Latest News
- צניחה בסיוע החוץ לרשות הפלסטינית
- sהנה זה מתחיל
- sTrump Considering Changing Law That Makes Foreign Bribes Illegal Mary Papenfuss
- Trump Considering Changing Law That Makes Foreign Bribes Illegal Mary Papenfuss
- פרשת שמות אפקט הנחש בפעולה
- פרשת שמותשכרה של בתיה בת פרעה
- פרשת שמות: על ההתערבות
- בידי מי המפתחות להגדרת הזהות שלנו? | פרשת ‘שמות’
- sעל השקר באמריקה היום \ ע. רואה
- פרשת ויחי ברכת יעקב
- פרשת ויחי על הסירוב
- פרשת ויחי הכול נשאר במשפחה
- בין שינוי לשימור | פרשת ‘ויחי’
- פרשת ויחי הסוף של בראשית הוא רק ההתחלה
- s רכבת ההרים של העשור הקודם נעצרה לפני התהום – אך אין לדעת לאן היא תמשיך מכאן מאת אלדד בק
- אנחנו לא מדינת הלכה, אלא מקלט מאנטישמיות
מבקשות מקלט מאפריקה מנסות לסרוג לעצמן עתיד מאת ורד לי
הן סורגות סלים ושטיחים מרהיבים בטכניקה אפריקאית, ואחר כך מוכרות אותם בחנות פופ־אפ בתל אביב. ביקור בפרויקט “קוצ’ינטה” שמאפשר למבקשות מקלט להתפרנס וגם להיזכר בתרבות שזנחו מאחור
סדנת המיזם “קוצ’ינטה” בדרום תל אביב. כ 20- מבקשות מקלט מאריתריאה, סודאן, ניגריה ואתיופיה מועסקות בואבישג שאר-ישוב
בחנות הפופ־אפ שבמלון הבוטיק בראון בתל אביב, מציגה אלמז לפני המבקרות סלים ושטיחים מרהיבים הסרוגים מבדים בטכניקה אפריקאית מסורתית, שיצרו היא וחברותיה למיזם אמנותי־כלכלי־חברתי ששמו “קוצ’ינטה”. הנשים הישראליות ממששות בידיהן את המוצרים, בוחנות בהתלהבות את הצבעוניות העזה ושואלות בסקרנות על אודות טכניקת הסריגה. אלמז מדגימה – היא מושכת בד ממוחזר מפקעת עגולה וקולעת אותו בזריזות חיננית באמצעות מסרגה. בהדרגה השיחה גולשת לזהותה, היא מספרת למתעניינות בה שהיא מבקשת מקלט מאריתריאה, בת 34 ואם לחמישה ילדים.
את הלולאות החסרות שבסיפורה היא משלימה כשאנחנו נפגשות בסדנת העבודה של הפרויקט במתחם קרית המלאכה בתל אביב. בשעת צהריים מאכלסת סדנת העבודה כשבע מבקשות מקלט השקועות בסריגה כשילדיהן משחקים ומתרוצצים ביניהן. “לא התכוונתי להגיע לכאן מרצוני”, מספרת אלמז, שהיא ומשפחתה הם קורבנות סחר בבני אדם. “יש לי ילד שחולה באפילפסיה וסובל מנכות קשה”, היא משחזרת. “נסעתי יחד עם בעלי וילדי מאריתריאה, ארץ מולדתי, לסודאן, כדי לפגוש רופא מיוחד ולהעניק לילד טיפול רפואי. כשהגענו לסודאן חיילים סודאנים חטפו אותנו כשהם מאיימים עלינו בנשק. הם מכרו אותנו למבריחים בדואים, שדרשו מאתנו כופר בסך של 8,000 דולר תמורת שחרור”. אלמז ובני משפחתה הועברו לסיני, עונו והוכו במשך כחצי שנה. “נקלענו לסיוט”, היא אומרת בכבדות. “לא היה לנו כסף לשלם”. אלמז ובעלה גייסו את דמי הכופר אחרי תקופה ארוכה של מסכת עינויים והבדואים העבירו אותם את הגבול לישראל.
