Latest News
- צניחה בסיוע החוץ לרשות הפלסטינית
- חג הסוכות \ שמואל אביב
- קרוב ל 300,000 ילדים נדבקו בקורונה ביום הראשון ללימודים
- הרפובליקנים מתעקשים לירות לעצמם ברגליים
- יום כיפור – מחג כיפי שמח ליום צום ותענית \ שמואל אביב
- דבר המערכת: יוחזר המנדט
- פרשת וילך על ההסתר
- פרשת וילך העברת ההנהגה
- פרשת וילך: בדרך שאדם הולך
- פרשת וילך: על התורה ועל השירה
- בלינקן: “מתקרבים לוותר על הסכם הגרעין עם איראן”
- שני יהודים נותרו בקאבול. שלום לא היה ביניהם
- היהודי האחרון עזב את אפגניסטן: “יחגוג את סוכות עם המשפחה בניו יורק”
- סירה, אופנוע בתוך מנהרה ומסוק: הבריחות מהכלא הנועזות ביותר בהיסטוריה
- שנה טובה \ שמואל אביב
- מרוסיה הצארית ועד היישוב שידע ושתק: כך התקבע המספר שישה מיליון
מבקשות מקלט מאפריקה מנסות לסרוג לעצמן עתיד מאת ורד לי
הן סורגות סלים ושטיחים מרהיבים בטכניקה אפריקאית, ואחר כך מוכרות אותם בחנות פופ־אפ בתל אביב. ביקור בפרויקט “קוצ’ינטה” שמאפשר למבקשות מקלט להתפרנס וגם להיזכר בתרבות שזנחו מאחור
סדנת המיזם “קוצ’ינטה” בדרום תל אביב. כ 20- מבקשות מקלט מאריתריאה, סודאן, ניגריה ואתיופיה מועסקות בואבישג שאר-ישוב
בחנות הפופ־אפ שבמלון הבוטיק בראון בתל אביב, מציגה אלמז לפני המבקרות סלים ושטיחים מרהיבים הסרוגים מבדים בטכניקה אפריקאית מסורתית, שיצרו היא וחברותיה למיזם אמנותי־כלכלי־חברתי ששמו “קוצ’ינטה”. הנשים הישראליות ממששות בידיהן את המוצרים, בוחנות בהתלהבות את הצבעוניות העזה ושואלות בסקרנות על אודות טכניקת הסריגה. אלמז מדגימה – היא מושכת בד ממוחזר מפקעת עגולה וקולעת אותו בזריזות חיננית באמצעות מסרגה. בהדרגה השיחה גולשת לזהותה, היא מספרת למתעניינות בה שהיא מבקשת מקלט מאריתריאה, בת 34 ואם לחמישה ילדים.
את הלולאות החסרות שבסיפורה היא משלימה כשאנחנו נפגשות בסדנת העבודה של הפרויקט במתחם קרית המלאכה בתל אביב. בשעת צהריים מאכלסת סדנת העבודה כשבע מבקשות מקלט השקועות בסריגה כשילדיהן משחקים ומתרוצצים ביניהן. “לא התכוונתי להגיע לכאן מרצוני”, מספרת אלמז, שהיא ומשפחתה הם קורבנות סחר בבני אדם. “יש לי ילד שחולה באפילפסיה וסובל מנכות קשה”, היא משחזרת. “נסעתי יחד עם בעלי וילדי מאריתריאה, ארץ מולדתי, לסודאן, כדי לפגוש רופא מיוחד ולהעניק לילד טיפול רפואי. כשהגענו לסודאן חיילים סודאנים חטפו אותנו כשהם מאיימים עלינו בנשק. הם מכרו אותנו למבריחים בדואים, שדרשו מאתנו כופר בסך של 8,000 דולר תמורת שחרור”. אלמז ובני משפחתה הועברו לסיני, עונו והוכו במשך כחצי שנה. “נקלענו לסיוט”, היא אומרת בכבדות. “לא היה לנו כסף לשלם”. אלמז ובעלה גייסו את דמי הכופר אחרי תקופה ארוכה של מסכת עינויים והבדואים העבירו אותם את הגבול לישראל.
