מחשבות על יום השבת \ שמואל אביב

Oct 08, 2021 מנהל Featured, דיעות 0

אם מישהו היה מבקש מכם לשמור לו על הבית שלו כשהוא נמצא בחופשה, הייתם יודעים בדיוק למה הוא התכוון. “שמור על…” הינו ביטוי שגור וברור כשהנשוא שלו מתחלף, אבל תמיד ברור לנו למה מתכוון זה שמבקש מאתנו לשמור על ה…”, ולא חשוב מה הה… הזה אמור להיות.

“זכור את יום השבת לקדשו”, מצוות עלינו עשרת הדברות שאשר על פי המסורת היהודית הוכתבו למשה בהר סיני והושמעו לבני ישראל שניצבו לרגלי ההר. “נעשה ונשמע”, ענו בני ישראל כאיש אחד כמתואר בספר שמות.

נשמע הגיוני שכשקבוצה של בני אדם שמדברת באותה השפה שומעת הוראה כמו: “זכור את יום השבת לקדשו”, כולם יודעים בדיוק במה מדובר. כולם יודעים מה זה יום השבת, אם כי לא ברור אם ה”קדשו” היה ברור לכולם.

המסקנה מהנאמר לעיל חייבת להיות: יום שבת לא היה דבר חדש, כולם הכירו אותו וחיו לפי לוח השנה שהיה מחולק לימים שבועות וחדשים.

אני לא יודע מה אתכם, אבל המחשבה על כך שכבר בזמן העתיק נהגו בני האדם לפלח את הזמן לקטעים כמו שבועות וחדשים מגרה את המח שלי לחשוב שסיפור הבריאה היהודי שעל פיו ביום השביעי הבורא שבת מכל מלאכתו אשר עשה, מותאם ללוח הזמנים המוכר ולא להפך, והמחשבה הזאת הובילה אותי לנסות ולחקור מתי התמסד מחזור 7 הימים בקהילה האנושית.

מסתבר שבתחילה לא הייתה הסכמה בין התרבויות השונות לגבי מחזוריות הימים. ברומא העתיקה היה נהוג מחזור ימים בן 8 ימים שכונה : נונדינה. במצרים העתיקה היה נהוג מחזור עסקי בן 10 ימים. בסין וביפן העתיקות היה נהוג מחזור ה”שוין” גם הוא בן 10 ימים. בצרפת של אחרי המהפכה היה ניסיון למסד מחזור של 10 ימים שלא צלח, בגלל הנטייה הנוצרית הוותיקה שהעתיקה למעשה את השבוע היהודי וש”העבירה” את יום המנוחה ליום ראשון רק כדי לבדל את עצמה מהיהדות. המהפכנים של המהפכה הבולשביקית חשבו ששבוע עבודה של 5 ימים הינו התקופה הנכונה. בקצרה, ה”שבוע” בן 7 הימים לא היה מחזור מובן מאליו.

בכל מה שנוגע לתקופת מחזוריות השנה והחודשים, הייתה הסכמה מצד כל האסטרונומים בזמן העתיק. כולם הגיעו למסקנה אחידה ומדעית שהתבססה על תצפיותיהם לגבי מפת הכוכבים בשמים, ועל המחזוריות הקבועה של מולד הירח. גם העובדה שהשמש זורחת בבוקר ושוקעת עם ערב לא נעלמה מעיני האסטרונומים. מה שנותר לבני האדם זה להחליט מה יהיה אורכו של מחזור העבודה העסקי. ליצירת מחזור כזה יש הצדקה אך ורק אם בסיומו יש יום שבו לוקחים הפסקה מהעבודה במטרה לצבור כוחות לקראת המחזור הבא. אז בואו ונבדוק כעת אם אמנם מושג יום המנוחה היה מושג מקובל בימים ההם כפי שהינו מקובל בזמן הזה.

נתחיל בזה שאין הסכמה בין החוקרים לגבי מה נולד קודם, התרנגולת או הביצה,

סליחה, יום המנוחה היהודי או הקונספט של יום מנוחה תקופתי. ברור שרוב החוקרים היהודים מתעקשים על הראשוניות היהודית בכל הנוגע ליום המנוחה, אבל לא כל החוקרים, היהודים והלא יהודים מסכימים עמם ויש להם טיעונים כבדי משקל.

