Latest News
- צניחה בסיוע החוץ לרשות הפלסטינית
- הקשר שבין דור המבול, עמלק והפשע המאורגן
- פרשת נח
- פרשת נח – אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה
- מאשדוד לצפת בשעה וחצי: רחפנים יעבירו בדיקות קורונה בין בתי החולים מאת אלי אשכנזי
- פרשת בראשית
- פרשת בראשית: על השמות
- פרשת בראשית: הבריאה והרוע
- פרשת ראה ריאות
- על המונותאיזם | פרשת ראה
- פרשת ראה: עלינו לקחת את האחריות בידיים
- לראות כדי לבחור | פרשת ראה
- אני ישראלי שמצביע לרפובליקנים כי
- בחסות הקורונה, מעסיקים הגבירו את הריגול אחר העובדים מאת ויקי אוסלנדר
- זה למה אני ישראלי שמצביע לדמוקרטים \ שמואל אביב
- הודעתו של ביידן על בחירתו לתפקיד סגן הנשיא
מבקשות מקלט מאפריקה מנסות לסרוג לעצמן עתיד מאת ורד לי
הן סורגות סלים ושטיחים מרהיבים בטכניקה אפריקאית, ואחר כך מוכרות אותם בחנות פופ־אפ בתל אביב. ביקור בפרויקט “קוצ’ינטה” שמאפשר למבקשות מקלט להתפרנס וגם להיזכר בתרבות שזנחו מאחור
סדנת המיזם “קוצ’ינטה” בדרום תל אביב. כ 20- מבקשות מקלט מאריתריאה, סודאן, ניגריה ואתיופיה מועסקות בואבישג שאר-ישוב
בחנות הפופ־אפ שבמלון הבוטיק בראון בתל אביב, מציגה אלמז לפני המבקרות סלים ושטיחים מרהיבים הסרוגים מבדים בטכניקה אפריקאית מסורתית, שיצרו היא וחברותיה למיזם אמנותי־כלכלי־חברתי ששמו “קוצ’ינטה”. הנשים הישראליות ממששות בידיהן את המוצרים, בוחנות בהתלהבות את הצבעוניות העזה ושואלות בסקרנות על אודות טכניקת הסריגה. אלמז מדגימה – היא מושכת בד ממוחזר מפקעת עגולה וקולעת אותו בזריזות חיננית באמצעות מסרגה. בהדרגה השיחה גולשת לזהותה, היא מספרת למתעניינות בה שהיא מבקשת מקלט מאריתריאה, בת 34 ואם לחמישה ילדים.
את הלולאות החסרות שבסיפורה היא משלימה כשאנחנו נפגשות בסדנת העבודה של הפרויקט במתחם קרית המלאכה בתל אביב. בשעת צהריים מאכלסת סדנת העבודה כשבע מבקשות מקלט השקועות בסריגה כשילדיהן משחקים ומתרוצצים ביניהן. “לא התכוונתי להגיע לכאן מרצוני”, מספרת אלמז, שהיא ומשפחתה הם קורבנות סחר בבני אדם. “יש לי ילד שחולה באפילפסיה וסובל מנכות קשה”, היא משחזרת. “נסעתי יחד עם בעלי וילדי מאריתריאה, ארץ מולדתי, לסודאן, כדי לפגוש רופא מיוחד ולהעניק לילד טיפול רפואי. כשהגענו לסודאן חיילים סודאנים חטפו אותנו כשהם מאיימים עלינו בנשק. הם מכרו אותנו למבריחים בדואים, שדרשו מאתנו כופר בסך של 8,000 דולר תמורת שחרור”. אלמז ובני משפחתה הועברו לסיני, עונו והוכו במשך כחצי שנה. “נקלענו לסיוט”, היא אומרת בכבדות. “לא היה לנו כסף לשלם”. אלמז ובעלה גייסו את דמי הכופר אחרי תקופה ארוכה של מסכת עינויים והבדואים העבירו אותם את הגבול לישראל.
