הערבים לא אוהבים את הפלסטינאים \ יואל ישראלי

Jun 15, 2019 מנהל דיעות 0

לבנון הרשמית מביעה תמיכה מסיבית במאבק הפלסטינאי נגד ישראל – אבל היו רוצים שהפלסטינאים שחיים בלבנון, יעזבו אותה כמה שיותר מהר.

הגירסה המודרנית של ה”סולידאריות הערבית” עם “האחים” הפלסטינאים משמעותה: אפליה ואפרטהייד, חוסר מעמד חוקי, שלא לדבר על אזרחות, אפליה מכוונת בתעסוקה, שלילת אפשרות לשירותי רפואה או סיוע סוציאלי כלשהו. גם המנהיגים הפלסטינאים לא מקדישים תשומת לב כלשהי לאחיהם. אילו היה אכפת להם מגורלם, הם לא היו מתנגדים בקיצוניות לוועידה בינלאומית שאמורה לסייע בשיפור מצב שנוצר כתוצאה מהפעולות שלהם עצמם

הלבנונים מודאגים שחוק חדש שאמור להסדיר את ניהול מחנות הפליטים שבתחום לבנון, יסלול את הדרך לאזרוחם של מאות אלפי הפליטים היושבים במחנות. האפשרות הזאת נחשבת על ידי הלבנונים לסיוט בלתי נסבל מזה עשרות שנים

כמו ארצות ערביות אחרות, הלבנונים נוהגים בפליטים הפלסטינאים כאל אזרחים ממדרגה שנייה. הם מונעים מהם זכויות בסיסיות כמו אזרחות, תעסוקה, שירותי בריאות, חינוך, שירותים סוציאליים ובעלות על נדל”ן. כ 450,000 פליטים פלסטינאים חיים בלבנון, ורק מעטים מאוד מהם זכו לאזרחות לבנונית

בשנת 2001, העביר בית המחוקקים הלבנוני חוק האוסר על פלסטינאים בעלות על נדל”ן ואוסר על הפלסטינאים מלעסוק ב 20 מקצועות שונים. לבנון ממשיכה להתעלם קריאות מארגוני זכויות אדם שונים, הקוראים ללבנון לסיים את האפלייה והיחס המשפיל כלפי הפלסטינאים השוהים בארצם

דוח אמנסטי משנת 2007 קובע: “אנחנו מפצירים בלבנון לנקוט באמצעים מידיים לביטול כל האפלייות כנגד הפליטים הפלסטינאים במטרה לאפשר להם לבנות כלכלה, לקיים מערכת חברתית ותרבותית, בדיוק כמו יתר אזרחי לבנון. המשך ההגבלות המונעות מהפלסטינאים גישה לזכויות כמו עבודה, חינוך, דיור ובריאות ראויים, הינה בלתי מוצדקת לחלוטין, והיא חייבת להתבטל לאלתר”. בתגובה, קיים הפרלמנט הלבנוני דיון דחוף באשר לדרכים שיזרזו את תהליך שיאפשרו להפטר מהפלסטינאים כמה שיותר מהר

יש לבנונים שחוששים מחוק חדש שלדעתם עלול לסלול את הדרך לישובם המלא והקבוע של הפליטים הפלסטינאים בארצם. הסיבה לדאגה: דוח באחד מעיתוני לבנון, על חוק שאמור “להסדיר” את ניהול מחנות הפליטים

החוק שנוסח על ידי הועד לדו שיח לבנוני – פלסטינאי. מכוון להורדת המתח בין הצדדים, ולשיפור תנאי מחייתם של הפלסטינאים במחנות. הסעיף הראשון בחוק המוצע אומר שמטרתו להציע תקנים לניהול מחנות פליטים בלבנון, תוך כדי שמירת הזהות הלאומית הפלסטינאית, ולחזק את הריבונות הלבנונית כהמדינה המארחת של המחנות האלה

החוק יקנה ללבנונים “חובה לאומית”, לקבוע את הגבולות הגיאוגרפיים של המחנות, לבצע סקר אוכלוסין מקיף של דיירי המחנות, ולנהל שירותים חברתיים ורפואיים, את אספקת המים, האנרגיה הסניטציה והתשתיות במחנות

החוק המוצע, אמור לתת תשובה למתח הגואה בין השלטונות הלבנונים לבין תושבי המחנות, במיוחד אחרי העימות האלים שכלל שימוש בנשק חם, עם קבוצות מורדים מכל 12 המחנות. שלטונות הביטחון והאכיפה הלבנוניים אינם פועלים בתחומי המחנות, שבתחומם מתנהלת מזה שנם פעילות פלילית אלימה, ויריבויות בין כנופיות מזויינות מקומיות, ביניהם כאלה שמזוהות עם החמאס, החיזבאללה, הפתח, הדעאש, כמו גם קבוצות טרורויסטיות אחרות

בחודש שעבר הפלסטינאים הגיעו להסכם עם השלטונות הלבנוניים שמטרתו צמצום הכח הצבאי המתהווה במחנה המכונה “מייה מייה” בדרום לבנון. ההסכם מאפשר לצבא לבנון לפעול בתחום המחנה, שבו מתגוררים כ 5000 פליטים פלסטינאים. רבים מאזרחי לבנון אינם מסכימים עם הדרך שבה ממשלתם מטפלת במצב. הלבנונים, בעיקר הנוצרים שבהם, חוששים שהחוק במידה ויתקבל סופית, יביא לישובם הקבוע של הפליטים בארצם, וישנה את המאזן הדמוגרפי העדין שלה

הליגה הלבנונית – מרוניטית, גוף פוליטי לבנוני – נוצרי, המקדיש את פעילותו בעיקר לשמירת עצמאותה וריבונותה של לבנון, מביע דאגה מאפשרות שצבא לבנון יחליף את הניהול הבינלאומי מטעם האו”ם של מחנות הפליטים, ויקח על עצמו את ניהול המחנות

הגוף המרוניטי טוען שהוא: “יסכים להישתתף בשיחות על “עיסקת המאה” המוצעת על ידי ממשל טראמפ, (שעדיין לא הוכרז עליה), שעל פי הידוע מציעה למנוע מהפליטים את “זכות השיבה”, לבתיהם שבישראל. הגוף שיזם את הצעת החוק לעומת המרונים, שולל מכל וכל את הצעות ממשל טראמפ, כמוהם גם הפליטים הפלסטינאים. בהודעה משותפת נאמר: “רק דיבורים המבוססים על עובדות ולא על הנחות ותסריטים בלתי מבוססים, יכולים להיות בסיס לדיון”. החוק החדש יכול אולי להוות בסיס לשיפור מצב הפליטים. אך העובדות מדברות בעד עצמן: בכל פעם שעולה רעיון או תכנית לשיפור מצב הפליטים

הפלסטינאים באחת מהארצות בהן הם מתגוררים, כולל בגדה המערבית וברצועת עזה, מיד עולים קולות של מתנגדים מקרב הפלסטינאים עצמם, שטוענים שרעיונות כאלה הן לא יותר ממזימה לאלץ אותם לוותר על זכותם לחזור אל הבתים מהם הם נמלטו מאימת הישראלים, מה שהם רואים כזכותם החוקית, ושעליה הם לא מוכנים לוותר בשום תנאי

והמשטרים במדינות הערביות בהן הם חיים אומרים להם: “אנחנו אוהבים אתכם ותומכים בכם, אבל אנא אל תתקרבו אלינו, תשארו היכן שאתם נמצאים – וכמה שיותר רחוק