שבוע אחרי הבחירות, בעיצומו של מסע החיזור סביב נציגי יהדות התורה, נגמר לרב יצחק גולדקנופף הקול. ניסה לדבר ולא יצאה מפיו אפילו לחישה צרודה. זה קרה בדיוק כשיו”ר הסיעה הנמרץ, בן 72, יצא לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה כדי לחקור את התחומים שיהפכו אותו, אם ירצה השם ובנימין נתניהו, לשר בממשלה הבאה. “הייתי, כמו שאומרים, במרתון”, הוא מחייך. “בכל לילה הלכתי לישון מאוד מאוחר, גם חיתנתי את הנכד שלי ובסוף הגעתי למצב שכבר לא יכולתי לדבר מרוב תשישות ועייפות”.
ועכשיו?
“אני לאט-לאט חוזר לאיתני. אין לי אופציה אחרת. עד שנכנסתי לפוליטיקה הייתי מגיע כל יום לבית המדרש בין שמונה לתשע בבוקר, מתפלל שחרית, נשאר ללמוד עד הצהריים ואז נוסע למשרד ועובד עד הלילה. השעות הכי טובות שלי היו משמונה בערב עד חצות, כי היו לי השקט והפניות להכין את היום הבא. ככה בכל יום במשך 40 שנה. אבל כשהתחיל הסיפור הפוליטי, באתי לאדמו”ר מגור ושאלתי אותו, האם אצטרך לעזוב את מהלך החיים שלי? אמר לי, מה מהלך החיים שלך? אמרתי לו שאני יושב בבית המדרש עד הצהריים. אמר לי, אני מברך אותך שתמשיך כמו שהיה”.
אם תכהן כשר בממשלה, איך תוכל להתחיל את היום ב־12 בצהריים?
“אצטרך לשנות את סדרי החיים שלי ולקום בשש בבוקר. אני גם יודע לישון במכונית כשאני נוסע עם הנהג שלי. אני מסוגל לישון בין פגישה לפגישה, אין לי בעיה בכלל. כתוב בפרקי אבות, ‘הוא היה אומר’. למה הוא? כי קודם כל הוא, כלומר אני, ורק אחר כך אומר. אי אפשר לעבוד עם אנשים ולא להיות חלק מהם. אם אתה רוצה שהעובדים שלך יבואו בשמונה בבוקר, גם אתה צריך להיות שם. זו צוואה של אבא שלי, שהיה דייקן ותמיד היה מגיע לפני המזכירות. הייתה פקידה אחת שתמיד הקדימה אותו. כמה שהיה מגיע מוקדם, הייתה מגיעה לפניו. היא אמרה לו, גם אם תגיע בשבע וחצי, אני אגיע לפניך”.
והלימוד?
“אני בטוח שגם בעבודת הממשלה יהיה לי זמן ללמוד. משניות. מדרש, חומש עם רש”י. דברים יותר קלים. שום דבר לא מפחיד אותי בתפקיד החדש. לא באתי אליו כדי להרוויח משהו. אני בא מהרבה עשייה, ממפעל חיים של מערכת החינוך של אגודת ישראל. אני מנהל רשת גני ילדים ומעונות יום ומעסיק עשרות שנים 12 אלף עובדים ואחראי על 48 אלף תלמידים. זה לא דבר של מה בכך”.
