Latest News
- צניחה בסיוע החוץ לרשות הפלסטינית
- הפתרון המושלם לסכסוך הישראלי עם עזה \ עו”ד יוסף אבישר
- פרשת וארא שבע המכות
- אם אלוהים היה בעצם אישה | פרשת וארא
- על המכות – פרשת וארא
- פרשת וארא: בזכות ולא בחסד
- דבר העורך: לא זו הדרך \ ש. אביב
- אסון “סעיף הנכד”: שני שליש מהעולים לישראל ב-2020 אינם יהודים
- הימין האמריקאי טוב ליהודים” – האמנם \ ש.אביב
- על “תרבות” ועל נאמנות פוליטית \ ש. אביב
- פרשת שמות: בזכות נשים סרבניות
- אחות מיילדת | פרשת שמות
- נסיבות ירידת בת פרעה ליאור – עיון במקורות ספרות חז”ל
- פרשת שמות ולידת משה
- לוס אנג’לס קורסת בגלל הקורונה: “אנחנו עומדים בפני גל אדיר”
- 4 הרוגים במהומות בוושינגטון; התחדשה הישיבה לאישור תוצאות הבחירות
מבקשות מקלט מאפריקה מנסות לסרוג לעצמן עתיד מאת ורד לי
הן סורגות סלים ושטיחים מרהיבים בטכניקה אפריקאית, ואחר כך מוכרות אותם בחנות פופ־אפ בתל אביב. ביקור בפרויקט “קוצ’ינטה” שמאפשר למבקשות מקלט להתפרנס וגם להיזכר בתרבות שזנחו מאחור
סדנת המיזם “קוצ’ינטה” בדרום תל אביב. כ 20- מבקשות מקלט מאריתריאה, סודאן, ניגריה ואתיופיה מועסקות בואבישג שאר-ישוב
בחנות הפופ־אפ שבמלון הבוטיק בראון בתל אביב, מציגה אלמז לפני המבקרות סלים ושטיחים מרהיבים הסרוגים מבדים בטכניקה אפריקאית מסורתית, שיצרו היא וחברותיה למיזם אמנותי־כלכלי־חברתי ששמו “קוצ’ינטה”. הנשים הישראליות ממששות בידיהן את המוצרים, בוחנות בהתלהבות את הצבעוניות העזה ושואלות בסקרנות על אודות טכניקת הסריגה. אלמז מדגימה – היא מושכת בד ממוחזר מפקעת עגולה וקולעת אותו בזריזות חיננית באמצעות מסרגה. בהדרגה השיחה גולשת לזהותה, היא מספרת למתעניינות בה שהיא מבקשת מקלט מאריתריאה, בת 34 ואם לחמישה ילדים.
את הלולאות החסרות שבסיפורה היא משלימה כשאנחנו נפגשות בסדנת העבודה של הפרויקט במתחם קרית המלאכה בתל אביב. בשעת צהריים מאכלסת סדנת העבודה כשבע מבקשות מקלט השקועות בסריגה כשילדיהן משחקים ומתרוצצים ביניהן. “לא התכוונתי להגיע לכאן מרצוני”, מספרת אלמז, שהיא ומשפחתה הם קורבנות סחר בבני אדם. “יש לי ילד שחולה באפילפסיה וסובל מנכות קשה”, היא משחזרת. “נסעתי יחד עם בעלי וילדי מאריתריאה, ארץ מולדתי, לסודאן, כדי לפגוש רופא מיוחד ולהעניק לילד טיפול רפואי. כשהגענו לסודאן חיילים סודאנים חטפו אותנו כשהם מאיימים עלינו בנשק. הם מכרו אותנו למבריחים בדואים, שדרשו מאתנו כופר בסך של 8,000 דולר תמורת שחרור”. אלמז ובני משפחתה הועברו לסיני, עונו והוכו במשך כחצי שנה. “נקלענו לסיוט”, היא אומרת בכבדות. “לא היה לנו כסף לשלם”. אלמז ובעלה גייסו את דמי הכופר אחרי תקופה ארוכה של מסכת עינויים והבדואים העבירו אותם את הגבול לישראל.
