Apr 03, 2021 מנהל Featured, תרבות ואמנות 0
‘וגר זאב עם כבש’ ציור קיר על גבי אריחי קרמיקה בחזית בית הספר אחד העם בתל אביב (ויקיפדיה) |
מאת עמי זהבי
ב-24 בפברואר 1965 הופיעה בעיתון מעריב כתבה של יעקב העליון, שכותרתה ‘חיפה – הראשונה בין ערי ישראל שתקשט בניינים ורחובות ביצירות אמנות‘. העליון סיפר לקוראיו, שעיריית חיפה הזמינה את האמן גרשון קניספל (2018-1932) להיות יועץ אמנותי לשיפור חזות העיר. קניספל אכן שימש בתפקיד זה בין השנים 1989-1964 ותרם בעצמו תרומה רבה לעירו (‘תבליטי קיר אמנותיים על בנייני ציבור‘, למרחב, 27 בדצמבר 1965, עמ’ 6). חיפוש באתר ‘סקר אמנות הקיר בישראל’ של יד יצחק בן-צבי מציג מעל שלושים עבודות קיר מרשימות שלו, רובן הגדול בחיפה ובסביבתה הקרובה.
אבא חושי, ראש העיר המיתולוגי של חיפה בין השנים 1969-1951, הבין היטב את חשיבות האמנות בחיים העירוניים והפנה תקציבים מיוחדים על מנת לסייע לסופרים, משוררים ואמנים מתחומים שונים לגור בעיר ולפעול בתוכה ולמענה. כתר הראשונים בתחום עבודות הקיר האמנותיות מגיע, כנראה, לעיריית חיפה שהייתה הראשונה בארץ שהקדישה תקציב מיוחד לכך. מובן שאמנות עיטור הקירות בארץ החלה מוקדם הרבה יותר. תמשיחי תקרה וקירות פנים (פְרֶסְקוֹ) נפוצו בבתי עשירים, טמפלרים, ערבים ויהודים, עוד בסוף המאה ה-19, ובתל אביב קושטו קירות חיצוניים ופנימיים של בתי מגורים זמן לא רב אחרי הקמתה.
אדריכלות שנות העשרים, המכונה ‘הסגנון האקלקטי’, הצטיינה בעיטורים רבים – בעיקר פריטים ארכיטקטוניים, אבל גם עיטורי קירות. אחד המוּכרים הוא חזית בית הספר אחד העם (‘בית הספר העירוני’), ברחוב אחד העם 37 בתל אביב, שעוטרה בשנת 1924 בלוחות קרמיקה של בצלאל על פי ציוריו של זאב רבן (1970-1890), שהיה אחד המורים בבית הספר.
החזית המצויירת של בית הספר אחד העם (ויקיפדיה) |
גם בית הכנסת ‘מושב זקנים’, ברחוב אלנבי 89 בתל אביב, עוטר בשנת 1926 באריחי קרמיקה על פי תכנון של רבן, שתיארו את לוח המזלות ואת שנים-עשר שבטי ישראל. האריחים היפהפיים האלה, שהם בגובה אדם ונגישים לכל, סובלים מהזנחה רבה.
שנים-עשר סמלי השבטים בחזית בית כנסת ‘מושב זקנים’ ברחוב אלנבי (צילום: עמי זהבי) |
בית לדרברג, בשדרות רוטשילד 29 פינת אלנבי 116, קושט באריחי קרמיקה שעיצב אברהם אייזנברג בשנת 1925.
![]() |
אריחי קרמיקה ‘ברינה יקצורו’ בחזית בית לדרברג (ויקיפדיה) |
בירושלים מוכרים אריחי הקרמיקה הארמנית הכחולה בחזיתו של בית חאג’ מחמוד, ברחוב יפו 222, שנקבעו גם הם באותה שנה (משה גלעד, ‘טיול בעקבות האריחים הארמניים המרהיבים שמסתתרים ברחבי ירושלים, הארץ, 5 בדצמבר 2019).