משתתפות בפרויקט על רקע החנות שבה נמכרות עבודותיהןאבישג שאר-ישוב
ביום הראשון להגעתה לישראל פגשה אלמז את הנזירה האריתריאית, עזיזה קידאנה, אחות בהכשרתה, שקיבלה בשנת 2012 ממשרד החוץ האמריקאי אות לשבח על מאבקה בסחר בבני אדם. קידאנה, המתנדבת בפרויקט קוצ’ינטה ולוקחת חלק בפיתוחו ובהפעלתו, מספרת ש”העבודה הזאת מעניקה לאלמז ולשאר הנשים תמיכה נפשית ורוחנית. הן נמצאות באווירה נשית מחבקת, הן מחלימות בהדרגה מטראומה ומקשיי הישרדות, חולקות חוויות, ומסייעות זו לזו להיחלץ מהמציאות הקשה באמצעות יצירה המעוגנת בתרבות האפריקאית ומאפשרת את שילובן בשוק העבודה המקומי”.
הנזירה קידאנה מציגה את קו המוצר של קוצ’ינטה ומסבירה: “טכניקת הסריגה היא אפריקאית אבל החומר שבו הן משתמשות בישראל שונה. בעוד שבאפריקה הנשים קולעות סלי איחסון מקש ומענפי עץ, בישראל הן משתמשות בבדים ממוחזרים. הסריגה מאפשרת חיבור בין החברה הישראלית לתרבות האפריקאית — הן נזכרות בבית שהן השאירו מאחור ושומרות על קשר עם תרבות המוצא שלהן ומשתמשות בחומר המחבר אותן למקום החדש שבו הן נמצאות כיום”.
פרויקט קוצ’ינטה (“סריגה במסרגה אחת” בטיגרינית) החל ביוזמתה של דידי מימון־קהן, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, שחקרה את ההשפעה של אונס והתעללות מינית על מבקשות מקלט מאריתריאה. מימון־קהן עבדה במשך חמש שנים כרכזת פסיכו־סוציאלית בעמותת “ARDS — המרכז לקידום פליטים אפריקאים“, שהפעילה בין השאר מקלט לפליטות.
“בהתחלה הן לא דיברו”, היא אומרת. “הן היו ישנות הרבה שעות ביממה, מסתובבות בכבדות במשך היום, שותות קפה ועושות צמות. כשהתחלתי לצלול לעולמן גיליתי שהרבה מהן עברו עינויים והתעללות בסיני. התחלתי להבין את ממדי האסון של מה שקרה במחנות העינויים ואת ההשפעה של המסע עליהן”. מימון־קהן החלה לברר מה הנשים עשו באריתריאה וגילתה שמרביתן יודעות לסרוג. “חשבתי שהן צריכות עיסוק שיהיה במתחם נשי מוגן, שיהיה בו אלמנט טיפולי, שהוא יספק להן קיום מכבד ויהיה מותאם לצרכים וליכולות שלהן”, היא משחזרת.
הנזירה עזיזה קידאנהאבישג שאר-ישוב
לדבריה, “הסריגה הו
פכת את המפגש של מבקשות המקלט עם החברה הישראלית לשוויוני. אנשים שמתעניינים במוצרי ‘קוצ’ינטה’, שואלים אותן בהערכה איך הן עושות את זה, מבקשים ללמוד מהן את הטכניקה ומגלים סקרנות לגבי התרבות שלהן. זה מפגש מכבד לאוכלוסייה שבדרך כלל שקופה לישראלים, מנותבת לעבודות ניקיון והדיאלוג היחיד שיוצרים אתה הוא סביב עבודות הניקיון. פתאום אנשים מתפעלים מהן. זה ממלא את הנשים בכוח, מאפשר להן להיות נראות ומחזק את הביטחון האישי והמעמדי שלהן”.
מימון־קהן מספרת שבתחילה סרגו הנשים מחזיקי מפתחות וכיפות לפי הזמנה. המסעדנית פועה לדז’נסקי, בעלת בית הקפה “פועה” במתחם שוק הפשפשים ביפו, שהלכה לעולמה בפברואר השנה, סיפקה לנשים רעיון יזמי, השראה ואופק כלכלי. “היא הסתכלה על המוצרים שהנשים עשו באותה תקופה ראשונית של הפרויקט”, מספרת מימון־קהן, “והרגישה שזה לא יהווה פתרון כלכלי עבורן. היא קישרה אותן לאשה ישראלית מצפון הארץ שסורגת סלים מבדים ממוחזרים בשיטה אפריקאית. הנשים התמחו ברזי השיטה והחלו לעבוד על קו מוצרים חדש משלהן הכולל סלסלות ושטיחים בגדלים שונים”.