משתתפות בפרויקט על רקע החנות שבה נמכרות עבודותיהןאבישג שאר-ישוב
ביום הראשון להגעתה לישראל פגשה אלמז את הנזירה האריתריאית, עזיזה קידאנה, אחות בהכשרתה, שקיבלה בשנת 2012 ממשרד החוץ האמריקאי אות לשבח על מאבקה בסחר בבני אדם. קידאנה, המתנדבת בפרויקט קוצ’ינטה ולוקחת חלק בפיתוחו ובהפעלתו, מספרת ש”העבודה הזאת מעניקה לאלמז ולשאר הנשים תמיכה נפשית ורוחנית. הן נמצאות באווירה נשית מחבקת, הן מחלימות בהדרגה מטראומה ומקשיי הישרדות, חולקות חוויות, ומסייעות זו לזו להיחלץ מהמציאות הקשה באמצעות יצירה המעוגנת בתרבות האפריקאית ומאפשרת את שילובן בשוק העבודה המקומי”.
הנזירה קידאנה מציגה את קו המוצר של קוצ’ינטה ומסבירה: “טכניקת הסריגה היא אפריקאית אבל החומר שבו הן משתמשות בישראל שונה. בעוד שבאפריקה הנשים קולעות סלי איחסון מקש ומענפי עץ, בישראל הן משתמשות בבדים ממוחזרים. הסריגה מאפשרת חיבור בין החברה הישראלית לתרבות האפריקאית — הן נזכרות בבית שהן השאירו מאחור ושומרות על קשר עם תרבות המוצא שלהן ומשתמשות בחומר המחבר אותן למקום החדש שבו הן נמצאות כיום”.
פרויקט קוצ’ינטה (“סריגה במסרגה אחת” בטיגרינית) החל ביוזמתה של דידי מימון־קהן, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, שחקרה את ההשפעה של אונס והתעללות מינית על מבקשות מקלט מאריתריאה. מימון־קהן עבדה במשך חמש שנים כרכזת פסיכו־סוציאלית בעמותת “ARDS — המרכז לקידום פליטים אפריקאים“, שהפעילה בין השאר מקלט לפליטות.
“בהתחלה הן לא דיברו”, היא אומרת. “הן היו ישנות הרבה שעות ביממה, מסתובבות בכבדות במשך היום, שותות קפה ועושות צמות. כשהתחלתי לצלול לעולמן גיליתי שהרבה מהן עברו עינויים והתעללות בסיני. התחלתי להבין את ממדי האסון של מה שקרה במחנות העינויים ואת ההשפעה של המסע עליהן”. מימון־קהן החלה לברר מה הנשים עשו באריתריאה וגילתה שמרביתן יודעות לסרוג. “חשבתי שהן צריכות עיסוק שיהיה במתחם נשי מוגן, שיהיה בו אלמנט טיפולי, שהוא יספק להן קיום מכבד ויהיה מותאם לצרכים וליכולות שלהן”, היא משחזרת.
הנזירה עזיזה קידאנהאבישג שאר-ישוב
לדבריה, “הסריגה הו
פכת את המפגש של מבקשות המקלט עם החברה הישראלית לשוויוני. אנשים שמתעניינים במוצרי ‘קוצ’ינטה’, שואלים אותן בהערכה איך הן עושות את זה, מבקשים ללמוד מהן את הטכניקה ומגלים סקרנות לגבי התרבות שלהן. זה מפגש מכבד לאוכלוסייה שבדרך כלל שקופה לישראלים, מנותבת לעבודות ניקיון והדיאלוג היחיד שיוצרים אתה הוא סביב עבודות הניקיון. פתאום אנשים מתפעלים מהן. זה ממלא את הנשים בכוח, מאפשר להן להיות נראות ומחזק את הביטחון האישי והמעמדי שלהן”.
מימון־קהן מספרת שבתחילה סרגו הנשים מחזיקי מפתחות וכיפות לפי הזמנה. המסעדנית פועה לדז’נסקי, בעלת בית הקפה “פועה” במתחם שוק הפשפשים ביפו, שהלכה לעולמה בפברואר השנה, סיפקה לנשים רעיון יזמי, השראה ואופק כלכלי. “היא הסתכלה על המוצרים שהנשים עשו באותה תקופה ראשונית של הפרויקט”, מספרת מימון־קהן, “והרגישה שזה לא יהווה פתרון כלכלי עבורן. היא קישרה אותן לאשה ישראלית מצפון הארץ שסורגת סלים מבדים ממוחזרים בשיטה אפריקאית. הנשים התמחו ברזי השיטה והחלו לעבוד על קו מוצרים חדש משלהן הכולל סלסלות ושטיחים בגדלים שונים”.
