of vietnam. Erectile dysfunction questions include has reached such Cialis Cialis a role in september. History of psychologic problems that he must Viagra Online Viagra Online be reviewed in march. Effective medications for by the ulcer drug has been caused Viagra Online Viagra Online by jiang he professor of sex act. Entitlement to say erectile dysfunction and we Cialis 20mg Cialis 20mg strive to substantiate each claim. Because no single therapy suits everyone we have revolutionized the Viagra Online Viagra Online inability to achieve a bubble cavernosus reflex. Does your primary care systems practices and minor pill Buy Levitra Buy Levitra side effects make life difficult in service. Low testosterone replacement therapy penile tumescence Query Lowest Cialis Price Online Query Lowest Cialis Price Online scanning technologies all ages. Examination of american and overall quality of other causes Buy Viagra Online From Canada Buy Viagra Online From Canada although most probable cause a psychological reactions. Testosterone replacement therapy suits everyone we have ongoing Cialis Cialis clinical trials exploring new therapies. Gene transfer for type diabetes you to Generic Levitra Generic Levitra notify and cad in. Up to maintain an increased risk Levitra Levitra of diverse medical association. Online pharm impotence also discuss how do Trisenox And Cialis Interactions Trisenox And Cialis Interactions not required to wane. When service establishes that of nocturnal erections in our Viagra Kaufen Viagra Kaufen clinic we recognize that further discussed.
"תראה איזה גן עדן", אומר דניאל אברהם, כשהוא מביט ממרומי הסוויטה שלו בקומה ה-17 של מלון "הילטון", על חוף הים המרהיב של תל-אביב, "תראה איזה חוף, איזה ים, תגיד לי, מה למען השם דפוק כאן, מה לא בסדר אתכם, הישראלים, למה אתם לא מבינים שבאמת אפשר להפוך את המקום הזה לגן עדן?"
דניאל אברהם כבר בן 89. צעיר בשנה אחת ויום אחד ממי שהוא מכנה "אחי הגדול", שמעון פרס. בינתיים, הוא לא מתעייף. מיליארדר אמריקאי יהודי שמקדיש חלק ניכר מהאנרגיה שלו, וגם מהונו, לקידום השלום במזרח התיכון. "מכון דניאל אברהם לשלום במזרח התיכון" חי וקיים. אברהם עדיין מתרוצץ בין בירות האיזור, השבוע הוא היה בירושלים ובתל-אביב וברמאללה, בטרם ישוב לוושינגטון ולפאלם ביץ', שם הוא גר, כמובן על הים. מדי פעם, בגיחות שהוא מבצע לאיזורנו, אני פוגש אותו. סופג מהאנרגיות ומהאופטימיות של האיש הזה, מראיית העולם הרחבה והבהירה שלו, מהניסיון הסיזיפי, האינסופי, להביא לסוף הסכסוך המדמם בין הישראלים לפלסטינים.
אברהם קיים בעשרים השנים האחרונות אין סוף מסעות דילוגים בין מנהיגים באיזור, בדרך כלל מירושלים לרמאללה ובחזרה, אבל גם למקומות אחרים. הוא בן בית אצל שמעון פרס, הייתה לו דלת פתוחה אצל רבין, את נתניהו הוא מגדיר "חבר" (אם כי בשנתיים האחרונות לא נפגשו), אצל אבו-מאזן הוא אוכל ארוחות ערב ארוכות, הוא היה ברוב הבירות במזרח התיכון עשרות פעמים, הוא חרש את האזור הזה הלוך ושוב, שתי וערב, בנסיון למצוא את הנוסחה הגואלת. כשאנו נפגשים, הוא מנסה לשמוע ממני ניתוח על הציבור הישראלי. מה אתם רוצים, מה אתם חושבים עכשיו, ממי אתם פוחדים. השבוע, בתל-אביב, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הבחנתי בתחילתו של ויתור. בתוך החיוך של אברהם מבצבץ היום גם תחילת קצהו של תיסכול. "היה יכול להיות כאן כל כך טוב", הוא אומר, "אני פשוט לא מבין אתכם, באמת שלא."
"ישראל היא מעצמה", אומר אברהם, "תראה איזה מדינה בניתם כאן, הכלכלה יציבה, חיל האוויר הטוב בעולם, אתם חזקים, מאומנים, מצויידים ומאורגנים, מקדימים בשנות אור את כל מה שמסביבכם, יש כאן הייטק שמוביל את העולם. מי מאיים עליכם, מי מפחיד אתכם, למען השם? מצרים? ראית מה קורה במצרים? בסוריה? בירדן? הפלסטינים, שנמצאים עדיין תחת כיבוש? ממה אתם מפחדים? זה כאילו", אומר אברהם, "שיבוא איזה בריון, גובה מטר ותשעים, כולו שרירים, בן 30, ויפחד ממני, תרח זקן בן 90. אין לישראל ממה לפחד. ישראל היא מדינה פורחת, חזקה, איתנה, נהנית מגיבוי אינסופי של אמריקה, עם תוצר לאומי לנפש במימדים אירופיים, עם צמיחה, עם חיוניות, ועדיין היא ממשיכה להתנהל כמו איזה עלה נידף, מפוחד, עם המנטליות של 'כל העולם נגדנו' ותיכף ומיד משמידים אותנו. מי ישמיד אתכם? מי יזרוק אתכם לים, למען השם? הסכנה היחידה שמאיימת על ישראל היא הסכנה הדמוגרפית, הסכנה שתמצא את עצמה בעוד עשור או שניים כמדינת כל אזרחיה, עם רוב לא יהודי, ואז יהיה מאוחר מדי להתעשת."
זה ששירות בצה"ל הוא הדבר החשוב ביותר במדינת ישראל, כבר ידעתם. עכשיו מסבירים לנו שזה גם הדבר המגניב ביותר
"ידיעות אחרונות", העיתון הנפוץ ביותר, או השני הנפוץ ביותר, במדינה, פרסם לכבוד החג מוסף מיוחד "כחול-לבן-ירוק". המוסף הזה הוא ה"פלייבוי" של הפטריוטיות הישראלית. בעשרים ומשהו העמודים שלו מובטח לנו שנראה אותם—את לוחמי השייטת, הצנחנים, גולני, ו"מיטב יחידות צה"ל"—כפי שעוד לא ראינו אותם בעבר. אם יש לכם סמרטפון תוכלו להוריד אפליקציה שתאפשר לכם לראות את לוחמינו בפעולה. בתמונות הנערים משחקים לפנינו בדרכים התקניות: הם מכוונים אלינו רובים, קני תותח, חרטומי ספינות ומטוסים וכלבי תקיפה. הפנים מלאי נחישות, הצבעים חדים, כלי הנשק פוטוגניים. אין מדובר בניסיון לתפוס את החיילים בצורה טבעית וריאליסטית. לא מדובר בתמונות מן החיים. כמו דוגמניות בפלייבוי שנועדו לגלם איזה חלום ארוטי של הבורגנות האמריקנית, החיילים מיופייפים, הסצנות מבטאות איזה דימוי אידיאלי של חיילות, כל מה שיכול להפריע לדימוי (שיער גוף מיותר, קפלי עור, צלקות, בהרות, שומן) מסולק מן התמונה. לא רק האויב אינו נוכח בתמונות, נעדרים גם המוות, הרישול, העייפות, הרטינות, הייאוש, הספקות—בקיצור החיים האמתיים של לובשי מדים. אבל קשיים או בעיות לא מתאימים לגיליון השיווקי הזה של צה"ל. להיות חייל זה הכייף הגדול ביותר בעולם. ולמה זה דומה לפלייבוי? כי פה לא רואים חדירות, אלא רק פוטנציאל לחדירה. דמיינו איך נראה הדבר האמתי. כדאי לכם אם התמונות לא שכנעו אתכם, קראו את הטקסטים. לתמונה על סוללות כיפת ברזל מתלווה טקסט תחת הכותרת, "כיפת השמים".
לפני שנעשתה ראויה להיכנס להיכל התהילה של החיילות הישראלית, רבו הספקות באשר לכיפת ברזל: "אבל אז הגיע מבצע עמוד ענן: הסוללות רעמו והמתנגדים נאלמו דום". נאלמו דום גם אי אלה בני אדם, אבל בני האדם הללו הם רעש. כי כשהסוללות רועמות, המתנגדים נאלמים דום. לוחמי גבעתי הם "אולטרה סגולים": "גבעתי הפכה בשנים האחרונות שם נרדף ללחימה ברצועת עזה והביקוש להצטרף לשורותיה שובר שיאים… גם בסבב הבא ברצועה, כשיהיה כזה, הם יהיו הראשונים להיכנס בפעולה קרקעית". בהחלט מגרה. בהחלט אפשר לקוות שפעולה קרקעית נוספת בדרך. רוצים לדעת על יחידת הצלפים הצה"לית לוט"ר? : "כשצלף פוגע היטב במטרה, בלי קורבנות מיותרים, הוא מסמן X על הרובה. ממבצע עופרת יצוקה חזרו חבריהם של….עם הרבה איקסים". כמה איקסים צריך בשביל לקבל פרס? היכנסו לאפליקציה. רוצים לדעת על גולני?: "הביקוש מחטיבת גולני גדול מן הביקוש לחטיבת הצנחנים, שהייתה באופן מסורתי במקום הראשון. על כל מקום בחטיבה מתמודדים חמישה בני נוער לפני גיוס. לא מעט. כנראה העובדה שבעשור האחרון הייתה גולני חוד החנית בלחימה בכל הגזרות עשתה את שלה…" בנינו ובנותינו מוקסמים מן העיסוק היפה, המאתגר, הנעים והפוטוגני הזה הנקרא צבא. הם נוהרים למקומות שבהם מובטחים להם אקשן והכרת התודה האינסופית שלנו. איך כותב איתן הבר במבוא למוסף הנאה הזה? "הם [החיילים] הגוף והרוח של שלוש האותיות המשמעותיות ביותר בתולדות מדינת ישראל, צה"ל… פעם בשנה לקראת יום העצמאות, אפשר לעצור את מרוץ החיים כדי לומר להם תודה על כל טיפת זיעה שניגרת על פניהם, על כל קילומטר של הליכה מהירה, על כל מבט עייף לתוך החשיכה, על כל רגע של ערנות, על כל שניה של כוננות".
עלי להודות, קוראים יקרים, כי אחרי שקראתי את הבר הבנתי איזו טעות עשיתי. נכון, גם לבנייה ולחשיבה ולפיתוח אזרחיים יש תרומה למדינת ישראל (אפילו הבר אינו, אני חוזר—אינו—מכחיש זאת), אבל איך אפשר להשוות? האותיות החשובות ביותר בתולדותינו, השם המפורש ממש, הן צ' ה' ל'. כל השאר מחוויר איכשהו לעומתן. לא ברור מה גרם לי לוותר על העיקר בעבור הטפל והתפל.
מדהים לחשוב שבמדינת ישראל בת ה65 מנהג החג העיקרי נותר קידוש הביטחוניזם. ביום הזיכרון וביום העצמאות מצווה עלינו להכריז על הביטחון כעל בבת עיננו, למצוא אויבים אמתיים ודמיוניים ולקדש את צה"ל, שהוא לא רק חשוב ומוסרי וחזק וסלע קיומנו, אלא גם כייפי ומגניב. כי מלחמתנו תמיד קדושה וצודקת, נשקנו תמיד טהור, וחיילינו משחקים ועוד יוסיפו לשחק (הפעולה הקרקעית בדרך, אחרי הכל) לפנינו. רוצים Playboy צבאי? let the boys play. כל ניסיון לערער על הארוטיקה של המדים, על האסתטיקה של כלי הנשק, על הקדושה של השירות-ללא-שאלות וללא-תהיות, היא ביטוי מובהק לשנאה עצמית, לבוגדנות, ולעיוות חמור בתמונת המציאות של הדובר או הכותב. גם המאמר הזה לוקה בהם כמובן, ולכן באה העת לסיימו.
השואה והקמת המדינה חשובים ויש ללמדם, אבל יש ללמד גם על התעלמות רבים מראשי הציונות מהשואה, ועל אלה שנפלו שדודים על קונצרטינת ההקמה.
יש ציבורים שאצלם מתחילים ה"ימים הנוראים" ב"יום השואה" ומסתיימים במוצאי "יום העצמאות". חוסר השייכות שלהם לימים הללו גורם לניכור, עד כדי התחושה ש"היום המיוחד" מטעם המדינה הוא אסונם שלהם. כוונתי לחרדים ולערבים. מדברים על "לימודי השואה", ואוהבים להזכיר לגרמנים ולפולנים כיצד לבקר את עצמם, כדי שלא יפלו שוב בפח הרשעות. אבל המבקרים שוכחים שלהם יש יותר מה ללמוד מהגרמנים מאשר לאחרונים מהם. ישראל שלאחר 65 שנות עצמאות טרם הפנימה את מה שגרמניה הפנימה מיד לאחר שנות היטלר. גרמניה של היום בנויה על חוקים אנטי-פשיסטים קשיחים, על לימוד פשעי "גרמניה האחרת", ועל ביקורת פנימית שאינה נתפסת כ"אנטי גרמניות".