משתתפות בפרויקט על רקע החנות שבה נמכרות עבודותיהןאבישג שאר-ישוב
ביום הראשון להגעתה לישראל פגשה אלמז את הנזירה האריתריאית, עזיזה קידאנה, אחות בהכשרתה, שקיבלה בשנת 2012 ממשרד החוץ האמריקאי אות לשבח על מאבקה בסחר בבני אדם. קידאנה, המתנדבת בפרויקט קוצ’ינטה ולוקחת חלק בפיתוחו ובהפעלתו, מספרת ש”העבודה הזאת מעניקה לאלמז ולשאר הנשים תמיכה נפשית ורוחנית. הן נמצאות באווירה נשית מחבקת, הן מחלימות בהדרגה מטראומה ומקשיי הישרדות, חולקות חוויות, ומסייעות זו לזו להיחלץ מהמציאות הקשה באמצעות יצירה המעוגנת בתרבות האפריקאית ומאפשרת את שילובן בשוק העבודה המקומי”.
הנזירה קידאנה מציגה את קו המוצר של קוצ’ינטה ומסבירה: “טכניקת הסריגה היא אפריקאית אבל החומר שבו הן משתמשות בישראל שונה. בעוד שבאפריקה הנשים קולעות סלי איחסון מקש ומענפי עץ, בישראל הן משתמשות בבדים ממוחזרים. הסריגה מאפשרת חיבור בין החברה הישראלית לתרבות האפריקאית — הן נזכרות בבית שהן השאירו מאחור ושומרות על קשר עם תרבות המוצא שלהן ומשתמשות בחומר המחבר אותן למקום החדש שבו הן נמצאות כיום”.
פרויקט קוצ’ינטה (“סריגה במסרגה אחת” בטיגרינית) החל ביוזמתה של דידי מימון־קהן, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, שחקרה את ההשפעה של אונס והתעללות מינית על מבקשות מקלט מאריתריאה. מימון־קהן עבדה במשך חמש שנים כרכזת פסיכו־סוציאלית בעמותת “ARDS — המרכז לקידום פליטים אפריקאים“, שהפעילה בין השאר מקלט לפליטות.
“בהתחלה הן לא דיברו”, היא אומרת. “הן היו ישנות הרבה שעות ביממה, מסתובבות בכבדות במשך היום, שותות קפה ועושות צמות. כשהתחלתי לצלול לעולמן גיליתי שהרבה מהן עברו עינויים והתעללות בסיני. התחלתי להבין את ממדי האסון של מה שקרה במחנות העינויים ואת ההשפעה של המסע עליהן”. מימון־קהן החלה לברר מה הנשים עשו באריתריאה וגילתה שמרביתן יודעות לסרוג. “חשבתי שהן צריכות עיסוק שיהיה במתחם נשי מוגן, שיהיה בו אלמנט טיפולי, שהוא יספק להן קיום מכבד ויהיה מותאם לצרכים וליכולות שלהן”, היא משחזרת.
הנזירה עזיזה קידאנהאבישג שאר-ישוב
לדבריה, “הסריגה הו
פכת את המפגש של מבקשות המקלט עם החברה הישראלית לשוויוני. אנשים שמתעניינים במוצרי ‘קוצ’ינטה’, שואלים אותן בהערכה איך הן עושות את זה, מבקשים ללמוד מהן את הטכניקה ומגלים סקרנות לגבי התרבות שלהן. זה מפגש מכבד לאוכלוסייה שבדרך כלל שקופה לישראלים, מנותבת לעבודות ניקיון והדיאלוג היחיד שיוצרים אתה הוא סביב עבודות הניקיון. פתאום אנשים מתפעלים מהן. זה ממלא את הנשים בכוח, מאפשר להן להיות נראות ומחזק את הביטחון האישי והמעמדי שלהן”.