משתתפות בפרויקט על רקע החנות שבה נמכרות עבודותיהןאבישג שאר-ישוב
ביום הראשון להגעתה לישראל פגשה אלמז את הנזירה האריתריאית, עזיזה קידאנה, אחות בהכשרתה, שקיבלה בשנת 2012 ממשרד החוץ האמריקאי אות לשבח על מאבקה בסחר בבני אדם. קידאנה, המתנדבת בפרויקט קוצ’ינטה ולוקחת חלק בפיתוחו ובהפעלתו, מספרת ש”העבודה הזאת מעניקה לאלמז ולשאר הנשים תמיכה נפשית ורוחנית. הן נמצאות באווירה נשית מחבקת, הן מחלימות בהדרגה מטראומה ומקשיי הישרדות, חולקות חוויות, ומסייעות זו לזו להיחלץ מהמציאות הקשה באמצעות יצירה המעוגנת בתרבות האפריקאית ומאפשרת את שילובן בשוק העבודה המקומי”.
הנזירה קידאנה מציגה את קו המוצר של קוצ’ינטה ומסבירה: “טכניקת הסריגה היא אפריקאית אבל החומר שבו הן משתמשות בישראל שונה. בעוד שבאפריקה הנשים קולעות סלי איחסון מקש ומענפי עץ, בישראל הן משתמשות בבדים ממוחזרים. הסריגה מאפשרת חיבור בין החברה הישראלית לתרבות האפריקאית — הן נזכרות בבית שהן השאירו מאחור ושומרות על קשר עם תרבות המוצא שלהן ומשתמשות בחומר המחבר אותן למקום החדש שבו הן נמצאות כיום”.
פרויקט קוצ’ינטה (“סריגה במסרגה אחת” בטיגרינית) החל ביוזמתה של דידי מימון־קהן, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, שחקרה את ההשפעה של אונס והתעללות מינית על מבקשות מקלט מאריתריאה. מימון־קהן עבדה במשך חמש שנים כרכזת פסיכו־סוציאלית בעמותת “ARDS — המרכז לקידום פליטים אפריקאים“, שהפעילה בין השאר מקלט לפליטות.
“בהתחלה הן לא דיברו”, היא אומרת. “הן היו ישנות הרבה שעות ביממה, מסתובבות בכבדות במשך היום, שותות קפה ועושות צמות. כשהתחלתי לצלול לעולמן גיליתי שהרבה מהן עברו עינויים והתעללות בסיני. התחלתי להבין את ממדי האסון של מה שקרה במחנות העינויים ואת ההשפעה של המסע עליהן”. מימון־קהן החלה לברר מה הנשים עשו באריתריאה וגילתה שמרביתן יודעות לסרוג. “חשבתי שהן צריכות עיסוק שיהיה במתחם נשי מוגן, שיהיה בו אלמנט טיפולי, שהוא יספק להן קיום מכבד ויהיה מותאם לצרכים וליכולות שלהן”, היא משחזרת.
הנזירה עזיזה קידאנהאבישג שאר-ישוב
לדבריה, “הסריגה הו
פכת את המפגש של מבקשות המקלט עם החברה הישראלית לשוויוני. אנשים שמתעניינים במוצרי ‘קוצ’ינטה’, שואלים אותן בהערכה איך הן עושות את זה, מבקשים ללמוד מהן את הטכניקה ומגלים סקרנות לגבי התרבות שלהן. זה מפגש מכבד לאוכלוסייה שבדרך כלל שקופה לישראלים, מנותבת לעבודות ניקיון והדיאלוג היחיד שיוצרים אתה הוא סביב עבודות הניקיון. פתאום אנשים מתפעלים מהן. זה ממלא את הנשים בכוח, מאפשר להן להיות נראות ומחזק את הביטחון האישי והמעמדי שלהן”.
מימון־קהן מספרת שבתחילה סרגו הנשים מחזיקי מפתחות וכיפות לפי הזמנה. המסעדנית פועה לדז’נסקי, בעלת בית הקפה “פועה” במתחם שוק הפשפשים ביפו, שהלכה לעולמה בפברואר השנה, סיפקה לנשים רעיון יזמי, השראה ואופק כלכלי. “היא הסתכלה על המוצרים שהנשים עשו באותה תקופה ראשונית של הפרויקט”, מספרת מימון־קהן, “והרגישה שזה לא יהווה פתרון כלכלי עבורן. היא קישרה אותן לאשה ישראלית מצפון הארץ שסורגת סלים מבדים ממוחזרים בשיטה אפריקאית. הנשים התמחו ברזי השיטה והחלו לעבוד על קו מוצרים חדש משלהן הכולל סלסלות ושטיחים בגדלים שונים”.