אדריכלות הארץ בשנות השלושים התאפיינה בסגנון הבינלאומי, שדגל בקווים פשוטים והיעדר עיטורים. לעומת זאת, הגידול העצום בבנייה בארץ, בשנות הארבעים והחמישים, דירבן אדריכלים, בעלי בתים ובעלי בתי קפה להשקיע מכספם בגיוון ובהוספת ייחוד לבתים החדשים. וכך, בשנת 1956 יצר האמן צבי גלי (1962-1921) קיר פסיפס מופשט בקפה ‘ניצה’ בתל אביב (‘לגלות [מחדש] את גלי‘, המחסן של גדעון עפרת, 21 בדצמבר 2019). בשנת 1957 התפרסמה כתבה שבה תוארו ציורי הקיר שמעטרים את קירות בתי הקפה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, פרי עמלם של ציירים כמו שרגא וייל, נפתלי בזם, יוסל ברגנר ושמעון צבר. ‘אף אחד מעיטורי הקיר הללו אינו אמנות גדולה … [הם] לא התכוונו אלא לקרב את האמנות לאיש הרגיל’ (א’ מאן, ‘אמנות – על כוס אספרסו‘, מעריב, 18 באוקטובר 1957).
באותה שנה גם פורסמה רשימה קצרה על אליעזר אנסקי (1990-1904), מייסד התיאטרון לילדים ‘בימתנו’, שאהבתו הגדולה הייתה הפסיפס. אנסקי חזר מהשתלמות מקצועית של שנה בעיר רַוֶונָה שבאיטליה, שם למד את סודות המקצוע, ותכניתו הייתה לייסד בעין הוד סדנת אמני פסיפס שיחדשו אמנות עתיקה זו בארץ (‘פסיפס מאחרי הקלעים‘, דבר, 19 ביולי 1957). לימים שיתף אנסקי פעולה עם נחום גוטמן בהכנת פסיפס הקיר של ‘ברכת כהנים‘, באולם הכניסה לבית מועצת הרבנות ברחוב לסר אורי 1 פינת דוד המלך 33 בתל אביב (1961).
![]() |
נחום גוטמן, פסיפס ברכת כהנים במשרדי הרבנות התל אביב (בלוג בעיר) |
פסיפס נוסף של אנסקי נמצא בכניסה לבית מגורים ברחוב יהודה המכבי 7 בתל אביב. הוא מוקדש לרות המואביה ולבועז ונושא סממנים ארוטיים.
עיטורי הקירות נוצרו מחומרים שונים ובטכניקות מגוונות: טיח, גירוד לעומק בטיח רב-שכבתי (Sgraffito), קרמיקה, ציור ופסיפס. מוסדות ציבור רבים התהדרו בעיטורים מקוריים על קירותיהם. כך למשל, בית הדואר ברחוב ויצמן בתל אביב (ליד בית החייל) מעוטר ביצירת קרמיקה יפה מאד שהכינה ג’ניה ברגר (2000-1907) בשנת 1968 (מצבו המוזנח הנוכחי של קיר זה תואר לאחרונה בבלוג עונג שבת).
ג’ניה ברגר, ציור קרמיקה בסניף הדואר ברחוב ויצמן בתל אביב (צילום: עמי זהבי) |
פרט שבור באריחים של ג’ניה ברגר (צילום: עמי זהבי) |
גם בתי מגורים השקיעו בעיטור הכניסה או החזית. נביא שתי דוגמאות, מתוך רבות.
הכניסה לבית מגורים בשדרות הציונות 8 בתל אביב (עד 1975 נקרא הרחוב שדרות או”ם) עוטרה בעבודת קרמיקה גדולה של הצייר מרדכי אריאלי (1993-1909), ובה אפשר לזהות את סמל האומות המאוחדות ואת יונת השלום.