כשהמשרד הקטן של עמותת “המרכז לקידום פליטים אפריקאים” החל להתמלא בשקי בדים ממוחזרים, סלסלות ונשים סורגות והמכירות הביתיות צלחו, החליטה מימון־קהן לצאת לדרך חדשה ולייסד את עמותת “ARTS — שירותים טיפוליים לפליטים אפריקאים”. פרויקט הדגל הוא “קוצ’ינטה” ובנוסף מספקות מימון־קהן והנזירה קידאנה שירות טיפול תראפויטי דו־תרבותי למבקשות המקלט מאפריקה.
באחרונה השיקו חנות פופ־אפ (חנות המיועדת לתקופת זמן קצרה) במלון הבוטיק “בראון” שקיבלו כמחווה מבעל המלון, ובה נמכרים כל מוצרי הסריגה של פרויקט קוצ’ינטה. באמצעות תרומות מחו”ל שהנזירה קידאנה גייסה התאפשר לנשים לעבור לסדנה המרווחת שבה הן פועלות ומייצרות ובנוסף הן מקיימות מכירות, סדנאות לימוד סריגה ומציעות יום ביקור בסדנה המפגיש את הבאים עם התרבות והאמנות האפריקאית – במסגרתו הן מקיימות סיור בשטח התחנה המרכזית, מלמדות את שיטת הסריגה האפריקאית, מבשלות אוכל מסורתי ומספרות על חיי הפליטות שלהן.
דידי מימון קהן בפתח חנות הפופ אפאבישג שאר-ישוב
“פרויקט קוצ’ינטה” מעסיק כ-20 נשים מבקשות מקלט מאריתריאה, סודאן, ניגריה ואתיופיה. הנשים הן מיעוט בקרב הפליטים בישראל, מסבירות הנזירה קידאנה ומימון-קהן. “הן הקבוצה החלשה ביותר בקרב הפליטים, שהם בעצמם קבוצה חלשה במיוחד בחברה הישראלית”.
לדבריהן, “התא המשפחתי שלהן עובר שינוי מטלטל בהגיען לישראל. מבקשות המקלט מגיעות מחברה פטריארכלית והן כבולות למסורת שבה הן נזקקות לאישור הבעל או הקהילה לכל דבר שהן עושות. בישראל הן משתתפות בפרנסת המשפחה והופכות ליותר עצמאיות, והגבר המאבד את מעמדו כמפרנס יחיד וכראש המשפחה מתקשה להסתגל למציאות זאת – ועל הרקע הזה נוצר מתח גדול וחיכוכים ומתרבים המקרים של גירושין ואלימות במשפחה. אחוז גבוה של הנשים מוצאות את עצמן בישראל כחד־הוריות והן נאלצות לפרנס לבדן את הילדים, לדאוג לקורת גג, לעבוד, לטפל בילדים ולשרוד במציאות כלכלית לא פשוטה. הן בייאוש תהומי ובלחץ הישרדות קיומי. בנוסף, מדיניות ההגירה והיחס בישראל למבקשי המקלט גורם לנשים לחיות בחוסר ודאות, להיות מפוחדות וחשופות לניצול כלכלי ומיני”.
בשוק התעסוקה הישראלי מצבן רע מאוד, מציינות הנזירה קידאנה ומימון־קהן. “יש הרבה מקרי ניצול מצד המעסיק הישראלי, בנוסף, הן משתכרות סכומים זעומים, הרבה מתחת לשכר המינימום; וסובלות גם מהטרדות מיניות”.
“החלום שלנו”, אומרת מימון־קהן, “הוא שהעבודה בפרויקט קוצ’ינטה תהיה העבודה היחידה שלהן, שהמשכורת תספיק להן למחיה, והן לא יצטרכו לעבוד במקום אחר”. הפרויקט מתרחב ומתפתח באחרונה, אבל עדיין המשכורות הניתנות נמוכות. העמותה מגייסת תרומות ובאמצעותן הן רוכשות שאריות בדים ממפעלים בדרום הארץ. חיתוך הבדים נעשה במפעל “המשקם” בחולון המופעל על ידי אנשים עם צרכים מיוחדים. “המודל הכלכלי הוא כזה שכל אשה מקבלת תמורה כספית למוצר שהיא סרגה, בין שהוא נמכר ובין שלא”, אומרת מימון־קהן. “אנחנו לא רוצות ליצור תחרות כלכלית בין הנשים ורוצות להיות הוגנות בתנאי ההעסקה שלהן”.