כשהמשרד הקטן של עמותת “המרכז לקידום פליטים אפריקאים” החל להתמלא בשקי בדים ממוחזרים, סלסלות ונשים סורגות והמכירות הביתיות צלחו, החליטה מימון־קהן לצאת לדרך חדשה ולייסד את עמותת “ARTS — שירותים טיפוליים לפליטים אפריקאים”. פרויקט הדגל הוא “קוצ’ינטה” ובנוסף מספקות מימון־קהן והנזירה קידאנה שירות טיפול תראפויטי דו־תרבותי למבקשות המקלט מאפריקה.
באחרונה השיקו חנות פופ־אפ (חנות המיועדת לתקופת זמן קצרה) במלון הבוטיק “בראון” שקיבלו כמחווה מבעל המלון, ובה נמכרים כל מוצרי הסריגה של פרויקט קוצ’ינטה. באמצעות תרומות מחו”ל שהנזירה קידאנה גייסה התאפשר לנשים לעבור לסדנה המרווחת שבה הן פועלות ומייצרות ובנוסף הן מקיימות מכירות, סדנאות לימוד סריגה ומציעות יום ביקור בסדנה המפגיש את הבאים עם התרבות והאמנות האפריקאית – במסגרתו הן מקיימות סיור בשטח התחנה המרכזית, מלמדות את שיטת הסריגה האפריקאית, מבשלות אוכל מסורתי ומספרות על חיי הפליטות שלהן.
דידי מימון קהן בפתח חנות הפופ אפאבישג שאר-ישוב
“פרויקט קוצ’ינטה” מעסיק כ-20 נשים מבקשות מקלט מאריתריאה, סודאן, ניגריה ואתיופיה. הנשים הן מיעוט בקרב הפליטים בישראל, מסבירות הנזירה קידאנה ומימון-קהן. “הן הקבוצה החלשה ביותר בקרב הפליטים, שהם בעצמם קבוצה חלשה במיוחד בחברה הישראלית”.
לדבריהן, “התא המשפחתי שלהן עובר שינוי מטלטל בהגיען לישראל. מבקשות המקלט מגיעות מחברה פטריארכלית והן כבולות למסורת שבה הן נזקקות לאישור הבעל או הקהילה לכל דבר שהן עושות. בישראל הן משתתפות בפרנסת המשפחה והופכות ליותר עצמאיות, והגבר המאבד את מעמדו כמפרנס יחיד וכראש המשפחה מתקשה להסתגל למציאות זאת – ועל הרקע הזה נוצר מתח גדול וחיכוכים ומתרבים המקרים של גירושין ואלימות במשפחה. אחוז גבוה של הנשים מוצאות את עצמן בישראל כחד־הוריות והן נאלצות לפרנס לבדן את הילדים, לדאוג לקורת גג, לעבוד, לטפל בילדים ולשרוד במציאות כלכלית לא פשוטה. הן בייאוש תהומי ובלחץ הישרדות קיומי. בנוסף, מדיניות ההגירה והיחס בישראל למבקשי המקלט גורם לנשים לחיות בחוסר ודאות, להיות מפוחדות וחשופות לניצול כלכלי ומיני”.
בשוק התעסוקה הישראלי מצבן רע מאוד, מציינות הנזירה קידאנה ומימון־קהן. “יש הרבה מקרי ניצול מצד המעסיק הישראלי, בנוסף, הן משתכרות סכומים זעומים, הרבה מתחת לשכר המינימום; וסובלות גם מהטרדות מיניות”.