פסיפס קיר של מרדכי אריאלי בבית מגורים בשדרות הציונות (צילום: עמי זהבי) |
החזית של בית מגורים ברחוב ירושלים 36 בבת ים עוטרה בתמונות בסגנון
Aug 14, 2017 0
May 19, 2022 0
Apr 20, 2022 0
Apr 20, 2022 0
Apr 18, 2022 0
May 19, 2022 0
Apr 20, 2022 0
Apr 20, 2022 0
Apr 18, 2022 0
יהודה נוני צייר ואומן דיגיטלי בשלוב קנווס וצבעי שמן. מופיע בסדנאות של סמסונג בישראל ובניורק. נוני הוא המאייר של תכנית הטלויזיה של אברי גלבוע של מדד ישראל בערוץ 13 ומרצה על חיי האמנות של האוניברסיטה של בר אילן
מי מאתנו לא בטוח שיש לו מה להגיד, רק שבדרך כלל אין לו למי להגיד את מה שיש לו לומר? מי מאתנו לא חושב שרק הוא יודע ומבין מה שהולך פה, ומי נגד מי, ומי אוכל את מי ומי צודק ומי לא. מי מאתנו לא היה לפחות פעם אחת זבוב על הקיר בחדר הסגלגל בבית הלבן, או לפחות בלשכתו של ראש ממשלת ישראל, ויודע בדיוק – אבל בדיוק, מי אמר מה למי מתי ואיפה, ושלא יבלבלו לו את המוח עם עובדות?
מי מאתנו לא נאלץ להתעמת עם חברים, ידידים או בני משפחה, שגם הם היו זבוב על הקיר, והם שמעו בדיוק הפוך ממה שאתם שמעתם, ואתה חושב שהם לא מבינים כלום, והם בטוחים שאתה טפש שלא יודע כלום ולא מבין שום דבר?
לפעמים מגיעים הדברים לכדי מריבות של ממש, עד כדי סיום של מערכות יחסים ארוכות, או קטיעתם של מערכות יחסים עוד בטרם התחילו.
בתרבות הדיבור והוויכוח העכשוויות, נדמה שחלק מאתנו הסיר את כל הכפפות, ואין לו בעייה לשנוא את בעל הדעה האחרת, עד כדי נכונות לאלימות מילולית ואפילו יותר מזה. מילים של הסתה ושנאה משתחררות היום בקלות בלתי נסבלת, ולעומד מן הצד נדמה שהמרחק בין הצדדים אינו ניתן עוד לגישור.
פרשת הריגול התעשייתי, לכאורה, אחר אזרחים – תהיה חייבת להיחקר • בלעדיה, חלקים נרחבים בציבור יחשדו לנצח שמישהו מסתיר את האמת כדי להגן על עצמו • אבל את יכולות הסייבר חייבים לשמר • מי שייתן לאירועים האחרונים לפגוע בהן, ישלם מחיר גבוה פי כמה בעתיד
למה למשטרה לעשות באופן לא חוקי את מה שהיא יכולה לעשות באופן חוקי
נתחיל מהשורה התחתונה: פרשת הריגול התעשייתי, לכאורה, אחר אזרחים – תהיה חייבת להיחקר. לא משום שיש או אין בה ממש; על זה, לכאורה, אמורים להיות מסוגלים לענות כל צוותי הבדיקה הפנימיים, שעובדים בימים האחרונים בקדחתנות במשטרה ובפרקליטות. הסיבה לחקירה שתתקיים היא אחרת: אמון. בלעדיה, חלקים נרחבים בציבור יחשדו לנצח שמישהו מסתיר את האמת.
צילום: Kimmo Räisänen ליה פוקילה, בתם של נורית מתל אביב ויוקה, איש האו”ם מפינלנד, היא התקווה החדשה של האיגרוף הישראלי • בת ה־18, שהחלה לייצג את ישראל עם מדליית ארד באליפות אירופה לנוער, מסתערת על אליפות היבשת עד גיל 22 ו”חולמת על מדליה אולימפית”
אם השם ליה פוקילה לא מצלצל לכם מוכר, או ישראלי, אתם לא לבד. המתאגרפת הצעירה, רק בת 18, כמעט אינה מוכרת אפילו בקרב חובבי הספורט האדוקים בארץ, אבל באוקטובר האחרון רשמה היסטוריה לאומית קטנה אחרי שהפכה לישראלית הראשונה אי פעם שמשיגה מדליה נשית באליפות אירופה לנוער באיגרוף, שנערכה במונטנגרו.
