“עם ישראל” איננו “העם היהודי” \ שמואל אביב

Aug 12, 2021 מנהל Featured, דיעות 0

אמר הפילוסוף היהודי המהולל שפינוזה שתמונתו מוצגת למטה: “…משעת חלוקת הארץ לשבטים נתחייב שהשבטים יותר משנחשבו חבר אזרחים נחשבו בעלי ברית”.

אם נקבל את סיפורי התנ”ך כהיסטוריה, הרי שאין כמוהם לבסס את העובדה שמעולם לא היה למעשה עם שניתן לקרוא לו “עם יהודי ישראלי”. מה שהיה זה קונפדרציה רופפת של שבטים שלרוב חיו בנפרד וללא שלטון מרכזי, שבהתאם לנסיבות משתנות, יותר מששתפו פעולה ביניהם, היו עסוקים רוב הזמן במריבות ומלחמות שהיו מלוות במרחץ דמים.

האשם הגדול בעובדה הזאת הינו לא פחות ולא יותר ממשה, שארגן את כל המסע במדבר כשהוא מקפיד לשמור על המסגרת השבטית הטריטוריאלית אפילו בעת החניות במסע הנדודים, כפי שמתארת לנו התורה בספר במדבר, פרק א נ”ב: “וחנו בני ישראל איש על – מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם:”.

“הארץ המובטחת”, על פי התורה כללה את ארץ כנען. אחרי כיבוש הארץ חילק יהושע את הנחלות לשבטים, כאשר ראובן גד וחצי משבט מנשה העדיפו להתנחל בצדו המזרחי של הירדן בין הכינרת לים המלח ועד הערבה, ולא להיות חלק מהקהילה שהתקבצה לה בין הירדן והים התיכון. יהושע הסכים לבחירתם רק בתנאי שהם התחייבו להצטרף לצבא יתר שבטי ישראל במלחמותיהם נגד אויבים מבחוץ. לבחירה הזאת יהיו השלכות בעתיד, והיא במידה רבה אחראית על הריחוק שהלך וגבר עם השנים בין השבטים המזרחיים למערביים. יש לציין ששבט ראובן שילם מסים לדוד ושלמה, אבל אין עדויות שגם גד וחצי המנשה שהתבסס מזרחית לירדן, התכנסו תחת כנפי ממלכת דוד ושלמה.

כידוע, כינוס השבטים על ידי דוד תחת כנפי ממלכה אחת, התפרק מיד אחרי שבנו של שלמה – רחבעם, התיישב על כס אביו אחרי מות שלמה. אחרי שסירב להקל את נטל המיסים והעבודה על שבטי ישראל ואמר להם: “אבי יסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים”, הכריזו מנהיגי שבטי ישראל על התנתקות מהממלכה. הם יצאו בקריאה: “איש לאהליך ישראל”, והכתירו לעצמם מלך משלהם – ירבעם. יחד עם זאת התנתקו עשרת השבטים גם מההנהגה הדתית והקימו לעצמם מספר מקדשים שבהם כיהנו כהנים משלהם.

לקח כמה דורות של עויינות, שנאה, מלחמת אחים ושפיכות דמים בין שתי הממלכות, עד שאחאב מלך ישראל ויהוא מלך יהודה הגיעו למצב של שביתת נשק ושיתוף פעולה. אבל היה זה שיתוף פעולה בין שתי ממלכות עצמאיות עם מערכות שלטון נפרדות ודגלים נפרדים. יהודה וישראל לא היו עם אחד תחת שום הגדרה.

ה”שלום” החלקי הזה נמשך כמה דורות, אבל המנהיגים הדתיים – שנקראו אז “נביאים”, באוכלוסיות שני הצדדים שמרו על גחלת השנאה וזאת התפרצה בכל עוזה בעת שיהוא תפס את השלטון בממלכת ישראל במהפכה ובמרד עקובים מדם, ולמעשה התחיל את תהליך התפוררות של הממלכה, שנמשך עד התפוררותה המוחלטת עם כיבוש שטחיה על ידי האשורים בימיו. הכוח הצבאי של שבט יהודה עמד מנגד וצפה באדישות חסרת חמלה בשיירת בני עשרת השבטים המובלים לגלות שממנה הם כבר לא חזרו לעולם. חלק קטן מתושבי ממלכת ישראל שהצליחו לשרוד במקומותיהם, נאלצו להסתפח לשבט יהודה או להתבולל בקרב העמים בסביבה, ולמעשה לא נשאר לעשרת השבטים האלה כל זכר.