חוקרי מגילות קומראן, (המגילות הגנוזות), מצאו בין היתר שהשבוע העברי התמסד בימיו של נחמיה בבית המקדש השני. נחמיה שהגיע מגלות בבל על תקן של מושל יהודה השתמש בלוח השנה המוכר לו שהיה מבוסס על האסטרולוגיה הבבלית ועל לוח הזמנים שלה. הבבלים העתיקו את השיטה שלהם מהאשורים לפניהם ואלה האמינו שה 7 ה 14 ה21 וה 28 בכל חודש הינם ימים חסרי מזל ולפיכך צריך להימנע בימים האלה ככל האפשר מעבודה או מעשיית עסקים.

מי אני שאקבע למאמינים שיש קשר בין ימי השבת לאותה אמונה אשורית עתיקה, ושלא היה זה אלוהי העברים שקבע עובדות בשטח. אבל גם היותר סקפטים שביניכם לא יכולים להימנע מלזהות דמיון מסוים בין הימים חסרי המזל של האשורים לשבת היהודית.

מכאן ננסה לתהות על המקור לשמו של יום השבת. על פי המסופר בספר בראשית פרק א, השבת נקראת “שבת” מפני שזה היה היום בו שבת אלוהים מכל מלאכתו אשר עשה. האם אבל אולי השם הזה נובע מעצם היותו היום השביעי בשבוע? כל יתר הימים הרי נקראים על פי סדר כראשון, שני עד ששי. קשה להניח שמי שהעניק לימי השבוע את כינוייהם חרג ממנהגו והעניק ליום השביעי שם שאין לו שום קשר לסדר הופעתו, אבל אולי כן?

כאן אנחנו חוזרים לביצה ולתרנגולת. האם ה”שביתה”, ה”שבתון”, וכל יתר ההטיות הנובעות מהשורש “שבת” הקדימו את ה”שבת” או הנן נגזרות שלה? אין לזה תשובה משכנעת וברורה. מה שיש כן זאת מילה באכדית העתיקה שקדמה בהרבה לשפה העברית העתיקה, והמילה הזאת הינה “שבתו”, שבאה לציין את היום שנופל באמצע החודש, ושבו האכדים לא נהגו לנהל עסקים. השפה העברית שאבה לא מעט מילים ומושגים מהשפה האכדית העתיקה, וניתן לשער שמי שחיפש שם ליום השביעי בשבוע העברי – יהודי, השתמש במילה “שבתו” בגלל הדמיון שלה למילה שבע כדי להעניק ליום השביעי את שמו, כמו גם לדמיון של המילה למובן שמייחס לו הפרק הראשון בספר בראשית המתקשר למילה “שביתה”. ואולי בכלל ההפסקה שלקחו לעצמם האכדים ביום ה”שבתו”, הפכה עם הזמן ל”שביתה” מעבודה? זאת כמובן הינה הנחה בלבד ואין לראות בה הוכחה לכלום, אבל תודו שיש בה הגיון, גם אם אתם, כמוני, אינכם בלשנים של השפה העברית.

מה שנותר לנסות ולברר זה את עניין קדושת השבת. כבר למדנו שבתרבויות העתיקות היו נהוגים ימים של הפסקה בעבודה ובעסקים בימים “חסרי המזל” המופיעים בכל יום שמתחלק ל 7 בחודש. מי שהביא את המסורת הזאת לתושבי ארץ יהודה, או בקיצור היהודאים, הנם עזרה ונחמיה שהביאו אתם חלק מהתרבות וההרגלים של היהדות הבבלית- זאת שגלתה כ 3 דורות קודם לכן מארצה. יום המנוחה לא היה כנראה נוהג רווח אצל היהודאים וקשה להניח שהם אפשרו לעבדיהם ולשפחותיהם יום מנוחה שכזה, ובוודאי שלא לחיות ובהמות הבית. כדי למסד נוהג של יום מנוחה באוכלוסייה שלא הייתה רגילה אליו, היה צורך להפוך אותו להוראה אלוהית קדושה – שלא ניתנת לערעור, ושהעונש על הפרתה הינו לא פחות ממוות, וזה כל הסיפור.

כל הנאמר לעיל לא נוגע למגזר האוכלוסייה המגדיר את עצמו כדתי – חרדי – חסידי, המאמין באמונה שלמה בקיומו של האלוהים היהודי שנתן למשה את התורה בסיני, ושיום אחד המשיח יבוא ויפתור לו את כל הבעיות והקושיות. פיענוח חידת יום השבת גם לא ישנה את העובדה שעצם קיומה הינה השג סוציאליסטי אנושי ראוי לציון, שגם אם לא היו אלה אבות הדת היהודית שחשבו עליו לראשונה, הם היו אלה שהעניקו אותה לעולם כיום מנוחה מנדטורי, ועל כך מגיע להם כל הכבוד.