ישמעאל: סיפור חייו של “פרא אדם””

Oct 31, 2021 מנהל Featured, יהדות 0

“ישמעאל” – ציורו של ג’יימס טיסו.

הוא היה בן של שפחה שהפכה לאישה. קראו לו ישמעאל, והמלאך הבטיח לאימו שהוא יגדל להיות “פרא אדם”, אך בחומש לא מופיעים פרטים רבים מחייו.

מי היה ישמעאל?

התלמוד והמדרש מביאים סיפורים מרתקים על אימו ועל חייו ומותו של ישמעאל. במאמר שלפניכם קיבצנו כמה מהם.

אימו של ישמעאל: הנסיכה שהפכה לשפחה

הגר, אימו של ישמעאל, הייתה נסיכת מצרים שהפכה לשפחה.

כיצד הפכה הנסיכה לשפחה?

זמן קצר לאחר שאברהם עלה לארץ כנען בציוויו של האלוקים, פרץ רעב בארץ. מחוסר ברירה, אברהם עזב את הארץ וירד מצרימה. שרה אשתו, שניחונה ביופי יוצא דופן נלקחה והועברה למלך פרעה. אך מלאך מיוחד נשלח על ידי האלוקים ולא איפשר לפרעה להתקרב לשרה או לגעת בה, והוא נאלץ להשיב את שרה לאברהם.

כאשר הוא ראה את הנס מול עיניו, הוא מסר את הגר בתו כשפחה לשרה. “מוטב לך שתהיי שפחה אצל אברהם מאשר בת מלך במצרים” הוא אמר לה¹.

אברהם נושא לאישה את הגר, ישמעאל נולד

לאחר שישים שנות נישואין² בהם לא נולדו לאברהם ולשרה³ ילדים, החליטה שרה לתת את הגר השפחה לאברהם – אולי יוולדו לה ילדים שישמחו אותם.

הגר אכן נכנסה להריון, אך הדבר גרם לה לזלזל בשרה. “שרה זו מעמידה פנים כצדקת אך במשך שישים שנה לא הצליחה להביא ילדים לעולם, ואילו אני זמן קצר לאחר נישואיי לאברהם אני עומדת ללדת ילד!” הדבר הכאיב לשרה שעינתה את הגר, ובסופו של דבר ברחה הגר מן הבית אל המדבר.

“מהיכן באת, ואנה תלכי?” פגש אותה מלאך ושאל אותה. לאחר שהיא סיפרה לו כי היא בורחת מפני שרה, אמר לה המלאך לשוב אל שרה. הוא גם בישר לה כי יוולד לה בן, וכי עליה לקרוא לו ישמעאל “כי שמע ה’ אל ענייך”. הוא בירך אותה כי יהיו לא צאצאים רבים, ואמר כי ישמעאל יהיה “פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו.”

כאשר נולד ישמעאל, היה אברהם בן שמונים ושש.

ברית מילה

בגיל תשעים ותשע, בורא העולם התגלה לאברהם אבינו וציווה אותו למול את עצמו ואת כל בני ביתו. אברהם מיהר למלא את ציווי האלוקים; היה זה ביום ההולדת ה-13 של ישמעאל, אז נערכה לו ברית המילה.

ישמעאל עוזב את בית אברהם

דבריו של המלאך התקיימו, והילד ישמעאל אכן הפך להיות פרא אדם. התורה מציינת כי שרה ראתה את ישמעאל “מצחק” , וחכמינו זכרונם לברכה נחלקו בפירוש צחוק זה. היו כאלו שראו בכך עבודת אלילים, כי ישמעאל החל להביא אלילים לאוהל אברהם ולעובדם⁴; אחרים מספרים כי כאשר היו יצחק וישמעאל משחקים בשדה, היה האחרון יורה חיצים לכיוון יצחק בנסיון להורגו, וכשנשאל לפשר מעשיו אמר “אני רק מצחק [=משחק]⁵.”

כך או כך, שרה ביקשה מאברהם לגרש את ישמעאל בנו. אברהם התקשה למלא את בקשתה אך בורא העולם אמר לו: “כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע.” עם זאת הוא הבטיח לו כי גם ישמעאל יתברך ואף יהפוך ל’גוי’, ראש אומה גדולה.

הגר יצאה לדרך כאשר ישמעאל מורכב על כתפה, ובידיה חמת מים ולחם. המדרש מספר כי עם יציאתה מבית אברהם היא גם זנחה את האמונה בא-ל אחד ושבה לעבוד לאלילים להם עבדה בבית אביה במצרים.

