Latest News
- צניחה בסיוע החוץ לרשות הפלסטינית
- “קצב ההתחממות בישראל – כפול מהממוצע העולמי”
- האם אמנם האנטי-ציונות היא האנטישמיות החדשה \ קיט בקסטון
- השופט נפוליטנו בפוקס: “בוודאות להדיח את טראמפ” \ אדם קטן
- תחקיר: “רשת ישראלית עמדה מאחורי קמפיין ענק של פייק ניוז גזעני בפייסבוק” מאת עומר כביר
- s”קצת יותר נוח להיות יהודי”: היהודים חוזרים לבודה מאת כנען ליפשיץ
- פרשת ויצא על השכר
- פרשת ויֵצֵא: לא יגזל שכר עני, ולא יגזל מלאכת בעל הבית
- פרשת ויצא יעקוב אבינו
- נקרא לנערה ונשאל את פיה | פרשת ‘תולדות’
- מגמה קרבית: יותר משליש ממחזור הגיוס הקרוב ליחידות השדה – נשים
- sתקיפה אנטישמית בלונדון: רב הוכה קשות מאת דן לביא
- מאת נטע בר”תומכים בפלשתין” אבל לא יודעים איפה היא נמצאת
- היסטוריה של שנאה: הבאר האידיאולוגית של האדמו”ר מסאטמר מאת פרופ’ אשר מעוז
- לראשונה באירופה: הונפק מטבע עם כיתוב באותיות עבריות איתמר איכנר
- לראשונה באירופה: הונפק מטבע עם כיתוב באותיות עבריות איתמר איכנר
מבקשות מקלט מאפריקה מנסות לסרוג לעצמן עתיד מאת ורד לי
הן סורגות סלים ושטיחים מרהיבים בטכניקה אפריקאית, ואחר כך מוכרות אותם בחנות פופ־אפ בתל אביב. ביקור בפרויקט “קוצ’ינטה” שמאפשר למבקשות מקלט להתפרנס וגם להיזכר בתרבות שזנחו מאחור
סדנת המיזם “קוצ’ינטה” בדרום תל אביב. כ 20- מבקשות מקלט מאריתריאה, סודאן, ניגריה ואתיופיה מועסקות בואבישג שאר-ישוב
בחנות הפופ־אפ שבמלון הבוטיק בראון בתל אביב, מציגה אלמז לפני המבקרות סלים ושטיחים מרהיבים הסרוגים מבדים בטכניקה אפריקאית מסורתית, שיצרו היא וחברותיה למיזם אמנותי־כלכלי־חברתי ששמו “קוצ’ינטה”. הנשים הישראליות ממששות בידיהן את המוצרים, בוחנות בהתלהבות את הצבעוניות העזה ושואלות בסקרנות על אודות טכניקת הסריגה. אלמז מדגימה – היא מושכת בד ממוחזר מפקעת עגולה וקולעת אותו בזריזות חיננית באמצעות מסרגה. בהדרגה השיחה גולשת לזהותה, היא מספרת למתעניינות בה שהיא מבקשת מקלט מאריתריאה, בת 34 ואם לחמישה ילדים.
את הלולאות החסרות שבסיפורה היא משלימה כשאנחנו נפגשות בסדנת העבודה של הפרויקט במתחם קרית המלאכה בתל אביב. בשעת צהריים מאכלסת סדנת העבודה כשבע מבקשות מקלט השקועות בסריגה כשילדיהן משחקים ומתרוצצים ביניהן. “לא התכוונתי להגיע לכאן מרצוני”, מספרת אלמז, שהיא ומשפחתה הם קורבנות סחר בבני אדם. “יש לי ילד שחולה באפילפסיה וסובל מנכות קשה”, היא משחזרת. “נסעתי יחד עם בעלי וילדי מאריתריאה, ארץ מולדתי, לסודאן, כדי לפגוש רופא מיוחד ולהעניק לילד טיפול רפואי. כשהגענו לסודאן חיילים סודאנים חטפו אותנו כשהם מאיימים עלינו בנשק. הם מכרו אותנו למבריחים בדואים, שדרשו מאתנו כופר בסך של 8,000 דולר תמורת שחרור”. אלמז ובני משפחתה הועברו לסיני, עונו והוכו במשך כחצי שנה. “נקלענו לסיוט”, היא אומרת בכבדות. “לא היה לנו כסף לשלם”. אלמז ובעלה גייסו את דמי הכופר אחרי תקופה ארוכה של מסכת עינויים והבדואים העבירו אותם את הגבול לישראל.