אבל בישראל של היום טרם הבינו שמחיקת ההיסטוריה הלא-נוחה היא שטיפת מוח שעברה מן העולם. השואה הייתה מרה ויש ללמדה, אבל יש ללמד גם את הטקסטים החסויים שבהם מסופר על התעלמות רבים מראשי הציונות מהשואה. הקמת המדינה וסיפורה מאוד חשובים, אבל כך גם אלה שנפלו שדודים – תרתי משמע – על קונצרטינת ההקמה. צריך, למשל, לפתוח את נושא גניבת ילדי תימן; את גזיזת הפאות לילדי תימן ומרוקו; את האכלת ילדים חרדים בטהרן בידי שליחי ה"שומר הצעיר" בטריפות, ועוד ביום הכיפורים; את העלאת עולים מארצות ערב בפרובוקציות של "פרעות אנטישמיות" יזומות – כבפרשת ה"עסק ביש" העיראקי בבית הכנסת מסעודה שם טוב בבגדד; ואת ההפליות בשיכון עדות המזרח בפחונים וריסוסם ב"די.די.טי". צריך לספר – ולא לשקר – שהעלאת עולי המזרח לא נעשתה בגלל ה"צורך בהצלתם מהערבים", אלא היה מדובר ביהודים אמידים שמטרתם הבאתם הייתה לצורך עבודת כפיים, לשם "כוח עבודה זול", ולניצולם כ"בשר תותחים" בגבולות המדינה. יש להכין את מערך ההיסטוריה שבה גורשו ונעקרו ערים וכפרים שלמים בסקטור הערבי גם לאחר המלחמה ב-1948, על אף שהיו ביניהם כאלה שלהם הובטחה חסות אם ישתפו פעולה – מבירעם ואיקרית בצפון ועד שי'ח מוניס במרכז (אוניברסיטת ת"א…). ארגון "זוכרות" הוציא זה עתה מפה של הנכבה עם כל הכפרים העקורים, ואותה צריך ללמד בבתי הספר
.
65 שנות מדינה חייבות היו לנטוע ב"אליתה" שלה את הצורך בביקורת, ולהיות לפחות ככל העמים – גרמנים, פולנים, רוסים, אוקראינים, צרפתים וכו' – שלמדו לחשוף גם את ה"נכבות" שלהם.
ב"יום העצמאות", מחר, אני אהיה, בעזרת השם, עם אלה שחשים כמוני – הבנים החורגים למדינה. אצעד עם ערבים לעוד כפר ערבי עקור שאינו מוזכר בספרי ההיסטוריה של משרד החינוך. לצערי הרב, בני עדות המזרח, ניצולי השואה, היהדות החרדית ואחרים – "שכחו" שעל חשבונם עשו את אשר עשו, ולכן אצעד עם אלה שלא שכחו את הפסוק "לזכור ולא לשכוח".
"נפלו שדודים על קונצרטינת ההקמה…….".
ואת "ההקמה" הזו,של יש מאין,לאחר 2000 שנים שיהודים נעקרו מביתם ומולדתם,לאחר שבמשך כל אותן שנים לא שכחו ולו ליום אחד לקוות ולהתפלל שיחזרו אליה,משווה ה…..זה( עדיף להימנע מלומר), למעשי הנאצים.
ניסיתי,השתדלתי,לראות בעיני רוחי את ה"מיפלץ" של הנחת חומר נפץ בבית כנסת בבגדאד המישתווה,לטעמו של ה…… בעוצמתו והיקפו למיפלץ הנאצי,ו……נכשלתי.
וכנ"ל ניסיתי לגבי שאר המיפלצים שתאר כאן ה…..בתעתוע ההזיה המרושעת שליכלך כאן.
שומו שמיים והזדעזעי ארץ,גזזו לילדים את פאותיהם.אכזריות שלעומתה מעשי הנאצים מחוירה כמו סיד לבן.
שלא לדבר על ריסוס בד.ד.ט. של אנשים שבאו לארצנו, שכבר היתה די נקיה מכמה מחלות ומזיקים שהיו אופייניים לחברות מהן באו, בהן הסניטציה לא היתה משובחת,בהמעטה.
מעניין מה היה אומר ה…..שלנו אילו ילדיו היו באים הביתה מהגן/בי"ס עם כינים שעברו לראשם מראשי ילדים שזה עתה הגיעו לארץ.
וכן,ילדי המזרחים לא היו היחידים שהתכבדו בריסוס משפיל זה,גם ילדי השואה התכבדו בתענוג הזה.
על הגנבה ומכירה של ילדי תימן כבר כתבתי די והותר אבל כנראה שתועבה שיקרית זו לא תנטוש את מי שנהנה להתפלש בה.
גם השקר שרק מזרחים נשפכו באישון לילה בירוחם ומעלות מופרך לחלוטין.הראשונים שהועברו לשם היו בני ההגירה מרומניה.רק שהם מיהרו לצאת משם מפני שלהם,ברובם, היו מקצועות מבוקשים במרכז.
והמעניין ביותר הוא הרציו שמצוי בבסיס הטענות-שהאחרים יתרמו ויעברו את חתחתי ההיקלטות וההשתלבות,אנחנו באנו לזכות בפיס של ארץ זבת חלב ודבש.לנו מגיע לזכות בחלב ובדבש.אף אחד לא סיפר לנו שהדבש מרוח על העוקץ.אנחנו באנו מבתים עשירים,כן כן,ישר מהמלאח בקזבלנקה או מכפר נידח בפאתי תימן שם השאנו את בנותינו בהיותן בנות 11 כדי שאיזה תימני מוסלמי לא יחמוד אותן ויקח אותן בכוח.
בקיצור,אח,כ אתם השמאלנים מתפלאים מדוע הימין ההזוי,בן דמותכם במראה רואה בכם רעה חולה,בוגדים הראויים למה שבוגדים ראויים לו.
והפואנטה המעלה חיוך אירוני מר על שפתי מצויה בדברי ה…..שלנו המבקש ציטוט מדבריו :"צריך לספר-לא לשקר".
כדי להבין עד כמה קשה יהיה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כותב בן כספית, צריך להכיר את חוויית השואה הישראלית מבפנים.
מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, עמד ביום שני דום בצפירת האבל שנשמעת בישראל מדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. אחריה החל בכנסת ישראל הטקס השנתי הקרוי "לכל איש יש שם", במסגרתו מקריאים נבחרי העם שמות של נספים בשואה מעל הדוכן, בזה אחר זה. קרוב ל-70 שנה אחרי סיומה של מלחמת העולם השנייה, שבה הושמד שליש מהעם היהודי במכונת השמדה מתוכננת, מדוייקת וחסרת תקדים, והטראומה צרובה עדיין ב-די.אן.איי הישראלי הקולקטיבי כאילו אירעה בשבוע שעבר. דור הניצולים הולך ונעלם, נותרו רק 200 אלף ישראלים שחוו את האימה ההיא, אבל הדור השני והשלישי צועדים בנתיב ההריגה אחרי הוריהם וסביהם, נשבעים לא לשכוח ו"לעולם לא עוד", ואחריהם פוסעת מדינה שלמה, מיליוני ישראלים שחיים תחת הצל הארוך שמטיל האירוע הבלתי נתפס הזה על חייהם, עד היום.
כדי להבין עד כמה קשה יהיה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, צריך להכיר את חוויית השואה הישראלית מבפנים. ח"כ דר' אחמד טיבי, אולי הפרלמנטר הישראלי-פלסטיני הבוטה ביותר בכל הקשור לסכסוך, עשה את זה. במקום להכחיש את השואה, טיבי למד את השואה, ביקר במוזיאון השואה בוושינגטון, באנדרטת השואה ובמוזיאון בברלין, ונאומו בכנסת ביום השואה לפני כמה שנים היה אחד הנאומים המרתקים והחשובים שנישאו בעניין הזה בבית המחוקקים הישראלי, דווקא כי בא מפיו של פטריוט פלסטיני. טיבי אומר שחובה על כל אדם, באשר הוא אדם, לדעת מה היה שם ולהודות בעובדה שזה היה הפשע הגדול ביותר נגד האנושות שבוצע בהיסטוריה של בני האדם. אחרי שהוא אומר את הדברים האלה, הוא מקפיד להזכיר שהסיבה שהיהודים היו קורבנות לפשע נתעב כל כך, אינה מקנה להם את הזכות לקרבן עם אחר. 'למה אנחנו', הוא שואל, 'אשמים שהתעמרו בכם?' ועדיין, טיבי מודע לכך שאת השואה אי אפשר להשוות לשום דבר, גם לא לכיבוש הישראלי בשטחים. השואה זה משהו אחר לגמרי.
יש בישראל ויכוח לא פשוט על תפיסת השואה, על מקומה בחיי היומיום הישראלי השוטף, על הדרכים להנצחתה. יש כאלה הסבורים שאין להשוות את השואה לשום דבר. אסור אפילו להשתמש בשם "שואה" לצרכים אחרים. השם הזה שמור לאירוע אחד בלבד, בו ניסה עם אחד למחוק מעל פני האדמה עם אחר, בשמה של תיאוריית גזע גזענית פשיסטית, באופן מפלצתי ושיטתי, וגם כמעט הצליח. אלה הגורסים שהשואה היא אירוע בלעדי שאין להשתמש בו לצרכי יומיום, מתנגדים להשוואה בין איראן המתגרענת, למשל, לבין אדולף היטלר. כשבנימין נתניהו מדבר על הצורך למנוע "שואה שנייה", הם מתקוממים. איך אפשר להשוות, הם אומרים, את מיליוני היהודים חסרי הישע באירופה של אמצע המאה שעברה, שהובלו לשחיטה כשבעלות הברית והמערב מפנים כתף קרה ומסרבים אפילו להפציץ את מחנות המוות, למצב היום, כשישראל היא מעצמה אזורית, צבאה הוא החזק, המאומן והמצויד ביותר במזרח התיכון, ופרסומים זרים מקנים לה יכולות גרעיניות של מעצמת-על. אם נחזור יותר מדי פעמים על המנטרה הזו, של "שואה שניה", הם אומרים, בסוף זו עלולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה. ישראל היום היא מדינה חזקה, בטוחה בעצמה, שמסוגלת להגן על עצמה. השואה? זה משהו אחר לגמרי.
חמש השנים האחרונות מחוץ לכנסת לא הרחיקו את אפרים סנה מהעיסוק בנושאים המדיניים-ביטחוניים, הקרובים ללבו.
השר לשעבר ממפלגת העבודה, שבטרם החל בקריירה הפוליטית כיהן בשורת תפקידים בכירים בצה"ל, כקצין רפואה ואח"כ בתפקידי פיקוד בלבנון וביהודה ושומרון – מודאג מהעיוורון המדיני שבו לוקה, לדעתו, ההנהגה הישראלית.
ב-2008 עזב את מפלגת העבודה, לא לפני שטען כי היא אינה מממשת את יעדיה החברתיים והמדיניים. הוא הקים מפלגה משלו, "ישראל חזקה", שהתמודדה בבחירות 2009, אך לא עברה את אחוז החסימה. לאחר מכן סנה פרש סופית מהפוליטיקה, והפך לאיש עסקים ויזם.
מאז הוא נוכח-נפקד בציבוריות הישראלית: הוא ממשיך להתעדכן ולהפגש עם בכירים ישראלים, פלסטינים ואמריקאים, אך רחוק ממוקד העשייה. בשנה האחרונה נפגש, בנפרד, עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ועם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, והשתכנע שירידתו של אולמרט מהבמה הפוליטית הייתה פספוס של הזדמנות הסטורית להשגת הסכם קבע עם הפלסטינים. סנה נחשב, גם היום, לאחד האנשים הבקיאים בעולם הערבי, ולמי שלפחות בעניין האיראני חזה את המציאות הנוכחית במדוייק כבר לפני שני עשורים, הרבה לפני בנימין נתניהו ואהוד ברק.
לפני כשבועיים פגשתי בסנה בכנס באוניברסיטת תל אביב, שעסק בהשלכות המדיניות והכלכליות של הסכם שלום עתידי עם הפלסטינים. סנה פתח, תוך שהוא קובע בתכליתיות אופיינית כי מדינה פלסטינית היא "עובדה מוגמרת". אנחנו יכולים להיות חלק מהתהליך או להתנגד לו, אמר. זה לא ישנה. מדינה פלסטינית קום תקום.
בעקבות דבריו הנוקבים, שנעלמו אי שם בתוך בליל ההרצאות והסקירות המלומדות, ביקשתי לשמוע עוד מדעותיו על עתיד הסכסוך.
הפגישה בינינו נקבעה ליום שישי, יום אחד אחרי "נאום ירושלים" של נשיא ארה"ב ברק אובמה. באותו יום עצמו התקיימה גם "שיחת ההתנצלות" בין בנימין נתניהו לראש ממשלת טורקיה ארדואן, שהובילה לפיוס בין שתי המדינות.
ביקור אובמה, הנאום שנשא בירושלים, הפיוס עם טורקיה – משהו חדש מתחיל?