ישמעאל קיבל חום גבוה, והמים אזלו חיש מהר. הגר המיואשת האמינה שהוא עומד למות, השליכה אותו אל אחד השיחים כדי שלא תצטרך לראות במותו, והחלה לבכות.

באותם רגעים פרצה מהומה בבית הדין של מעלה. המלאכים הפצירו בבורא העולם שיאפשר לישמעאל למות ולא יתן לו מים. “ריבונו של עולם! מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר?” שכן שנים רבות לאחר-מכן, בזמן חורבן בית המקדש כאשר עם ישראל נדד לגלות, פגשו היהודים הגולים את ‘בני דודיהם’, הישמעאליים, וביקשו מהם אוכל ושתיה. הישמעאלים נתנו להם דגים מלוחים וכלים מלאי אוויר. היהודים נפלו בפח, אכלו את הדגים המלוחים אך כשפתחו את כלי המים הם שאפו את האוויר ומתו מידית.

אך בורא העולם השיב להם כי אין לשפוט אדם על פי מה שעתיד זרעו לעשות, ואם ברגעים אלו לא מגיע לו עונש מוות, יש להציל אותו⁶.

מלאך התגלה אל הגר והראה לה באר מים; היא השקתה את הילד, ויחדיו המשיכו הגר וישמעאל במסע עד שהתיישבו במדבר פארן.

נשותיו של ישמעאל

הפסוק מציין כי הגר שידכה לבנה כלה ממקום מוצאה, ארץ מצרים. בהקשר לכך מובא סיפור מעניין במדרש:

פעם נסע אברהם לבקר את ישמעאל בנו, ובטרם יצא הבטיח לשרה כי לא ירד מן הגמל במשך כל הביקור. ישמעאל לא היה באוהל והוא ביקש מאשתו לתת לו מעט מים ולחם. “אין לנו מים או לחם בבית” היא הגיבה בחוסר נימוס. הוא אף ראה כי מתייחסת ברוע לב לילדיה.

“כאשר בעלך ישוב מן השדה” אמר לה, “ספרי לו כי בא אדם מארץ כנען שנראה כך וכך… והוא ביקש למסור כי יחליף את יתד האוהל ביתד אחרת.”

כשישמעאל שב הביתה ושמע את דברי הזקן, הוא הבין שהיה זה אביו שיעץ לו לגרש את אשתו הרעה ולמצוא אישה טובה ממנה.

חלפו שלוש שנים, ואברהם שב לבקר את בנו. שוב לא היה ישמעאל בבית אך אשתו החדשה מיהרה להגיש לאברהם לחם ומים והמתינה עד שאכל ושבע. “כשישוב בעלך הביתה אמרי לו כי יתד האוהל שלו טובה מאוד” אמר אברהם, וישמעאל ידע כי אביו מרוצה ובירך את משפחתו⁷.

ישמעאל ונסיון העקידה

גם ישמעאל היה מגיע לבקר את אברהם, ובאחד מביקורים אלו פרץ ויכוח בין יצחק וישמעאל. ישמעאל טען כי הוא חביב יותר לפני בורא העולם כיוון שהוא נימול בגיל שלוש עשרה, ואילו יצחק טען שדווקא ברית המילה בגיל שמונה ימים עדיפה יותר. “אני יכלתי להתנגד ולמרות זאת לא עשיתי זאת!” טען ישמעאל, ויצחק השיב כי מבחינתו גם אם האלוקים יצווה להקריב אותו כקורבן הוא לא יהסס לרגע. (עוד על סיפור העקידה, ראו כאן).

לפי אחד המדרשים, היה זה הרגע בו החליט בורא העולם לנסות את אברהם ולצוות עליו לעקוד את יצחק בנו.

ישמעאל אף היה אחד משני המלווים שהצטרפו לאברהם וליצחק בדרך אל העקידה (השני היה אליעזר, עבד אברהם).

מותו של ישמעאל

הפעם הבאה שאנו פוגשים את ישמעאל בתורה היא בהלוויה של אברהם אבינו. “ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה”, וחכמינו זכרונם לברכה למדו מכך שיצחק מופיע ראשון בפסוק כי ישמעאל חזר בתשובה ואיפשר ליצחק, בנו העיקרי של אברהם, ללכת לפניו אחרי מיטת אביהם.

ישמעאל עצמו מת בגיל 137.