משתתפות בפרויקט על רקע החנות שבה נמכרות עבודותיהןאבישג שאר-ישוב
ביום הראשון להגעתה לישראל פגשה אלמז את הנזירה האריתריאית, עזיזה קידאנה, אחות בהכשרתה, שקיבלה בשנת 2012 ממשרד החוץ האמריקאי אות לשבח על מאבקה בסחר בבני אדם. קידאנה, המתנדבת בפרויקט קוצ’ינטה ולוקחת חלק בפיתוחו ובהפעלתו, מספרת ש”העבודה הזאת מעניקה לאלמז ולשאר הנשים תמיכה נפשית ורוחנית. הן נמצאות באווירה נשית מחבקת, הן מחלימות בהדרגה מטראומה ומקשיי הישרדות, חולקות חוויות, ומסייעות זו לזו להיחלץ מהמציאות הקשה באמצעות יצירה המעוגנת בתרבות האפריקאית ומאפשרת את שילובן בשוק העבודה המקומי”.
הנזירה קידאנה מציגה את קו המוצר של קוצ’ינטה ומסבירה: “טכניקת הסריגה היא אפריקאית אבל החומר שבו הן משתמשות בישראל שונה. בעוד שבאפריקה הנשים קולעות סלי איחסון מקש ומענפי עץ, בישראל הן משתמשות בבדים ממוחזרים. הסריגה מאפשרת חיבור בין החברה הישראלית לתרבות האפריקאית — הן נזכרות בבית שהן השאירו מאחור ושומרות על קשר עם תרבות המוצא שלהן ומשתמשות בחומר המחבר אותן למקום החדש שבו הן נמצאות כיום”.
פרויקט קוצ’ינטה (“סריגה במסרגה אחת” בטיגרינית) החל ביוזמתה של דידי מימון־קהן, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, שחקרה את ההשפעה של אונס והתעללות מינית על מבקשות מקלט מאריתריאה. מימון־קהן עבדה במשך חמש שנים כרכזת פסיכו־סוציאלית בעמותת “ARDS — המרכז לקידום פליטים אפריקאים“, שהפעילה בין השאר מקלט לפליטות.
“בהתחלה הן לא דיברו”, היא אומרת. “הן היו ישנות הרבה שעות ביממה, מסתובבות בכבדות במשך היום, שותות קפה ועושות צמות. כשהתחלתי לצלול לעולמן גיליתי שהרבה מהן עברו עינויים והתעללות בסיני. התחלתי להבין את ממדי האסון של מה שקרה במחנות העינויים ואת ההשפעה של המסע עליהן”. מימון־קהן החלה לברר מה הנשים עשו באריתריאה וגילתה שמרביתן יודעות לסרוג. “חשבתי שהן צריכות עיסוק שיהיה במתחם נשי מוגן, שיהיה בו אלמנט טיפולי, שהוא יספק להן קיום מכבד ויהיה מותאם לצרכים וליכולות שלהן”, היא משחזרת.
הנזירה עזיזה קידאנהאבישג שאר-ישוב
לדבריה, “הסריגה הו
פכת את המפגש של מבקשות המקלט עם החברה הישראלית לשוויוני. אנשים שמתעניינים במוצרי ‘קוצ’ינטה’, שואלים אותן בהערכה איך הן עושות את זה, מבקשים ללמוד מהן את הטכניקה ומגלים סקרנות לגבי התרבות שלהן. זה מפגש מכבד לאוכלוסייה שבדרך כלל שקופה לישראלים, מנותבת לעבודות ניקיון והדיאלוג היחיד שיוצרים אתה הוא סביב עבודות הניקיון. פתאום אנשים מתפעלים מהן. זה ממלא את הנשים בכוח, מאפשר להן להיות נראות ומחזק את הביטחון האישי והמעמדי שלהן”.