כשהמשרד הקטן של עמותת “המרכז לקידום פליטים אפריקאים” החל להתמלא בשקי בדים ממוחזרים, סלסלות ונשים סורגות והמכירות הביתיות צלחו, החליטה מימון־קהן לצאת לדרך חדשה ולייסד את עמותת “ARTS — שירותים טיפוליים לפליטים אפריקאים”. פרויקט הדגל הוא “קוצ’ינטה” ובנוסף מספקות מימון־קהן והנזירה קידאנה שירות טיפול תראפויטי דו־תרבותי למבקשות המקלט מאפריקה.
באחרונה השיקו חנות פופ־אפ (חנות המיועדת לתקופת זמן קצרה) במלון הבוטיק “בראון” שקיבלו כמחווה מבעל המלון, ובה נמכרים כל מוצרי הסריגה של פרויקט קוצ’ינטה. באמצעות תרומות מחו”ל שהנזירה קידאנה גייסה התאפשר לנשים לעבור לסדנה המרווחת שבה הן פועלות ומייצרות ובנוסף הן מקיימות מכירות, סדנאות לימוד סריגה ומציעות יום ביקור בסדנה המפגיש את הבאים עם התרבות והאמנות האפריקאית – במסגרתו הן מקיימות סיור בשטח התחנה המרכזית, מלמדות את שיטת הסריגה האפריקאית, מבשלות אוכל מסורתי ומספרות על חיי הפליטות שלהן.
דידי מימון קהן בפתח חנות הפופ אפאבישג שאר-ישוב
“פרויקט קוצ’ינטה” מעסיק כ-20 נשים מבקשות מקלט מאריתריאה, סודאן, ניגריה ואתיופיה. הנשים הן מיעוט בקרב הפליטים בישראל, מסבירות הנזירה קידאנה ומימון-קהן. “הן הקבוצה החלשה ביותר בקרב הפליטים, שהם בעצמם קבוצה חלשה במיוחד בחברה הישראלית”.
לדבריהן, “התא המשפחתי שלהן עובר שינוי מטלטל בהגיען לישראל. מבקשות המקלט מגיעות מחברה פטריארכלית והן כבולות למסורת שבה הן נזקקות לאישור הבעל או הקהילה לכל דבר שהן עושות. בישראל הן משתתפות בפרנסת המשפחה והופכות ליותר עצמאיות, והגבר המאבד את מעמדו כמפרנס יחיד וכראש המשפחה מתקשה להסתגל למציאות זאת – ועל הרקע הזה נוצר מתח גדול וחיכוכים ומתרבים המקרים של גירושין ואלימות במשפחה. אחוז גבוה של הנשים מוצאות את עצמן בישראל כחד־הוריות והן נאלצות לפרנס לבדן את הילדים, לדאוג לקורת גג, לעבוד, לטפל בילדים ולשרוד במציאות כלכלית לא פשוטה. הן בייאוש תהומי ובלחץ הישרדות קיומי. בנוסף, מדיניות ההגירה והיחס בישראל למבקשי המקלט גורם לנשים לחיות בחוסר ודאות, להיות מפוחדות וחשופות לניצול כלכלי ומיני”.
בשוק התעסוקה הישראלי מצבן רע מאוד, מציינות הנזירה קידאנה ומימון־קהן. “יש הרבה מקרי ניצול מצד המעסיק הישראלי, בנוסף, הן משתכרות סכומים זעומים, הרבה מתחת לשכר המינימום; וסובלות גם מהטרדות מיניות”.
“החלום שלנו”, אומרת מימון־קהן, “הוא שהעבודה בפרויקט קוצ’ינטה תהיה העבודה היחידה שלהן, שהמשכורת תספיק להן למחיה, והן לא יצטרכו לעבוד במקום אחר”. הפרויקט מתרחב ומתפתח באחרונה, אבל עדיין המשכורות הניתנות נמוכות. העמותה מגייסת תרומות ובאמצעותן הן רוכשות שאריות בדים ממפעלים בדרום הארץ. חיתוך הבדים נעשה במפעל “המשקם” בחולון המופעל על ידי אנשים עם צרכים מיוחדים. “המודל הכלכלי הוא כזה שכל אשה מקבלת תמורה כספית למוצר שהיא סרגה, בין שהוא נמכר ובין שלא”, אומרת מימון־קהן. “אנחנו לא רוצות ליצור תחרות כלכלית בין הנשים ורוצות להיות הוגנות בתנאי ההעסקה שלהן”.