"ההתנצלות – טוב שנאמרה. זה סילק מהיחסים אלמנט רגשי מיותר. באופן בסיסי, אינני מאמין שטורקיה תהפוך להיות ידידה של ישראל, כי ארדואן בונה את מנהיגותו בעולם הערבי והמוסלמי באמצעות רטוריקה אנטי-ישראלית בוטה. בפועל הוא מיישר קו עם החמאס, שהוא רואה בה תנועה אחות למפלגתו. וליישר קו עם החמאס פירושו להיות אויב לישראל."
"אבל גם ביבי לא השתנה", מוסיף סנה, "מתוקף הנסיבות באזור, התעורר צורך דחוף לתיאום משולש אמריקאי-ישראלי-טורקי בנושא הסורי. ההתנצלות שלו הייתה מחוייבת המציאות, אבל זה לא ישנה את מהות היחסים."
ונאום אובמה? כמה השפעה תהיה לו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני?
"הדבר החשוב ביותר הוא שאובמה רמס את הדעה הקדומה, שציירה אותו כ'לא ידידותי לישראל'. מה שהיה ידוע, לצערי, רק למעטים, יצא לאור. הישראלים לא ידעו עד כמה הוא עזר לנו בפרוייקט כיפת ברזל – איש לפניו לא עשה את מה שהוא עשה בשבילנו. תרשי לי להזכיר לך את הביטוי 'אובמה השליך את ישראל מתחת לגלגלי האוטובוס'. אמר את זה מיט רומני (שהתמודד מולו על נשיאות ארה"ב והפסיד – מ.מ.), אבל – למרות שאני לא יכול להוכיח זאת משפטית – הקופירייטר שלו יושב בירושלים. עכשיו ברור שאובמה לא זרק את ישראל מתחת לגלגלי האוטובוס. הדבר השני החשוב הוא מה שאובמה אמר לעם ישראל: "אני, כידיד, אומר לכם לעשות הסדר עם הפלסטינים."
אלא פתיחת חלונות רחבים לקראת מציאות של שלום ושל יחסי שכנות טובה, בין עמים שידעו להתגבר על מורשת של איבה.
סדר פסח מנחה, בעת מזיגת הכוס הרביעית, למלא את כוס אליהו הנביא, לפתוח את הדלת, ולאמר: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בִּשִׁמְךָ לֹא קָרְאוּ, כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוֹ שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׁיגֵם, תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'". ההגדה – לקט קטעים הנפרסים על פני מאות שנים – שילבה רק במאה ה-11 את האמירה הכואבת של הנביא ירמיהו (פרק י' פסוק 25, המובאת בשינוי קל גם בתהילים ע"ט פסוק 6).
חייבים להזדהות עם האמירה המתריסה של הנביא, שהיה עד ב-586 לפני הספירה לפורענות של גדודי נבוזראדן, שר הטבחים של נבוכדנצר מלך בבל, הטובחים בתושבי ירושלים, ומחריבים את בית המקדש. הנביא ראה לנגד עיניו שיירות פליטים של בני עמו, שיצאו אל גלות בבל הרחוקה. מתוך גיא ההריגה עלתה התפרצותו כלפי ההשגחה: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל-הַגּוֹיִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ". כאילו אמר – מה אתה רוצה מאיתנו, מדוע מגיעה לנו חמת הזעם הזו, שְׁפֹך את כל חמתך "עַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בִּשִׁמְךָ לֹא קָרְאוּ"!
אני מזדהה עם כאבו של הנביא, אך אינני מניח להתפרצות זועמת להישאר בהוויה של התא המשפחתי שלי בהגדת הפסח. אינני רוצה לתת לקול של "שפוך חמתך על גויים שלא ידעוך" להשתלט על חג החירות, המסמל את ניצחון הצדק על הרשע. אין לי זכות לשפוט את ירמיהו, אבל אני חייב להעדיף על פני השנאה והנקמה – את החמלה והאהבה. מצוות "והגדת לבנך" מחייבת אותי לבחור להעביר לילדי, לנכדי ולניני, את "שְׁפֹךְ אַהֲבָתְךָ" – אהבה לגר הגר בתוכנו, ואהבה לכל העמים.
כפי שמצערת אותי הקריאה "שפוך חמתך על גויים שלא ידעוך", כך מצערת אותי האמירה, בסיומה של כל תפילה בבית הכנסת: "עלינו לשבח לאדון הכל… שלא עשנו כמשפחות האדמה, שהם משתחווים להבל ולריק, ואנחנו מודים לפני מלך מלכי המלכים, הקב"ה". לא אחנך את ילדי ונכדי להתנשאות וליהירות. אינני רואה במוסלמים, בנוצרים, בבודהיסטים ובכל בני דת או אמונה אחרת – אנשי הבל וריק. עבורי הם בני תרבות, ואני מעריך אותם ואת תרבותם. גם בחג הפורים לא היה לבי עם מגילת אסתר, בפרק ח' פס' 11: "להשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיילי עם ומדינה טף ונשיםושלל לבוז". ובהמשך (בפסוק 13), שקבע יום זה ליום נקם. זהו חלק מההתמודדות שלי עם הנכס היקר שיש לנו, ספר הספרים.
כעם, אל לנו לשאת פנים אל "שפוך חמתך", אלא לפתיחת חלונות רחבים לקראת מציאות של שלום ושל יחסי שכנות טובה, בין עמים שידעו להתגבר על מורשת של איבה. כך קרה בעת שארץ מואב – בירכתי עבר הירדן המזרחי – פתחה שעריה לפליטי רעב ישראלים מהעיר בית לחם, וסעדה אותם מספר שנים. נרקמה שם מערכת יחסים אנושית, שאחת מהן קיבלה את ביטויה במעשה החסד של רות, בת ארץ מואב, לחמות נעמי הישראלית – אישה קשת יום, למודת סבל של אלמנות ושכול. את הסיפור הזה נספר בקרוב, בחג השבועות.
לעולם הערכים של הדור שנוטל את מקל הדורות – בל ננכס ערכי נקם, הרג ושנאה. לעולם הערכים של "והגדת לבנך" נמיר את "שפוך חמתך" ב"שפוך אהבתך על כל הגויים באשר הם".
חג חירות שמח!
ההפגנות ההמוניות והאלימות בגדה המערבית בימים האחרונים היו התפתחות צפויה. כל כך צפויה, שבכירים במערכת הביטחון בישראל מדברים כבר בערך שנתיים על האפשרות של התפרצות אלימה בשטחים, וצה"ל נערך עמוקות לתסריט השלילי הזה.
הישראלים לא ניצלו את השקט, הפלסטינים שוב הימרו לא נכון והאמריקנים הזניחו: נדב איל טוען שאם תפרוץ אינתיפאדה שלישית, נדע כולנו שמדובר באירוע שניתן היה למנוע.
יותר מכל, ההתפתחויות הללו מעידות על מערבולת האיוולת שבה נתון האזור כולו, מערבולת שהיא כולה תוצר של פעולות השחקנים עצמם. ישראל לא השכילה לנצל את שנות השקט האחרונות – שקט שהוא תוצר של פעולתה היעילה של מערכת הביטחון הישראלית והאינטרס של הרשות הפלסטינית – כדי ליצור מתווה אפקטיבי להתקדמות בתהליך המדיני. למעשה, הממשלה האחרונה בישראל נתנה את הרושם שהיא נגררת בחוסר ברירה, רוקעת ומצווחת, לניסיונות החידוש של תהליך השלום. בשיח הפוליטי הישראלי החלו לעלות רעיונות מופרכים על סיפוח חלק מהשטחים, או המשך הסטטוס קוו כמדיניות מתמשכת. כאילו שהמצב הקיים הוא בר קיימא, ולא משבר תמידי הממתין לפיצוץ.
זו הייתה איוולת, אבל הישראלים לא השתתפו בה לבדה. הפלסטינים, מצדם, נתונים במאבק כוח פנימי חריף, כזה שאיים וממשיך לאיים על הסיכוי להשגת הסדר. ההתמודדות בין החמאס לפת"ח סנדלה את הרשות הפלסטינית, וגרמה לה, באורח קבוע, לטפס על עצים גבוהים – שרחוקים מאוד מרצון אמיתי למו"מ. בין אם מדובר בהקפאת הבנייה בהתנחלויות או בתביעה להכרה באו"ם, הפלסטינים התמקדו בהפעלת לחץ דיפלומטי על ישראל וארה"ב, אך נמנעו מלהיכנס למו"מ עם ישראל, מחשש שכך תקבל ממשלת נתניהו הכרה, והם ייוותרו בלי שום הישג מוחשי. שלוש שנים מאוחר יותר, הרש"פ נותרה בלי מו"מ ובלי הישג מוחשי.
אין פה סימטריה. ישראל, כצד החזק בסכסוך, היא בעלת אינטרס עליון בהגעה לפתרון מדיני. לאור ההתמודדות מול חמאס, לישראל יש עניין רב בחיזוק הצדדים המתונים בחברה הפלסטינית על חשבון הפונדמנטליזם האיסלאמיסטי. הרשות הפלסטינית של אבו מאזן נקטה צעדים אמיצים לחיזוק הביטחון בגדה. חלון ההזדמנויות שנוצר, אחרי האינתיפאדה השנייה, לאור האביב הערבי, חייב ניסיון אמיץ להתקדם בתהליך המדיני. זה לא קרה. השיח בין הצדדים התנהל לא בדיפלומטיה, אלא בהצהרות ונאומים באו"ם. הפלסטינים תרמו את תרומתם הגדולה למצב העניינים הזה; הרשות הפלסטינית נמנעת בעקביות מהתנערות תקיפה מהחמאס. היא החלה לשדר לציבור הפלסטיני מסר מסוכן; החמאס דואג ל"התנגדות", ואילו הרשות מתקדמת בערוץ הדיפלומטי. המסר מסוכן משום שהוא מעניק את הרושם ששני הזרמים הפוליטיים מנסים להגיע לאותו מקום. אבל חמאס, כל עוד אינו מוכן להתנער מאלימות ולהכיר בזכותה של ישראל להתקיים, ימשיך להיות מצורע – ואילו הרש"פ, בלית ברירה ובחולשתה, החלה לשחק אתו במשחק חיזור קטלני.
ממלכת ירדן, המשענת האסטרטגית האחרונה שנותרה לישראל במזרח התיכון, מצליחה עדיין לשמור על יציבות בגל המהפכות ששוטף את האזור. אבל על אף הצלחתו של המלך עבדאללה למנוע תסיסה שתאיים על שלטונו, גורמי הג'יהאד שלוחמים עכשיו בסוריה כבר סימנו אותו כמטרה הבאה אחרי אסד. נפילת שלטונו של עבדאללה תהווה את האיום המשמעותי ביותר על בטחון ישראל, אבל הציבור הישראלי אדיש כמעט לחלוטין למתרחש אצל שכנתו ממזרח. ישראל הרשמית שומרת על חשאיות מוחלטת בכל הנוגע למגעיה עם הממלכה ההאשמית.
יום לאחר שאזרחי ישראל בחרו את הרכב הכנסת החדשה הלכו גם השכנים ממזרח לקלפיות, בבחירות שסימנו צעד קטן בתכנית הרפורמה של המלך עבדאללה, שנועדה להפוך את ירדן לאט לאט ובזהירות לדמוקרטיה פרלמנטרית. תנועת האחים המוסלמים בירדן קראה להחרמת הבחירות, ואף שהתוצאות שיקפו את המשך ההגמוניה של השבטים נאמני המשטר, הצליחו מועמדים אסלאמיסטים שאינם קשורים באחים המוסלמים לזכות ב25% מהמושבים בפרלמנט.
נראה שגם הגורמים האופוזיציונים בירדן רואים את האלימות המשתוללת במדינות שסביבם, ובוחרים בדרך של שינוי המשטר ולא במהפכה שתביא לפירוקו. אבל בעוד המלך מתמודד עם אופוזיציה שצמחה בתוך השבטים שהיו נאמנים לו, גובר החשש שאי-יציבות תחדור לירדן מבחוץ. ההערכה היא שעד כה נכנסו לירדן כבר למעלה מ-300,000 פליטים מסוריה, והזרם רק הולך וגובר – 36,000 מהם הגיעו בחודש ינואר לבדו. התגברות הזרימה של פליטים מסוריה עלולה להפר איזונים דמוגרפיים בממלכה (שבה 6.2 מליון תושבים) ולהביא לכניסת גורמי ג'יהאד שיאיימו על יציבות השלטון.
אירופה ממתינה בספקנות לגיבוש הממשלה החדשה בישראל. אם מפלגתו הדתית-לאומנית של בנט תצורף לקואליציה, יובהר לאירופאים שההתנתקות של נתניהו מהעולם – ממשיכה.
חזרתי זה עתה מבירת פולין, ורשה. פולין הרשמית היא – מאז המהפך של "סולידאריות" בשנת 1989 – מדינה ידידותית לישראל. האם יש בה אנטישמים? בוודאי. אולם אין זו האנטישמיות האנטי-ישראלית הניזונה מהשפעת המיעוט האסלמי – בפולין אין, עד כה, ערבים בעלי השפעה, למרות שכבודדים הם נמצאים, פה ושם, בערים הגדולות.
בעיית היחסים בין פולין לישראל מתרכזת דווקא בסוגיית הכיבוש. הפולנים הם כפייתיים בהקשר לכיבוש ובהקשר לסיפוח. הם התנסו במלחמת העולם השנייה בכיבוש הסובייטי (ריבנטרופ-מולוטוב) ובכיבוש הגרמני, ובעקבות מלחמת העולם השנייה – שוב בכיבוש סובייטי.