מימון־קהן מספרת שבתחילה סרגו הנשים מחזיקי מפתחות וכיפות לפי הזמנה. המסעדנית פועה לדז’נסקי, בעלת בית הקפה “פועה” במתחם שוק הפשפשים ביפו, שהלכה לעולמה בפברואר השנה, סיפקה לנשים רעיון יזמי, השראה ואופק כלכלי. “היא הסתכלה על המוצרים שהנשים עשו באותה תקופה ראשונית של הפרויקט”, מספרת מימון־קהן, “והרגישה שזה לא יהווה פתרון כלכלי עבורן. היא קישרה אותן לאשה ישראלית מצפון הארץ שסורגת סלים מבדים ממוחזרים בשיטה אפריקאית. הנשים התמחו ברזי השיטה והחלו לעבוד על קו מוצרים חדש משלהן הכולל סלסלות ושטיחים בגדלים שונים”.
כשהמשרד הקטן של עמותת “המרכז לקידום פליטים אפריקאים” החל להתמלא בשקי בדים ממוחזרים, סלסלות ונשים סורגות והמכירות הביתיות צלחו, החליטה מימון־קהן לצאת לדרך חדשה ולייסד את עמותת “ARTS — שירותים טיפוליים לפליטים אפריקאים”. פרויקט הדגל הוא “קוצ’ינטה” ובנוסף מספקות מימון־קהן והנזירה קידאנה שירות טיפול תראפויטי דו־תרבותי למבקשות המקלט מאפריקה.
באחרונה השיקו חנות פופ־אפ (חנות המיועדת לתקופת זמן קצרה) במלון הבוטיק “בראון” שקיבלו כמחווה מבעל המלון, ובה נמכרים כל מוצרי הסריגה של פרויקט קוצ’ינטה. באמצעות תרומות מחו”ל שהנזירה קידאנה גייסה התאפשר לנשים לעבור לסדנה המרווחת שבה הן פועלות ומייצרות ובנוסף הן מקיימות מכירות, סדנאות לימוד סריגה ומציעות יום ביקור בסדנה המפגיש את הבאים עם התרבות והאמנות האפריקאית – במסגרתו הן מקיימות סיור בשטח התחנה המרכזית, מלמדות את שיטת הסריגה האפריקאית, מבשלות אוכל מסורתי ומספרות על חיי הפליטות שלהן.
דידי מימון קהן בפתח חנות הפופ אפאבישג שאר-ישוב
“פרויקט קוצ’ינטה” מעסיק כ-20 נשים מבקשות מקלט מאריתריאה, סודאן, ניגריה ואתיופיה. הנשים הן מיעוט בקרב הפליטים בישראל, מסבירות הנזירה קידאנה ומימון-קהן. “הן הקבוצה החלשה ביותר בקרב הפליטים, שהם בעצמם קבוצה חלשה במיוחד בחברה הישראלית”.
לדבריהן, “התא המשפחתי שלהן עובר שינוי מטלטל בהגיען לישראל. מבקשות המקלט מגיעות מחברה פטריארכלית והן כבולות למסורת שבה הן נזקקות לאישור הבעל או הקהילה לכל דבר שהן עושות. בישראל הן משתתפות בפרנסת המשפחה והופכות ליותר עצמאיות, והגבר המאבד את מעמדו כמפרנס יחיד וכראש המשפחה מתקשה להסתגל למציאות זאת – ועל הרקע הזה נוצר מתח גדול וחיכוכים ומתרבים המקרים של גירושין ואלימות במשפחה. אחוז גבוה של הנשים מוצאות את עצמן בישראל כחד־הוריות והן נאלצות לפרנס לבדן את הילדים, לדאוג לקורת גג, לעבוד, לטפל בילדים ולשרוד במציאות כלכלית לא פשוטה. הן בייאוש תהומי ובלחץ הישרדות קיומי. בנוסף, מדיניות ההגירה והיחס בישראל למבקשי המקלט גורם לנשים לחיות בחוסר ודאות, להיות מפוחדות וחשופות לניצול כלכלי ומיני”.