לקוחה בחנות הפופ אפאבישג שאר-ישוב
הנזירה קידאנה מוסיפה: “זה נותן להן נחמה, שמחה ותמיכה נפשית ורוחנית, אבל אנחנו מתקשות לתחזק את הפרויקט. עלות הארנונה לחודש מטפסת ל-2,000 שקל. קשה לנו לשלם שכר דירה, לקנות חומרים ולשלם משכורות. כיום אנחנו משלמות שכר צנוע מאוד לנשים. זה פרויקט מבורך אך יקר לתפעול, ולכן שעות הפתיחה חלקיות – שלישי ורביעי מ-10:00 עד 16:00 וחמישי מ-9:00 עד 12:00. אנחנו שואפות לפתוח את המקום כל ימות השבוע כי זה לא רק מקום עבודה אלא מרכז קהילתי. יש נשים שלא עובדות בפרויקט, ובאות לכאן אחרי העבודה אצל מעסיק אחר כדי להתייעץ ולשמוע מלת תמיכה”.
בשעת צהריים הנזירה קידאנה מכינה אוכל לנשים הסורגות ולילדיהן. הנשים מניחות את המסרגות ופקעות הבדים, הילדים נוטשים את המשחקים וכולם מתיישבים לארוחה משותפת.
גרייס, בת 32, מגיעה למשמרת סריגה ומחבקת את הנזירה קידאנה, היא מרימה את קצה שמלתה ומראה לה את רגליה שהתנפחו במשך הלילה ומתייעצת אתה. לפני שבעה חודשים התחתנה וכעת היא בחודשי היריון ראשונים ומצבה הבריאותי מחמיר.
גרייס עבדה בארץ מוצאה, אריתריאה, במשך כשנה כבשלנית לצוות זר מהאו”ם. כשנציגי האו”ם עזבו את מולדתה, הרשויות החלו לחקור אותה. “הם לא הרפו – כל הזמן שאלו וחשדו ושאלו”, היא אומרת. “חקירה רדפה חקירה”. גרייס הרגישה שהיא בסיכון ונאלצה לברוח. היא השאירה מאחור ילד שאמה מגדלת אותו כיום. “הגעגועים קשים”, היא מודה. “לא ראיתי אותו כבר חמש שנים”. היא ברחה לסודאן ומשם למצרים. “ראיתי בכל אחת מהמדינות האלה שהמצב מסוכן, והמשכתי לברוח לישראל”.
שלוש שנים עבדה בישראל בניקיון עד שהחלה להרגיש כאבים עזים בלבה ואושפזה במשך כחצי שנה בבית חולים. עם שחרורה הורו לה הרופאים לא לחזור לעבודה בניקיון. היא מתקשה לבצע פעולות פשוטות הדורשות מאמץ והולכת לאט ובכבדות. לפני כחמישה חודשים הצטרפה לפרויקט קוצ’ינטה. בתנועות מלאות חן היא אוחזת במסרגה ויוצרת שורות של לולאות מהבדים הממוחזרים. “אני משתכרת מעט כסף”, היא אומרת. “אבל חשוב לי מאוד לחזור לעבוד. זה מאפשר לי לצאת מהבית, להתאוורר קצת ולהרגיש שאני בכל זאת עושה משהו. סריגה לא דורשת מאמץ”, היא מחייכת, “זה נעים ומרגיע”.
טביתה, בת 28, מבקשת מקלט מאריתריאה, מכהנת כרכזת הפרויקט. היא מחלקת לנשים פקעות בד ממוחזרות לסריגה, מארגנת משמרות סריגה ובוחנת את טיב המוצרים המוכנים. היא נולדה באריתריאה. כשהיתה בת 12 משפחתה נסה על חייה לסודאן. טביתה העבירה את גיל ההתבגרות במחנה פליטים בסודאן. חברה ברח מסודאן ללוב וכיום הוא חי באנגליה. “לא רציתי לבוא לישראל”, היא אומרת. “רציתי להגיע ללוב לחבר שלי, אבל המבריחים הבדואים התנגדו והחליטו לשים אותי בקבוצה שהם הבריחו לישראל”.