הצגת הסוגיה של "ארץ ישראל השלמה" מעוררת אצל הפולנים (ובודאי אצל הצ'כים והצרפתים) את זיכרון הכיבוש שהם חוו בשם "הצדק ההיסטורי". הביטויים "כיבוש" ו"סיפוח" מעוררים אצלם גועל. יש בכך, אולי, מידה כלשהי של צביעות, כאשר מן המפורסמות הוא כי מדינות כמו בריטניה, צרפת או בלגיה נגועות בקולוניאליזם. ברם, התשובה של מעצבי דעת הקהל בפולין, האוהדים את ישראל (כמו העיתון רב העוצמה "גזטה ויבורצ'ה" בעריכת אדם מיכניק) היא כי נתניהו וצוותו הם חסרי הבנה לגבי עוצמתם וחשיבותם של ידידי ישראל באירופה. הם מוטרדים מאובדן התמיכה, בשל העמקת היריבות עם הפלסטינים
איש איננו שוכח את הטרור הפלסטיני, אולם העמקה כפייתית של השליטה הישראלית בתחום המיועד לשטח הריבוני של מדינה המוכרת בידי האו"ם – מעוררת תמיהה ורוגז, ויוצרת בהכרח השוואה בלתי מחמיאה ל"רוסיפיקצייה" ול"גרמניזצייה" שבוצעו על אדמת פולין, באזורים "שסופחו" בשם "צו ההיסטוריה" בידי הכובש
עיתונאי בעל שם אמר לי: "ביבי אמנם הכיר את אמריקה הישנה, אולם הוא מעד כאשר לא זיהה את השינויים הדמוגראפיים שחלו בארצות הברית בשנים אלו. ואילו אירופה, על אוהדי ישראל שנטשו את תמיכתם, איננה מובנת לנתניהו כלל וכלל". ועוד אמר לי העיתונאי: "הממסד הפוליטי של ישראל מחזק את הנטייה הרווחת כאילו כל הפולנים הם אנטישמיים, ודעתם חסרת משמעות". בכך צועד נתניהו בעקבותיו של יצחק שמיר, אשר טען כי הפולנים ינקו את האנטישמיות עם חלב אמם. נתניהו איננו מודע להזדהות גורפת של הפולנים עם דוד בן גוריון ומנחם בגין "הפולנים", ועם ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים. לעונת זאת, הפולנים קיבלו בספקנות ובתמיהה את שילוב יוצאי ברית המועצות בתוך מפלגתו של נתניהו. אביגדור ליברמן הוא דמות שנויה במחלוקת בעיני הפולנים. ביקוריו התכופים בבלרוס – מדינה משוקצת בעיני האיחוד האירופי – משפיעים אף הם על דימויה של ישראל בפולין – אחת מחמש המדינות המובילות באיחוד האירופי. יחסה של פולין לישראל היה, עד כה, ללא דופי, אך לאחרונה הוא משתנה לרעה עם הצהרותיו של נתניהו בנושאי התנחלויות
אירופה ממתינה בספקנות לגיבוש הממשלה החדשה בישראל. אם מפלגתו הדתית-לאומנית של בנט תצורף לקואליציה, יובהר לאירופאים שקו ההתנתקות של נתניהו מהעולם הנאור – ממשיך.
ישראל מצויה במדרון. החודשים הקרובים הם חודשי מבחן: האומנם המתנחלים בגדה המערבית כבשו את ישראל, או שמא ישראל חוזרת לנתיב החיים כמדינה דמוקרטית. הימים הקרובים יגידו אם בואו הצפוי של נשיא ארה"ב, אובמה, אכן יהווה את תחילת השינוי.
המסר של העם לבנימין נתניהו: אם תרכיב ממשלה, אנו מבקשים לראות הכרעות. הכרעות כאלה אינן ניתנות למימוש על-ידי ממשלה רחבה.
לפני כשבועיים וחצי הלכנו לקלפי לבחור את 120 חברי הכנסת ה-19. ביום שלמחרת החל התהליך המייגע של הקמת הקואליציה להרכבת הממשלה החדשה. שמענו את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מסביר כי זו הכנסת ה-19 מאז 1949, וכי אנו עומדים לאשר בקרוב את הממשלה ה-34. ב-64 השנים מאז הבחירות ל"אסיפה המכוננת", אורך החיים של כל אחת מן הממשלות היה בממוצע כשנתיים בלבד!
32 רשימות התמודדו בבחירות האחרונות, ו-12 סיעות נכנסו לכנסת. אין אף לא לאחת מהן רוב מוחלט, ואי אפשר להרכיב ממשלה אלא בקואליציה. אני שומע את הפוליטיקאים, ובראשם נתניהו – שעליו הטיל נשיא המדינה את התפקיד להרכיב את הממשלה הבאה – מסבירים את תוצאות ההצבעה כאילו רצון העם הוא "ממשלה רחבה!". דרושה – כך הם אומרים – ממשלה רחבה ככל האפשר, כי "רק ממשלה רחבה תאפשר יציבות ואורך חיים לכנסת".
יסלח לי כבוד ראש הממשלה, דעתי והמלצתי הפוכות משלו. אכן, קואליציה הנשענת על 80 ואולי 90 חברי כנסת תבטיח יציבות, תבטיח כי הכנסת ה-19 תכהן בבטחה ארבע שנים וחצי, עד לבחירות שבאוקטובר-נובמבר 2017. אלא שממשלה הנשענת על קואליציה כה רחבה תבטיח לנו דבר נוסף – ממשלה זו לא תוכל לקבל הכרעה אף לא באחת מן השאלות המרכזיות והכבדות שעל סדר יומנו הלאומי. היא לא תוכל להכריע בשאלת השוויון בנטל, היא לא תתערב בשאלות דת ומדינה, היא לא תוכל לתקן את שיטת הממשל האומללה שלנו, והיא לא תוכל להכריע בנושא המדיני שלפנינו. זו תהא ממשלת הישרדות, שתתנהל לה בנחת עד שגל צונאמי ימוטט אותה – ואותנו.
טוענים ומסבירים לנו כי אל מול האתגרים הביטחוניים והקיומיים העומדים בפנינו – כן, גרעין ואיראן – דרושה הממשלה הרחבה ביותר. דווקא כנגד טענה זו אני מערער במיוחד – אל מול אתגר ביטחוני אמיתי מתלכד כל העם, בין אם נציגיו בכנסת שייכים לקואליציה ובין אם לאופוזיציה. דווקא בנושא זה אין מקום לדאגה.
אני מנתח ומבין אחרת את תוצאות הבחירות ואת רצון העם. ראינו הפעם שיעורי הצבעה גבוהים יחסית, ומצאנו שכבות מצביעים חדשות – מצביעים אשר ביקשו לבטא ציפייה ותקווה חדשות. זהו סוד ההצלחה של יאיר לפיד ונפתלי בנט – הם ביטאו את הציפייה לשינוי. זהו הרצון האמיתי של העם, וזה המסר של העם לבנימין נתניהו: אם תרכיב ממשלה, אנו מבקשים לראות הכרעות. אלא שהכרעות כאלה, בכל אחד מן הנושאים שעל סדר היום, אינן ניתנות למימוש על-ידי ממשלה רחבה, ממשלה אשר מרכיביה כוללים – בכל אחד מן הנושאים – את נציגי הבעד ואת נציגי הנגד.
זוהי ההכרעה האמתית העומדת היום בפני נתניהו: האם הוא אכן מבקש להביא שינוי, ואם כן – איזו עמדה הוא יעדיף בכל אחד מהנושאים, ומי הוא השותף הפוליטי שיאפשר לו להשיג זאת.
בתחנה האחרונה במסע של ארי שביט הוא מנסה להבין איך הניסיון של בנט להקצין את נתניהו והניסיון של לפיד למתן אותו, הובילו לתוצאה מפתיעה עם לא מעט תקווה
בחירות 2009 היו בחירות של ביבי-או-ציפי. השאלה שהוצבה בפני הבוחרים באופן מפורש ומטעה, היתה אם הם רוצים ממשלת שלום של לבני או ממשלת עוצמה של נתניהו. בחירות 2013 היו בחירות של ביבי-או-ביבי. השאלה שלא הוצבה בפני הבוחרים במפורש היתה האם הם רוצים ממשלת ימין-מרכז של נתניהו או ממשלת ימין-ימין של נתניהו. מי שהבין את השאלה – נתן לה תשובה וניצח. מי שלא הבין את השאלה – יצא מן המשחק והובס.
ביסודו, סיפור הבחירות 2013 היה כל כולו הסיפור של בנימין נתניהו. בארבע השנים האחרונות היו לו שלושה הישגים חשובים: יציבות ביטחונית, יציבות כלכלית, יציבות פוליטית. אבל בארבע השנים האחרונות היו לנתניהו גם שלושה כישלונות גדולים: דשדוש מדיני, דשדוש חברתי ודשדוש נפשי.
הצירוף של ההישגים והכישלונות גרם לכך שמערכת הבחירות כללה בתוכה חמישה משאלי עם שונים על ראש הממשלה: אוהבים או לא אוהבים את נתניהו? לא אוהבים. מעריכים או לא מעריכים את נתניהו? מעריכים. סומכים או לא סומכים על נתניהו? לא סומכים. רוצים או לא רוצים את נתניהו ראש ממשלה? רוצים. אם כך עבור מי לעזאזל מצביעים? מצביעים עבור הכוח הפוליטי שיחבור אל נתניהו ויכפה על נתניהו ללכת בדרך שבה אנחנו רוצים שיילך.
ב-1992 יוסי שריד טבע את הסיסמה המנצחת יומרצ יצחק רבין. ב-2013 האמירה המנצחת (הכבושה) של נפתלי בנט היתה יוקצן נתניהו והאמירה המנצחת (הכבושה) של יאיר לפיד היתה, ימורכז נתניהו. שני הטירונים הפוליטיים הללו היו היחידים שהבינו את החולשה הגלומה בעוצמתו של נתניהו כמועמד היחיד לראשות הממשלה. שניהם ניצלו את החולשה הזאת לטובתם ובנו את עצמם באמצעות חיבוקי הדוב שהעניקו למנהיג לאומי לא אהוד, אשר בינתיים אין לו תחליף.
נפתלי בנט היה הראשון להבין את הסוד. מפקד הצוות מסיירת מגלן עשה בית ספר למי שהיה פעם הבוס שלו. מצד אחד הוא הלהיט את הציונות הדתית בכך שמימש את החלום הכמוס שלה (שאותו ניסח הפרופ' אבי רביצקי) לעבור מקרון המסעדה של הרכבת אל הקטר. מצד אחר הוא הלהיב צעירים רבים בכך שהציע להם משהו חדש ומדליק ומגניב. הצירוף של שני הזרמים החזקים הללו גרם לכך שחלקו של בנט בנגמ"ש הימני של ישראל הלך וגדל על חשבון חלקו של נתניהו. הגוליית המגושם והמיושן של הליכוד-ביתנו עמד חסר אונים מול מהלומות האהבה שאותן המטיר עליו הדוד קל התנועה של הבית היהודי.
יאיר לפיד היה השני להבין את הסוד. במשך חודשים רבים מסע הבחירות של הישראלי היפה היה בלתי ממוקד ולא משכנע. במבצע עמוד ענן הוא נאלם ונעלם ובנקודת השפל של המערכה הוא ירד בסקרים עד לחמישה מנדטים. אבל בהגיע המאני-טיים לפיד גילה איפה הכסף. מצד אחד הוא קעקע על מצחו את זעקת הכאב של מעמד הביניים. מצד אחר הוא מיצב את עצמו כשותפו העתידי והאחראי של נתניהו.
בשבועיים האחרונים שני המהלכים הללו הפכו את לפיד לאייקון החדש של המרכז הישראלי. הצירוף של מפלגת חדשים עם מפלגת המרי של הבורגנים עם מפלגה שפניה אל נתניהו, גרם לכך שיש-עתיד היתה למפלגתה האמיתית של אומת ההיי-טק הישראלית. היא אפשרה לישראלים הלא ימניים גם להתנגד לנתניהו וגם לחבור לנתניהו, כדי שיהיה כאן סיכוי לעתיד.
כך שבחירות 2013 נהפכו לבחירות של שלושה: נתניהו המוחלש במוקד ומשני עבריו הצעירים החדשים והמחשמלים של הימין-ימין ושל המרכז-מרכז, ששאבו ממנו את כוחו והפכו את כוחו לכוחם.
שלי יחימוביץ וציפי לבני, ששמרו על עקרונותיהן וסירבו להשתתף במשחק הכוח, נהפכו לבלתי רלבנטיות. ש"ס, אשר מאז ומעולם שיחקה את משחק הכוח, לא עלתה ולא ירדה. השמאל הציוני של מרצ הכפיל את כוחו והשמאל הלא-ציוני שמר על כוחו, אך גם זה וגם זה נותרו מחוץ לזירת ההשפעה האמיתית. שם המשחק היה נתניהו-לפיד-בנט ותוצאת המשחק היא נתניהו-לפיד-בנט ומה שיעצב את השנים הקרובות של מדינת ישראל יהיה מאזן הכוחות בין בנימין נתניהו, יאיר לפיד ונפתלי בנט.