בהמשך הצליחה המנהיגות הדתית – על ידי הנביאים, ומאוחר יותר הרבנים שהשפעתם על ההתנהלות הפוליטית של מלכי יהודה הייתה מכרעת, להביא את ממלכת יהודה אל פח הזבל של ההיסטוריה ולמחוק כליל את שבט יהודה כקבוצה אתנית שמתהדרת בתואר “עם”. מה שנותר אלה הם קבוצות של בני אדם שמקיימים את הדת היהודית ההלכתית, והחיות בקרב אומות העולם כשרובן מזדהות עם העמים שבקרבם הן חיות, ועל פי מצוות רבניהם המתינו בסבלנות לבוא המשיח והסתפקו באמירת “לשנה הבאה בירושלים”. “אני גרמני בן דת משה”, לא הייתה רק הצהרת היהודים הגרמנים, כך תפסו את עצמם כל הקבוצות היהודיות בעולם. המשפט: “בשנה הבאה בירושלים”, לא היה יותר ממס שפתיים שנאמר באופן שגרתי, אבל בודדים מאוד מקרב היהודים ממשו את ההבטחה הזאת. כשמגורשי ספרד נאלצו לעזוב את ארצם – מולדתם, הם בחרו לעבור למדינות אירופה ששוכנות לחופי האוקיאנוס האטלנטי. רק 400 בתי אב בחרו לחזור לירושלים והקימו שם את הקהילה שנודעה ברוב הימים כ: “ס”ט”, ראשי תיבות של : ספרדים טהורים”. הקהילה הזאת לא ראתה ביהודים הירושלמים שקדמו להם כראויים, והיא נמנעה מלהתחתן בהם ומלקשור עמם קשרים דתיים, חברתיים או מסחריים, ובוודאי שלא הכירה בכשרות השחיטה שלהם. למעשה הס”טתים החרימו את כל היהודים שאינם שייכים לקהילתם.

האם בכלל עוד ניתן לדבר על שבט יהודה, וכמה ספיחים מהשבטים לוי ובנימין כעל “העם היהודי”? התשובה על כך אינה פשוטה והיא נוטה יותר ל”לא” מאשר ל”כן”, ועל כך עוד נדבר בעתיד.

כל הנאמר לעי”ל אינו נוגע למדינת ישראל, שבה הולך ונוצר עם ישראלי חדש המורכב מקבוצות של יהודים שהתקבצו מכל רחבי העולם ושרובו מזדהה עם היהדות בעיקר מהבחינה התרבותית. לא עוד שבטים נפרדים, אלא קבוצה אחת ששואפת להומוגניות. הקבוצה היהודית שמצליחה לתקוע מקל בגלגלי ההומוגניות ההולכת ומתהווה בקרב הישראלים החדשים הינה הקבוצה הדתית – חסידית – חרדית, שלוקחת לעצמה בלעדיות על היהדות כפי שהיא מבינה אותה ומנסה לכפות אותה על הישראלים. נקווה שהישראלים האלה ינערו מעליהם את הקבוצה הזאת, שלמעשה הביאה לכל האסונות שירדו על היהודים במהלך ההיסטוריה בגלל הקיצוניות והבדלנות שהן אבן הפינה של אמונתן, הלוואי ובאחרית הימים – העם הצעיר הזה ישכיל להרחיק מעליו כל השפעה דתית – אמונית, להתבסס על השכלה ורציונליות, תוך שאיפה כנה לחיות בשלום עם אוכלוסייתה הלא יהודית ועם השכנים הפלסטינאים. רק אם המשאלה הזאת תתגשם, יוכל העם הישראלי החדש לפרוח ולשגשג לאורך זמן, ונאמר אמן.