עיתונאי לשעבר מאת אריק גרינשטיין AP תוקף את הדוח של 'שוברים שתיקה'

עיתונאי לשעבר מאת אריק גרינשטיין AP תוקף את הדוח של ‘שוברים שתיקה’

May 10, 2015 מנהל פוליטיקה, קהילה 0

מתי פרידמן, כתב ועורך לשעבר בסוכנות הידיעות הבינלאומית AP, תוקף בחריפות את הדו”ח החדש של ‘שוברים שתיקה’ ואת התקשורת הזרה שצורכת אותו בשקיקה ובאפס ביקורתיות • “כל זמן שצורת ההתנהלות הזו נמשכת יהיה זה נכון מצד הישראלים לזהות את הקבוצה הזו ואת אחיותה כאנשים שממומנים על-ידי זרים כדי לומר דברים שהמון זרים רוצים לשמוע מהישראלים”

שש אלי ראיונות באנגלית; ארגון שוברים שתיקה. צילום מסך

בזמן שבישראל דו”ח העדויות של ‘שוברים שתיקה’ לא מפסיק למשוך אש, בחו”ל (הפתעה!) מיהרו לאמצו בשמחה ולתת לו מקום של כבוד. כך, מיד אחרי פרסומו כבר ניתן היה למצוא סיקור נרחב ואוהד, בין השאר ב’גארדיאן‘ ו’האינדפנדט‘ הבריטיים, ב’וייס ניוז‘ ו’דמוקרטיה עכשיו‘ האמריקניים וגם באל-ג’זירה, כמובן. תנועת החמאס, כך דווחבאתר ערוץ 7, גם הספיקה כבר לקרוא בשקיקה את הדו”ח ולדרוש להעמיד לדין חיילים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בהתבסס על העדויות שמופיעות בו.

ובכל זאת, עדיין נותרו כמה וכמה אנשי תקשורת זרה בעלי יושרה. אחד מהם הוא מתי פרידמן, עיתונאי יהודי-אמריקני שעבד בירושלים ככתב ועורך מטעם סוכנות הידיעות הבינלאומית AP בין השנים 2011-2006. פרידמן התפרסם לאחר מבצע ‘צוק איתן’ כאשר פרסם מאמר ארוך ומפורט במגזין ‘טאבלט’ ו’האטלנטיק’ ובו כתב אשמה חריף על ההטייה התקשורת האנטי-ישראלית והפרו-חמאסית נגד סוכנות הידיעות בה עבד. עתה, “כבר כמה פעמים שביקשו ממני להגיב על הדו”ח החדש של ‘שוברים שתיקה’ שמפורסם כעת בעיתונות הבינלאומית, כמו כל הדו”חות שמתאימים לנרטיב של ישראל כפושעת מלחמה”, כתב לאחרונה בחשבון הפייסבוק שלו. “אני מקווה שעד עכשיו רוב הקוראים האינטלגנטים כבר הפסיקו לקחת ברצינות את הסיקור העיתונאי הבינלאומי של ישראל. אבל עדיין ישנם כמה דברים שחשוב להבין”.

ראשית התייחס פרידמן לעצם האמינות של העדויות, וביקש להכניס את הדברים לפרופורציות הנכונות: “מלחמה היא דבר נורא ואנשים חוזרים ממנה מוטרדים מהמעשים שהם עשו וממה שהם ראו. חלק מהמשקיפים הם אמינים, חלקם לא. חלק מהמעשים שמתוארים בדו”ח התרחשו, ללא ספק, כפי שתוארו. אחרים לא”. הוא המסביר (“מניסיון”) כי חוסר האמינות נובע מהעובדה שחיילים פשוטים (“טוראי, סמל ולעתים אפילו סגן”) אינם חשופים לכל הפרטים ולא רואים את התמונה הגדולה. המציאות “מתחילה להתחוור ברגע שעולים עוד כמה דרגות בסולם הפיקוד. חיילים צעירים נוטים שלא להבין זאת, בוודאי לא באותו זמן וגם לא בתקופה הקצרה שלאחר מכן”.