בשוק התעסוקה הישראלי מצבן רע מאוד, מציינות הנזירה קידאנה ומימון־קהן. “יש הרבה מקרי ניצול מצד המעסיק הישראלי, בנוסף, הן משתכרות סכומים זעומים, הרבה מתחת לשכר המינימום; וסובלות גם מהטרדות מיניות”.
“החלום שלנו”, אומרת מימון־קהן, “הוא שהעבודה בפרויקט קוצ’ינטה תהיה העבודה היחידה שלהן, שהמשכורת תספיק להן למחיה, והן לא יצטרכו לעבוד במקום אחר”. הפרויקט מתרחב ומתפתח באחרונה, אבל עדיין המשכורות הניתנות נמוכות. העמותה מגייסת תרומות ובאמצעותן הן רוכשות שאריות בדים ממפעלים בדרום הארץ. חיתוך הבדים נעשה במפעל “המשקם” בחולון המופעל על ידי אנשים עם צרכים מיוחדים. “המודל הכלכלי הוא כזה שכל אשה מקבלת תמורה כספית למוצר שהיא סרגה, בין שהוא נמכר ובין שלא”, אומרת מימון־קהן. “אנחנו לא רוצות ליצור תחרות כלכלית בין הנשים ורוצות להיות הוגנות בתנאי ההעסקה שלהן”.
לקוחה בחנות הפופ אפאבישג שאר-ישוב
הנזירה קידאנה מוסיפה: “זה נותן להן נחמה, שמחה ותמיכה נפשית ורוחנית, אבל אנחנו מתקשות לתחזק את הפרויקט. עלות הארנונה לחודש מטפסת ל-2,000 שקל. קשה לנו לשלם שכר דירה, לקנות חומרים ולשלם משכורות. כיום אנחנו משלמות שכר צנוע מאוד לנשים. זה פרויקט מבורך אך יקר לתפעול, ולכן שעות הפתיחה חלקיות – שלישי ורביעי מ-10:00 עד 16:00 וחמישי מ-9:00 עד 12:00. אנחנו שואפות לפתוח את המקום כל ימות השבוע כי זה לא רק מקום עבודה אלא מרכז קהילתי. יש נשים שלא עובדות בפרויקט, ובאות לכאן אחרי העבודה אצל מעסיק אחר כדי להתייעץ ולשמוע מלת תמיכה”.
בשעת צהריים הנזירה קידאנה מכינה אוכל לנשים הסורגות ולילדיהן. הנשים מניחות את המסרגות ופקעות הבדים, הילדים נוטשים את המשחקים וכולם מתיישבים לארוחה משותפת.
גרייס, בת 32, מגיעה למשמרת סריגה ומחבקת את הנזירה קידאנה, היא מרימה את קצה שמלתה ומראה לה את רגליה שהתנפחו במשך הלילה ומתייעצת אתה. לפני שבעה חודשים התחתנה וכעת היא בחודשי היריון ראשונים ומצבה הבריאותי מחמיר.
גרייס עבדה בארץ מוצאה, אריתריאה, במשך כשנה כבשלנית לצוות זר מהאו”ם. כשנציגי האו”ם עזבו את מולדתה, הרשויות החלו לחקור אותה. “הם לא הרפו – כל הזמן שאלו וחשדו ושאלו”, היא אומרת. “חקירה רדפה חקירה”. גרייס הרגישה שהיא בסיכון ונאלצה לברוח. היא השאירה מאחור ילד שאמה מגדלת אותו כיום. “הגעגועים קשים”, היא מודה. “לא ראיתי אותו כבר חמש שנים”. היא ברחה לסודאן ומשם למצרים. “ראיתי בכל אחת מהמדינות האלה שהמצב מסוכן, והמשכתי לברוח לישראל”.