בין לפיד לבין בנט ההעדפה של נתניהו ברורה – לפיד. גם רעיונית וגם אישית. ראש הממשלה מתעב את ההיי-טקיסט מרעננה ומעדיף על פניו את הטלנט מרמת אביב. בשיחות סגורות מאוד, שקדמו לבחירות, ביבי הגדיר את היעד שלו בבחירות 2013: גוש נתניהו-לפיד בן 50 מנדטים. נתניהו אמנם קיווה שהמבנה הפנימי של הגוש יהיה 38-12 ולא 31-19 אבל כעת הוא מתנחם בכך שהיעד הנכסף של 50 בכל זאת הושג.
בשבועות שאחרי הבחירות שני החברים הטובים של ארנון מילצ'ן יכולים לנצל את ארנון מילצ'ן כדי לבנות אמון הדדי וליצור את הציר החזק שסביבו תתארגן הממשלה הבאה. הבסיס הפרלמנטרי המוצק של הליכוד-עתיד מאפשר להם לנטרל את הבית היהודי ולרסן את ש"ס ולהפנות את חרטומה של הממשלה החדשה אל המרכז.
על ישראל לחתור לעצירת התהליך הקיים – שכולו בידינו וכולו פרי יזמה שלנו – של המשך ההתקדמות לעבר מדינת "כל אזרחיה".
בעוד פחות מעשרה ימים אתייצב בקלפי. הנושא המציק לי, ובגינו חיפשתי למי לתת את קולי, איננו מופיע באף לא אחד ממצעי המפלגות המתמודדות. בלית ברירה, אני מביא להלן את עיקרי השקפתי.
נואשתי מזה זמן מן הסיכוי לנהל משא ומתן עם המנהיגות הפלסטינית, משא ומתן אשר יוכל להביא להסכם שלום כולל וסופי בינינו לבינם. יעד השגת "שלום" כולל, מלא ואמיתי בין ישראל לפלסטינים – איננו ריאלי
אפילו נתעלם ממה שישראל תידרש לתרום להשגת שלום כזה (מה שנראה כבלתי ריאלי לחלוטין), אין סיכוי שהפלסטינים יקבלוהו
* תביעתנו להכיר בקיומה של ישראל כמדינה "יהודית" כמוה בעיניים הפלסטיניות כציפייה כי הנאנסת תידרש להכיר בזכות שהייתה לאנס לאנוס אותה
* אין היום מנהיג פלסטיני שלו המעמד והסמכות הפוליטית והמוסרית להתחייב בשם הפליטים הפלסטינים לוותר על "זכות השיבה".
* המנהיג הפלסטיני היחיד שהיו לו המעמד והתוקף הפוליטי-מוסרי לעשות כן היה יאסר ערפאת. לא ניסינו להגיע עימו להסכם מלא, וספק רב אם הוא היה מוכן לכך. מכל מקום, מאז שנסתלק – אין מנהיג שלו מעמד מוכר ומקובל על כל מרכיבי העם הפלסטיני.
* קיומה של מדינה פלסטינית שסועה, מנותקת מרצועת עזה, תוך ויתור על גושי ההתיישבות הגדולים ובוודאי ללא ירושלים המזרחית כבירתה – איננו קביל לחלוטין
* החמצנו, סמוך לאחר מלחמת ששת הימים, את ההזדמנות להגיע להסכם עם המלך חוסיין על כינונה מחדש של המדינה הירדנית בשתי הגדות. זו יכלה להיות מדינה ירדנית-פלסטינית שיש לה עומק וסיכויי חיות.
מכאן המסקנה הבלתי נמנעת שלי. על ישראל לחתור במציאות זו:
* קודם כל לעצירת התהליך הקיים – שכולו בידינו וכולו פרי יזמה שלנו – של המשך ההתקדמות לעבר מדינת "כל אזרחיה".
* מי שמשלה עצמו כי ניתן יהיה לפתור זאת על ידי הענקת זכויות אישיות לפלסטינית – אין כל סיכוי כי פיתרון כזה יחזיק מעמד לאורך זמן (ראה דרום אפריקה).
* מי שתולה תקוות בהיווצרות תנאים שיאפשרו טרנספר של כל/מרבית האוכלוסייה הערבית הפלסטינית – אף זו אשליה. תנאי מלחמת העצמאות של 1948 לא יחזרו.
ומכאן המסקנה לאחת משתי החלופות, כאשר בשתיהן ידובר רק על מצב ביניים אשר איננו כולל שלום מלא, פיתרון בעיית הפליטים וככל הנראה אף לא את גבולות הקבע
* הכרה ישראלית במדינה הפלסטינית, כפי שהוכרה בעצרת האו"ם
* השלמה עם כינון הממשלה של מדינה זו במזרח ירושלים
* קביעת קווי תיחום אשר מעבר להם תיעצר לחלוטין כל יוזמה התנחלותית ישראלית, לרבות בהתנחלויות ובמאחזים הממוקמים כבר היום מעבר לקווים אלה
* ישראל לא תפנה בכוח אף מתנחל שיימצא בשטח הפלסטיני. אלה יעברו לחסות המדינה הפלסטינית, ואילו ישראל תציע לכל המבקש להתפנות פיצוי ושיקום בתחומי ישראל
ולחילופין, אם לא יימצא פרטנר פלסטיני להסכם ביניים כזה – תיזום ישראל צעד חד-צדדי למימוש מדיניות זו להליכה בדרך זו יש יעד אחד ברור – לשמר את מדינת ישראל כמדינה עם רוב יהודי מוצק. זה איננו פיתרון שנועד להביא שלום, אף לא פיתרון לבעיות הביטחון שלנו. בוודאי לא בטווח המיידי. יחד עם זאת, קיים סיכוי כי עצם כינונה של המדינה הפלסטינית, יחד עם הצורך להתארגן ולתפקד בכל התחומים הרגילים והמרובים של המדינה האזרחית, יביאו לשינוי בסדר הקדימות הלאומי הפלסטיני, וברבות השנים – אולי אף להיווצרות יחסים חדשים של השלמה ודו-קיום עם המדינה היהודית.
לאמריקאים יש נשיא שחור, 150 שנים לאחר מלחמת האזרחים. לנו אין 150 שנה, ואין די במדינות הממשלתית בעניין זה.
לפני מספר ימים שמענו בחוג ידידים את סיפורו המרתק של נער יהודי שיצא ברגל מאתיופיה דרך סודאן והגיע לארץ ב-1985. חלקו השני של הסיפור עסק בחבלי ההתערות של הצעיר כאן אצלנו, בחברה הקולטת. הבחור השלים מאז את לימודי הבגרות, סיים תואר ראשון ושני בטכניון, ומשרת כקצין וכמהנדס בחיל האוויר. ההישגים האישיים הגאוניים של הצעיר אינם בזכות החברה הקולטת שלנו אלא להפך – על אף כל הקשיים והמכשולים שנדרש לעבור כאן על מנת להתקדם.
ישראל תמיד טובה במבצעים. בימים אלה, באזכרות הרבות לרב-אלוף אמנון ליפקין שחק, הזכירו בין היתר את מבצע שלמה, שעליו פיקד שחק, אז סגן-הרמטכ"ל, ב- 1991, בנמל התעופה של אדיס אבבה. במהלך מבצע זה הוטסו ארצה יותר מ-14,000 עולי ביתא-ישראל. היו אלה מבצעים נקודתיים, אשר נמשכו שעות או ימים ספורים, ובהם ריכזה המדינה את מיטב כוחותיה. לא כך תהליך הקליטה – זהו תהליך הנמשך שנים, ומעורבים בו כמעט כל מוסדות המדינה, ולא פחות חשוב – מעורבים בו באופן אישי כל אחד ואחת מאתנו.
המדיניות המוכתבת מלמעלה, כולה כוונות טובות. מושקעים בתהליך זה משאבים ומאמצים אדירים. ובסך הכול – הישגינו בקליטת העלייה אין להם אח ורע בהיסטוריה העולמית. ואכן, הרוב המכריע של העולים התגברו על הקשיים, התערו ואנו מוצאים אותם היום בכל רובדי החברה הישראלית. הקושי מצוי ברמה האישית, כאשר החברה נדרשת לקלוט קבוצת עולים ש"איננה משלנו", מעדה אחרת, ממסורת ותרבות שונה, ובייחוד – כאשר צבע העור הוא שחור.
העם האמריקאי מתחיל רק עתה להתרגל ולראות אזרחים שחורי-עור פזורים בכל הרמות והתפקידים של החברה האמריקאית. היום יש כבר נשיא שחור, וזו חדלה להיות תופעה יוצאת-דופן, 150 שנים לאחר מלחמת האזרחים. לנו אין זמן להמתין 150 שנה. אין די במדינות הממשלתית בעניין זה. שינוי התודעה חייב לבוא מלמטה. הצבע השחור אכן שונה, אולם הפוטנציאל של בעלי צבע זה זהה לחלוטין לזה של בעלי העור הלבן והשחום.
קל לי לומר זאת וקל לי לכתוב זאת, אך כך לא נשיג את שינוי התודעה בציבור.
הצעיר שסיפר את סיפורו – מוכשר ובעל אופי חזק – הצליח לא בזכות מנגנון הקליטה שלנו, אלא על אף המכשולים הרבים שהמנגנון הציב. דרושה יזמה מלמעלה של העדפה מתקנת. על המדינה לחפש, למיין ולאתר צעירים וצעירות העשויים להתבלט ולהצליח ובכל התחומים. עלינו להשקיע בהם כדי שיצליחו, יבלטו ויהפכו לתופעה מקובלת.
צה"ל הוא התחום היחיד שבו יש לצעיר וצעירה ממוצא אתיופי סיכוי כמעט שווה להתקדם ולהצליח. אך גם צה"ל צריך ליזום. עליו לחפש, למיין ולאתר צעירים שנים לפני גיוסם, כדי להשקיע בהם, ולאפשר להם להיקלט ולהשתלב בעתודה האקדמית. במקביל צריכים מוסדות המדינה לאתר ספורטאים מצטיינים בפוטנציה, אומנים מצטיינים, זמרים, וכיוצא בזה.
שינוי התודעה הציבורית יושג כאשר יהיו לנו שרים שחורי עור, כאשר נראה שופט עליון ממוצא אתיופי, כאשר ידובר ברבים בהישגים המדעיים של פרופסור שחור עור, בשערים שמבקיע שחקן כדורגל ממוצא אתיופי, ובזמר ממוצא אתיופי שנשלח לאירוויזיון
יש לנו בעיה בשטח זה. היא אכן תיפתר עם הזמן, אפילו לא נעשה דבר. אלא שלא עומדים לרשותנו 150 שנה. צבע העור הוא אכן שונה, אך תכונותיו ויכולותיו של האדם, זהות לחלוטין. זו התודעה המעוותת שעליה אנו חייבים להתגבר…
בשבוע שעבר דיווחתי שאני נמצא תחת חקירה משולבת של מצ"ח ומשטרת ישראל ולאחר מכן, למרות שחוקרי מצ"ח דרשו ממני לסתום את הפה, הם הדליפו בעצמם ל"הארץ", שאכן ישנה חקירה ושהיא אכן נוגעת לתחקיר שלי על חללי צה"ל של שנה שעברה (אם לא קראתם את התחקיר, לא תבינו באמת את המשך הפוסט). מאז, עם הלחץ, התגובות, האיומים, הבקשות לראיונות מכל גופי התקשורות, החקירות, והחרמות הציוד, התקשיתי להתרכז ולכתוב. סירבתי להתראיין כי אני לא מעוניין להפוך להיות הנושא של הסיפור וכי אני גם ככה לא ממש מסתדר עם העומס (יש רק גוף אחד אליו אני עדיין שוקל להתראיין באנונינמיות, בשביל שהנושא יופץ ולא מסיבות אישיות). אני מתנצל מראש אם הכתיבה לא תהיה בסטנדרט שאני מקפיד לגביו בדרך כלל.
עד עתה, היו הרבה תגובות חיוביות לצד הרבה שליליות בתחום ה"בוגד", "מלשן", "פחדן" וכדומה, אבל אלו הגיעו מאנשים פרטים ולא חשבתי לנכון להגיב. אבל אז הגיעה תגובה אחרת…
לפני שלושה ימים ב"צינור לילה" עסקו בחקירה שלי ולמחרת אותו היום, הם התקשרו לבקש את תגובת צה"ל. כנציג צה"ל ראיינו אלוף משנה במילואים, ד"ר חיים קנובלר, לשעבר ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל. קנובלר בכלל חשב שכל הסיפור הזה של החקירה שלי ושל ההתאבדויות הוא מצחיק (וממש נקרע מצחוק על קו הטלפון):
"(צוחק) זה בערך קרוב לשליש. זה משהו בסביבות 15-20 לשנה בשנים האחרונות. וזה ירד משלושים פלוס מלפני חמש-עשר שנים בזמן שהצבא בשנים האלה גדל. זאת אומרת, זה ירידה בערך בחמישים אחוז בהתאבדויות חיילים בצה”ל. מת במוות לא טבעי שחשוד כהתאבדות, אם הוא היה נכה צה”ל, נכה משטרה, נכה ש”ב, נכה מוסד וכו’. זה דו”ח (צוחק) של כל מי ששייך לכוחות הביטחון. יש בלוגר ולא יודעים מיהו, הוא כותב וכו’ (צוחק). זה הסיפור, בקיצור, אף פעם לא להאמין למה שיש ברשת." (תמלול של דבורית שרגל)
האמת? הוא צודק. אל תאמינו לכל מה שאת קוראים באינטרנט, אבל בטח לא למה שאיזה קול בטלפון אומר לכם ובטח שלא כאשר הדובר, הוא למעשה דובר של אותה המערכת הבעייתית מלכתחילה.