לקוחה בחנות הפופ אפאבישג שאר-ישוב
הנזירה קידאנה מוסיפה: “זה נותן להן נחמה, שמחה ותמיכה נפשית ורוחנית, אבל אנחנו מתקשות לתחזק את הפרויקט. עלות הארנונה לחודש מטפסת ל-2,000 שקל. קשה לנו לשלם שכר דירה, לקנות חומרים ולשלם משכורות. כיום אנחנו משלמות שכר צנוע מאוד לנשים. זה פרויקט מבורך אך יקר לתפעול, ולכן שעות הפתיחה חלקיות – שלישי ורביעי מ-10:00 עד 16:00 וחמישי מ-9:00 עד 12:00. אנחנו שואפות לפתוח את המקום כל ימות השבוע כי זה לא רק מקום עבודה אלא מרכז קהילתי. יש נשים שלא עובדות בפרויקט, ובאות לכאן אחרי העבודה אצל מעסיק אחר כדי להתייעץ ולשמוע מלת תמיכה”.
בשעת צהריים הנזירה קידאנה מכינה אוכל לנשים הסורגות ולילדיהן. הנשים מניחות את המסרגות ופקעות הבדים, הילדים נוטשים את המשחקים וכולם מתיישבים לארוחה משותפת.
גרייס, בת 32, מגיעה למשמרת סריגה ומחבקת את הנזירה קידאנה, היא מרימה את קצה שמלתה ומראה לה את רגליה שהתנפחו במשך הלילה ומתייעצת אתה. לפני שבעה חודשים התחתנה וכעת היא בחודשי היריון ראשונים ומצבה הבריאותי מחמיר.
גרייס עבדה בארץ מוצאה, אריתריאה, במשך כשנה כבשלנית לצוות זר מהאו”ם. כשנציגי האו”ם עזבו את מולדתה, הרשויות החלו לחקור אותה. “הם לא הרפו – כל הזמן שאלו וחשדו ושאלו”, היא אומרת. “חקירה רדפה חקירה”. גרייס הרגישה שהיא בסיכון ונאלצה לברוח. היא השאירה מאחור ילד שאמה מגדלת אותו כיום. “הגעגועים קשים”, היא מודה. “לא ראיתי אותו כבר חמש שנים”. היא ברחה לסודאן ומשם למצרים. “ראיתי בכל אחת מהמדינות האלה שהמצב מסוכן, והמשכתי לברוח לישראל”.
שלוש שנים עבדה בישראל בניקיון עד שהחלה להרגיש כאבים עזים בלבה ואושפזה במשך כחצי שנה בבית חולים. עם שחרורה הורו לה הרופאים לא לחזור לעבודה בניקיון. היא מתקשה לבצע פעולות פשוטות הדורשות מאמץ והולכת לאט ובכבדות. לפני כחמישה חודשים הצטרפה לפרויקט קוצ’ינטה. בתנועות מלאות חן היא אוחזת במסרגה ויוצרת שורות של לולאות מהבדים הממוחזרים. “אני משתכרת מעט כסף”, היא אומרת. “אבל חשוב לי מאוד לחזור לעבוד. זה מאפשר לי לצאת מהבית, להתאוורר קצת ולהרגיש שאני בכל זאת עושה משהו. סריגה לא דורשת מאמץ”, היא מחייכת, “זה נעים ומרגיע”.
טביתה, בת 28, מבקשת מקלט מאריתריאה, מכהנת כרכזת הפרויקט. היא מחלקת לנשים פקעות בד ממוחזרות לסריגה, מארגנת משמרות סריגה ובוחנת את טיב המוצרים המוכנים. היא נולדה באריתריאה. כשהיתה בת 12 משפחתה נסה על חייה לסודאן. טביתה העבירה את גיל ההתבגרות במחנה פליטים בסודאן. חברה ברח מסודאן ללוב וכיום הוא חי באנגליה. “לא רציתי לבוא לישראל”, היא אומרת. “רציתי להגיע ללוב לחבר שלי, אבל המבריחים הבדואים התנגדו והחליטו לשים אותי בקבוצה שהם הבריחו לישראל”.