“החלום שלנו”, אומרת מימון־קהן, “הוא שהעבודה בפרויקט קוצ’ינטה תהיה העבודה היחידה שלהן, שהמשכורת תספיק להן למחיה, והן לא יצטרכו לעבוד במקום אחר”. הפרויקט מתרחב ומתפתח באחרונה, אבל עדיין המשכורות הניתנות נמוכות. העמותה מגייסת תרומות ובאמצעותן הן רוכשות שאריות בדים ממפעלים בדרום הארץ. חיתוך הבדים נעשה במפעל “המשקם” בחולון המופעל על ידי אנשים עם צרכים מיוחדים. “המודל הכלכלי הוא כזה שכל אשה מקבלת תמורה כספית למוצר שהיא סרגה, בין שהוא נמכר ובין שלא”, אומרת מימון־קהן. “אנחנו לא רוצות ליצור תחרות כלכלית בין הנשים ורוצות להיות הוגנות בתנאי ההעסקה שלהן”.
לקוחה בחנות הפופ אפאבישג שאר-ישוב
הנזירה קידאנה מוסיפה: “זה נותן להן נחמה, שמחה ותמיכה נפשית ורוחנית, אבל אנחנו מתקשות לתחזק את הפרויקט. עלות הארנונה לחודש מטפסת ל-2,000 שקל. קשה לנו לשלם שכר דירה, לקנות חומרים ולשלם משכורות. כיום אנחנו משלמות שכר צנוע מאוד לנשים. זה פרויקט מבורך אך יקר לתפעול, ולכן שעות הפתיחה חלקיות – שלישי ורביעי מ-10:00 עד 16:00 וחמישי מ-9:00 עד 12:00. אנחנו שואפות לפתוח את המקום כל ימות השבוע כי זה לא רק מקום עבודה אלא מרכז קהילתי. יש נשים שלא עובדות בפרויקט, ובאות לכאן אחרי העבודה אצל מעסיק אחר כדי להתייעץ ולשמוע מלת תמיכה”.
בשעת צהריים הנזירה קידאנה מכינה אוכל לנשים הסורגות ולילדיהן. הנשים מניחות את המסרגות ופקעות הבדים, הילדים נוטשים את המשחקים וכולם מתיישבים לארוחה משותפת.
גרייס, בת 32, מגיעה למשמרת סריגה ומחבקת את הנזירה קידאנה, היא מרימה את קצה שמלתה ומראה לה את רגליה שהתנפחו במשך הלילה ומתייעצת אתה. לפני שבעה חודשים התחתנה וכעת היא בחודשי היריון ראשונים ומצבה הבריאותי מחמיר.
גרייס עבדה בארץ מוצאה, אריתריאה, במשך כשנה כבשלנית לצוות זר מהאו”ם. כשנציגי האו”ם עזבו את מולדתה, הרשויות החלו לחקור אותה. “הם לא הרפו – כל הזמן שאלו וחשדו ושאלו”, היא אומרת. “חקירה רדפה חקירה”. גרייס הרגישה שהיא בסיכון ונאלצה לברוח. היא השאירה מאחור ילד שאמה מגדלת אותו כיום. “הגעגועים קשים”, היא מודה. “לא ראיתי אותו כבר חמש שנים”. היא ברחה לסודאן ומשם למצרים. “ראיתי בכל אחת מהמדינות האלה שהמצב מסוכן, והמשכתי לברוח לישראל”.
שלוש שנים עבדה בישראל בניקיון עד שהחלה להרגיש כאבים עזים בלבה ואושפזה במשך כחצי שנה בבית חולים. עם שחרורה הורו לה הרופאים לא לחזור לעבודה בניקיון. היא מתקשה לבצע פעולות פשוטות הדורשות מאמץ והולכת לאט ובכבדות. לפני כחמישה חודשים הצטרפה לפרויקט קוצ’ינטה. בתנועות מלאות חן היא אוחזת במסרגה ויוצרת שורות של לולאות מהבדים הממוחזרים. “אני משתכרת מעט כסף”, היא אומרת. “אבל חשוב לי מאוד לחזור לעבוד. זה מאפשר לי לצאת מהבית, להתאוורר קצת ולהרגיש שאני בכל זאת עושה משהו. סריגה לא דורשת מאמץ”, היא מחייכת, “זה נעים ומרגיע”.
