משולש הזהב שלי \ שמואל אביב

Aug 31, 2021 מנהל Featured, דיעות 0

סקר שפרסמה מיקרוסופט בחודש מרץ 2021 הראה ש-41% מהעובדים במשק מחפשים עבודה אחרת. סקרים מאוחרים יותר מדווחים ששיעור האנשים ששוקלים לעזוב את עבודתם מגיע ל-95%! (שזה למעשה כמעט כל העובדים). גם לפי אתר חיפוש עבודה מונסטר.קום, למעלה מ-90% מהעובדים מוכנים לעבור לתעשייה אחרת על מנת למצוא את המשרה המתאימה להם ביותר.

בכל העולם מיליוני אנשים מתפטרים מעבודתם. בארה”ב מספר המתפטרים מרצון הגיע לשיא של כמעט 4 מיליון עובדים באפריל וביוני התפטרו 3.9 מיליון אמריקאים מעבודתם.

אז למה זה קורה?

אומרים שהנבואה ניתנה לטיפשים ולשוטים, אני לא יודע אם הכוונה שהנבואות של אותן שוטים וטיפשים הינן טיפשיות גם הן, אבל אם אכן הנבואות האלה נכונות, אז גם טיפש וכמוני הוא נביא.

מזה שנים רבות אני עוקב אחרי המציאות שיצרה תאורית “השוק החופשי”. מזה שנים אני מתריע שצורת החשיבה וצורת הניהול של העסקים בעידן “השוק החופשי”, החזיר למעשה את העבדות לשוק העבודה. העובדים הפכו לחומר ביד היוצר של מעסיקיהם. המעסיקים רואים את כוח העבודה כמכשיר מתכלה שצריך לשכור את שרותיו כמה שיותר בזול, וכמנוף להגדלה חזירית של רווחיהם. בדרך הם דאגו לצמצם עד כמה שאפשר את זכויות העובדים ולמנוע מהם בטחון תעסוקתי לטווח הארוך.

תרבות הצריכה ששטפה את מוח אנשי העולם המערבי אלצה אותם לצאת כל בוקר ולהילחם את מלחמת הקיום בשיניים חשוקות ובמצח נחושה. האין ברירה אילץ את כוח העבודה להשפיל את עיניו ולבצע את המשימות שהוטלו עליהם בלוח זמנים צפוף עד כדי בלתי אנושי. לא מעט מעסיקים מתגאים בזה שהם הצליחו להעלות את התפוקה למרות הצמצום המסיבי שהם בצעו במצבת העובדים שלהם. במילים אחרות, הנוגשים החדשים הטילו על פחות עובדים יותר עבודה, כשחרב הפיטורים מוטלת מעל צווארם בכל רגע נתון. אם בתקופת העבדות עובד שלא הצליח לעמוד במשימות שלו פשוט ספג הצלפות שוט עד מוות, היום פשוט מפטרים אותו ללא הודעה מוקדמת ושולחים אותו לדרכו ולגורלו. “אם עובד לא מרוצה מתנאי העסקתו ומלחץ העבודה המוטל עליו הוא יכול תמיד לחפש לעצמו עבודה אחרת”, אומרים המעסיקים בעת שהם מצליפים בשוט הוירטואלי על גב עובדיהם. הגדילו לעשות מחוקקי המדינות האדומות ברחבי ארה”ב בעת שהם אסרו בחוק על העובדים לנהל משא ומתן קולקטיבי עם מעסיקיהם והשמיטו את השטיח מתחת לרגלי האיגודים המקצועיים.

תוחלת החיים בעולם המערבי במאה העשרים ואחת הינה הגבוהה בהיסטוריה. זאת היא בעיקר תוצאה של השיפור המתמיד באיכות ובנגישות של השירותים הרפואיים. יחד עם זאת הרופאים מוצאים את עצמם רושמים יותר ויותר תרופות, וגיל הנזקקים להן הולך ויורד כל הזמן. לא מדובר רק על תרופות למחלות כרוניות כמו סכרת מסוג 2 למשל, שהופכת יותר ויותר למחלה הכרונית הנפוצה ביותר ועוד ידה נטויה, אלא גם בתרופות הרגעה שונות שחלק גדל והולך של האוכלוסייה לא יכול לחיות בלעדיהן. אכן, יותר ויותר בני אדם, שרובם אנשים עובדים, נורמטיביים וחיוביים, לא יכולים לקום בבוקר לעבודה ללא סיוע של כדורי הרגעה שמאפשרים להם לעבור עוד יום בעבודה.

האמת היא שהסיבה העיקרית לעליה הזאת בצריכת התרופות למיניהן הינה פועל יוצא ישיר של התסכול וחוסר הישע של בני האדם העובדים בעבודתם ומעבודתם. הלחץ הנפשי הלא נגמר בעבודה הכפויה עליהם, גורמים לשחיקה מהירה שתוצאותיה נותנות סימנים בבריאותם הפיזית והנפשית של העובדים. אכן להשמנת היתר כתוצאה מאכילה לא נכונה ולחוסר בפעילות גופנית, יש קשר לסכרת המבוגרים ולמחלות אחרות, האמת היא שמה שקורה להם בעבודה, מזרז את הופעת המחלות ומהווה למעשה את הגורם מספר 1 להן.

מבחינות רבות המשבר התעסוקתי שגרמה מגיפת הקורונה אפשר להרבה מאוד עובדים לקחת פסק זמן מהעבדות ולאזן את חייהם. לא אתפלא אם מחקר שיערך על ידי איזו אוניברסיטה יוקרתית יגלה שמספר חולי הסכרת החדשים שאובחנו בתקופת סגר הקורונה פחת באופן משמעותי, כמו גם מספר המתלוננים החדשים על דיכאון שנזקקים לתרופות הרגעה.