מימון־קהן מספרת שבתחילה סרגו הנשים מחזיקי מפתחות וכיפות לפי הזמנה. המסעדנית פועה לדז’נסקי, בעלת בית הקפה “פועה” במתחם שוק הפשפשים ביפו, שהלכה לעולמה בפברואר השנה, סיפקה לנשים רעיון יזמי, השראה ואופק כלכלי. “היא הסתכלה על המוצרים שהנשים עשו באותה תקופה ראשונית של הפרויקט”, מספרת מימון־קהן, “והרגישה שזה לא יהווה פתרון כלכלי עבורן. היא קישרה אותן לאשה ישראלית מצפון הארץ שסורגת סלים מבדים ממוחזרים בשיטה אפריקאית. הנשים התמחו ברזי השיטה והחלו לעבוד על קו מוצרים חדש משלהן הכולל סלסלות ושטיחים בגדלים שונים”.
כשהמשרד הקטן של עמותת “המרכז לקידום פליטים אפריקאים” החל להתמלא בשקי בדים ממוחזרים, סלסלות ונשים סורגות והמכירות הביתיות צלחו, החליטה מימון־קהן לצאת לדרך חדשה ולייסד את עמותת “ARTS — שירותים טיפוליים לפליטים אפריקאים”. פרויקט הדגל הוא “קוצ’ינטה” ובנוסף מספקות מימון־קהן והנזירה קידאנה שירות טיפול תראפויטי דו־תרבותי למבקשות המקלט מאפריקה.
באחרונה השיקו חנות פופ־אפ (חנות המיועדת לתקופת זמן קצרה) במלון הבוטיק “בראון” שקיבלו כמחווה מבעל המלון, ובה נמכרים כל מוצרי הסריגה של פרויקט קוצ’ינטה. באמצעות תרומות מחו”ל שהנזירה קידאנה גייסה התאפשר לנשים לעבור לסדנה המרווחת שבה הן פועלות ומייצרות ובנוסף הן מקיימות מכירות, סדנאות לימוד סריגה ומציעות יום ביקור בסדנה המפגיש את הבאים עם התרבות והאמנות האפריקאית – במסגרתו הן מקיימות סיור בשטח התחנה המרכזית, מלמדות את שיטת הסריגה האפריקאית, מבשלות אוכל מסורתי ומספרות על חיי הפליטות שלהן.
דידי מימון קהן בפתח חנות הפופ אפאבישג שאר-ישוב
“פרויקט קוצ’ינטה” מעסיק כ-20 נשים מבקשות מקלט מאריתריאה, סודאן, ניגריה ואתיופיה. הנשים הן מיעוט בקרב הפליטים בישראל, מסבירות הנזירה קידאנה ומימון-קהן. “הן הקבוצה החלשה ביותר בקרב הפליטים, שהם בעצמם קבוצה חלשה במיוחד בחברה הישראלית”.
לדבריהן, “התא המשפחתי שלהן עובר שינוי מטלטל בהגיען לישראל. מבקשות המקלט מגיעות מחברה פטריארכלית והן כבולות למסורת שבה הן נזקקות לאישור הבעל או הקהילה לכל דבר שהן עושות. בישראל הן משתתפות בפרנסת המשפחה והופכות ליותר עצמאיות, והגבר המאבד את מעמדו כמפרנס יחיד וכראש המשפחה מתקשה להסתגל למציאות זאת – ועל הרקע הזה נוצר מתח גדול וחיכוכים ומתרבים המקרים של גירושין ואלימות במשפחה. אחוז גבוה של הנשים מוצאות את עצמן בישראל כחד־הוריות והן נאלצות לפרנס לבדן את הילדים, לדאוג לקורת גג, לעבוד, לטפל בילדים ולשרוד במציאות כלכלית לא פשוטה. הן בייאוש תהומי ובלחץ הישרדות קיומי. בנוסף, מדיניות ההגירה והיחס בישראל למבקשי המקלט גורם לנשים לחיות בחוסר ודאות, להיות מפוחדות וחשופות לניצול כלכלי ומיני”.