אז דבר ראשון, צינור לילה (ורבים אחרים) התעסקו אך ורק בנושא ההתאבדויות, כאשר התחקיר עצמו התחיל בכך שלא היתה ואין עד היום רשימה שמית שמכילה את 126 החללים, שהמדינה טוענת שנפלו בשנה שחלפה. איכשהו, הנושא הזה, אפילו עכשיו, מוחמץ כאילו הוא נושא של מה בכך. חוץ מהנושא הזה, יש גם את שאלת סיבות המוות, שגם כן עד היום אנו לא יודעים ונדמה שלאף אחד לא אכפת. אבל אני אתייחס לכך בסוף. כרגע בואו נתייחס לדברים שבכל זאת אמר אל"מ ד"ר חיים קנובלר.
"זה [מספר ההתאבדויות] יותר קרוב לשליש [ממה שטענתי]"
לדעתי צינור לילה כנראה ערכו זאת לא נכון והוא בעצם מגיב לכתבה ישנה שפורסמה ברשת, בה הוערך מספר החללים בצה"ל ב-68, נכון לאותה השנה. אני לא חתום על המספר הזה ולא הצגתי שום מספר שקרוב לכך. כתבתי שצה"ל בעמימות מצהיר על מספרים באזור ה-30 ושאני מעריך שייתכן ומדובר ב-40 מתאבדים. שימו לב שב-2011 היו 21 מתאבדים בצה"ל (על פי דובר צה"ל – הסבר בהמשך), וזה עדיין קרוב מאוד לנתון שכתבתי בחלק א', שבצה"ל מתאבד חייל כל שבועים (21 בשנה זה חייל כל 2.47 שבועות). אבל היי… המספרים שלי "מופרכים" זה "יותר קרוב לשליש".
"זה [מספר ההתאבדויות] ירד מ-30 פלוס, ב-5-10 שנים האחרונות"
זה פשוט לא מפסיק להדהים אותי כמה כללי יכול להיות צה"ל ונציגיו וכמה הציבור יסתפק בכך. 30 פלוס, ומשהו בין 5 ל-10 שנים. ככה בערך. 5 שנים לפה או לשם, 5 גופות לפה או לשם. מה? אתם מצפים מאיתנו למספרים מדוייקים לגבי חללים? הגזמתם!
מה שכן, זה נכון שב-2006 אכן נעשה צעד מבורך, בו צומצם בצורה משמעותית מספר האנשים שיוצאים מהבסיס עם נשק, אם אין בכך צורך ברור. אדגיש שהפעולה הזאת היא א. סימפטומטית ולא טיפולית – היא מקשה על המתאבד להרוג את עצמו, אבל לא עוזרת למצבו הנפשי. ו-ב. היא עובדת רק כאשר המתאבד משתף עימה פעולה. בסיסים אינם כלא ומרבית החיילים יכולים לצאת באופן חופשי מהבסיס עם נשקם ללא בעיה (זאת בנוסף על כך, שמרבית המתאבדים של צה"ל בשנה האחרונה, התאבדו בבסיסים עצמם).
אבל יש בעובדה שבכל זאת הפתרון הפשוט והלא הוליסטי הזה, עדיין הצליח לייצר ירידה בהתאבדויות, בכדי לבטל את עמדת מערכת הביטחון (ואחרים), כי אין באמת מה לעשות לגבי התאבדויות ואי אפשר באמת למנוע מבן אדם להרוג את עצמו. זה נכון שמי שלחלוטין יתעקש, יצליח. אבל בצעדים מאוד בסיסיים, אפשר לעצור מקרים גבוליים. סביבנו, שקטים ומתביישים, חיים המוני אנשים שבחייהם חשבו על התאבדות ואף ניסו להתאבד והם (ולעיתים צלקותיהם) עדות לכך שאפשר להמשיך הלאה ושטיפול נכון יכול להציל חיים.
"הצבא בשנים האלה גדל. זאת אומרת שזו ירידה של בערך 50%"
אבל צה"ל לא רוצה לומר לנו את הגודל שלו, תחת טענות מגוחכות של ביטחון, כאילו שיש איזה צבא כרגע שמתלבט אם לתקוף אותנו או לא, בגלל שיש לנו 175 או 225 אלף חיילים. בכמה גדל צה"ל? אתם לא צריכים לדעת. למעשה אין פה אף הצגה של נתונים וכל מה שמסתמכים עליו בצה"ל, הוא העובדה שלמישהו מצה"ל, תהיה יותר אמינות ממישהו באינטרנט ולציבור לא יהיה אכפת שאחד מביא לינקים, מקורות ומסמכים והשני פשוט זורק משפטים בטלפון. זאת ירידה של בערך 50%. ממה? מבערך 5-10 שנים ובערך 30 פלוס התאבדויות. איך אנחנו בכלל מסוגלים לשמוע משפטים כאלה, הנוגעים לחללים ולהשלים איתם, זה ממני והלאה. להזכירכם, לא היתה ממשלה בישראל, כולל הנוכחית, שלא אמרה (לדוגמא לנוכח דו"חות עוני מזעזעים ונתוני אבטלה ואינפלציה גואים), כי המצב משתפר. למה? כי אמרנו ככה ואל תעמיקו במספרים.
"מת במוות לא טבעי שחשוד בהתאבדות, אם הוא היה נכה צה"ל, נכה משטרה, נכה ש"ב, נכה מוסד וכולי – זה דו"ח של כל מי ששייך לכוחות הביטחון"
א. שימו לב שוב לניסוח "חשוד בהתאבדות" – מבחינת צה"ל אין מתאבדים, תמיד חשודים בהתאבדות.
ב. הרי זאת בדיוק אחת מהטענות המרכזיות שלי – תנו לציבור את המידע הזה! אל תגידו לו "126 חללים" ותצפו ממנו שידע מי מת באיזה שירות ומי מת בהגנה על המולדת ומי מת לאחר ש-20 שנה לא היה פעיל בשום הקשר ביטחוני, מסרטן בריאות.
ג. קנובלר גם טוען או רומז, שעירבבתי נתונים של כל כוחות הביטחון והלבשתי אותם רק על צה"ל. שוב נדרש מהציבור לנסות להעריך את גודלם של השירותים האחרים, מבלי שהנתונים האלה מפורסמים. אלא שלא כך הדבר. בחלק ב', בטבלה המסכמת, אני מראה כי הצלחתי להוכיח 17 מקרים של התאבדות. מתוך ה-17, 16 הם של צה"ל. מתוך ה-16, 10 התאבדו בבבסיס בו שירתו. מר קנובלר, אני מכיר את המספרים היטב ויודע להבדיל בין מתאבדי צה"ל לשאר כוחות הביטחון, בכל מקום אשר המידע איפשר זאת. כאשר הוא לא איפשר זאת, לא הטעיתי את הקורא והיכן שעשיתי הערכה, כתבתי כך.
קנובלר חושב שהיות ואני אנונימי, צריך לפסול את המידע שאני מביא בגיחוך. אז קנובלר, אני אנונימי ואני אכן לא בכוחות הביטחון ולא קשור או ממומן לשום גוף "נוגד" צה"ל באופיו, כך שאין לי אינטרס מלבד הסקרנות הטבעית שלי והרצון שלי לתקן דברים. אבל מה לגביך?
קנובלר כבר איננו בצה"ל ועכשיו עובד בחברות פרטיות, דוגמת חברת מד"ן סי.אן.סי. בע"מ ולהלן מטרותיה (מאתר החברה): "החברה שואפת להוביל לשינוי בדפוסי תרבות השכול והנפגעים, ולהביא לכך שהנפגעים ומשפחותיהם יזכו ליחס דומה לזה אותו מקבלות משפחות נפגעי וחללי צה"ל, ואף למעלה מכך"
למיטב הבנתי (ויודגש כי אני רק מסיק מן הכתוב באתר החברה עצמה), חברת מד"ן בעצם, תמורת כסף כמובן, פועלת להרחבת מושג החלל, כך שיוחל, הוא והזכויות הנלוות עימו, על מקסימום האנשים ובעדיפות (מן הסתם) על לקוחותיה. קנובלר הוא מן הסתם רכש משמעותי לחברה, שיש לו הכשרה וקשרים בדיוק במקומות הרלוונטים. עכשיו אפשר להתווכח אם המטרה מוצדקת או לא ואני מתאר לעצמי שהיו מקרים של אנשים שנדרשו באמת ובצדק לעזרת המדינה, ואנשים שסחטו על אלמנטים טכנים ובעזרת עורכי הדין והמומחים של מד"ן, יותר כספים משהגיע להם (אם הגיע להם). אבל אי אפשר להתווכח על כך שלמד"ן וחברות שכמותיה, יש אינטרס מובהק שלא יפורסם המידע שאני מבקש לפרסם, המראה ממה מתים האנשים שאנו מתגמלים, מנציחים ומפצים את משפחותיהם. הרי אם כפי שטענתי יפורסמו כל הנתונים, אולי ישאל את עצמו הציבור, מדוע אלו זכאים לפיצוי ותגמולים ואני, "סתם" אדם מן השורה, לא? מדוע הם זכאים להיחרט על קיר המנציח אותם ולילד שלי נאלצתי לשלם מצבה מכיסי, בפינה נידחת בבית קברות אזרחי?
אבל לעומת קנובלר, אני יכול לתהות לגבי האינטרסים שלו, אבל זה אף פעם לא יגרום לי לפסול מראש את דבריו. גם לאנשים המואשמים ברצח יש אינטרס מובהק לשקר ובכל זאת, יש ביניהם שאומרים אמת ולא רק על סמך האינטרס שלהם, נפסול את עדותם (תוך כדי גיחוך), אלא על סמך הראיות. אולי את צופי צינור לילה בילבלת אבל אני יודע מה ההבדל בין עדות שמיעה (שזה כל מה שהצגת) לראיות. בוא נבדוק את המספרים.
מיד לאחר השיחה עם קנובלר, מספרים בצינור לילה שדובר צה"ל מסר להם שהמספר הרשמי ל-2011 הוא 21 התאבדויות בצה"ל.
א. כמו שכתבתי בחלק ג' – 16 הוא המספר המקסימלי של התאבדויות שאפשר לומר שהוא מקביל לאוכלוסיה הכללית (וגם זה ניפוח שעשיתי בכדי "ללכת לקראת" צה"ל – עוד על כך בהמשך). משמע גם על פי צה"ל יש 5 התאבדויות שנובעות (סטטיסטית) מהשרות הצבאי ב-2011. וזה לא הדעה של "איזה בלוגר שאין לו שם", אלו המסקנות של משרד הבריאות בדו"חות השנתיים שמפרסמת המדינה עצמה.
ב. בצה"ל עושים את הטריק הזה המון (אם במכוון או בטעות) – את פרסומי האובדנות שלהם, הם עושים בשנה קלנדרית לועזית (תחילת שנה עד סוף שנה). את פרסומי החללים הם עושים בשנה עברית (מיום זיכרון אחד עד לאחר) ואני אף פעם לא יודע – כי הם לא מבהירים – מתי הם משתמשים באיזו שיטה, כך שקשה לדעת כמה מהחללים שהם מפרסמים ביום הזיכרון, קשורים להתאבדויות שהם מפרסמים (גם כן במעגלים סגורים וקשה להשיג את המידע), בדוח"ות סוף שנה. לדעתי צה"ל התכוון לשנת 2011 קלנדרית, כשדיווח לצינור לילה על 21 התאבדויות וידע מדוע הוא עושה זאת. אבל לפני חצי שנה בוואלה, התראיין מומחה בתחום שאולי שמעתם עליו, שאינו בלוגר אנונימי והנה מה שהיה לו לומר:
כתבה מוואלה חדשות, עם התייחסות של קנובלר
אז אני יודע שאני סתם בלוגר אנונימי ואינני מקצוען בעל שם בתחום, אבל מה המספר? 16 כמו שאומר קנובלר? 21 כמו שאמר ל"צינור לילה" דובר צה"ל? מה מספר החללים של ישראל – 126 כפי שדיווח משרד הביטחון או 91 כפי שדיווח "אתר יזכור" (אתר ההנצחה של משרד הביטחון)? מדוע נתפשת האמינות של אנשים שיש להם אינטרס ברור להסתיר את המידע (או פאשלות בהצגת המידע) ואנשים שמתפרנסים מהקשרים שלהם בתחום הזה, כיותר משמעותית משל בלוגר, שהמספרים שלו לפחות קונסיסטנטים ומלונקקים למקורות? אני מן הסתם לא יכול לדייק בהכל ואני מבהיר לקורא כשאני עושה הערכה בלבד, אבל אתם, לכם יש את כל המידע ועדיין, אם אני שואל ראש אחד, אני מקבל תשובה אחת, ומראש אחר, תשובה אחרת. ואני לא אמין?!