העבדים המודרניים שפתאום שוחררו לביתם ישבו בבית, קבלו דמי אבטלה, ודי מהר חזרה אליהם חדוות החיים. פתאום לא צריך יותר להתמודד עם הלחצים בעבודה, עם השיגעונות של הבוס הישיר ועם הקפריזות של מנהל המחלקה או האגף. פתאום אפשר לשחרר את התכווצות השרירים הכרונית ולנשום אוויר מלוא הראות, וזה מתחיל למצוא חן. הישיבה בבית גם החזירה במידה לא קטנה את השפיות. הצורך לפצות על הסבל באכילה ובשתייה פחת, ועמו גם הצורך בתרופות הרגעה למיניהן. ופתאום האסימון נפל ובני האדם העובדים הבינו: לא צריך הרבה כדי להיות מאושר. לא צריך לרדוף אחרי כסף ומותרות ואפשר להסתפק בפחות ולחיות טוב. אפשר להתפטר מהעבודה ולחפש משהו יותר קרוב לבית שמאפשר לעבוד פחות גם במחיר של ירידה בהכנסה. חוסר הנאמנות של המעסיקים לעובדיהם גורר כעת חוסר נאמנות של עובדים למקום העבודה שלהם.

המעסיקים מדווחים שיש להם קושי למצוא עובדים ושיש מאות אלפי מקומות עבודה פנויים שאין להם דורש. בשלב זה המעסיקים עוד לא הפנימו שהעובדים לא מוכנים לחזור לחיי העבדות שהם חיו לפני הקורונה. בסופו של דבר כוח העבודה יהיה חייב לחזור לעבוד ולהתפרנס. התשובה לשאלה מי ישבר קודם כוח העבודה או המעסיקים תכתיב בסופו של דבר, איך יראה שוק העבודה בעתיד הנראה לעין.

לכותב שורות אלה אין כדור בדולח שמראה את העתיד והוא גם לא אמון באיצטגנינות או בקריאת עלי תה. מה שיש לו אבל זאת תובנה שבמידה והמעסיקים מעוניינים בכוח עבודה מקצועי, מהימן ונאמן למקום עבודתו, הם חייבים לספק לעובדיהם שלשה אלמנטים. אני מכנה את שיטת שלשת האלמנטים האלה: משולש הזהב של אביב, שכן כמנהל בכיר ניהלתי עסקים על פי שיטתי בהצלחה רבה. וכשאני אומר בהצלחה רבה אני מתכוון קודם כל לעובדה שהפכתי את העובדים שלי לאנשים מאושרים ששמחים לבוא בבוקר לעבודה ולא רוצים ללכת הביתה בסוף היום. זה היה יותר פשוט ממה שאתם חושבים. עם כניסתי לתפקיד העליתי את שכר כל העובדים ב 2 דולר לשעה והבטחתי להם העלאה נוספת בתום 6 חודשים במידה ונצליח לעמוד ביעדי המכירות והיצור. יצרתי סביבת עבודה נעימה ונינוחה כשהכרזתי על שעות עבודה גמישות שבמסגרתם כל עובד יכול להגיע לעבודה מתי שנוח לו ובלבד שיתן את 8 שעות העבודה המצופות ממנו.. ביטלתי את תפקידי המפקחים והכרזתי של אחד מהעובדים הינו המפקח של עצמו. נתתי לכל העובדים להבין שהם החלק הכי חשוב בעסק, ושבלעדיהם העסק לא יחזיק מעמד שבוע. לעומת זאת העסק יכול להסתדר טוב מאוד בלעדי או בלי מנהל אחר לאורך זמן בלתי מוגבל. בנוסף הענקתי לכל אחד מהעובדים סמכות ואחריות. “אתם יודעים את כל התשובות יותר טוב ממני”, אמרתי להם, אז תעשו מה שאתם מבינים וקחו אחריות. אל תצפו שהאחריות תנתן לכם. ועוד דבר, אם אתם לא אוהבים את התפקיד שלכם ננסה למצוא לכם תפקיד אחר שאותו תאהבו יותר, כי בלי סיפוק ממה שאת עושים לא תחזיקו מעמד הרבה זמן. עוד מהלך חשוב מבחינתי נגע לשכירת עובדים חדשים. השתדלתי מאוד לשכור עובדים שמקום המגורים שלהם היה קרוב ככל האפשר למקום העסק, רצוי מרחק הליכה. הקירבה למקום העבודה הינה חלק מאלמנט הנוחיות שהינו אחד מהאלמנטים של משולש הזהב שאני מדבר עליו ושמהווה את הבסיס לתורת הניהול שלי.

במילים אחרות נתתי לעובדי שלשה אלמנטים שבלעדיהם אין חיים: סיפוק מהעבודה, נוחיות ותמורה. כל העסקים שעליהם אני מדבר חוו עליה משמעותית בפריון ועלייה גדולה ברווחיות. אבל הכי חשוב, בכל העסקים האלה עבדו אנשים שמחים שאהבו לבוא לעבודה ואהבו את מה שהם עושים. שימו לב ותבדקו את עצמכם, אם יש לעובד שניים מתוך שלשת האלמנטים האלה הוא כמעט תמיד יהיה מוכן לוותר על השלישי – וזהו משולש הזהב שלי. אני מתחייב בזאת שבמידה והמעסיקים יאמצו את משולש הזהב של אביב, שוק העבודה ישנה את פניו. המעסיקים יזכו בעובדים טובים שמחים ובריאים, והעובדים ירגישו שוב חלק חשוב ממקום עבודתם שמאפשר להם גם להנות מהרווח שהם מיצרים. בקיצור מה שקוראים בעברית: ווין ווין סיטיואיישן.