טביתה, בת 28, מבקשת מקלט מאריתריאה, מכהנת כרכזת הפרויקט. היא מחלקת לנשים פקעות בד ממוחזרות לסריגה, מארגנת משמרות סריגה ובוחנת את טיב המוצרים המוכנים. היא נולדה באריתריאה. כשהיתה בת 12 משפחתה נסה על חייה לסודאן. טביתה העבירה את גיל ההתבגרות במחנה פליטים בסודאן. חברה ברח מסודאן ללוב וכיום הוא חי באנגליה. “לא רציתי לבוא לישראל”, היא אומרת. “רציתי להגיע ללוב לחבר שלי, אבל המבריחים הבדואים התנגדו והחליטו לשים אותי בקבוצה שהם הבריחו לישראל”.
משתתפות הפרויקטאבישג שאר-ישוב
המסע בסיני היה מפחיד, היא אומרת. “סוגרים אותך בחדר מחבוא עם הרבה אנשים זרים ולא נותנים לך לאכול שבועיים”, היא משתתקת. טביתה היא אם חד־הורית לילד בן שלוש עם צרכים מיוחדים. “כל החיים סובבים סביב הטיפול בילד. כל הזמן צריך לראות רופאים, לטפל בו ולקנות תרופות”, היא אומרת. “הרופא אמר לי שהילד שלי לא יצליח ללכת בלי הליכון, יהיו לו בעיות ראייה ושמיעה קשות”. מצבו הבריאותי של בנה לא איפשר לה להחזיק עבודה מסודרת. “יש תקופות שהוא מאושפז בבית חולים ואני ישנה לידו. אף מעסיק לא יכול לקבל את זה”, היא אומרת. “ופה זה מתקבל בהבנה ומבלי שיפגעו לי בשכר. להגיע לכאן זה כמו לבוא הביתה. הנשים מבינות את הבעיות שלי ותומכות”.
טביתה עובדת כחמש שעות ביום ומשתכרת כ-3,200 שקל בחודש. היא חיה כיום בשכונת התקווה עם שתי נשים אריתריאיות חד הוריות. “מצב הנשים מבקשות המקלט קשה מאוד”, היא מסבירה. “אני יודעת שאם לא היתה לי העבודה הזאת הייתי היום ברחוב”. טביתה ניגשת לבנה, היושב בחיק הנשים הסורגות. היא מחבקת אותו ומעבירה אותו ברוך לעגלה. היא מבקשת אישור לצאת לראות רופא מומחה. “העבודה הזאת חשובה לנו מאוד”, היא אומרת. “אנחנו מתפללות שהמוצרים יימכרו וכולנו נוכל להתקדם, להרוויח קצת כסף שמאפשר לקנות אוכל ושמיכה לילד. כשכולנו יחד אנחנו יותר חזקות. הנזירה קידאנה ומימון־קהן נותנות לנו כוח. זה כמו שלמישהו אין חיים, והן נותנות חיים חדשים”.
הכתבה המלאה פורסמה באתר הארץ
http://www.haaretz.co.il/gallery/lifestyle/.premium-1.2705439
Related articles
More in this category
פרשת השבוע
תרומות וניסה לשרוד”: המצוקה הכלכלית שרדפה את יהודה בארקן עד למותו
בדרכו שלו: יהודה בארקן היה תופעה ייחודית בדברי ימי הקולנוע הישראלי
הוא מכר כמות אסטרונומית של כרטיסים, התמיד בעשיית קולנוע פופולרי גם כשכולם הלכו בכיוונים אחרים, פיתח וטיפח ז’אנר בלעדי לתעשייה המקומית, וגם כשהצליח וגם כשהתרסק זה תמיד היה בזכות עצמו – בלי טובות מהמבקרים, הקרנות או הפסטיבלים. פרידה מיהודה בארקן
ב-75 שנות חייו גילם יהודה בארקן עשרות תפקידים שונים בקולנוע הישראלי, ועבר דרכם את כל שלבי החיים. הוא התחיל כצעיר פוחז; המשיך כאבא שבנו הוא בבת עינו; ורגע לפני מותו עוד הספיק להשלים את המעגל ולגלם סבא.
בארקן הוא חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי, וכל תחנה בקריירה שלו מעידה על תופעה רחבה בהרבה. את טבילת האש הקולנועית שלו עשה בתפקיד קטן ב”הוא הלך בשדות” מ-1968 בכיכובו של אסי דיין, הנחשב לסרט שמסמל את אתוס הגבורה המקומי. שנתיים לאחר מכן כבר הגיע תפקיד ראשי, ב”לופו” של מנחם גולן, שמכר כמות אסטרונומית של כרטיסים – יותר מ-800 אלף שכאלה, נתון שכיום אף סרט ישראלי לא יחלום להתקרב אליו, וגם רוב הלהיטים ההוליוודיים לא יצליחו.