שלוש שנים עבדה בישראל בניקיון עד שהחלה להרגיש כאבים עזים בלבה ואושפזה במשך כחצי שנה בבית חולים. עם שחרורה הורו לה הרופאים לא לחזור לעבודה בניקיון. היא מתקשה לבצע פעולות פשוטות הדורשות מאמץ והולכת לאט ובכבדות. לפני כחמישה חודשים הצטרפה לפרויקט קוצ’ינטה. בתנועות מלאות חן היא אוחזת במסרגה ויוצרת שורות של לולאות מהבדים הממוחזרים. “אני משתכרת מעט כסף”, היא אומרת. “אבל חשוב לי מאוד לחזור לעבוד. זה מאפשר לי לצאת מהבית, להתאוורר קצת ולהרגיש שאני בכל זאת עושה משהו. סריגה לא דורשת מאמץ”, היא מחייכת, “זה נעים ומרגיע”.
טביתה, בת 28, מבקשת מקלט מאריתריאה, מכהנת כרכזת הפרויקט. היא מחלקת לנשים פקעות בד ממוחזרות לסריגה, מארגנת משמרות סריגה ובוחנת את טיב המוצרים המוכנים. היא נולדה באריתריאה. כשהיתה בת 12 משפחתה נסה על חייה לסודאן. טביתה העבירה את גיל ההתבגרות במחנה פליטים בסודאן. חברה ברח מסודאן ללוב וכיום הוא חי באנגליה. “לא רציתי לבוא לישראל”, היא אומרת. “רציתי להגיע ללוב לחבר שלי, אבל המבריחים הבדואים התנגדו והחליטו לשים אותי בקבוצה שהם הבריחו לישראל”.
משתתפות הפרויקטאבישג שאר-ישוב
המסע בסיני היה מפחיד, היא אומרת. “סוגרים אותך בחדר מחבוא עם הרבה אנשים זרים ולא נותנים לך לאכול שבועיים”, היא משתתקת. טביתה היא אם חד־הורית לילד בן שלוש עם צרכים מיוחדים. “כל החיים סובבים סביב הטיפול בילד. כל הזמן צריך לראות רופאים, לטפל בו ולקנות תרופות”, היא אומרת. “הרופא אמר לי שהילד שלי לא יצליח ללכת בלי הליכון, יהיו לו בעיות ראייה ושמיעה קשות”. מצבו הבריאותי של בנה לא איפשר לה להחזיק עבודה מסודרת. “יש תקופות שהוא מאושפז בבית חולים ואני ישנה לידו. אף מעסיק לא יכול לקבל את זה”, היא אומרת. “ופה זה מתקבל בהבנה ומבלי שיפגעו לי בשכר. להגיע לכאן זה כמו לבוא הביתה. הנשים מבינות את הבעיות שלי ותומכות”.
טביתה עובדת כחמש שעות ביום ומשתכרת כ-3,200 שקל בחודש. היא חיה כיום בשכונת התקווה עם שתי נשים אריתריאיות חד הוריות. “מצב הנשים מבקשות המקלט קשה מאוד”, היא מסבירה. “אני יודעת שאם לא היתה לי העבודה הזאת הייתי היום ברחוב”. טביתה ניגשת לבנה, היושב בחיק הנשים הסורגות. היא מחבקת אותו ומעבירה אותו ברוך לעגלה. היא מבקשת אישור לצאת לראות רופא מומחה. “העבודה הזאת חשובה לנו מאוד”, היא אומרת. “אנחנו מתפללות שהמוצרים יימכרו וכולנו נוכל להתקדם, להרוויח קצת כסף שמאפשר לקנות אוכל ושמיכה לילד. כשכולנו יחד אנחנו יותר חזקות. הנזירה קידאנה ומימון־קהן נותנות לנו כוח. זה כמו שלמישהו אין חיים, והן נותנות חיים חדשים”.
הכתבה המלאה פורסמה באתר הארץ
http://www.haaretz.co.il/gallery/lifestyle/.premium-1.2705439
Related articles
More in this category
דבר העורך: לא זו הדרך \ ש. אביב
יושב מול המסך ומנסה לתמצת את המחשבות שלי לכותרת קצרה, שתגדיר במספר מילים את תוכן הדברים. לפעמים לוקח יותר זמן למצוא את הכותרת הנכונה, מאשר הזמן הנחוץ לכתיבת המאמר כולו. שכן כתיבת המאמר שוטפת וקלילה, והמילים זורמות מהמחשבה אל המקלדת בקצב החשיבה, ואילו הכותרת מאלצת את הכותב לעצור ולחשוב.