בשוק התעסוקה הישראלי מצבן רע מאוד, מציינות הנזירה קידאנה ומימון־קהן. “יש הרבה מקרי ניצול מצד המעסיק הישראלי, בנוסף, הן משתכרות סכומים זעומים, הרבה מתחת לשכר המינימום; וסובלות גם מהטרדות מיניות”.
“החלום שלנו”, אומרת מימון־קהן, “הוא שהעבודה בפרויקט קוצ’ינטה תהיה העבודה היחידה שלהן, שהמשכורת תספיק להן למחיה, והן לא יצטרכו לעבוד במקום אחר”. הפרויקט מתרחב ומתפתח באחרונה, אבל עדיין המשכורות הניתנות נמוכות. העמותה מגייסת תרומות ובאמצעותן הן רוכשות שאריות בדים ממפעלים בדרום הארץ. חיתוך הבדים נעשה במפעל “המשקם” בחולון המופעל על ידי אנשים עם צרכים מיוחדים. “המודל הכלכלי הוא כזה שכל אשה מקבלת תמורה כספית למוצר שהיא סרגה, בין שהוא נמכר ובין שלא”, אומרת מימון־קהן. “אנחנו לא רוצות ליצור תחרות כלכלית בין הנשים ורוצות להיות הוגנות בתנאי ההעסקה שלהן”.
לקוחה בחנות הפופ אפאבישג שאר-ישוב
הנזירה קידאנה מוסיפה: “זה נותן להן נחמה, שמחה ותמיכה נפשית ורוחנית, אבל אנחנו מתקשות לתחזק את הפרויקט. עלות הארנונה לחודש מטפסת ל-2,000 שקל. קשה לנו לשלם שכר דירה, לקנות חומרים ולשלם משכורות. כיום אנחנו משלמות שכר צנוע מאוד לנשים. זה פרויקט מבורך אך יקר לתפעול, ולכן שעות הפתיחה חלקיות – שלישי ורביעי מ-10:00 עד 16:00 וחמישי מ-9:00 עד 12:00. אנחנו שואפות לפתוח את המקום כל ימות השבוע כי זה לא רק מקום עבודה אלא מרכז קהילתי. יש נשים שלא עובדות בפרויקט, ובאות לכאן אחרי העבודה אצל מעסיק אחר כדי להתייעץ ולשמוע מלת תמיכה”.
בשעת צהריים הנזירה קידאנה מכינה אוכל לנשים הסורגות ולילדיהן. הנשים מניחות את המסרגות ופקעות הבדים, הילדים נוטשים את המשחקים וכולם מתיישבים לארוחה משותפת.
גרייס, בת 32, מגיעה למשמרת סריגה ומחבקת את הנזירה קידאנה, היא מרימה את קצה שמלתה ומראה לה את רגליה שהתנפחו במשך הלילה ומתייעצת אתה. לפני שבעה חודשים התחתנה וכעת היא בחודשי היריון ראשונים ומצבה הבריאותי מחמיר.
גרייס עבדה בארץ מוצאה, אריתריאה, במשך כשנה כבשלנית לצוות זר מהאו”ם. כשנציגי האו”ם עזבו את מולדתה, הרשויות החלו לחקור אותה. “הם לא הרפו – כל הזמן שאלו וחשדו ושאלו”, היא אומרת. “חקירה רדפה חקירה”. גרייס הרגישה שהיא בסיכון ונאלצה לברוח. היא השאירה מאחור ילד שאמה מגדלת אותו כיום. “הגעגועים קשים”, היא מודה. “לא ראיתי אותו כבר חמש שנים”. היא ברחה לסודאן ומשם למצרים. “ראיתי בכל אחת מהמדינות האלה שהמצב מסוכן, והמשכתי לברוח לישראל”.