משתתפות הפרויקטאבישג שאר-ישוב
המסע בסיני היה מפחיד, היא אומרת. “סוגרים אותך בחדר מחבוא עם הרבה אנשים זרים ולא נותנים לך לאכול שבועיים”, היא משתתקת. טביתה היא אם חד־הורית לילד בן שלוש עם צרכים מיוחדים. “כל החיים סובבים סביב הטיפול בילד. כל הזמן צריך לראות רופאים, לטפל בו ולקנות תרופות”, היא אומרת. “הרופא אמר לי שהילד שלי לא יצליח ללכת בלי הליכון, יהיו לו בעיות ראייה ושמיעה קשות”. מצבו הבריאותי של בנה לא איפשר לה להחזיק עבודה מסודרת. “יש תקופות שהוא מאושפז בבית חולים ואני ישנה לידו. אף מעסיק לא יכול לקבל את זה”, היא אומרת. “ופה זה מתקבל בהבנה ומבלי שיפגעו לי בשכר. להגיע לכאן זה כמו לבוא הביתה. הנשים מבינות את הבעיות שלי ותומכות”.
טביתה עובדת כחמש שעות ביום ומשתכרת כ-3,200 שקל בחודש. היא חיה כיום בשכונת התקווה עם שתי נשים אריתריאיות חד הוריות. “מצב הנשים מבקשות המקלט קשה מאוד”, היא מסבירה. “אני יודעת שאם לא היתה לי העבודה הזאת הייתי היום ברחוב”. טביתה ניגשת לבנה, היושב בחיק הנשים הסורגות. היא מחבקת אותו ומעבירה אותו ברוך לעגלה. היא מבקשת אישור לצאת לראות רופא מומחה. “העבודה הזאת חשובה לנו מאוד”, היא אומרת. “אנחנו מתפללות שהמוצרים יימכרו וכולנו נוכל להתקדם, להרוויח קצת כסף שמאפשר לקנות אוכל ושמיכה לילד. כשכולנו יחד אנחנו יותר חזקות. הנזירה קידאנה ומימון־קהן נותנות לנו כוח. זה כמו שלמישהו אין חיים, והן נותנות חיים חדשים”.
הכתבה המלאה פורסמה באתר הארץ
http://www.haaretz.co.il/gallery/lifestyle/.premium-1.2705439
Related articles
More in this category
פרשת השבוע
“מדיניות הילד האחד” בוטלה, אבל הילודה בסין בשפל של כל הזמנים
שיעור הילודה הנמוך במדינה המאוכלסת בעולם עומד על 10.48 ילדים לכל אלף איש, זאת למרות צמצום המגבלות ועידוד הילודה על ידי הממשלה. עם זאת, היקף האוכלוסייה בסין לא נפגע באופן משמעותי, משום ששיעור התמותה נמוך יותר
“.הלשכה הלאומית הסינית לסטטיסטיקה מסרה כי בנוסף לשיעור הילודה הנמוך ביותר מאז 1949, מספר התינוקות שנולדו בשנת 2019 ירד ביותר מ-580 אלף תינוקות לקצת יותר מ-14 מיליון תינוקות. שיעור הילודה במדינה, שיורד במשך השנים, מהווה אתגר לכלכלה השנייה בגודלה בעולם.
על חשבון הציבור: כך הפכה בתו של נשיא אנגולה לאישה העשירה באפריקה
בשווי 2.2 מיליארד דולר. דוס סנטוס (צילום: רויטרס)
מאות מסמכים שהגיעו לידי עיתון הגרדיאן חושפים כיצד איזבל דה לוס סנטוס צברה הון המוערך ב-2.2 מיליארד דולרים מכספי המדינה, בעת שאביה היה בשלטון. אשת העסקים ובעלה חולשים על אימפריית חברות בינלאומית ומכחישים בתוקף: “מתקפה מתוזמרת מצד הממשלה”
המזימות הפיננסיות המורכבות שסייעו לאישה העשירה ביותר באפריקה לצבור הון על חשבון מדינת אנגולה נחשפות לראשונה לאחר דליפת ענק של מסמכים חסויים מהאימפריה העסקית שלה. איזבל דוס סנטוס ידועה בכינוי “הנסיכה” באנגולה, המדינה עתירת הנפט בה כיהן אביה כנשיא במשך קרוב לארבעה עשורים.
