למה הם יורדים מירושלים מאת נדב שרגאי?

Aug 28, 2015 מנהל חדשות 0

מחקר חדש שנערך במכון ירושלים לחקר ישראל מגלה שלא רק החילונים עוזבים את ירושלים אלא גם הדתיים והחרדים • “מלחמות השבת” מייצרות את הכותרות, אבל את העוזבים מטרידה בעיית הדיור

הירושלמים דווקא חיים יחד, אבל גם עוזבים יחד. יריד חוצות היוצר בירושלים צילום דודי ועקנין

“מלחמות השבת” בירושלים מלמדות בפעם המי יודע כמה שהסטטוס־קוו בין חילונים לדתיים בירושלים מעולם לא היה גמיש יותר. למען האמת – השינויים התכופים בו לאורך השנים מעוררים ספק אם בכלל היה קיים.

כבר שנים שהוא משתנה, ומושפע על ידי קבוצות לחץ, הן מהצד החרדי והן מהצד החילוני. למרות זאת אנו מוסיפים להתייחס אליו כאילו מדובר בברזל יצוק, בעוד הדימוי היאה לו דומה יותר לפלסטלינה.

גם הרכב האוכלוסייה הירושלמית משתנה כל העת, ומה שהיה – איננו עוד. ע”פ נתוני הלמ”ס, רק 20% מאוכלוסיית העיר מגדירה עצמה כ”חילונית”, 35% כ”חרדית”, 18% כ”דתית”, 12% כ”מסורתית־דתית” ו־14% כ”מסורתית לא כל כך דתית”.

עכשיו אנו חושפים כאן, לראשונה בתקשורת, מחקר חדש, מנפץ מיתוסים, המשרטט בפירוט את פרופיל האוכלוסייה שעוזבת את ירושלים, וגם את הסיבות שמביאות אותה לכך. הוא מלמד כנראה לא רק על מי שעוזב, אלא גם על מי שנשאר.

הממצא המרכזי העולה ממנו הוא שלקלישאה “רק החילונים עוזבים את ירושלים”, אין עוד כיסוי. גם הדתיים עוזבים את ירושלים, וגם החרדים, ובמספרים לא מבוטלים.

את אוכלוסיית העוזבים, כ־18 אלף איש בשנה (וכ־320 אלף בשני העשורים האחרונים) – מטרידים נושאים אחרים לגמרי מאשר מאבקי השבת סביב יס פלנט או הוויכוח סביב המשך פעילותם בשבת של המרכולים במרכז ירושלים.

גם האירועים הביטחוניים הקשים שפוקדים את הבירה אינם אלה שמביאים לעזיבת ירושלים. הסיבה הפרוזאית הרבה יותר היא זו שמציקה לכלל אוכלוסיית ישראל – היעדר דיור. בירושלים המחסור חריף במיוחד: בעשר השנים האחרונות נבנו בעיר מדי שנה כ־2,000 יחידות דיור חדשות (נתוני מכון ירושלים לחקר ישראל), בעוד הביקוש השנתי לדירות של האוכלוסייה היהודית עומד על 4,500-4,000 דירות.

מלחמות השבת והפיגועים מייצרים אולי כותרות, אבל מה שמביא לעזיבת ירושלים הוא בעיקר המחסור במגורים, שמקפיץ את מחירי הדיור בעיר לשמיים.

ירושלים מזדקנת

המחקר החדש – “עוזבים את ירושלים”, שכתבו ד”ר מאיה חושן ומיכל קורח, מהחוקרות הבכירות של מכון ירושלים לחקר ישראל (בהזמנת המשרד לענייני ירושלים והרל”י – הרשות לפיתוח ירושלים), מלמד כי 54% מהעוזבים הבוגרים הם חילונים או מסורתיים לא כל כך דתיים, בעוד 45% הם חרדים או דתיים ברמות שונות: 23% חרדים, 17% דתיים ו־5% מסורתיים־דתיים.

47% ממשקי הבית הנוטשים את הבירה ציינו את תחום הדיור, ובעיקר את מחירי הדיור הגבוהים כמניע המרכזי ביותר לעזיבתם; 15% ציינו “משפחה וחברים” כסיבה החשובה ביותר לעזיבה, ו־14% ציינו את תחום התעסוקה (בעיקר סיכוי נמוך למצוא עבודה בתחום העיסוק שלהם).