“לדוגמה, בנקודת זמן מסוימת נהלי פתיחה באש עלולים להיראות אגרסיביים מדי בהתחשב בהבנה המוגבלת של מיקומך. אם כל המידע נתון ברשותך – ולאף חייל אין את כל המידע – ייתכן שתבין את הסיבה לכך. כך הדבר גם ביחס למטרה מופצצת: העובדה שאינך מבין מדוע לא אומרת שזה לא נעשה למטרה טובה, למרות הכל. או שלא. הנקודה היא שאתה לא יודע ובמקרים רבים (אם כי לא בכולם) זו טעות לחשוב שאתה כן”. לכן, הוא מסכם “שרטוט מסקנה רחבה על השיטות הצבאיות הישראליות מ”עדויות” מן סוג הזה זהו חוסר אחריות”.

הטענה השניה מופנית לא לכותבי הדו”ח אלה לצרכניו מהתקשורת. “עיתונאים מקצועיים שקוראים את הדו”ח הזה, ודו”חות אחרים מסוגו, צריכים לשאול את עצמם (אבל הם לא, כמובן): בהשוואה למה? נהלי הפתיחה באש של צה”ל אינם נוקשים – בהשוואה למה? מספרי האבדות בקרב אזרחים גבוהים – בהשוואה למה? בהשוואה לארצות-הברית בפאלוג’ה? הבריטים בצפון אירלנד? הקנדיים במחוז הלמנד [שבדרום אפגניסטאן]?”. העובדה שעיתונאים זרים לא נדרשים להבהרת ההגדרות והמושגים, אומר פרידמן, הופכת את הדו”ח לאוסף דוגמאות אינדיבידואליות שמהן אין אפשרות לגבש ביקורת רחבה.

מתי פרידמן מתראיין אחרי ‘צוק איתן’ ב-CNN. צילום מסך

אחרון חביב מתייחס פרידמן לארגון ‘שוברים שתיקה’ עצמו. ארגון זה, הוא טוען, “מוגדר כארגון של יוצאי צבא שמנסים לחשוף לקהל הישראלי את טבע השירות בשטחים הכבושים, במטרה להשפיע פוליטית על החברה הישראלית. זה מה שהוא היה לפני זמן רב, ופעם באמת היה לו תפקיד חשוב למלא. אבל עתה הוא משהו אחר. היום, כמו ‘בצלם’ ואחרים, זוהי קבוצה המממונת בחלקה הגדול על-ידי כסף אירופי, המשמשת בראש ובראשונה לספק לעיתונאים בינלאומיים דוגמאות מוחשיות של עבירות ישראליות, שאליהן הם כה משתוקקים. הם לא מדברים לישראלים, אלא מעדיפים לנצל את הפטפטנות הישראלית הייחודית ואת טבע השקיפות שרווחת במדינה במטרה להשמיץ אותה”.

ויש לו גם פיתרון: אם ‘שוברים שתיקה’, או כל קבוצה אחרת מסוגה, מעוניין באמת ובתמים להילחם על אופיה של החברה הישראלית, “הוא צריך לעשות זאת בעברית. אבל, “אם אתה משקיע משאבים עצומים והמון אנרגיה וכסף בתרגום החומרים שלך לאנגלית, ומתראיין אצל עיתונאים זרים כפי ש’שוברים שתיקה’ עושים עתה, אני חושב שזה הוגן לשאול מהן בדיוק התכניות שלך. כיצד שיחה עם העיתונות הבילאומית אמורה להטות את דעת הקהל הישראלית לכיוונך? כמובן שזה יוצר אפקט הפוך לחלוטין”.

“כל זמן שצורת ההתנהלות הזו נמשכת”, סיכם פרידמן, “יהיה זה נכון מצד הישראלים לזהות את הקבוצה הזו ואת אחיותה כאנשים שממומנים על-ידי זרים כדי לומר דברים שהמון זרים רוצים לשמוע מהישראלים. הישראלים ימשיכו גם לחיות ללא השמאל החזק שאנחנו צריכים – שמאל שבא מתוך ישראל, שהוא חלק מישראל ושמעוניין להיטיב עם החברה, ולא לדגמן למען קהל בחו”ל”.