שלוש שנים עבדה בישראל בניקיון עד שהחלה להרגיש כאבים עזים בלבה ואושפזה במשך כחצי שנה בבית חולים. עם שחרורה הורו לה הרופאים לא לחזור לעבודה בניקיון. היא מתקשה לבצע פעולות פשוטות הדורשות מאמץ והולכת לאט ובכבדות. לפני כחמישה חודשים הצטרפה לפרויקט קוצ’ינטה. בתנועות מלאות חן היא אוחזת במסרגה ויוצרת שורות של לולאות מהבדים הממוחזרים. “אני משתכרת מעט כסף”, היא אומרת. “אבל חשוב לי מאוד לחזור לעבוד. זה מאפשר לי לצאת מהבית, להתאוורר קצת ולהרגיש שאני בכל זאת עושה משהו. סריגה לא דורשת מאמץ”, היא מחייכת, “זה נעים ומרגיע”.
טביתה, בת 28, מבקשת מקלט מאריתריאה, מכהנת כרכזת הפרויקט. היא מחלקת לנשים פקעות בד ממוחזרות לסריגה, מארגנת משמרות סריגה ובוחנת את טיב המוצרים המוכנים. היא נולדה באריתריאה. כשהיתה בת 12 משפחתה נסה על חייה לסודאן. טביתה העבירה את גיל ההתבגרות במחנה פליטים בסודאן. חברה ברח מסודאן ללוב וכיום הוא חי באנגליה. “לא רציתי לבוא לישראל”, היא אומרת. “רציתי להגיע ללוב לחבר שלי, אבל המבריחים הבדואים התנגדו והחליטו לשים אותי בקבוצה שהם הבריחו לישראל”.
משתתפות הפרויקטאבישג שאר-ישוב
המסע בסיני היה מפחיד, היא אומרת. “סוגרים אותך בחדר מחבוא עם הרבה אנשים זרים ולא נותנים לך לאכול שבועיים”, היא משתתקת. טביתה היא אם חד־הורית לילד בן שלוש עם צרכים מיוחדים. “כל החיים סובבים סביב הטיפול בילד. כל הזמן צריך לראות רופאים, לטפל בו ולקנות תרופות”, היא אומרת. “הרופא אמר לי שהילד שלי לא יצליח ללכת בלי הליכון, יהיו לו בעיות ראייה ושמיעה קשות”. מצבו הבריאותי של בנה לא איפשר לה להחזיק עבודה מסודרת. “יש תקופות שהוא מאושפז בבית חולים ואני ישנה לידו. אף מעסיק לא יכול לקבל את זה”, היא אומרת. “ופה זה מתקבל בהבנה ומבלי שיפגעו לי בשכר. להגיע לכאן זה כמו לבוא הביתה. הנשים מבינות את הבעיות שלי ותומכות”.
טביתה עובדת כחמש שעות ביום ומשתכרת כ-3,200 שקל בחודש. היא חיה כיום בשכונת התקווה עם שתי נשים אריתריאיות חד הוריות. “מצב הנשים מבקשות המקלט קשה מאוד”, היא מסבירה. “אני יודעת שאם לא היתה לי העבודה הזאת הייתי היום ברחוב”. טביתה ניגשת לבנה, היושב בחיק הנשים הסורגות. היא מחבקת אותו ומעבירה אותו ברוך לעגלה. היא מבקשת אישור לצאת לראות רופא מומחה. “העבודה הזאת חשובה לנו מאוד”, היא אומרת. “אנחנו מתפללות שהמוצרים יימכרו וכולנו נוכל להתקדם, להרוויח קצת כסף שמאפשר לקנות אוכל ושמיכה לילד. כשכולנו יחד אנחנו יותר חזקות. הנזירה קידאנה ומימון־קהן נותנות לנו כוח. זה כמו שלמישהו אין חיים, והן נותנות חיים חדשים”.