אביה של מייגן: “הוזילה את בית המלוכה וזרקה לפח חלום של כל ילדה”
תומאס מרקל, שמסוכסך עם בתו מאז חתונתה להארי, תקף אותה בשל החלטתם של הזוג לפרוש מתפקידיו בארמון המלוכה. “כל נערה צעירה רוצה להיות נסיכה, ונראה שהיא זרקה את זה לפח תמורת כסף”
תומאס מרקל, אביה של מייגן, תקף אותה על החלטתה שלה ושל בעלה הנסיך הארי לפרוש מחיי הארמון. בריאיון שהעניק לערוץ 5 כחלק מתכנית דוקומנטרית אמר כי האב, שמסוכסך עם בתו בת ה-38 מאז חתונה עם הארי, “הוזילה” את משפחת המלוכה הבריטית וכי היא השליכה לפח את “חלומה של כל נערה”. לדבריו, “זה מאכזב. כל נערה צעירה רוצה להיות נסיכה והיא קיבלה את זה, ועכשיו היא זורקת את זה, ונראה שהיא עושה זאת עבור כסף”.
נשיא ונצואלה: הגיע הזמן למו”מ ישיר עם ארה”ב
מדורו אמר בריאיון ל”וושינגטון פוסט”, הראשון לכלי תקשורת אמריקני זה זמן רב, כי אם ארה”ב תסיר את הסנקציות, יחולו שינויים משמעותיים. “מערכת יחסים של כבוד הדדי ודיאלוג מביאה למצב של ‘ווין-ווין'”. בכיר באופוזיציה: “לא יהיה פתרון למשבר אם לא יחול שינוי במשטר”
נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו, אמר בריאיון ל”וושינגטון פוסט” ביום שישי האחרון כי הגיע הזמן למו”מ ישיר עם ארצות הברית, שיביא לסיום הקיפאון הפוליטי במדינה. הוא הוסיף כי אם כי וושינגטון תסיר את הסנקציות שהטילה על ונצואלה, שינויים משמעותיים עשויים להתרחש. “אם יש כבוד בין ממשלות, לא משנה כמה גדולה ארצות הברית, ואם יש דיאלוג וחילוף מידע אמיתי, וודאי שנוכל ליצור סוג חדש של מערכת יחסים”.
הפריימריז, המפלגה הדמוקרטית במלחמת אזרחים על דמותה
הפיצוץ בין וורן וסנדרס מהאגף הרדיקלי, סביב טענות לסקסיזם, אירע בזמן לא אידיאלי – כשבועיים לפני ההצבעה באיווה. ביידן חמק מהאש, אך ייתכן שרוסיה מכינה הפתעה נגדו. בעוד שהרפובליקנים יודעים למה לצפות בנובמבר עם טראמפ, הדמוקרטים עדיין נאבקים על פניה של המפלגה
בשולי העימות הדמוקרטי שנערך השבוע בדה מוין, אייווה – המדינה הראשונה שבה יתקיימו הפריימריז בחודש הבא – התרחשה התקרית שהאפילה על כל הערב עצמו ומלמדת למעשה על המתחולל במפלגה המבקשת להשיב לידיה את השלטון.
הבשורה הישראלית לבצורת באנגולה
צוות השגרירות הישראלית הגיע לכפרים נידחים בסמוך לגבול עם נמיביה וחילק שלוש טונות קמח • השגריר רוזנבלט: “אנחנו מכירים מאבותינו בתנ”ך את האתגרים של חיים במדבר”
השגריר מחלק שקי קמח // צילום: ממשל מחוז קוננה
בכפרים הנידחים של מחוז קוננה שבמערב אנגולה חילק צוות השגרירות הישראלית בימים האחרונים שלוש טונות של שקי קמח לתושבים המקומיים.
במחוז השוכן על גבול נמיביה שורר רעב כבד עקב בצורת שנמשכת שלוש שנים. מלבד הסבל הקשה לבני האדם – רבים מהם עזבו את האזור – גם עשרות אלפי פרות מתו מרעב ומצמא.
שגריר ישראל באנגולה אורן רוזנבלט, שחילק בעצמו חלק משקי הקמח שמומנו מתקציב משרד החוץ, התקבל בשירה ובריקודים, והתושבים הביעו רגשי תודה עמוקים למדינת ישראל על ההתגייסות.