גם במענה לשאלה מהי הסיבה השנייה בחשיבותה לעזיבת העיר הופיע תחום הדיור בשכיחות הגבוהה ביותר – 30% ממשקי הבית. 19% ציינו סיבות הקשורות לאיכות חיים כסיבה השנייה בחשיבותה לעזיבה, 13% ציינו סיבות הקשורות לתעסוקה, ו־13% נוספים ציינו משפחה וחברים.

בקרב שלושת המגזרים – החילוני, הדתי והחרדי – הדיור הוא הסיבה המרכזית ביותר לעזיבת ירושלים, אולם השכיחות של סיבה זו בקרב כל אחד מהמגזרים שונה מאוד. בקרב האוכלוסייה החילונית, 28% ממשקי הבית ציינו סיבות הקשורות בדיור כסיבה החשובה ביותר לעזיבתם. בקרב האוכלוסייה הדתית – 60%, ובקרב האוכלוסייה החרדית, המתאפיינת במשפחות גדולות וברוכות ילדים – 78%.

הסיבה השנייה בשכיחותה לעזיבת ירושלים קשורה לקשיי תעסוקה והיא עומדת על 20% בקרב החילונים, 11% בקרב הדתיים ו־4% בקרב החרדים.

חושן וקורח מעירות כי בעוד בקרב החילונים והדתיים הסיבות לעזיבה מגוונות, בקרב החרדים יש דומיננטיות של סיבה אחת – מחירי הדיור הגבוהים, וליתר הסיבות משקל נמוך הרבה יותר.

בקרב העוזבים, כך מצאו חושן וקורח, בולט חלקם של הצעירים: 52% מהעוזבים את ירושלים הם בני 34-25, 14% הם בני 24-20 ו־11% הם בני 39-35. העוזבים החרדים את ירושלים צעירים אף יותר: 84% מהם בני 29-20, בעוד האוכלוסיות הדתית והחילונית שעוזבות את העיר מבוגרות יותר, אך עדיין רובן מתחת לגיל 35. מה שהופך אפוא את ירושלים לעיר מבוגרת יותר.

38% מהעוזבים הם בעלי תואר ראשון, 18% בעלי תואר שני, ו־5% בעלי תואר שלישי. יוצא אפוא שיותר ממחצית מהעוזבים הם בעלי השכלה אקדמית. 13% נוספים מהעוזבים הם בעלי השכלה של ישיבה גבוהה ו־12% בעלי השכלה על־תיכונית, לא אקדמית.

הרוב רוצים לחזור

רבים מהעוזבים (56%), כך מתברר, רוצים לשוב ולהתגורר בירושלים, אך מידת הרצון שונה בין המגזרים. בעוד “רק” 41% ממשקי הבית החילוניים רוצים לחזור לגור בירושלים, בקרב הדתיים והחרדים מידת הרצון לחזור לגור בעיר גבוהה באופן ניכר – 67% ממשקי הבית הדתיים ו־80% ממשקי הבית החרדיים.

מה, אם כן, אפשר ללמוד מהממצאים? ראשית, שאם העזיבה תימשך – צפוי משקלה של האוכלוסייה היהודית בעיר לקטון עוד. ומשקלה של האוכלוסייה הערבית, המתקרבת ל־40%, ימשיך לעלות.

שנית, אף ששיעור החילונים בקרב האוכלוסייה הירושלמית הוא כחמישית בלבד, אפשרויות הבילוי והפעילויות עבורם התרחבו. שלישית, אם תימשך העזיבה במאפייניה הנוכחיים – שיעור האוכלוסייה החילונית עתיד לקטון עוד, וזאת מכיוון ששיעור החילונים בקרב אוכלוסיית העוזבים (כ־54%) גדול פי 2.5 משיעורם באוכלוסיית ירושלים (כ־20% בלבד).

לכתבה המלאה הקישו

פקיסטן תהיה המעצמה הגרעינית השלישית בעוצמתה ? "התגרשתי ואני משלם מזונות. עכשיו יש לי 4,800 שקל בחודש, ולגרושתי 13,200 שקל. זה שוויון"? מאת טלי חרותי-סובר