הבמה כולה שלו: טראמפ מסתער על הישורת האחרונה
כמו בכל סרט אמריקני, טראמפ בונה על “הפי אנד” • הוא הודיע על בליץ של הופעות: 11 עצרות ביומיים האחרונים של הקמפיין • “אף אחד לא יכול לעשות קאמבק יותר טוב מאיתנו”, הצהיר בפני קהל של בני אמיש • הדמוקרטים מצידם לא מתרשמים, וכבר מתייחסים לביידן כנשיא
מדינת “אבן הראשה”, כך כונתה פנסילבניה בשל מרכזיותה בקרב 13 המושבות. בחירות 2020 החזירו את פנסילבניה, שבה הוכרזה עצמאותה של ארה”ב ב־4 ביולי 1776, למרכז הבמה.
שני הצדדים מתמקדים בה כאילו מדובר בפלורידה של שנת 2000, ובצדק. בשנת 2016 טראמפ הצליח “לגנוב” אותה מהדמוקרטים אחרי 28 שנה שבהן הצביעה להם, ועכשיו הוא מנסה לעשות את זה שוב על ידי הדגשת תעשיות הפחם ופצלי השמן ושאר המפעלים שייאלצו להיסגר בשל מדיניותו הירוקה של ג’ו ביידן.
בתו של נשיא לבנון: “בעד שלום עם ישראל”
קלודין עאון אמרה בראיון לרשת הטלווזיה “אל ג’דיד” ואמרה כי היא תומכת בהסכם שלום עם המדינה היהודית • “אנחנו חייבים להישאר במצב של מלחמה?”
בתו של נשיא לבנון, קלודין עאון
בתו של נשיא לבנון, מישל עאון ראוקוז, ויו”ר הוועדה הלאומית לענייני נשים בלבנון, קלודין עאון, אמרה בראיון לרשת הטלווזיה המקומית “אל ג’דיד” כי היא תומכת בשלום עם ישראל.
במהלך הראיון אמרה עאון כי: “יש לנו את הבעיות שלנו. שאלת סימון הגבולות, אוצרות הטבע שלנו והפלטים הפלשתינים. אלו בעיות שמקשות על הכלכלה שלנו. אחרי שהבעיות האלו יבואו על פתרונן, אני לא רואה בעיה בכך שלבנון תחתום על הסכם שלום עם ישראל”.
לדברים, שנחשבים חריגים במיוחד בשיח הפוליטי הלבנוני ועוד יותר כשהם מגיעים מפיה של בתו של הנשיא הנחשב בעל ברית של ארגון הטרור חיזבאללה, הוסיפה עאון כי: “אני רוצה להגן על האינטרסים של ארצי. לבנון קודם. אני לא מבינה למה אנחנו חייבים להישאר במצב של מלחמה. אין לי וויכוח אידיאולוגי עם אף אחד, רק וויכוחים פוליטיים”.
ראש הממשלה נתניהו: “ישראל תשלח לסודאן סיוע של חיטה בשווי מיליוני דולרים” מאת אריאל כהנא
רה”מ הודיע: “אנחנו מתכוננים לשלום חם עם סודאן” • בחודשים האחרונים נרשם במדינה מחסור חמור במזון, בעקבות שיטפונות שהשמידו את התוצרת החקלאית
הגנרל הסודאני אל בוחראן
ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע היום (ראשון) כי ישראל תשגר מיד משלוח סיוע של חיטה לסודאן בשווי של כ-7.5 מיליון שקל. “נעבוד בצמוד עם ארה”ב כדי לסייע לסודאן”, אמר נתניהו.
נתניהו כתב בחשבון הטוויטר של באנגלית: “אנחנו מתכוננים לשלום חם עם סודאן ונשלח סיוע חירום של חיטה בשווי של כ-5 מיליון דולר לחברינו בסודאן”.