פוקילה, המתחרה במשקל של עד 70 ק”ג, זכתה באחת משתי מדליות הארד המחולקות בענף אחרי שניצחה ברבע הגמר יריבה מטורקיה והפסידה בחצי הגמר ליריבה אוקראינית, אבל היא ממש לא נחה על כפפות הדפנה. כבר בסוף השבוע הזה תעלה לזירה באליפות אירופה עד גיל 22 בקרואטיה, שם היא מקווה ללכת עד הסוף.
אל־קאעידה, טליבאן או דאעש – המומחים מאוחדים בדעתם שבהיעדר מנהיגות, ראש אסטרטגי או מדינה לפעול ממנה בחופשיות, יתקשו ארגוני הטרור העולמיים לשחזר את ההישגים של העשורים האחרונים • למרות זאת, גורמי ביטחון צופים עלייה בניסיונות לפיגועים מצד כל ארגון טרור אפשרי •
מנסים לשכנע שהם השתנו. לוחמי טליבאן ברחובות קאבול, בשבוע שעבר , צילום: אי.פי
הפיגוע שבוצע בשבוע שעבר בנמל התעופה בקאבול הימם את העולם. מעבר להרג ולתחושת ההשפלה, שקשה היה שלא לחוש גם אם אתה לא אמריקני, הפיגוע הזה העלה שוב לכותרות את הג’יהאד העולמי, ואם להיות מדויקים – את התחושה שמה שקורה כעת באפגניסטן הוא המבוא לשובו של הטרור הגלובלי, שהיכה במערב בעוצמה בשני העשורים האחרונים.
ייאמר מייד: לא מעט מומחים סבורים שההפך הוא הנכון. שהעולם השתנה, שהטרור השתנה, שאפילו אפגניסטן השתנתה, ושאסור להקיש ממה שקרה בראשית המילניום על מה שיקרה כעת.
איך הפך פורים היהודי לקרנבל “ימי פורים”? אולי כי התבגרנו ונרגענו משנאות
עד דלא ידע. תהלוכת פורים
איך יודע יהודי שהוא מבוגר? כשהוא חוזר לאהוב את חג פורים. הפופולריות של החג הזה בלבבות חוגגיו היא מבחן גילאי ומעמדי. ילדים אוהבים את פורים, נערות ונערים מתים עליו, אבל אז הם מתבגרים ונכנסים ל־20 שנות תיעוב מזעזע, שבהן הכל מגעיל אותם: ההתחפשות הסאחית, הפראות המטרידה, הרעש, הפיצוצים ובעיקר – העובדה שבני הנוער אוהבים אותו. זו, כידוע, כבר סיבה לחשוב לגבי כל דבר שהוא רע ומיותר. אבל אז מתבגרים קצת, ומתחילים לאהוב מחדש את החג המתוק הזה. אפילו חוזרים להתחפש, להשתטות, לשלוח משלוחי מנות קונספטואליים ולארגן מסיבות קהילתיות ומשפחתיות.
מאוזני המן ועד לעוגיות מאותגרות חמץ – כל מאכלי החגים שלנו הם קונצרט לאכילה רגשית
איור: נדב מצ’טה
למה אוכלים אוזני המן? שאלה מוזרה. באופן כללי, לוח השנה היהודי כופר באמונה (התפלה) שאכילה רגשית היא עניין מפוקפק. כל מאכלי החגים שלנו הם קונצרט לאכילה רגשית. אנחנו עושים עניין ממה שאנחנו לא אוכלים וממה שאנחנו כן. אנחנו אוכלים כי שמח ואוכלים כי עצוב. אוכלים כי אוהבים ואוכלים כי שונאים. כדי לזכור וכדי לשכוח, כי זה מסמל וכי זה בגימטריה, ולעיתים גם סתם כי טעים.