הווירוס הסיני ממשיך להתפשט
מומחים ממכון מחקר בריטי מזהירים מהתפשטות הווירוס המסתורי שהתגלה בסין לאחרונה • 1,700 אנשים נדבקו עד כה
חשש מהתפשטות הנגיף // צילום: GettyImages
צפירת ההרגעה הייתה מוקדמת מדי? חוקרי מכון מחקר בבריטניה מזהירים מהתפשטות הווירוס הסיני nCov-2019, וזאת למרות שהרשויות בסין טענו כי התפשטות הווירוס תחת שליטה, וכי מדובר בזן חלש. על פי נתוני מכון המחקר שפורסמו ברשת CNN, הווירוס התפשט עד כה ברחבי מזרח אסיה, והדביק לפחות כ-1,700 איש.
לאחר שהתגלו מספר מקרים חדשים, בתאילנד וביפן, הביעו במכון המחקר הבריטי חשש שהווירוס – ששייך למשפחת נגיפי ה-SARS וה-MARS ועלול לגרום למחלות נשימה, מסוגל להדביק לא רק במגע עם הנשאים, דבר שיכול להוביל להתפרצות רחבה ומהירה הרבה יותר שלו.
אחרי תקיפת ארה”ב: חיזבאללה בעיראק מגדילה את הבסיס שהופצץ
העיתון הקטארי “אל ערבי אל ג’דיד” פרסם כי המיליציה השיעית “גדודי חיזבאללה” מרחיבה את בסיסה סמוך לעיירה אל קאים, על גבול סוריה • “הארגון לא ויתר על נוכחותו באזור ושואף להרחיבה
המיליציות השיעיות מגדילות את שליטתן בגבול עיראק סוריה: כלי תקשורת בעולם הערבי דיווחו היום (ראשון) כי ארגון “גדודי חיזבאללה” בעיראק מחזק את נוכחותו בבסיס, שהופצץ על ידי ארצות הברית בחודש שעבר.
העיתון הקטארי הרואה אור בלונדון, “אל ערבי אל ג’דיד”, דיווח כי אנשי המיליציה השיעית, הנתמכת על ידי איראן, החלו בבניית בסיס חדש, גדול יותר מקודמו, סמוך לעיירה אל-קאים שבצידו העיראקי של גבול סוריה-עיראק.
ארה”ב: סנקציות על משמרות המהפכה
האמריקנים הודיעו כי יחילו את הסנקציות על הארגון, ובעיקר על המפקד הבכיר חסן שהברפור, בעקבות “טבח של חפים מפשע
מפגינים באיראן מול כוחות הביטחון, בסבב המהומות האחרון // צילום: AFP
מחלקת המדינה האמריקנית הודיעה הערב (שבת) על סנקציות חדשות שתחיל על ארגון משמרות המהפכה האיראני. מדובר בסנקציות שמיועדות לפגוע בעיקר במפקד הבכיר בארגון, חסן שהברפור, משום שיחידתו “הייתה מעורבת בטבח של אזרחים רבים חפים מפשע במהלך המחאות באיראן”.
צפו: מה הסיבה לפרישה של הארי ומייגן?
הבריחה מהארמון
ביי ביי לארמון // צילום: AFP
אם חשבתם ששנת 2019 היתה מלאת שערוריות בבית המלוכה בבריטניה – ברוכים הבאים לשנת 2020. בשבוע שעבר גילתה המלכה אליזבת’ – יחד עם כל תושבי הממלכה המאוחדת, באינסטוש – שהדוכס והדוכסית מסאסקס, הנסיך הארי ואשתו מייגן מרקל, “לוקחים צעד אחורה” ממעמדם הבכיר כחברי בית המלוכה, יוצאים לדרך עצמאית ומתכוונים להתגורר, לפחות חלק מהזמן, בצפון אמריקה.
הארי ומייגן – אגדה מודרנית: הממלכה הבריטית כואבת והדרמה חוגגת בעקבות ה”מגזיט“, אבל סופסוף אנו עדים לנסיך ונסיכה שהפכו למורדים אמיצים הנאמנים לעצמם ולא לחוקים מיושנים. דנה פאן-לוזון מביאה את הזווית האופטימית לדרמה הגדולה באנגליה.