הכתבה המלאה פורסמה באתר הארץ
http://www.haaretz.co.il/gallery/lifestyle/.premium-1.2705439
Related articles
More in this category
פרשת השבוע
יפרשו מהממשלה עם מרקל? הסוציאל-דמוקרטים בגרמניה פנו שמאלה
נורברט וולטר-בורג’נס וססקיה אסקן, שרצו יחד והבטיחו לבחון מחדש את הישיבה בקואליציה, גברו בפער גדול על יריבם העיקרי, שר האוצר. הם דורשים שהשמרנים יסכימו להעלאת שכר המינימום ומדיניות סביבתית, ואם לא – הם עשויים לפרוש ולגרום להקדמת הבחירות
יפרשו מהממשלה עם מרקל? הסוציאל-דמוקרטים בגרמניה פנו שמאלה
מקרון אמר כי “קריאת ההשכמה” שלו בנוגע לגסיסתה של נאט”ו בגלל המדיניות הלא הצפויה תחת טראמפ, זכתה לגיבוי מצב מדינות אירופה
אחרי 15 שנות שלטון שמאל: מועמד הימין ניצח בבחירות לנשיאות אורוגוואי
לואיס לאקאז’ה פו, בנו של נשיא לשעבר, ניצח בתום קרב צמוד את מועמד מפלגת השלטון. הוא מבטיח לפרוס שוטרים נוספים ברחובות ולבטל חלק מהמדיניות הסוציאלית של הממשלים הקודמים. המהפך במדינה מגיעה בזמן של טלטלות פוליטיות וחברתיות בכל רחבי היבשת
לאקאז’ה, בן 46, שאביו היה נשיא בעצמו, ייכנס לתפקידו ב-1 במרץ. הוא נבחר לראשונה לקונגרס בגיל 26 בלבד, והתמודד ללא הצלחה בבחירות הקודמות ב-2014, כשהפסיד למועמד מפלגת השלטון והנשיא הנוכחי והיוצא, טברה ואסקס.
ארדואן במתקפה על מקרון: “אתה סובל ממוות מוחי?”
נשיא טורקיה אמר כי האזהרה של נשיא צרפת ולפיה הברית גוססת משקפת הבנה “חולה ורדודה”. ימים לפני פסגת נאט”ו המתוחה, אמר ארדואן למקרון, שמוביל את הביקורת על המתקפה נגד הכורדים בסוריה: “אתה צריך לבדוק קודם כל אם אתה במוות מוחי”. פריז זימנה את השגריר הטורקי
מקרון אמר בראיון לפני כשלושה שבועות שקיים חוסר תיאום אסטרטגי בין חברות נאט”ו האירופיות מצד אחד, לבין ארצות הברית וטורקיה מצד שני. הוא גם ביכה על חוסר יכולתה של נאט”ו להגיב למתקפה “המטורפת” של טורקיה בסוריה. גורמים בצרפת אמרו אתמול כי הם מצפים להבהרות משמעותיות מארדואן ולא למלחמת מילים.
ג’ונסון מסרב לחשוף כמה ילדים יש לו: “הם לא מועמדים בבחירות האלו”
ראש ממשלת בריטניה סירב לענות לשאלת עיתונאים על מספר ילדיו ועל תכניותיו לגבי האפשרות שיביא ילדים נוספים לעולם. לדבריו, הוא אוהב אותם מאוד – אך הם אינם חלק מהמועמדים בבחירות
ראש ממשלת בריטניה בוריס ג’ונסון סירב אמש (שישי) לחשוף כמה ילדים יש לו. זאת, לאחר שאמר שהוא לא “מתכוון להפוך אותם לנושא פומבי” לקראת הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת שייערכו ב-12 בדצמבר. “אני אוהב מאוד את ילדיי, אבל הם לא מועמדים בבחירות האלה”, אמר. לאחר שנשאל אם הוא מתכוון להביא ילדים נוספים, אמר ראש הממשלה כי הוא לא מתכוון להיכנס לדיונים בנושא.