סודאן סובלת בחודשים האחרונים ממחסור חמור במוצרי מזון, לאחר שבחודשים האחרונים אירעו בה שיטפונות עזים שהשמידו חלק גדול מהתוצרת החקלאית במדינה. שר החוץ האמריקני מייק פומפאו הודיע אתמול כי ארה”ב תשלח לסודאן סיוע חירום בשווי של 81 מיליון דולר, שיכלול מזון, תרופות, מערכות לטיהור מים, אוהלים וציוד רפואי.
ההסכם עם סודאן יהפוך את ישראל למדינת מפתח במזרח התיכון מאת אמנון לורד
הסכם הנורמליזציה עם סודאן יביא אותנו לעמדת מפתח במזרח התיכון • ישראל תהפוך לגורם מייצב כ”מלכת המים” של האזור וכמובילה כלכלית • פרשנות
כל האיתותים על הלוח מראים שזה קורה אוטוטו. שבתוך כמה ימים ייחתם ההסכם בין מדינת ישראל לאחת המדינות הגדולות והחשובות במזרח התיכון, סודאן. כך אומרים מקורות בירושלים, שמקורותיהם נמצאים בעומק השטח הסודאני.
צילום: רויטרס
צריך לחזור שוב לעבר, סודאן היתה “מהנוראות באויבותינו”. הגדרה של אלה שמכירים את השטח מקרוב.
בן לאדן ישב שם, והיא היתה מרכז של טרור שהופעל קודם כל, לפני כל פיגועי אל־קאעידה וגורמים נתמכי איראן, נגד מוסלמים מתונים.
זה הישג שראש הממשלה נתניהו הוביל וטיפח לאורך שנים. זה הטריפל של העשור – שתיים במפרץ ואחת באפריקה. סודאן היא מדינת פריפריה ערבית קלאסית, כמו עיראק, והשלום איתה – לא שהוא יקדם את ישראל, אלא הוא יהפוך את ישראל למדינת מפתח במזרח התיכון. לאו דווקא על רקע העימות הערבי־איראני, אלא על רקע יכולותיה של ישראל בתחום הכלכלי, הטכנולוגי ופיתוח החקלאות ומקורות המים.
נשים נגד כמרים: הפגנות סוערות בפולין אחרי הגבלות על ההפלות
אחרי שבית המשפט העליון הגביל כמעט לחלוטין את הגישה להפלות במדינה הקתולית, יצאו מפגינות ומפגינים למחות מחוץ לכנסיות. פעילי ימין קיצוני מנעו מאישה להיכנס לכנסייה בוורשה, וכתובות גרפיטי רוססו על כנסיות בפוזנן. מתפללים צעקו להם: “ברברים”
מתנגדי הגבלות על הפלות הפגינו אתמול (ראשון) בכנסיות בפולין, ביום נוסף של מחאה מאז שבית המשפט העליון ביטל חוק שאפשר הפסקת היריון במקרים של מומים מולדים בעוברים. עוד לפני ההחלטה ביום חמישי, ההגבלות על ההפלות במדינה היו מהנוקשות ביותר באירופה, ועתה הן כמעט אסורות לחלוטין פרט למקרים של אונס, גילוי עריות או סכנה לחיי האם.
רוב מוחץ בצ’ילה בעד החלפת החוקה: “לידה מחדש”
78% רצו להחליף את החוקה שנכתבה בימיו של הרודן פינושה, וקבעו גם כי מי שינסח אותה יהיו אזרחים ולא פוליטיקאים. על המסמך החדש יצביעו ב-2022. הנשיא הימני בירך, אך הבהיר שזו תחילת הדרך. התושבים, שיצאו להפגנות זעם על אי-השוויון לפני שנה, חגגו: “הניצחון שייך לעם”
אזרחי צ’ילה הצביעו ברוב מוחץ בעד החלפת החוקה מימי הדיקטטורה של אוגוסטו פינושה – כך עולה מספירת קרוב ל-90% מהקולות במשאל העם, שבעקבותיהן פרצו הלילה (שני) חגיגות בכמה ערים במדינה. 78% הצביעו “כן” על ביטול החוקה הישנה, וקבעו גם בשאלה השנייה במשאל העם כי החוקה החדשה תנוסח על ידי אסיפת נבחרים שתהיה מורכבת מאזרחים בלבד, מחציתם נשים ומחציתם גברים, ולא תכלול גם פוליטיקאים, בעדות לחוסר האמון בהם.
