דבר המערכת: למי שרוצים להיות מנהלים

Aug 02, 2021 מנהל דבר העורך 0

.רובנו מקשרים את המילה “מנהיג” עם תכונות אישיות סטראוטיפיות, כמו כריזמה, דינמיות, מוטיבציה, בטחון עצמי ותקיפות. אין כל רע באף אחת מהתכונות הללו כשלעצמן. מרבית המנהיגים המצליחים מגלמים כמה מהתכונות האלה אם לא את כולן. אבל כדי להתאים את עצמנו כראוי למציאות המשתנה, עלינו לשקול מחדש את האופן שבו אנחנו חושבים על מנהיגים ומנהיגות. היום יש תכונה גלויה פחות, אשר הופכת להיות חשובה ומשמעותית מאי פעם: ענווה.

הדעה הרווחת הינה שענווה נוטה לרמוז על פסיביות. אנשים צנועים מכפיפים את עצמם לרצונם של אחרים שמדלגים עליהם או דורכים עליהם. אבל הקונוטציות האלה שגויות: ענווה אינה חולשה, ענווה היא התמצית של מנהיגות דגולה. ענווה מספקת סמכות מוסרית – המתבטאת במנהיגות מבוססת ערכים ומעוררת השראה. “כוח באמצעות אנשים”. יש צורך בענווה על מנת להבין שאידאלים וערכים משותפים הם דברים גדולים ומתמשכים יותר מאשר כל פרט, במיוחד המנהיג אשר מונה לאחראי באופן רשמי.

גורו ה”מנהיגות” – ג׳ים קולינס כותב במחקר פורץ הדרך שלו על אודות תפקידה של ענווה במנהיגות, ועל אודות דרווין א. סמית, שכיהן כמנכ״ל חברת קימברלי קלארק בין השנים 1971-1991

סמית היה ידוע כאדם ביישן, “נעים הליכות” ולא יומרני. כמו קלארק קנט, הוא אפילו הטיל ספק בכישוריו שלו כאשר קודם מתפקיד עורך דין בחברה למשרת המנכ״ל. לאורך כל תקופת כהונתו הוא נמנע מפרסום אישי כמו ממגפה. ועדיין, הוא היה נחוש וחסר פחד בכל מה שנוגע לקבלת החלטות קשות והבאתן לידי מימוש.

מחקר מצא שהמנהיגים הטובים ביותר, שמשיגים את התוצאות הטובות ביותר, מפגינים צניעות באופן עקבי.

לדברי קולינס, מנהיגים גדולים מצליחים “באמצעות שילוב פרדוקסלי בין ענווה אישית לבין רצון מקצועי”. במחקר שלו הוא מצא שהמנהיגים הטובים ביותר, אלה שמשיגים את התוצאות הטובות ביותר – מפגינים צניעות באופן עקבי. בין בין השנים 1965 – 1995, – 11 מתוך 1,453 חברות שנחקרו, הפכו מ”טובות למצוינות”. המאפיין העיקרי של כל החברות המצליחות, היו מנהיגים בעלי מאפיינים חזקים של ענווה.

סקר בינלאומי אחר, שנערך בקרב 1500 עובדים שכירים, מצא שכאשר עובדים מבחינים בהתנהגות אלטרואיסטית ובלתי אנוכית בקרב המנהלים, הם נוטים יותר להרגיש כלולים בעבודה. ככל שהם הרגישו יותר כלולים, כך הם הפגינו יותר חדשנות בעבודתם, הציעו רעיונות חדשים ועשו מעל ומעבר לחובתם כדי לעמוד ביעדים.

היום, ענווה אינה רק עוד תכונה חביבה, היא הכרחית על מנת להפוך למנהיג מצליח. כיצד מתחילים לצעוד בדרך הזו, ומוותרים על הסמכות הרשמית של “עשו זאת כי אני הבוס” לטובת הסמכות המוסרית של מנהיג צנוע?

מנכ”ל אטנה”, מארק ברטוליני, שהושפע מהספר “הון במאה ה-21” מאת הכלכלן תומס פיקטי, שמבקר את הכיוון הנוכחי שבו צועדת אמריקה התאגידית, גייס את צוות ההנהגה שלו ויחדיו החליטו על שורה של צעדים מהפכניים, הראשון שבהם היה העלאת שכר המינימום של כל העובדים ל-16 דולר!

מנהיגים מהדור הישן ציפו שאחרים ירוויחו את אמונם, בחנו כל פעולה בחשדנות והפיצו חוסר שביעות רצון לגבי כל פגם שהבחינו בו. כיום, מנהיגים גדולים מביעים את אמונם כדי לעורר השראה ליותר שיתוף פעולה, מחויבות וחדשנות בקרב עובדים ושותפים עיסקיים אחרים

כאשר אתם מביעים את אמונכם ומאפשרים לאחרים לקחת את הסיכונים הנכונים, אתם מעוררים בהם השראה לגלות רעיונות חדשים וטובים יותר. רשת מסעדות לונדונית, מאפשרת לעובדים להחליט למי הם מעניקים תוספת קטנה, או אפילו קינוח על חשבון הבית. כך נוצר קשר אישי בין העובדים ללקוחות והסיכויים שהם יהפכו ללקוחות חוזרים גדלים. תחושת העובדים שהלקוחות האלה הם ה”לקוחות שלהם”, מחזקת את הרגשתם שהצלחת החברה זו ההצלחה שלהם.

מנהיגים צריכים להתקדם מעבר לשיטות הרגילות של הנעה ואילוץ. התבססות על כללים כמו מקל וגזר. הסמכות הרשמית כמקור העצמה שלהם לא תעבוד. אם ברצונכם לראות את החברה שלכם משגשגת, עליכם להכיר בכך שמקור הסמכות שלכם הוא האנשים שעובדים אתכם.

במקום לנסות לכפות על העובדים לחוש כבוד או להציג ביצועים, עוררו בהם השראה באמצעות ההתנהגות הצנועה שלכם והמחויבות שלכם לשיתוף פעולה. מנהיג צנוע הוא אדם נוכח ומעורב, שמעניק לאחרים הזדמנות להתעלות על עצמם. כאשר אתה נותן לאנשיך אפשרות לזרוח, אתה יוצר צוות עובדים מגויס ומלא השראה, כזה המחויב למשימה קולקטיבית שמקדמת הצלחה גדולה יותר עבור החברה שאתה עומד בראשה.

ענווה היא סימן לעוצמה אישית, שליטה עצמית ונחישות עמוקה. נדרש אדם חזק כדי להניח לאחרים לקחת את המושכות ולסמוך עליהם שיעשו את הדבר הנכון. כאשר מנהיגות המבוססת על דוגמה אישית יוצרת תרבות שמעודדת מעורבות, אתה כבר לא רק מנהיג עובדים. אתה מנהיג צוות של מנהיגים, שעובדים יחדיו כדי להשיג הרבה יותר ממה שאדם אחד עם תואר בניהול יכול לקוות לו אי פעם

המאמר מתבסס על ספרו של דב סיידמן, “איך זה הכל” (בהוצאת מטר). סיידמן הוא פילוסוף, ומומחה לתרבות אירגונית – אתית