מוגוריני סיימה את תפקיד
שרת החוץ של האיחוד האירופי הייתה כוח מניע מאחורי הסכם הגרעין עם איראן וביקרה בחריפות את ישראל • מחליפה:פוליטיקאי ספרדי משורות השמאל
פדריקה מוגריני, הנציגה העליונה ליחסי חוץ של האיחוד האירופי, ואחד הכוחות המובילים בדרך לגיבוש הסכם הגרעין עם איראן, עזבה היום את תפקידה כמתוכנן.
מוגריני, שניהלה את שיחות הגרעין בין איראן לששת המעצמות בשנת 2015, נילחמה ללא לאות למען שמירת אירופה בהסכם המקורי גם לאחר פרישתה של ארצות הברית ממנו בשנת 2018.
מוגריני, פוליטיקאית איטלקיה משורות השמאל, נכנסה לתפקידה בשנת 2014 והכריזה כי תפעל לקדם ערכים של זכויות אדם והידברות ברחבי העולם. אך הגישה הרכה שגילתה כלפי מדינות טוטאליטריות כמו רוסיה ואיראן זיכתה אותה בביקורת נוקבת.
ביטחון במקום ברקזיט: הפיגוע בלונדון טרף את הקלפים לפני הבחירות
ג’ונסון מבטיח להקשיח את עונשי המאסר למורשעים בטרור, אחרי שאסיר משוחרר רצח שני בני אדם. עם זאת, בלייבור ובמשפחה של אחד ההרוגים זועמים על הפוליטיזציה שהוא עושה לטרגדיה: “לא לנקמה”. המתקפה הזניחה את העיסוק בפרישה מהאיחוד, פחות משבועיים לבחירות
יריביו של ראש ממשלת בריטניה בוריס ג’ונסון מאשימים אותו בניצול הפיגוע בלונדון למטרות פוליטיות, לקראת הבחירות שיתקיימו בעוד פחות משבועיים. זאת אחרי שאתמול (ראשון) הוא אמר כי הורה לשירותי הביטחון להגביר את הפיקוח על פעילי טרור שזכו לשחרור מוקדם מהכלא, לאור העובדה שהמחבל שרצח ביום שישי שני בני אדם שר לונדון שוחרר בטרם ריצה את מלוא עונשו.
כשהמיתוס גובר על המציאות: שירת הברבור של המאפיה באמריקה
הפשע המאורגן בארה”ב תמיד יצר סביבו תיאוריות קונספירציה, כמו שרצח קנדי היה נקמה של המאפיה על שלא מילא את חלקו בעסקה. בין תעלומת מותו של ג’ימי הופה לסדרת החיסול של פרנק שירן, “האירי” סיפק הצצה לעידן ההוא, רווי הסיפורים והאגדות
יש מציאות, ויש מציאות חלופית. יש היסטוריה – ויש את ההיסטוריה “האמיתית”. יש גרסה רשמית – ויש תיאוריות קונספירציה. תמיד היו: הפרוטוקולים של זקני ציון היא תיאוריית הקונספירציה המצליחה, והנפוצה מכולן והיא מתפתחת מדור לדור. כיום, משפיענית אינסטגרם אחת מצליחה יכולה לשכנע מדינה לא להתחסן לחצבת במחיר עשרות מתים מהמחלה, שהרי מי הם אלפי רופאים ומדענים לעומת הרשת החברתית.
ברחו לשדה ונורו למוות: יותר מ-180 מפגינים נהרגו בהפגנות באיראן
בתחקיר בניו יורק טיימס דווח כי עד 450 איש נהרגו במחאה האלימה ביותר מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. בעיר בדרום המדינה, שבה חי המיעוט הערבי, כותרו עשרות מפגינים בידי משמרות המהפכה, שריססו אותם. טנקים נפרסו ברחובות, והגופות הוחזרו בתנאי שלא יהיו הלוויות
משמרות המהפכה באיראן ירו למוות ב-40 עד מאה מפגינים בשדה שבו הסתתרו ליד העיר בנדר מאהשאר – כך פורסם היום (שני) בתחקיר של ה”ניו יורק טיימס” על גל המחאה במדינה והאלימות מצד המשטר. מהתחקיר עולה כי לוחמי המשטר פתחו באש לעבר קבוצת המפגינים הצעירים, על אף שלא היו חמושים.