לא רק הבית הלבן: גם הבחירות לקונגרס הן קריטיות לישראל
נתניהו הימר במשך יותר מעשור על הרפובליקנים, והזניח את הדמוקרטים. הוא פגע בתמיכה הבין-מפלגתית שישראל נהנתה ממנה בקונגרס. אם ביידן ינצח והדמוקרטים יקחו גם את הסנאט, ייאלץ נתניהו לשקם את אמינותו ולשנות את מדיניותו. זו תהיה משימה קשה מאוד אפילו עבורו
במקביל לבחירות לנשיאות ב-3 בנובמבר, יתקיימו בארצות הברית גם בחירות לשני בתי הקונגרס. הן קריטיות מפני שהן יקבעו את מידת שיתוף הפעולה בין שתי רשויות השלטון, המחוקקת והמבצעת, ואת חופש הפעולה של הנשיא שייבחר.
הבחירות לקונגרס נערכות כל שנתיים, ולבחירה עומדים כל 435 צירי בית הנבחרים, 33 סנאטורים – כל שנתיים נבחרים שליש מחברי הסנאט, המונה מאה חברים על בסיס שני סנאטורים לכל מדינה בלי קשר לגודלה – ועוד שני סנאטורים בבחירות מיוחדות במדינת אריזונה, עקב מותו של ג’ון מקיין, ובמדינת ג’ורג’יה, עקב פרישתו של הסנאטור המכהן.
אתיופיה זועמת אחרי שטראמפ אמר כי מצרים עשויה לפוצץ את הסכר בנילוס
אדיס אבבה זימנה את השגריר האמריקני לשיחה, אחרי האזהרה של נשיא ארה”ב המאשים אותה בסיכול ההסכם עם קהיר. לא ניכנע לתוקפנות משום סוג”, הזהיר ראש הממשלה שהבטיח להשלים את סכר התחיה. במצרים ובסודאן חוששים מפגיעה באספקת המים
ראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד הזהיר היום (שבת) כי ארצו “לא תיכנע לתוקפנות משום סוג”, יממה אחרי שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמר כי מצרים עשויה לפוצץ את הסכר השנוי במחלוקת שהיא מקימה בנילוס. השגריר האמריקני באדיס אבבה זומן לשיחת הבהרה, בטענה שוושינגטון “מסיתה למלחמה”.
מיזם “סכר התחיה האתיופי הגדול” עומד במרכזה של מחלוקת ממושכת בין אתיופיה לבין מצרים וסודאן, החוששות מפגיעה באספקת המים שלהן. טראמפ, במהלך שיחה עם מנהיגי סודאן שעסקה גם בנורמליזציה עם ישראל, אמר כי קהיר לא תוכל לחיות עם הסכר ועשויה להרוס אותו. טראמפ טען שהוא כבר גיבש הסכם, אך אתיופיה הפרה אותו ולכן הוא נאלץ לקצץ בכספי הסיוע למדינה שבמזרח אפריקה.
הכפרים של אירופה מתרוקנים מתושבים, ומקבלים בזרועות פתוחות מהגרים
בעוד 85% משטח ספרד מורכב מאזורים כפריים – רק 20% אחוז מהאוכלוסייה במדינה מתגוררת בהם. בשל כך, יצאו במדינה ביוזמות שונות כדי “להחיות” את האזורים הכפריים בעזרת מהגרים, בעיקר מאמריקה הלטינית. גם בשבדיה, אוסטריה, פינלנד, הולנד וגרמניה השיקו תכניות דומות
כשהחיים במולדת ונצואלה הפכו למאבק, קתרין נגרין ומשפחתה ארזו תיק ונסעו אלפי קילומטרים לצפון מערב ספרד, שמנסה למשוך תושבים חדשים. למרות משרות בשכר טוב בצבא ובחינוך, נגרין אמרה כי המחסור והעלאת המחירים של סחורות יומיומיות כמו מזון ותרופות, הפכה את החיים בבירת המדינה קראקס לאתגר אמיתי.