משתתפות הפרויקטאבישג שאר-ישוב
המסע בסיני היה מפחיד, היא אומרת. “סוגרים אותך בחדר מחבוא עם הרבה אנשים זרים ולא נותנים לך לאכול שבועיים”, היא משתתקת. טביתה היא אם חד־הורית לילד בן שלוש עם צרכים מיוחדים. “כל החיים סובבים סביב הטיפול בילד. כל הזמן צריך לראות רופאים, לטפל בו ולקנות תרופות”, היא אומרת. “הרופא אמר לי שהילד שלי לא יצליח ללכת בלי הליכון, יהיו לו בעיות ראייה ושמיעה קשות”. מצבו הבריאותי של בנה לא איפשר לה להחזיק עבודה מסודרת. “יש תקופות שהוא מאושפז בבית חולים ואני ישנה לידו. אף מעסיק לא יכול לקבל את זה”, היא אומרת. “ופה זה מתקבל בהבנה ומבלי שיפגעו לי בשכר. להגיע לכאן זה כמו לבוא הביתה. הנשים מבינות את הבעיות שלי ותומכות”.
טביתה עובדת כחמש שעות ביום ומשתכרת כ-3,200 שקל בחודש. היא חיה כיום בשכונת התקווה עם שתי נשים אריתריאיות חד הוריות. “מצב הנשים מבקשות המקלט קשה מאוד”, היא מסבירה. “אני יודעת שאם לא היתה לי העבודה הזאת הייתי היום ברחוב”. טביתה ניגשת לבנה, היושב בחיק הנשים הסורגות. היא מחבקת אותו ומעבירה אותו ברוך לעגלה. היא מבקשת אישור לצאת לראות רופא מומחה. “העבודה הזאת חשובה לנו מאוד”, היא אומרת. “אנחנו מתפללות שהמוצרים יימכרו וכולנו נוכל להתקדם, להרוויח קצת כסף שמאפשר לקנות אוכל ושמיכה לילד. כשכולנו יחד אנחנו יותר חזקות. הנזירה קידאנה ומימון־קהן נותנות לנו כוח. זה כמו שלמישהו אין חיים, והן נותנות חיים חדשים”.
הכתבה המלאה פורסמה באתר הארץ
http://www.haaretz.co.il/gallery/lifestyle/.premium-1.2705439
Related articles
More in this category
תגלית נדירה בת אלפי שנים נמצאה בבטן של אליגטור עצום
שתי אבנים מוזרות למראה שנמצאו בתוך קיבת אליגטור ענק ממדים התגלו כשרידים מלפני כ-6,000 שנים וככל הנראה היו שייכים לילידים האינדיאנים – וכמובן שהתגלית גררה איתו מבול של שמועות על “את מי האליגטור אכל”
צייד נדהם ממה שמצא בתוך אליגטור מפלצתי באורך 4 מטרים ובמשקל מעל ל-330 ק”ג, לאחר שחתך את גופתו וחקר את תכולת קיבתו. שיין סמית’, שעובד במפעל לעיבוד בעלי חיים שנצודו במיסיסיפי שבארצות הברית, החליט להציץ אל תוך הבטן של האליגטור המת
נמל המפרץ ייחנך היום: “יום היסטורי למדינת ישראל”
16 שנים אחרי שרפורמת הנמלים יצאה לדרך ושש שנים אחרי שהחלה בנייתו, היום ייחנך נמל המפרץ בחיפה. יצחק בלומנטל, מנכ”ל חברת נמלי ישראל (חנ”י), אמר: “אירוע היסטורי של פעם בעשרות שנים”. צפו איך נראה הנמל החדש
אחרי כמעט 60 שנים שבהן לא נבנה נמל ים חדש בישראל, היום (ד’) זה יקרה: נמל המפרץ בחיפה, נמל מכולות מהמשוכללים שנבנו בישראל, ייחנך לאחר שש שנים של הקמה בעלות של 5 מיליארד שקלים וחצי. אל נמל המפרץ יצטרף בעוד מספר חודשים גם נמל דרום החדש.
פרשת השבוע
במהלך “שומר החומות”: זינוק חד במקרי האנטישמיות בארה”ב
דו”ח שפרסם ארגון הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, מצביע על עלייה משמעותית במקרי האלימות כלפי יהודים, במקביל למבצע ברצועת עזה • “רואים עלייה ברורה בקריאה לאלימות נגד יהודים”
תקיפת יהודים ברחובות ניו יורק , צילום: אלקסי רוזנפלד
לאחר שבשבועות האחרונים התפרסמו סרטונים רבים של תקיפות יהודים ברחובות ארצות הברית, דו”ח חדש של ארגון הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, מאשש את התחושות על עלייה במקרי האנטישמיות ברחבי ארה”ב.