אסון “סעיף הנכד”: שני שליש מהעולים לישראל ב-2020 אינם יהודים
האסון של “סעיף הנכד”: דווקא החוק שנועד לבטא את אופייה היהודי של המדינה, הופך לשער להתאזרחות מהירה של לא יהודים ונוגס ביהדותה של המדינה
66 אחוזים מהעולים לישראל על פי חוק השבות ב־2020 לא היו יהודים. כך פרסם השבוע המרכז למדיניות הגירה ישראלית, בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתון המדהים הזה חייב להדליק נורה אדומה בוהקת אצל כל העוסקים בנושא, ולקרוא לחשיבה מחודשת על מדיניות העלייה
פרשת השבוע
מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבלני נחת במוסקבה – ונעצר
נבלני, דקות לפני מעצרו // צילום: איי.אף.פי
קודם לכן, מטוסו של מתנגד השלטון, שהורעל ואושפז, הוסט ממסלולו ונאלץ לנחות בשדה תעופה אחר, ככל הנראה בשל הפגנת תומכיו של נבלני ביעד המקורי
כחמישה חודשים לאחר שהורעל ואושפז: מטוסו של מנהיג האופוזציה הרוסי אלכסיי נבלני נחת הערב (ראשון) בשדה התעופה שרמטייבו מצפון למוסקבה, זאת לאחר שהוסט על ידי רשויות התעופה ברוסיה. זמן קצר לאחר הנחיתה הוא נעצר.
בנג’מין דה רוטשילד, בן למשפחת הבנקאים הידועה, הלך לעולמו בגיל 57
היה נינו של “הנדיב הידוע”. בנג’מין דה רוטשילד
המיליארדר הצרפתי מת אתמול בביתו, לאחר שחווה התקף לב • היה נינו של אדמונד דה רוטשילד, “הנדיב הידוע”, שתרם ליישוב היהודי בעלייה הראשונה
בנג’מין דה רוטשילד, בן למשפחת הבנקאים הצרפתייה הידועה, הלך אתמול (שישי) לעולמו בגיל 57, לאחר שחווה התקף לב.
דה רוטשילד, שהיה יושב ראש קבוצת אדמונד דה רוטשילד, הותיר אחריו את אשתו, אריאן (בנקאית ופילנתרופית, סגנית נשיא תאגיד האחזקות של משפחת רוטשילד), ואת ארבעת בנותיהם.
הבנקאי מת בביתו, הנקרא שאטו דה פרני, שזוכה לפעמים לכינוי “ארמון רוטשילד” בשל גודלו, הנמצא בג’נבה שבשווייץ. המבנה שייך למשפחת רוטשילד מאז אמצע המאה ה-19.
גרמניה: נבחר מחליפה של אנגלה מרקל ארמין לאשט
ארמין לאשט, ראש ממשלת מחוז מורד ריין-ווסטפליה, זכה ברוב הקולות של צירי המפלגה הנוצרית-דמוקרטית • הצהיר על קו קשוח יותר במאבק בקורונה
ארמין לאשט, מקורבה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, יירש את מקומה של הקנצלרית בראש המפלגה הנוצרית-דמוקרטית לאחר שזכה ברוב קולות צירי ועידת המפלגה, שנערכה בסוף השבוע לראשונה באופן דיגיטלי.
לאשט, 59, ראש ממשלת מדינת המחוז מורד ריין-ווסטפליה, זכה בסיבוב ההצבעה השני ב-521 קולות מבין 1001 צירי הועידה, מול 466 שקיבל יריבו הראשי, פרידריך מרץ, ראש הזרם השמרני יותר במפלגה הנוצרית-דמוקרטית. עדיין אין ודאות שלאשט יהיה מועמד השמרנים לכהונת הקנצלר בבחירות הכלליות הבאות בספטמבר. שכן, קיימת אפשרות שהשמרנים יחליטו להריץ בראשם את ראש המפלגה הנוצרית-סוציאלית, המפלגה הקטנה יותר ב”איחוד השמרנים”, מרקוס זודר, ראש ממשלת מגינת המחוז בוואריה.
