מה פתאום אזני המן? אז ככה \ שרה כהן

Feb 26, 2021 מנהל Featured, יהדות 0

חשבתם בכלל פעם מדוע זכה המן הרשע שנאכל עוגיות מתוקות וטעימות לזכרו? למה מגיע למי שרצה להשמיד את היהודים, למיני היטלר כמו המן להנציח את שמו על עוגיה? חפרתי וחפרתי בניסיון למצוא תשובה משכנעת ולא הצלחתי, אבל בדרך עליתי על העובדה שמי ש”אשמים” באבסורד הזה אלה הנם חברי הוועד ללשון העברית, שבשנת 1912 קבעו משום מה ששמה העברי של העוגיה היידישאית “הומן טאשה”, יהיה “אזני המן”. למה? ככה.

בראשית הייתה עוגיה גרמנית שהגרמנים קראו לה “מון טאשה”, בעברית תקנית התרגום אמור להיות “כיסוני פרג”, “מון” בגרמנית – “פרג” בעברית, “טאשה” בגרמנית – “כיס” בעברית.

לפני שהוועדה ללשון העברית בחרה לקרוא לעוגיה הזאת “אזן המן”, אמצו אותה יהודי מרכז אירופה והעניקו לה שם אידי. ה”מון” הפך בעזרתם וביוזמתם ל”הומן” – “פרג” ביידיש, וה”טאשה נשאר “טאשה” – “כיס”. עד כאן גלגולי שמה של העוגיה. ועכשיו בואו וננסה להבין למה דווקא המן הרשע קיבל את הכבוד שהעוגיה הזאת תתקשר דווקא אליו.

נתחיל ביהודי גרמניה ואיטליה, שמדרש אגדה שהסתובב בקרבם סיפר שהמן הרשע הגיע אל אחשוורוש כשהוא מדוכא ומובס. בשפה העברית העשירה ובלשון העם, הוא הגיע ב”אזניים קטופות”. מכאן ועד הדרך להסבת השם ל”אזני המן” הייתה קצרה.

מי שהציעו את השם ‘אוזני המן’ היו יהודי גרמניה ויהודי איטליה. מדרש אגדה יהודי מספר שהמן הרשע התייצב אצל המלך אחשוורוש כשהוא אבל וחפוי-ראש. “אוזניו היו מקוטפות”. אותם יהודים חביבים הציעו על כן לכנות את העוגיה שצורתה מזכירה צורת אזן, “(לבעלי הדמיון המפותח לדעתי), “המן טאשס”, “המן” עבור האזניים הקטופות, ו”טאשס”, כי הן היו טאשס – כיסונים

צירוף השם “המן” לעוגיות, הפך אותן באופן מיידי לעוגיות של פורים. שימו לב, עד עכשיו אין זכר למילה “אזן” בהקשר לשמה של אותה עוגיה, וההסכמה הכללית הייתה שהעוגיה הזאת איננה אלא כיסון פרג חביב שנקרא “המן”.

כך חלפו עברו להן מאות שנים שבהן העוגיה של פורים נשאה בגאווה את הכינוי “הומן טאשה”, עד שהגיעה המאה ה 20, שבה התנועה הציונית ניסתה להתאים לשפה העברית המודרנית את השמות והביטויים האידיים. “ההומן טאשה”, שמה האידי של העוגיה עד היום, הפך לאחד היעדים האסטרטגיים למתקפה הלשונית הזאת, ואחרי שבעה ימים ושבעה לילות של דיונים, שבהם העם עמד מתוח והמתין לתוצאות בכיכרות, יצא העשן הלבן והודעה מסעירה בצדו: “בעברית יהיה שמה של העוגיה הנ”ל – אזן המן”, וכל העיר צהלה ושמחה.

אז למה בכל זאת עוגיה משולשת, ולא משנה איך היא מכונה דווקא בפורים? מה יש בה שהופכת אותה לכשרה לשרת בקודש הפורימי? יש אומרים שזה בגלל שהעוגיות האלה מסמלות את החג יותר מכל. למה? המצדדים בהסבר הזה מציעים לנו לעיין שוב במגילת אסתר ולגלות שסביב הסיפור הלא כל כך טעים, יש גרעין מתוק של תשועה והצלה. אזני המן עשויים מבצק סתמי ובנלי מבחוץ, כשהטעם כולו בתוכו פנימה. הסבר משכנע? תלוי בקורא.

כנראה שיש לנו בני האנוש צורך להמציא לכל חג מאכל אופייני משלו. עוגיות משולשות עם מילוי מתוק, ענו על הצורך היהודי להתאים מאכל לחג הפורים, מה עוד ששמו נשמע כל כך מבטיח.

מה שנשאר לברר זה למה דווקא משולש? את העובדה שכדי להשוות את המשולש הזה לאוזן צריך באמת דמיון מפותח וכושר אלתור מעולה כבר ציינו, אז בואו וננסה למצוא תירוץ – או תירוצים אחרים. אז הרי לכם כמה תירוצים כאלה: א. המן הרשע התאפיין ב 3 תכונות עיקריות: הוא היה פושע, מנוול ורשע, והרי לכם משולש. ב. בימים הקדומים היה נהוג לקצץ את אזניהם של הפושעים, ובמגילה כתוב: “ופני המן חפו”. למה הם “חפו”, הוא נכנס אל המלך כשעיניו חשוכות כשהוא אבל וחפוי ראש. בסגנוןן ההגדה של פסח: חפו – אחת, עיניו חשוכות – שתיים, ואבל וחפוי ראש – שלש. אמור מעתה: “זה הרי משולש”.

ועכשיו קצת יותר ברצינות: ג. כנראה שבתחילת המאה ה 17, קונדיטור גרמני בשם וינסנט פטמילך, הנהיג פוגרום ביהודי פרנקפורט וגירש אותם מהעיר. רק אחרי 6 חדשים עצרו אותו השלטונות והיהודים יכלו לחזור לבתיהם. פטמילך נידון למוות וראשו נערף בכיכר העיר. אבל לפני טכס עריפת הראש, היה אז נוהג לקצץ את אזניו של הנידון למוות, אולי כדי שיסבול קצת כאב לפני החידלון הסופי. והרי לכם קשר בין רשע לאזניים, שיכול בקלות להתקשר להמן הרשע. שהרי גם הוא הרי הוצא להורגד בכיכר העיר, וכמובן שלא יתכן שאזניו לא קוצצו קודם לתלייתו.

ויש עוד נסיונות להסביר את עניין המשולש: ד. יש אפשרות שלהמן היה כובע משולש, כדוגמת כובעו המפורסם של נפוליאון. די היה בשמועה הזאת כדי להפיח חיים בעוגיות המן משולשות, שבעזרתן ניתן למגר את הרשע. הרי בסופו של דבר גם נפוליאון הובס.

ומה דעתכם על ההסבר ה. – כאילו המנהג לאכול עוגיה משולשת גנוב בכלל מהנצרות? שהרי הנוצרים נוהגים לאכול ששה ימים לפני חג הפסחא שלהם – כשלשה שבועות אחרי פורים, עוגיות משולשות הקרויות “אזני יהודה”, לזכר “בגידתו” בישו של יהודה איש קריות. כנראה שיהודי מרכז אירופה החליטו לבצע מהלך נגדי הולם, להפוך את היוצרות ולאכול עוגיה משולשת משלהם לזכרו של צורר היהודים שהעניק לנו את חג הפורים.

תבחרו לעצמכם את ההסבר שנשמע לכם כמשכנע ביותר, ואכלו אזני המן לתיאבון.