רבע מיליון בפראג ציינו 30 לנפילת הקומוניזם: “המאבק לחופש לא ייגמר
כ-200 אלף איש השתתפו במחאה. המחאה בפראג, אמש (צילום: רויטרס)
250fאלף איש מחו בבירת צ’כיה נגד מנהיגי המדינה, ביום השנה למהפכת הקטיפה. הם קראו לראש הממשלה לנתק את קשריו מעסקיו העומדים בניגוד עניינים – או להתפטר. הנשיא אמר כי “כמות המפגינים קטנה ביחס למי שהצביעו עבורנו”
רבע מיליון מתושבי צ’כיה הפגינו אמש (שבת) בבירה פראג נגד הנשיא וראש הממשלה, בטענה שהם מערערים את הדמוקרטיה בתוך האומה המשוסעת, שציינה 30 שנים למהפכת הקטיפה במדינה.
מפגינים מרחבי המדינה, המונה כ-10.7 מיליון תושבים, התארגנו בפארק לטנה כשהם מנופפים בדגל המדינה ודגל האיחוד האירופי. זאת, כסמל למאבק שהתרחש בנובמבר 1989, כשהקומוניסטים שעד אז שלטו במדינה איבדו את השלטון לאחר נפילת חומת ברלין. בין הקריאות, נשמע “אנחנו כאן”.
מארגני המחאה קראו לראש הממשלה אנדריי באביש לנתק קשרים מעסקיו המבטאים ניגוד אינטרסים, או להתפטר עד סוף השנה. “חלק מהפוליטיקאים לא מבינים למה אנחנו כאן”, אמר סגן יו”ר ארגון “מיליון רגעי דמוקרטיה”, שעומד בראש המחאה והוסיף כי “המאבק לחופש ולדמוקרטיה לעולם לא ייגמר”.
המפגינים בלבנון מנעו מהפרלמנט להתכנס מחדש: “ניצחון חדש למהפכה”
עם המשך גל המחאה נגד השלטון שמואשם במשבר הכלכלי, מנעו המפגינים בביירות את התכנסות המחוקקים לראשונה זה חודשיים. “נמשיך עד שנשיג את המטרות שלנו”
מפגינים בלבנון מנעו היום (שלישי) מהפרלמנט להתכנס לראשונה אחרי חודשיים, עם המשך גל המחאה נגד השלטון שמואשם במשבר הכלכלי. הדיון נדחה למועד לא ידוע בשל נוכחות לא מספקת של המחוקקים.
במקביל, הבנקים נפתחו היום מחדש אחרי כשבוע, תחת אבטחה משטרתית ומגבלות על משיכות כספים ועסקאות בחו”ל.בכמה מהסניפים הלקוחות נורשו למשוך רק 300 דולר, אולם איגוד הבנקים הסכים אתמול למכסה שבועית של אלף דולר מחשבונות של דולרים.
ההפגנות פרצו ב-17 באוקטובר, במקור בשל מס שבוטל מאז על שיחות ווטסאפ, והמצב הפוליטי נותר ללא תזוזה מאז שראש הממשלה סעד אל-חרירי התפטר ב-29 באוקטובר. מאז לא נרשמה התקדמות של ממש בדרך להקמת ממשלה חדשה.
המפגינים מאשימים את הפוליטיקאים בשחיתות ובגרימת המשבר הכלכלי החמור ביותר במדינה מאז מלחמת האזרחים של 1975-1990. הם רוצים לשנות את כל המערכת השלטונית, המתבססת על חלוקה לעדות.