הפלשתינים: “יש חלופות לקלפיות במזרח ירושלים”
יו”ר ועדת הבחירות ברשות הפלשתינית
יו”ר ועדת הבחירות הפלשתיניות אמר כי נבחנות אפשרויות של הצבעה אלקטרונית או הצבת קלפיות בשטחי הרשות, במקרה שישראל תמנע זאת
הבחירות ברשות הפלשתינית: כלי התקשורת הפלשתיניים הרשמיים ציטטו היום (ראשון) את יו”ר ועדת הבחירות המרכזית, חנא נאסר, אשר לדבריו פועל יחד עם חברי הוועדה כדי לעקוף את האפשרות שישראל תמנע את קיום ההצבעה במזרח ירושלים.
“אנחנו מרכזים מאמצים כדי לאפשר את הליך הבחירות במזרח ירושלים”, אמר נאסר, “יש לנו חלופות שיאפשרו את השתתפות התושבים הפלשתינים בהליך ללא פריסת קלפיות”.
כדי להישאר רלוונטי, נבלני לקח הימור נועז מול פוטין
התזמון של מנהיג האופוזיציה הרוסי לא ברור, אך ייתכן שרצה להימנע מדעיכת השפעתו לפני הבחירות לפרלמנט בספטמבר. בנוסף לכך, גם חילופי השלטון בארה”ב עשויים היו לדרבן אותו לאתגר פעם נוספת את נשיא רוסיה וההתפתחות בפרשה תחריף את המתיחות בין מוסקבה למערב
הקרמלין מרבה לזלזל בחשיבותו של מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבלני, אך מבצע ההטעיה של הרשויות אתמול מעיד על דאגה של הנשיא ולדימיר פוטין. אילו אכן היה “אף אחד”, כפי שלעג לו פוטין בחודש שעבר כשהתנער ממבצע החיסול, הטיסה של נבלני מברלין למוסקבה לא הייתה מוסטת ברגע האחרון לנמל תעופה אחר כדי להימנע ממפגן תמיכה במי שהיה על סף מוות בעקבות הרעלתו בגז עצבים.
אלפי מהגרים ממרכז אמריקה מנסים להגיע לארה”ב: “איבדנו הכול”
כוחות הביטחון בגואטמלה מנעו משיירה גדולה לחצות את הגבול בדרך למקסיקו, ומשם לגבול עם ארה”ב. המצב באזור החמיר מאז ששתי סופות הוריקן זרעו הרס רב באזור בנובמבר, והמהגרים קיבלו עידוד מכניסת ביידן – אך בממשלו מבהירים כי המדינוית לא תשתנה באופן מידי
כוחות הביטחון של גואטמלה בלמו שיירה של מהגרים עם אלות וגז מדמיע כדי למנוע מהם להמשיך להתקדם לעבר ארצות הברית. הממשלה אמרה כי היא לא תקבל “תנועות המוניות לא חוקיות”, אחרי שאתמול (ראשון) היא עצרה אלפים ליד הגבול עם הונדורס שעושים את המסע המסוכן ברגל.
כ-7,000 מהגרים, רובם מהונדורס, נכנסו למדינה בימים האחרונים אחרי שנמלטו מהעוני והאלימות בארצותיהם. הם מקווים להגיע למקסיקו, ומשם לגבול עם ארצות הברית. הנשיא הנבחר ג’ו ביידן הבטיח לבטל את ההגבלות התקיפות של הנשיא היוצא דונלד טראמפ, אבל גורמים בממשלו, שייכנס לתפקיד ביום רביעי, אמרו כי מדיניות ההגירה לא תשתנה בן לילה.