“כתב המלחמות” שיתף בוועידת “האנשים של המדינה” את רשמיו לאחר חודש בקייב: “שני הצדדים משקרים בלי למצמץ”. הוא לא מתרשם מזלנסקי: “מתנהג כסוכן מכירות. מגזים כל הזמן, אבל אפשר להבין אותו”. לדברי בן ישי, הפרשן הצבאי של ynet, “כיפת ברזל מישראל לא הייתה משנה את התמונה”
שמעון שיפר|
רון בן ישי, הפרשן הצבאי של ynet ו”ידיעות אחרונות”, חזר לאחר חודש באוקראינה לוועידת “האנשים של המדינה”. הוא אומר כי סביר להניח שהמלחמה באוקראינה תהיה האחרונה שיסקר. “אני חושב שכן. יש איזה שלב בחיים, אני בכוונה לא אומר גיל, שבו אתה אומר ‘זה כבר לא מתאים’. אני כבר בשלב שהוא יותר מתאים ל’ריפלקשן’, להבטה אחורה ופנימה, מאשר לנסות להבין אם הפציצו או לא הפציצו בבאבי יאר. הם לא הפציצו אגב”, ציין כשהוא מתייחס לחשיפתו.
בן ישי בן ה-78, חתן פרס ישראל לתקשורת, חווה מלחמות רבות. הוא לחם לראשונה במלחמת ששת הימים ב-1967, ומאז דמותו ליוותה כמעט את כל מלחמות ישראל – וגם מלחמות רבות בעולם.
אוסמה אל-עג’רמה, חבר פרלמנט שהודח, השמיע הצהרות בוטות נגד בית המלוכה הירדני וסמלי השלטון • בעקבות ההרשעה, בני שבט אל-עג’רמה החלו להתפרע מדרום לבירה עמאן והשליכו אבנים על שלטי חוצות עם תמונת המלך עבדאללה
המלך עבדאללה, צילום: צילום: אי.אף.פי
זעם בירדן אחרי שבית המשפט במדינה הטיל היום (רביעי) עונש של 12 שנות מאסר על חבר הפרלמנט המודח, אוסמה אל-עג’רמה, באשמת איום על חייו של המלך עבדאללה.
ראשית הפרשה בחודש מאי 2021. אל-עג’רמה הואשם כי הטיח עלבונות בעמיתיו בפרלמנט וסירב בהמשך להתנצל. בעקבות כך, ועדה פרלמנטית הצביעה בעד הקפאת חברותו בפרלמנט למשך שנה.
הרצוג וארדואן , צילום: אורן בן חקון, איי. פי, =
הנשיא הטורקי אמר בראיון לתקשורת המקומית כי הביקור “ייפתח דף חדש ביחסי טורקיה וישראל” • בירושלים טרם התייחסו לנושא
הנשיא הרצוג צפוי לבקר באנקרה ולהיפגש עם מקבילו הטורקי רג’יפ טאיפ ארדואן “בתחילת פברואר” – כך דווח הערב (רביעי) בתקשורת המקומית בטורקיה. “ביקורו (של הרצוג) צפוי לפתוח דף חדש ביחסים” נכתב בעיתון “דיילי סבאח” שיוצא לאור בטורקיה, אשר ציטט את הדברים מתוך ראיון שנתן ארדואן מוקדם יותר לטלוויזיה המקומית.
המאמן הוותיק, מי שגדל בבירה ועשה הכל בשביל הסמל, לא יכל לשאת את המצב הרעוע בו נמצא המועדון שהוא כל כך אוהב • וגם: פרידה ממאור בוזגלו
אוהדי בית”ר עם מזרחי מול הפועל. הם בטוח מבינים את מצבו, צילום: אלן שיבר
שאול שפילמן (90) ניצל 3 פעמים מתאי הגזים באושוויץ • את הימים הקשים שרד בזכות המחשבה: “זה רק חלום רע” • אך גם אחרי שעלה ארצה, נתקל במצוקה כלכלית ובביקורת קשה: “אמרו שהלכנו כצאן לטבח”
שאול שפילמן (90) נולד בווינה, בן יחיד להוריו. כילד הוא עבר את זוועות השואה, “חגג” את בר המצווה שלו באושוויץ, ניצל מתאי הגזים שלוש פעמים בדרך נס, ואיבד את הוריו ואת כל משפחתו במחנות. מסע ההישרדות שלו התנקז לשני משפטים: “כל עוד אתה נושם אתה חי”, ו”זה חלום רע שתכף יחלוף”.