לפי הדו”ח, במהלך תקופת מבצע “שומר החומות” נרשם זינוק של 80 אחוזים בכמות התקריות האנטישמיות ברחבי ארצות הברית, ערים כמו ניו-יורק, שיקגו ולוס-אנג’לס, ועד למדינות הדרום כגון טנסי ואריזונה.
אחרי שמונה שנים: השמאל בנורבגיה ניצח בבחירות וחוזר לשלטון
עם ספירת רוב קולות הבוחרים, מפלגות המרכז-שמאל ובראשן הלייבור, השיגו מאה מושבים • לצורך הקמת ממשלה דרוש רוב של 85 נציגים בפרלמנט • יו”ר הלייבור יונס גר סטיורה: “בתור המפלגה הגדולה ביותר, נבטיח שנורבגיה תקבל ממשלה חדשה ודרך חדשה”
יו”ר הלייבור הצפוי להתמנות לראש הממשלה החדש, צילום: אי.פי
סבא”א ואיראן הגיעו להסכם שיאפשר פיקוח על מתקני הגרעין
יו”ר הסוכנות לאנרגיה אטומית הסביר כי צוותי הפקחים וציוד מעקב יגיעו לאיראן כבר בימים הקרובים • “מצפה להיפגש עם ההנהגה האיראנית בקרוב”, אמר רפאל גרוסי
יו”ר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבב”א), רפאל גרוסי, הודיע היום כי הסוכנות הגיעה להסכם עם איראן שיאפשר לסוכנות להמשיך ולפקח על מתקני הגרעין במדינה. גרוסי הגיע היום למדינה לביקור בזק במטרה להגיע להסכם שיאפשר את הפיקוח על תוכנית הגרעין של איראן.
רוז מקגוון: “אשתו של מושל קליפורניה הציעה לי עסקת שתיקה כדי שלא אחשוף את הארווי ויינסטין”
השחקנית חשפה בראיון כי לפני התפוצצות פרשת המפיק ההוליוודי, הוצע לה שוחד על מנת שלא תגלה על אודות התקיפה המינית שחוותה
השחקנית והאקטיביסטית רוז מקגוון חשפה בחמישי האחרון בראיון לטוק שואו הפוליטי של דייב רובין כי ג’ניפר סיבר ניוסם, אשתו של מושל קליפורניה הנוכחי גאווין ניוסם, יצרה עמה קשר מיד לאחר התפוצצות פרשת האישומים על תקיפה מינית ואונס על ידי המפיק ההוליוודי הארווי ויינסטין בשנת 2017 וניסתה לתווך “עסקת שתיקה” בינה לבין עורך דינו.
“היא התקשרה אליי כדי לקבוע פגישה והלכתי”, סיפרה מקגוון (48), אך אז הוסיפה כי כאשר הגיעה לנקודת המפגש וראתה את ניוסם מחכה לה, היא התמלאה בתחושת חלחלה, הסתובבה על עקבותיה וחזרה לרכבה.
נסראללה: מכלית הדלק הראשונה עגנה בסוריה, בחמישי יעבור המשלוח ללבנון
בנאומו הצהיר מזכ”ל חיזבאללה כי “מי שהימר שישראל לא תאפשר זאת, פספס שהיא בתסבוכת” • על הקמת הממשלה החדשה אמר: “לבנון בקריסה, צריך לשים בראש סדר העדיפויות את הפרנסה” • עוד ציין כי צפויה להגיע גם ספינה רביעית
מזכ”ל חיזבאללה חסן נסראללה נאם אמש (שני) והצהיר כי מכלית הדלק האיראנית הראשונה עגנה כבר בנמל בסוריה, ומטענה צפוי לעבור ללבנון. הוא הוסיף כי המכלית השנייה תגיע בימים הקרובים לאותו נמל, ושצפויה להישלח מכלית דלק רביעית.