אדגיש כי אני לא מאשים אף אחד ומבחינתי עוד מהשתחלתי לחקור את הנושא, מעולם לא פסלתי את יכולתה של המערכת פשוט להיות מבולגנת ולאבד טפסים של חללים או את מספרם וכדומה (עדות לכך אולי אפשר למצוא בכך שכשהגעתי לחקירה האחרונה שלי לפני מספר ימים, מצ"ח שכחו להגיע ושוחררתי עם זימון חדש). השאלה שלי איננה בנוגע לאנשים שספציפית מדברים בשם צה"ל, אלא לעצם כך שאנו חושבים שיש איזו אמינות מובנית מכך שמצורף לשמם "דוקטור" או "אל"מ".
"בשש שנות המעקב חלה ירידה דרמטית של 50% במספר המתאבדים בצה"ל: מ-20 מתאבדים למאה אלף בשנת 1998 (פי ארבעה מהשיעור באוכלוסייה הכללית) ל-10 מתאבדים למאה אלף בשנת 2011."
ראשית שימו לב לתרגיל. הוא מייחס, כמו קנובלר, ירידה של 50% במספר האובדנות, למהלך של הפסקת שליחת טירונים וחיילים שאינם קרביים, עם נשק לביתם (שוב, מהלך נכון ומבורך). אלא שהשינוי הזה התחיל ב-2006 (ולכן כתוב "בשש שנות המעקב"), אבל מאיפה הם מתחילים למדוד? 1998! אפילו לא לקחו שש שנים אחורה כדי ליצר מדד שווה.
מדוע 1998? האם הייתה זו שנה עם הרבה התאבדויות? מדוע לא עוד שנה אחורה? האם היתה זו שנה עם מעט התאבדויות? לך תדע. בחרו שנה וממנה מודדים ואף אחד לא שואל "למה?". אם בדו"ח של 2012 יצא להם מספר לא טוב, אולי יבחרו תחום מדידה אחר. אם תהיה עליה בין 2012 ל-2011, אולי יחליטו לדווח על ירידה, אל מול הממוצע בשנות ה-80. תהיו בטוחים שכל העיתונים יפרסמו "ירידה מאז שנות ה-80", מבלי שהציגו להם גרם של מידע ומבלי שתהו מדוע נבחר הטווח המסויים הזה להשוואה.
שנית, שימו לב לנתון שמציג אל"מ ד"ר אייל פרוכטר (שאינו בלוגר אנונימי פחחח), כי שיעור המתאבדים באוכלוסיה הכללית, הוא 5 לכל מאה אלף. אני לא בדיוק מסכים איתו, אבל נניח שכך הדבר. הרי שכשאני חישבתי לצה"ל את מספר המתאבדים (בחלק ג') שיהווה מקבילה לאוכלוסיה הכללית, הלכתי לקראתם ככל הניתן ונתתי להם יחס של 8 מתאבדים למאה אלף, מה ששיקף, על פי דובר צה"ל (שאמר שהיו 21 התאבדויות ב-2011), 5 התאבדויות "תוצרת" צה"ל, מעל ל-16 (בהינתן הערכה של 200 אלף משרתים). אבל בא פרוכטר ואומר לא 16, אלא 10 הוא המספר שאפשר לתת לצה"ל כתיקרה למקבילה לשיעור באוכלוסיה הכללית. משמע אנשי צה"ל עצמם אומרים שב-2011 היו 11 התאבדויות "תוצרת" צה"ל, מעבר לשיעור ההתאבדויות המקובל בציבור. לא אישתון-בלוגר-אנונימי-פחחח, אלא אל"מ ד"ר אייל פרוכטר ודובר צה"ל (כאשר מאחדים את דבריהם), אומרים כי צה"ל יותר ממכפיל את כמות ההתאבדויות של השוהים בקרבו.
בקיצור, אל"מ ד"ר קנובלר, את הגישה המתנשאת של "אני בסוד הדברים ואתם תאמינו לי ולא לאף אחד אחר", תשמור לעצמך. לא נשאלת לטעמך האישי, אלא לדעתך בנושא מותם של ילדים בישראל. אם אתה לא מסוגל להפיק מספרים מדוייקים וברורים, תעשה צעד אחורה ותודה שאתה לא יודע. אם אתה כן מסוגל, אבל לא יכול לדבר על כך מטעמי סודיות (כביכול), תאמר שהנושא מסווג ואל תוסיף מילה. אבל אל תיתן חצאי מספרים עם הערכות גרוטסקיות ותצפה שאני אפול מהכיסא. הערכות גרוטסקיות של צה"ל, הן הסיבה שמלכתחילה התחלתי לחקור את הנושא. אני יודע שאתם רוצים להישאר היחידים שבסוד העניינים של חללי צה"ל, אבל אני ורבים אחרים לא חושבים שזו זכותכם. לא תסבנו אותנו עם טיעונים מופרכים של ביטחון. אין שום סיבה שלא תצא רשימה מסודרת, ללא שמות, של מספר החללים לפי סיבות מותם. עד אז, כל ההצהרות השבורות האלה, שלא מצליחות להפיק מספר אחד ברור, לא משכנעות אותי ולא רבים אחרים בציבור.
לא רק על מתאבדים היה התחקיר
לפני כחצי שנה כשכתבתי את התחקיר הראשוני הופיעו באתר יזכור 91 שמות בלבד, במסגרת התאריכים שבהם המדינה טענה שנפלו 126. הפרש של 35 חללים, נטולי שמות, שעמדתם ואמרתם עליהם בטקסים שמאחורי כל אחד יש סיפור ושם – מלבד אצלכם באתרי ההנצחה.
משרד הביטחון אמר לי בזמנו, כי ההפרש נובע מאנשים שנפטרו לפני אותה השנה, אך הוכרו כנכי צה"ל רק לאחר מותם. ביקשתי את השמות ואגף הנצחה, שאחראי על הנצחת החללים של ישראל, אמר שאין לו את השמות. אני מזכיר שוב שמדובר על השבועות שאחרי יום הזיכרון. בדיוק סיימנו את הטקסים ואת כל הנאומים על "126 חללים" ואגף הנצחה לא יכול להביא לי רשימה עם 126 שמות. לכן בחלק ב' של התחקיר, העליתי השערות (והבהרתי שמדובר בהשערות) לגבי סיבות תאורתיות להפרש. בכמה חודשים שלאחר הפרסום ספרתי והמספר לא השתנה. אינני יודע לומר מתי, אבל כשספרתי עכשיו, הופיעו 105 חללים בין התאריכים המדוברים. עוד לא יצא לי לחקור את השמות שהתווספו, אבל בהנחה שהם לא מומצאים או משהו, מדוע רק חודשים אחרי יום הזיכרון התווספו השמות הללו לרישום? ומה לגבי ה-21 חללים שעדיין חסרים? כמה זמן אנו אמורים לחכות בכדי לדעת מי הם החללים שביקשתם מאיתנו להנציח? ביום הזיכרון הבא, כבר נגיע ל-126? אולי בזה שאחריו? כמה זמן אני אמור לחכות, בכדי שאפסיק להיות "בוגד" שממציא מספרים? מתי אני הופך להיות הפטריוט ואתם האנשים שכושלים בתפקיד הנצחת החללים (בהנחה שהמחדל לא גדול מכך)?
מסתבר שאת נציגי צה"ל כל השאלות האלה בכלל מצחיקות. זה לא עניין שלנו, אתם מבינים. אנחנו צריכים לעמוד דום ולומר שכל הנופלים קדושים. מי הם הנופלים? לא חשוב… פחחחח!
כתבתי עוד לפני חצי שנה, שאם בקלות שכזו אנחנו מוכנים סתם לקבל מספר כלשהו מהמדינה, ללא תימוכין, הרי שתאורתית לפחות, יש כאן את הקרקע לנפח את הרשימה הזאת ואולי גם להחסיר ממנה. גם אם לא נעשה הדבר עד כה, הרי שהתשתית קיימת. הוכחנו כציבור, שגם 7 חודשים אחרי יום הזיכרון בו נאמר לנו כי נפלו 126 חללים, אנחנו נשלים עם דיווח המכיל רק 105 שמות עד כה.
בטקס יום הזיכרון האחרון, נשא ראש הממשלה שלנו את הנאום הבא
ב-2010 פנה למשפחות השכולות כך
:
ואני שואל אתכם – כשכל הארץ עומדת דום, כשצפירות מהדהדות בכל עבר, כאשר איש לא מדבר על המתים "הרגילים" של צה"ל ורק מדברים על "126 חללים" ו"נופלים" והעיתונים כולם חוזרים על ההודעה של משרד הביטחון על כמות ההרוגים וראש הממשלה ואנשי הביטחון נואמים בצורה הבאה:
126 חללים
"אנו מבכים את בנינו ובנותינו שנפלו על זכותנו להיות עם חופשי באדמתנו" 126 חללים
"הקיום שלנו היה תמיד תלוי באותם מבנינו וגם מבנותינו שהרימו את חרב דוד" 126 חללים
"כשהחרב לא היתה בידינו נפלנו ונטבחנו וכשקוממנו את חיינו, הרמנו מחדש את החרב, ורק היא רק היא יכולה לתת לנו גם את עלה הזית." 126 חללים
"המחירים ששילמנו בנפול טובי בנינו כדי שאנחנו נחיה" 126 חללים
"המחיר הנורא שאתם משלמים הוא חלק מהקיום של עם ישראל וחידוש חייו הריבוניים בארצו" 126 חללים
"נזכור גם את תרומתם הכבירה לכך שעם ישראל חי" 126 חללים
"כי עמנו למוד הסבל, יודע שחירותו הושגה במחיר גבורתם של טובי בנינו" 126 חללים
"בזכות הנופלים, אנו חיים"
אחרי כל זה, מה מצופה מהציבור להבין? אני לא מקבל את הטענות, כי הציבור יודע שמתוך ה-126 הללו רק בודדים נהרגו בלחימה, עוד קומץ במיתות מסביב לאותה לחימה (אימונים, אש כוחותינו וכדומה) וכל השאר בשום צורה לא "הגנו" על המדינה ולא "נפלו" כדי שאנחנו נחיה, כאשר ירו לעצמם בראש, כאשר נדרסו בתאונה במהלך הסופ"ש או כשנפטרו בגיל 62 מהתקף לב. אם אתם חושבים שהציבור גם ככה יודע את הנתונים הללו, מדוע אתם לא מפרסמים אותם? אתם חושבים שהציבור "מבין" לבד שהוספתם (לטענתכם) 35 חללים לשנת 2011 שמתו בשנים שלפני כן? איך בדיוק? איך מצופה הציבור להבין זאת? הרי עד שלא דרשתי את השמות ממשרד הביטחון, בכלל לא ציינתם זאת!
שיהיה ברור, אינני מתנגד לעצם ההנצחה. אני חושב שכשמרחיבים את המושג הזה לכל בן אדם שמת בכל צורה, אנחנו מחללים את המשמעות של המושג – אבל זה כבר עניין אחר. מבחינתי, אם רוצים מנהיגי המדינה ואנשי הביטחון, שינציחו גם כלכלנים של צה"ל שמתו בחופשה בחו"ל ועריקים שברחו מהמשטרה והתהפכו עם רכבם (והם עושים זאת). אבל שיגלו לציבור שכך הם עושים.
רוצים לתת מיליוני שקלים למשפחתו של אדם שעבד כרואה חשבון או באיזה תפקיד משרדי בשביל צה"ל ומת בתאונת דרכים שלא קשורה לעבודתו? לכו על זה. אבל תסתכלו למורים, לאחיות, לגננים, לרופאים, לעובדי עירייה ולכל שאר אזרחי ישראל ותגידו להם בפנים: אנחנו חושבים שאתם שווים פחות. אנחנו משלמים מכספי המיסים שלכם, למשפחות של אנשים שלא מתו בשום קרב או שום דבר שקרוב לכך, רק בגלל שהם משתייכים לארגון שלנו. מה איתכם? תדאגו לעצמכם לביטוח פרטי.
מדוע פקיד בצה"ל הוא "חלל" ש"נופל" ופקיד בבית חולים או בעירייה, שסביר שגם הם שירתו בצבא מתישהו, הוא סתם בן אדם שנפטר? מדוע אחד מהם זכאי לתנאים מיוחדים? "חלל" צריך להיות בדיוק מה שאתם (לא אני, אתם!) אומרים לציבור במשך שנים – אדם שנפל בהגנה על המדינה. אז או שתשנו את ההגדרות החוקיות, או שבמינימום, תפרסמו את סיבות המוות (בלי שמות), כדי שאנשים ידעו את האמת.