“חיינו חיים טובים. אבא שלי היה מהנדס חשמל, ואמא שלי ניהלה את המעדנייה המשפחתית במרכז וינה. עם פלישת הנאצים ב־1938, ביום אחד החיים שלנו התהפכו. אבא פוטר, העסק והבית הוחרמו ונאלצנו לעזוב למחוז הראשון”. לשם הועברו כל היהודים. שם, במשך ארבע שנים וחצי, גר עם משפחתו, עד ספטמבר 1942.
יועציו של ר”מ בריטניה תועדו מתבדחים על אירוע שקיימו בלשכה בדצמבר אשתקד, בזמן שהממלכה הייתה תחת סגר כבד. ג’ונסון התנצל והודיע על בדיקה, ומקורבת שלו התפטרה, אך באופוזיציה דורשים ממנו להתפטר: “אחראי לאובדן אמון הציבור”. משפחות הקורבנות: “מכעיס ומביש”
ראש ממשלת בריטניה בוריס ג’ונסון התנצל היום (רביעי) והכריז על בדיקה פנימית בעקבות הדלפה של סרטון שבו תועדו יועצים בכירים שלו מתבדחים על מסיבת חג מולד בדאוניג 10 בשנה שעברה, בזמן הסגר. התיעוד שם קץ ליותר משבוע של הכחשות של ג’ונסון ושל שריו, שדחו דיווחים בכלי התקשורת שלפיהם עשרות אנשי צוות השתתפו באירוע ממושך ב-18 בדצמבר אשתקד.
יו יורק טיימס חושף כי תא מיוחד, שחבריו היו לבושים על אזרחי ושקיומו לא מתועד ברישומי הצבא, אחראי לשורת פגיעות קשות באזרחים בסוריה במהלך המאבק בארגון. סירות של פליטים הופצצו, ומבנה מגורים הוחרב מבלי שהוכח כי הוא יעד אויב. “האנושיות שלהם נשחקה”
כוח חשאי ומיוחד של צבא ארצות הברית שפעל נגד ארגון “המדינה האסלאמית” (דאעש) בסוריה ובעיראק הרג מספר גדול של אזרחים חפים מפשע, וניסה לטייח זאת – כך נחשף אתמול (ראשון) בניו יורק טיימס. הכוח, “טאלון אנוויל”, פעל ממשרדים שגרתיים בסוריה ובעיראק בין 2014 ל-2019, אך קיומו לא מתועד ברישומים הצבאיים.
על אף שבתחילת האסון עלה חשש שמספר ההרוגים בו יגיע למאה, כעת אמר דובר מפעל הנרות שנחרב בסופה שכמות העובדים בו היתה קטנה משסברו, ולכן ההערכה הנוכחית עומדת על 50 הרוגים. במהלך עבודות החילוץ ביממה האחרונה אותרו 8 הרוגים, ו-8 נוספים עדיין מוגדרים נעדרים
שמונה בני אדם אותרו הלילה (שני) ללא רוח חיים בהריסות מפעל הנרות במייפילד, קנטקי, שנפגע מסופת טורנדו שפקדה את האזור בסוף השבוע. שמונה בני אדם נוספים עדיין מוגדרים נעדרים. דובר המפעל, בוב פרגוסון, הודיע כי בניגוד לדיווחים הראשוניים על חשש לחייהם של עשרות בני אדם שעבדו בו אותו זמן, נראה שמספר הקורבנות נמוך בהרבה. “אנו מודים לאל על כך”, מסר.