“במהלך התקופה האחרונה ובמהלך הפלגת הספינה בים, היו לנו שתי אופציות – שהספינה תעגון בחופי לבנון כדי שתפרוק שם את מטענה או שתפליג לסוריה לנמל בניאס. כדי שלא לגרום מבוכה למדינת לבנון הלכנו על האופציה האחרונה. כלומר שתעגון בנמל בניאס, והמדינה הסורית הקלה על כך ואבטחה את המכלים להעברת הדלק”.
ביקור בנט במצרים: השלום הקר נראה לכמה שעות לוהט מאי פעם
שיחתם של רה”מ והנשיא המצרי בשארם א-שייח נגעה בנושאים רבים, אך יותר מכל עסקה במערכת היחסים ביניהם. המצרים עשו מאמץ חסר תקדים כדי להחצין את ביקורו של בנט ולשדר חום, אך ייתכן כי הקשר ביניהם יעמוד במבחן משמעותי כבר בשבועות הקרובים, על רקע ההסלמה ברצועת עזה
שעתיים וחצי אחרי תחילת הפגישה בארבע עיניים בין נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי וראש הממשלה נפתלי בנט במתחם הנשיאותי בשארם א-שייח, היועצים של שני המנהיגים נתקלו בבעיה. נושאי השיחה שלהם החלו לאזול והרעב החל להציק. כשנפתחה הדלת התעוררה התקווה שהגיעה ארוחת הצהריים, אך זו נעלמה חיש קל כשהתברר שבנט וא-סיסי רק ביקשו לחדש את אספקת הקפה.
חקירה נפתחה באיטליה נגד סבו של איתן בירן בחשד לחטיפה בנסיבות מחמירות
בעיתון לה רפובליקה דווח שהחקירה נגד סבו של איתן בן ה-6, שמואל פלג, נפתחה בעיר פאביה שבצפון המדינה. “לאחר שגורש מההליכים והדיונים ודאג לבריאות של נכדו, הוא פעל באימפולסיביות”, אמרו עורכי דינו האיטלקים של פלג. מדובר בהמשך למאבק האפוטרופוסות בין המשפחות
חקירה נפתחה בעיר פאביה נגד שמואל פלג, סבו של איתן בירן בן השש שאיבד את משפחתו באסון הרכבל באיטליה, בגין חטיפה בנסיבות מחמירות – כך דווח היום (שני) בעיתון האיטלקי לה רפובליקה. שלשום דווח כי סבו של איתן חטף אותו, וככל הנראה הטיס אותו לישראל בטיסה פרטית שיצאה משוויץ.
ניגריה: חמושים שחררו 240 אסירים בפשיטה על בית כלא
החמושים ניהלו חילופי אש עם הסוהרים ופוצצו את חומת המתקן מדרום-מערב לבירה הפדרלית אבוג’ה, והצליחו לשחרר כמעט את כל האסירים. הרשויות פנו לציבור כדי שיסייע בתפיסת הנמלטים
חמושים פשטו על בית כלא בדרום-מרכז ניגריה ושחררו 240 אסירים – כמעט את כולם – כך אמרו היום (שני) הרשויות במדינה. המתקפה אירעה בשעות הערב המאוחרות של אתמול, כשהחמושים ניהלו חילופי אש עם הסוהרים בכלא בקאבה שבמדינת המחוז קוגי, מדרום-מערב לביר הפדרלית אבוג’ה. לפי משרד הפנים, חייל ושוטר נהרגו במהלך המתקפה, שבה פוצצו החמושים את חומת המתקן משלושה כיוונים, ושני סוהרים נעדרים.
היהודי האחרון מאפגניסטן חולץ: “יחגוג את סוכות עם משפחתו בניו יורק
זבולון סימן טוב בן ה-62 הוא היהודי האחרון שנותר על אדמת אפגניסטן, והוא פונה מקאבול בסוף השבוע האחרון יחד עם שלושים נשים וילדים שחולצו משם. זאת, לאחר נסיגת צבא ארצות הברית שהסתיימה בסוף חודש שעבר
היהודי האחרון באפגניסטן נמלט בסוף השבוע האחרון מהמדינה ממנה פונו הכוחות האמריקניים בחודש שעבר. הגבר, זבולון סימן טוב בן ה-62, הועבר משם יחד עם שלושים נשים וילדים שחולצו.
מי שסייע בפינויים של סימן טוב ויתר המפונים הוא איש העסקים הישראלי-אמריקני מוטי כהנא, שפרסם בחשבון הטוויטר שלו כי האחרונים פונו על ידי GDC incorporated, חברת האבטחה שבבעלותו.