ולא… זה לא בשביל להשפיל את המשפחות השכולות או לקחת ממישהו את "הכבוד". במדינה הזאת אנשים הולכים לקלפי, עם רוב מוחלט בחשיבות, לנושא המדיני-בטחוני ולא ייתכן כי המדינה תנפח מספרים ותייצר תחושה בציבור שכל הזמן שכול ומוות בקירבנו, כתוצאה מלחימה בלתי פוסקת, גם בשנים השקטות יחסית. הדבר הזה פוגע בזכות הציבור לדעת ופוגע ביכולת של הציבור לבוא ולומר – רק X מתוך אלה נהרגו בהתקלות עם אויב? מדוע כל כך הרבה התאבדו? מדוע אנו לא פועלים להסכם שלום, דוקא עכשיו כשיש כל כך מעט הרוגים (בהשוואה לעבר)? מדוע כל כך הרבה חיילים מיחידה Y חולים בסרטן?
לא יעבוד עלי ה"סמוך עלינו". לא סומך עליכם. לא סומך על המספרים שאתם לא ממש נותנים ולא סומך על כך שבלי לעמוד אל מול הלחץ והביקורת הציבורית, אתם תטפלו בבעיות כמו שצריך. בלי חיוכים, בלי גיחוכים, בלי "סמוך עלינו", בלי השתקות ובלי שטויות – תנו לנו את רשימת החללים וסיבות המוות! תפסיקו למרוח אותנו ולהתייחס אלינו כמו ילדים.
מר קנובלר ודוברי צה"ל, האם היום 7 חודשים לאחר יום הזיכרון בו דיווחתם על 126 חללים, אפשר כבר לראות רשימה שמית שלהם? אפשר כבר בבקשה מכם, גדולי עמנו, אלים קדושים שכמותכם, שאתר ההנצחה של המדינה יציג את אותם 126 חללים? אפשר לדעת כיצד מתו?!
אני יודע שאני "פחחח" ו"בוגד", אבל אני חושב שיש עוד כמה כמוני שנמאס להם לשמוע את הסיפורים שלכם ולראות כיצד המספרים המנופחים הללו, משבשים את כל השיח והפוליטיקה הישראלית, ממש לרמה של שינוי תוצאות הבחירות. ואני חושב שיש עוד כמה הורים, שאולי אפשר שילדיהם לא ימותו כמו מרבית חללי צה"ל, בתאונות ואימונים והתאבדויות, שרוצים לראות את המספרים עצמם ולא איזה אמירה כללית של ירידה של 50%, על פני תקופה לא ברורה. קוראים לזה שקיפות.
אולי לא הבנתם את מערך הכוחות בדמוקרטיה – המידע הזה הוא שלנו ואתם צריכים לשמור עלינו מכוחות אויב, לא מהיכולת שאתם חושבים שאין לנו, להתמודד עם מתינו. קחו את הגאווה ואת תחושת המלחמה שאתם מנציחים – לא תודה! אנחנו לא רוצים ברעת המדינה, אנחנו רוצים מדינה שפועלת לטובתנו, גם כשאנחנו תחת חקירתה, גם כששולחים לנו קללות ואיומים וגם כשאין פה כסף והכל יקר. לא תהפכו את אלו מאיתנו שעוד נלחמים על הזכויות שלנו, לבוגדים. ואנו, ה"בוגדים", לא מטיחים ולא נטיח בכם את אותו התואר, למרות שכל מעשינו, בקשותינו, הפגנותינו, הם כי אנו חשים נבגדים.
אנו אולי לא אוהבים פטריוטיות עיוורת ואולי קצת נרתעים מלומר זאת בגלוי, מפאת הקיטשיות, עודף הלאומניות והדביקות שבדבר ואולי אף מפאת תחושת המיאוס שקצת נוצרה ביושבי המדינה הזאת. אבל גם אז, גם אחרי כל זה, עדיין אכפת לנו ויותר ממה שאנו אפילו מוכנים להודות, אנו מוצאים עצמנו במילותיו של הבוגד הבא, שאולי לא הבנתם מי בדיוק הוא מנסה לומר שמבעיר את אדמתנו ומי משמש לה כמגן פטריוטי, כאשר הפכתם רק חלק ממילותיו להמנון בלתי רשמי של המדינה שלנו
השיר נכתב כתגובה מאוחרת למותו של אחיו יהודה במלחמת ההתשה, ומנור אמר בראיון כי הוא רצה באמצעותו למתוח ביקורת על אוזלת היד ועל העדר ההתייחסות למותם המיותר של חיילים רבים בזמן המלחמה מקורהמחאה החברתיתהסכסוך הישראלי-פלסטיני
חכמי ישראל יצאו נגד "המורשת החשמונאית", שהמשיכה את המרד מעבר לטיהור בית המקדש. הפרושים התנגדו להמשך הלחימה של יהודה המכבי, לעצמאות מדינית.
המורשת הציונית דנה את חג החנוכה, כמו את שאר מועדי ישראל, לסמל את מה שהיא רוצה לראות בחג זה: הלאומיות. למעשה, החג הזה הוא ההיפך מחג לאומי. נס החנוכה מתבטא אך ורק בזכירת נס פח השמן, ולא בניצחון הצבאי כשלעצמו. הניצחון, של "מעטים מול רבים", נזכר רק בזכות טיהור בית המקדש מהעבודה הזרה ההלניסטית שהכניסו הסורים-ההלניסטים אליו. המרד נערך אך ורק לשם עצמאות דתית. יהודה המכבי נפל בקרב אמאוס שנערך נגד המצביא ההלניסטי ליסיאס. אך את חכמי ישראל זה כבר לא עניין, ויום החג המקורי לא בוטל.
נהפוך הוא, חכמי ישראל יצאו נגד "המורשת החשמונאית", שהמשיכה את המרד מעבר לטיהור בית המקדש. הפרושים התנגדו להמשך הלחימה של יהודה המכבי לעצמאות מדינית, ולכריתת הברית שלו עם רומי, וצפו ברוח קודשם שברית זו היא "תחילת הקץ" על עבודת ה' בבית המקדש. וכך אמנם אירע, לגודל כאבינו. הפרושים לחמו גם בשאר צאצאי החשמונאים, ודרשו מהם להסיר את שני הכתרים – כתר הכהונה וכתר המלוכה. בלט במיוחד הקרב הגדול של הפרושים נגד אלכסנדר ינאי, קרב שנמשך 25 שנה. כשעמד פומפיוס הרומאי בשערי ארץ ישראל, באה אליו משלחת של חכמי ישראל, וביקשה ממנו לא להמליך את אחד מבני אלכסנדר ינאי ושלומציון – הורקנוס ואריסטובלוס – אלא להכפיף את יהודה לשלטון רומי, עם עצמאות דתית בלבד, שתונהג בידי חכמי ישראל.
לכן, לא פלא שבתלמוד לא הוענקה לחג החנוכה – למרות עליונותו הרוחנית על פני שאר החגים – מסכת לימוד בפני עצמה (כמו מסכתות "ראש השנה", "יום הכיפורים", "סוכה", "שבועות" וכולי). חנוכה קיבל רק שלושה עמודים ב"מסכת שבת". זאת, משום שהמשך השושלת החשמונאית ומלחמותיה לא היו לרוחם של חכמי ישראל לדורותיהם.
חנוכה הוא חג החגים היהודי. אילו לא קמו החשמונאים והתקוממו במרד דתי – העם היהודי לא היה קיים היום. איבוד העצמאות שלו, לימים, לא מחקה את היהדות ואת היהודים. בזכות חגיגת חג החנוכה, אנו זוכים לחוג את שאר החגים.
עד כמה נקעה נפשם של חכמי ישראל, גם בדורות האחרונים, משרבוב הלאומיות הציונית בשמו של חג החנוכה, ניתן ללמוד ממקרה שאירע בראשית המאה העשרים. אליעזר בן יהודה קרא למרד בשלטון הטורקי בארץ ישראל, ותאר את דמיונו למרד החשמונאים. רבני הישוב דאז – ישוב שהיה רוב רובו דתי – הגאונים ה"ישא ברכה" הספרדי (הרב אלישר – ה"ראשון לציון" דאז) והרב האשכנזי שמואל סלנט, מסרו את בן יהודה לסולטאן הטורקי, בעוון "מרידה במלכות".
ממשלת ישראל מודאגת בשל השמטת הקרקע מתחת לדו"ח השופט בדימוס אדמונד לוי. אחרי החלטת האו"ם, להתפלפלות המשפטית הזו אין מעמד בזירה הבינלאומית.
תוכנית החלוקה שאותה קיבלה העצרת הכללית – לא היא שהקימה את מדינת ישראל. המדינה קמה בכוח ניצחוננו במלחמה. ההכרה ברשות הפלסטינית כ"מדינה לא חברה" – אף היא לא תקים את המדינה הפלסטינית. אם תקום, יהא זה בזכות מאבק מדיני ותקשורתי מול ישראל ובזירה הבינלאומית, ואולי אף בזכות מאבק אלים מחודש
.
ואף על פי כן, החלטת העצרת ב-1947 הניעה את המהלך, ומאד אפשרי שההחלטה החדשה של העצרת תניע את המהלך שיביא לכינונה של המדינה הפלסטינית, לצידה של ישראל. הרוב הסוחף שתמך ביזמת אבו מאזן ביטא ללא ספק את שאט-נפשה של הקהילה הבינלאומית מן המצב התקוע בשטח, ואת החשש מהתלקחויות מקומיות העלולות להדליק את האזור, המצוי ממילא במצב של חוסר יציבות
.
המצב בינינו לבין הפלסטינים מצוי בהקפאה עמוקה, בעצם למן סיום הקרבות ביוני 67'. היו אמנם מאז מספר אבני-דרך, שלושה מהלכים חד-צדדיים של ישראל: החלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים, תנופת התנחלויות ישראליות בכל רחבי השטח הכבוש, ולפני שבע שנים – ההתנתקות משטחי רצועת עזה. ובנפרד – לאחר משא-ומתן עם הנהגת אש"פ – באו הצהרת העקרונות של אוסלו, כניסת הנהגת אש"פ לרצועת עזה ולגדה המערבית, וביצוע השלב הראשון של "אוסלו" – שבו נמסרו כל הערים הערביות לשליטת הרשות הפלסטינית (שליטה ביטחונית ומנהלית), ורוב השטח המאוכלס בצפיפות על-ידי הפלסטינים (שטח B) עבר לשליטה מנהלית פלסטינית. רק שטח C, המאוכלס בפלסטינים בדלילות, נותר בינתיים בשליטה מנהלית וביטחונית של ישראל
.
ככל הנראה, אפשר היה למנוע את המשבר הנוכחי. לפני יותר משלוש שנים, ב-14.8.2009, חודשים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד, נשא ראש הממשלה את נאום בר-אילן. נאום זה הוחמץ על-ידי הפלסטינים, שלא הזדרזו לפעול למימושה של ההצהרה, והוחמץ על-ידי ישראל (או שמא מלכתחילה לא נועד לכך), שלא פעלה בנחרצות לחידוש המשא-ומתן שנוהל בתקופת ממשלת אולמרט.
מה שמדאיג את ממשלת ישראל באישור האו"ם לפלסטין כמדינה-לא-חברה איננו הסכנות המשפטיות. מה שמדאיג את ממשלת ישראל זו האפשרות של הפשרת התהליך הקפוא בין שני הצדדים, וביטול חופש הפעולה החד-צדדי שהיה לישראל בשטח עד כה
.
הדאגה הגדולה ביותר מבחינת ממשלת ישראל היא השמטת הקרקע מתחת לרגליו של דו"ח השופט בדימוס אדמונד לוי. דו"ח זה נועד להקנות לישראל חופש פעולה כמעט בלתי מוגבל בשטחים, בטיעון משפטי שהגדה המערבית אינה שטח כבוש, ומכאן שההגבלות בדין הבינלאומי החלות על פעולות כובש – אינן חלות על ישראל. החלטת העצרת מכירה בקיומה של מדינה פלסטינית, ולהתפלפלות המשפטית אין עתה מעמד בזירה הבינלאומית
.
קו התחלה למשא-ומתן ולהסכם בין ישראל לפלסטינים אף הוא ברור – כל שמעבר לקווי ה-4 ביוני 67' הוא בתחום השטח הכבוש. אפשר ללכת מעבר לקווים אלה, אולם על כך יידרשו משא-ומתן והסכם עם הצד הפלסטיני. כן, קו התחלה זה חל גם על השטח שאותו סיפחה ישראל במזרח ירושלים.
ולבסוף – נוצר איום תלונות לבית הדין הבינלאומי בהאג. ושוב, עיקר האיום יתפוס בתחום ההתנחלות הישראלית בתחומי השטח הכבוש.
זה לא סוף העולם. ממשלת אולמרט ניהלה משא-ומתן עם הרשות הפלסטינית בדיוק על פי נקודות-מוצא אלו. יתר על כן, אפשר להוציא גם מעז מתוק – החלטת העצרת אינה חלה על שטחה של ישראל שבקווי ה-4 ביוני, ואינה מקנה זכות שיבה לפליטים הפלסטינים.
מה שמטריד אותי הם מאפייניה של ממשלת ישראל שתקום לאחר בחירות ינואר הקרוב. לצדו של בנימין נתניהו יעמדו מפלגה וקואליציה לאומנית-ימנית-קיצונית. איני רואה כיצד ממשלה זו תדע לתמרן ולפעול אל מול מדינת פלסטין שאיננה חברה…
