על “רפורמת” המס הרפובליקנית בן אלידע

Jan 06, 2018 מנהל קהילה 0

מנהיגות אמתית יודעת לראות את הנולד ולפעול בהתאם, מתוך בטחון שהיא מובילה את מונהגיה אל חוף מבטחים, גם אם הדרך לשם זרועה חתחתים, והיא לא תמיד נוחה ונעימה. זאת הייתה עד היום התפיסה המקובלת לגבי מהות המנהיגות הנכונה. וזה עוד לא הכל: “מנהיגות” הנכונה על פי התפיסה הכללית, הינה השתדלות כנה מצד המנהיג או המנהיגים, לפעול לקידום האינטרסים של כלל הציבור המונהג, ולא של פלח צר ואינטרסנטי. זאת אולי איננה הגדרה מילונית של “מנהיגות” אבל אני מאמין שכך תופסים רוב בני האדם החופשיים את מושג ה”מנהיגות”.

אריסטו, התייחס בעקיפין לערך המנהיגות באמרו: “…להרגיש רגשות בזמן הנכון, למען המטרות הנכונות, כלפי האנשים הנכונים, מתוך המניעים הנכונים ובצורה הנכונה…”.

הפילוסופיה ההינדית טוענת שאין לגרום שום נזק ליצורים חיים ושמידת ה”טוב” נמצאת ביחס הפוך למידת הנזק שנגרם ליצורים חיים…. ניתן להפליג עוד ועוד אל תוך תובנות אנושיות עתיקות כימי האדם.

בוושינגטון של היום אבל, יושבים אנשים שקבלו מהעם את הזכות להנהיג, וחושבים אחרת. הם מאמינים שכמנהיגים מותר להם לייצג את מי שמשלם להם יותר, וכל היתר יכולים למות מצדם.

אני יודע שאני נשמע קיצוני ושהרבה אזניים מצלצלות עכשיו לשמע הדברים, אבל זה לא הופך את הדברים ללא נכונים.

בוושינגטון של היום יושבים שליחי ציבור שטוענים שלעשות משהו שהציבור לא רוצה בו, זה יותר טוב מלא לעשות אותו.

אני מדבר כמובן על החוק שחתם עליו לאחרונה הנשיא המכהן, (זמנית?), המכונה משום מה על ידי הוגיו: “רפורמה במיסוי”.

החוק הזה, הינו החוק הכי פחות פופולארי, כך אומרים הסקרים שלא מספרים עליהם ברשת “פוקס”, שחתם עליו אי פעם נשיא אמריקאי. אפילו החוק שחתם עליו הנשיא לינקולן – זה שביטל את העבדות וגרר אחריו מלחמת אזרחים, לא נדחה באופן גורף על ידי ציבור הבוחרים במידה ש”הרפורמה במיסוי” של טראמפ נדחית על ידו.

האם יתכן שהרפובליקנים יודעים שתקופת הזוהר שלהם מאחוריהם ושהם עומדים “לנפול מן הסוס” בבחירות האמצע המתקרבות? האם יתכן שבאופן הציני ביותר החליטו הרפובליקנים לאפשר לתומכיהם העשירים לינוק מעטיני הציבור כמה שהם רק יכולים לפני שחלון ההזדמנות שלהם יסגר להרבה זמן?

אם אמנם התשובה על השאלות האלה חיובית, אפשר אולי לא להזדהות עם המהלך הרפובליקני אבל אפשר אולי להבינו. ניתן אולי להשוות אותו להתנהגות של שחקן שח שיודע שהוא עומד להפסיד במשחק, אבל מחליט לגרום כמה שיותר נזק ליריבו לפני ה”מט” הבלתי נמנע. בדרך הוא יצליח “להוריד” ליריב את המלכה ואת הצריח, ואולי גם את הרץ ואת הסוס, אבל בסופו של דבר הוא יפסיד את המשחק.

להפתעתי הרבה, לרבים ממכרי, כאלה שמגדירים את עצמם כרפובליקנים, אין כל מושג מה מהות החוק החדש. כעוקבים נאמנים של רשת “פוקס”, הם יודעים באפן כללי שהחוק מוריד את חבויות המס של חברות, כמו של נישומים פרטיים, ושהם יהנו מתוספת הכנסה בנטו שלהם בעקבות הקיצוצים במס שמציע החוק. חלקם גם יודעים במעומעם משהו, שהחוק החדש יגרום לעלייה גדולה בגירעון הלאומי, אבל כל עוד הכיס שלהם מלא במחשבתם, זה לא מעניין אותם באמת, אלא אם ניתן להשתמש בגרעון כזה ככלי ניגוח נגד הדמוקרטים.