הפיצוץ בנמל ביירות: הקשר הסורי לרכש הכימיקלים מעלה שאלות חדשות
תחקיר לבנוני ומסמכים מבריטניה מעלים כי החברה שרכשה את האמוניום החנקתי שהחריב את הנמל הייתה קשורה לשני אנשי עסקים סורים המקורבים לאסד ונמצאים תחת סנקציות אמריקניות. האם החומר, המשמש לדישון אך גם לייצור חומרי נפץ, היה מיועד בכלל לסוריה?
החברה שרכשה את האמוניום החנקתי שהתפוצץ בנמל ביירות בקיץ שעבר הייתה על פי החשד קשורה לשני אנשי עסקים סורים שנמצאים תחת סנקציות אמריקניות.
לפי תחקיר של העיתונאי הלבנוני פיראס חתום, ששודר בערוץ אל-ג’דיד בסוף השבוע, החברה “סבארו” שרכשה את החומר הכימי ב-2013 מחזיקה בכתובת בלונדון יחד עם חברות הקשורות לג’ורג’ חסוואני ועימאד חורי. השניים, כמו גם אחיו של עימאד, מודלאל, נמצאים תחת עיצומים אמריקניים בשל תמיכתם בנשיא בשאר אסד. לכולם יש אזרחות סורית-רוסית.
חשש ל”מתקפה מבפנים” בהשבעת ביידן: ה-FBI בודק אלפי חיילים בוושינגטון
אלף אנשי המשמר הלאומי נפרסו בבירה אחרי המהומות בקפיטול, והבולשת הצטרפה להליך הסינון של הצבא כדי לאתר כל גורם קיצוני אפשרי. מזכיר הצבא הרגיע כי לא אותרו בעיות חריגות בשלב זה. “אין מקום לקיצוניות בצבא”
ה-FBI עורך בדיקות לכל 25 אלף כוחות המשמר הלאומי שייפרסו בוושינגטון לקראת השבעת הנשיא הנבחר ג’ו ביידן ברביעי – זאת מחשש בקרב גורמי ביטחון מפני “מתקפה מבפנים” של אחד המשתתפים בטקס. הרשויות הגבירו את הכוננות בבירת ארצות הברית אחרי מחדל האבטחה החמור בתחילת החודש, אז הסתערו תומכיו של הנשיא היוצא דונלד טראמפ על גבעת הקפיטול בניסיון לסכל את הניצחון של ביידן.
מזכיר הצבא, ראיין מקארתי, אמר לסוכנות הידיעות אי-פי כי הגורמים הבכירים מודעים לסכנה הפוטנציאלית, וכי המפקדים הונחו לפקוח עין על בעיות שונות בקרב הכוחות שלהם. הוא אמר כי אנשי המשמר הלאומי מקבלים הכשרה כיצד לאתר איומים בתוך שורותיהם.
כוננות גבוהה בארה”ב לקראת הפגנות של תומכי טראמפ: “מוכנים לגרוע מכל”
גורמי אכיפת החוק מתכוננים לצעדות שייערכו תומכי טראמפ בכל 50 ערי הבירה של המדינות השונות, לקראת טקס השבעת ביידן בשבוע הבא. אלפי חיילי המשמר הלאומי הוצבו ברחובות וושינגטון, וכל אזור הקפיטול נסגר למבקרים. חמוש מוירג’יניה נעצר בוושינגטון, כשניסה להסתנן להשבעה
ורמי אכיפת החוק בארצות הברית מתכוננים לצעדות שייערכו תומכי טראמפ בכל 50 ערי הבירה של המדינות השונות. כוחות משטרה מקימים מחסומים וכוחות המשמר הלאומי הוצבו כדי למנוע התקפה אלימה כמו זו שזעזעה את העולם ב-6 בינואר. ה-FBI הזהירו את המשטרות המקומיות מפני הפגנות אפשריות בכל אחד ממתחמי הקפיטול במדינות השונות מ-16 בינואר, ועד להשבעת הנשיא הנבחר ג’ו ביידן ב-20 בינואר.”.