מי שמרחיק את עצמו מעט מ”פוקס”, וטורח להבין את החוק החדש מדיווחים שמוגשים על ידי מקורות מידע אחרים, לומד שיש בחוק הזה יתרונות עצומים לתורמים הגדולים של המפלגה הרפובליקנית – לטראמפ עצמו ולחבריו הביליונרים, תוך גרימת נזק בל ישוער לחברה האמריקאית בכללה.

לא ניכנס כאן לפרטי פרטים. די אם נביא כאן לדוגמא את ביטול אותו החלק שעומד בלב מה שמכונה: “אובמקייר”, המחייב כל אזרח אמריקאי להחזיק בביטוח בריאות. אנשי רשת פוקס ביחד עם חלק לא קטן של אלה שמגדירים את עצמם כ”רפובליקנים” לוחמים מלחמת חורמה ב”אובמקייר” מאז שהתכנית הפכה לחוק. עד היום לא הצליחו הרפובליקנים להכשיל את “אובמקייר”, על אף נסיונותיהם החוזרים והנשנים. ב”פוקס” לא דיווחו אבל לצופיהם שבשנת 2017 לבדה, הצטרפו ל”אובמקייר” קרוב לתשעה מיליון חברים חדשים, וכי יש לתכנית תמיכה של 74% בציבור האמריקאי, מה שאומר שרוב הציבור, כולל חלק גדול של הבוחרים הרפובליקנים, חושב ש”אובמקייר”, על כל חסרונותיה, עדיפה מבחינתו מהאלטרנטיבה שמציעים הרפובליקנים.

לצד ביטול החובה להצטייד בביטוח רפואי, ביטלה ה”רפורמה” את הסובסידיות לבעלי ההכנסות הנמוכות שאפשרו להם לשלם עבור הביטוח הרפואי שלהם. כמו כן ביטלה ה”רפורמה” את תקציבי השיווק והפרסום של “אובמקייר”, מתוך מגמה להעלים עד כמה שאפשר את המודעות של הציבור לקיומה. התוצאה הצפוייה של המהלכים האלה הינה די ברורה וידועה: כבר בשנה הקרובה יאבדו כעשרה מיליון משפחות אמריקאיות את היכולת שלהם להחזיק בביטוח רפואי. הנפילה שלהם ממצבת בעלי הביטוח תייקר את הביטוח הרפואי של כל יתר המחזיקים בביטוח בכ 10% בטווח המיידי, ובמידה לא ידועה בהמשך. ברור שלמיליונרים, ולביליונרים, זה לא מדגדג, הם לא זקוקים לשום “אובמקייר”, כדי לשמור על בריאותם. גם לחברי הקונגרס ולסנטורים הנכבדים זה לא מזיז, להם הרי יש ביטוח רפואי ממשלתי מעולה שלא עולה להם אפילו סנט אחד.

החוק החדש מביא עמו עוד לא מעט עיוותים שמרעים את מצבו של האיש האמריקאי ה”קטן”, בטווח הבינוני והארוך. תוקף הקיצוץ במס הינו לשנתיים בלבד, אחרי השנתיים האלה יחוו האנשים ה”קטנים”, עלייה משמעותית בתשלומי המסים שלהם, אבל גם את זה הם לא ישמעו ב”פוקס”.

הרפובליקנים לא טפשים. הם יודעים שהציבור לא אוהב ולא רוצה את ה”רפורמה” שהם העבירו על אפו ועל חמתו. נדמה שחוץ מההתנגדות הציבורית להפלת והחלפת “אובמקייר”, לא הייתה התנגדות ציבורית כל כך משמעותית וקולנית כמו לחוק ה”רפורמה”. עשרות אלפי אמריקאים יצאו לרחובות, הציפו את משרדי הסנטורים ואנשי הקונגרס שלהם, מילאו את מסדרונות בנייני הקונגרס והסנט ומנעו מנציגיהם נגישות למשרדיהם. בקרב המפגינים והמוחים היה מספר לא מבוטל של מצביעים רפובליקנים שלא הלכו שולל אחרי ההבטחות המרגיעות של רשת “פוקס” והבינו מה מסתתר מאחורי הצעת החוק.

למרות הכל החליטו הרפובליקנים בסנט ובקונגרס להיות נאמנים לתורמים הגדולים שלהם, שדרשו את ליטרת הבשר שלהם תמורת האתנן שהם השפיעו על המפלגה ועל נציגיה ומועמדיה לפני הבחירות. לכל הצדדים היה ברור שהכסף הזה לא מחליף ידיים לשם שמיים ושהיום שבו התורמים ידרשו את התמורה המגיעה להם יגיע גם יגיע.

עוד מה שפוקס לא טורחים לספר לצופיהם זה שכל הסקרים מראים שלו היו בחירות נערכות היום, היו הדמוקרטים חוזרים ומשתלטים על שני בתי הקונגרס. נציגים דמוקרטים כבר מדברים בגלוי על כך שהחוק שהנשיא חתם עליו זה עתה, יבוטל על ידם ושלמעשה התוקף שלו זמני בהחלט. זה שפוקס לא מדווחים, זה לא אומר שההנהגה הרפובליקנית לא מודעת לעובדה. לא מעט חברי קונגרס רפובליקנים, ובראשם מנהיגם פול ראיין, כבר הודיעו שלא יתמודדו בבחירות הקרובות. כשאתה לא מתמודד אתה הרי לא יכול להפסיד, והאחריות להפסד לא נופלת עליך.

כולם יודעים שתוצאה וודאית של החוק הינה עלייה גדולה בגרעון התקציבי. הרפובליקנים היו תמיד אלה שזעקו חמס כנגד כל עלייה בגרעון. עליית הדמוקרטים תאפשר לרפובליקנים לזעוק שוב כנגד הגרעון העצום ו”להרוויח” נקודות בדעת הקהל. בינתיים, עד שהדמוקרטים ישתלטו על בתי המחוקקים, יתאמצו הרפובליקנים למתן את העליה בגרעון על ידי ביטול וצמצום כל מיני הטבות סוציאליות שמאפשרות לציבורים החלשים באמריקה רשת בטחון קיומית מינימלית. כבר היום פול ראיין מדבר על ההכרח לעשות קיצוצים במדיקייר וב”סושיאל סקיוריטי” למשל.

ועוד נקודה מעניינת, וכאן אני חייב לציין שזאת היא ספקולציה שלי. נשיא רפובליקני יכול לאזן ואפילו לבטל רוב דמוקרטי בבתי המחוקקים על ידי הטלת וטו, או פשוט על ידי סרוב לחתום על חוקים שמוגשים לו לחתימה. ללא חתימת הנשיא, אין חוק יכול להכנס לתוקף. לפיכך אני צופה עיסקה מתחת לשולחן בין טראמפ לבין הדמוקרטים. אלה יניחו לטראמפ לסיים את הקדנציה הראשונה שלו ולפרוש בשלום (אם לא בכבוד) מן החיים הפוליטיים, תמורת הסכמתו להיות חותמת הגומי שלהם בבית הלבן.

דבר אחד ברור: הרפובליקנים קוראים לחוק שזה עתה העבירו “רפורמה”. לאמיתו של דבר השם הזה ריק מתוכן. רפורמה אמורה לתקן ולשפר מצבים. החוק הזה שובר את גבו של האיש האמריקאי הקטן, מגדיל את הגרעון התקציבי, מונע מאמריקאים רבים גישה לטיפול רפואי, ומשפר את מצב האמריקאים העשירים באופן חסר תקדים כמעט, מכיסו ומעל גבו של המעמדות האמריקאים הנמוכים. החוק הזה הינו הדבר הרחוק ביותר מ”רפורמה” הוא הרגרסיה בהתגלמותה.

ועוד דבר: מצדדי החוק טוענים שהשיפור במצב הביליונרים והמיליונרים ישפר בסופו של דבר את מצב השכירים שעובדים אצלם, ויוסיף מקומות עבודה חדשים. בראיון שנערך אחרי שהחוק עבר עם מנכ”ל הום דיפו הוא נשאל אם יש בכוונתו לפתוח עכשיו חנויות נוספות ולהעלות את השכר לעובדיו. תשובתו הייתה קצרה ויבשה: “למה”?

אחרון חביב: אחד ממובילי המאבק ב”רפורמת” המס ברמה הלאומית, הינו בחור משלנו בשם עדי (או אדי) ברקן. ברקן הינו אדם מרשים כריזמטי ורהוט שכל כלי התקשורת – חוץ מפוקס כמובן, נתנו לו במה ואפשרו לו לשאת את דברו של הציבור. ברקן עצמו סובל ממחלת ניוון השרירים, אבל למרות מצבו אין הוא חוסך במאמץ ומשתדל בכל מאודו להביא את קולו של האמריקאי ה”קטן” אל קדמת הבמה. ישר כוחו, וביחד עם כולנו, אנשי הימין ואנשי השמאל, אני מברך אותו ב”חזק ואמץ”.