עשרה דברים שכדאי לדעת על הפראייר העברי

Dec 06, 2021 מנהל Featured, דיעות 0

---

רוביק רוזנטל | 13 בפברואר 2015

צעירי המחנה הציוני יצאו ב”קמפיין הפראייר”, בסיסמה “פראייר מי שמצביע נתניהו”. “פראייר” כבר תפסה מקום כבוד כאחת ממילות המפתח של הסיפור הישראלי. למילה הזו סיפור לשוני מרתק, ולהלן התקציר:

1. אין שום קשר בין הפראייר של החרדים, שפירושו חילוני (או “חופשי”) לבין הפראייר שלנו הקשור למילה הגרמנית Frau, אשה או גברת.
2. פראייר הוא בגרמנית מיושנת משהו רווק, מחזר, אדם שלא הקים משפחה, וכן רועה זונות.
3. בשפת הגנבים הגרמנית Freier הוא אדם שקל להונות אותו.
4. גם בשפת הגנבים הרוסית פראייר הוא פתי, אדם שקל להונות אותו. הם קיבלו את זה מיידיש, שלקחה מן הגרמנית.
5. פראייר במשמעות טיפש או פתי מוכרת בסלנג הישראלי כבר משנות החמישים.
6. המקבילה לפראייר באנגלית היא sucker, ומכאן נולד האמרה “פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים”.
7. הביטוי “יצא פראייר” בנוי על המבנה הערבי: “יצא גבר” ומכאן “יצא גדול”, “יצא צדיק”, ולהבדיל, “יצא חומוס”.
8. הקישור שעשו צעירי המחנה הציוני בין ראש ממשלה לבין הפראייר אינו חדש. בעבר נפוץ הכינוי “פראיירים של גולדה”, והוא התייחס למי שמוכן להקריב את עצמו למען המדינה בלי תמורה.
9.  פראייר כיכבה בשפה הפוליטית של 2009. נתניהו: “לא נוליך את עצמנו שולל. אנחנו לא מוכנים להיות פראיירים”. ציפי לבני, זמן מה אחר כך: “החזון שלך לעם ישראל הוא שלא נצא פראיירים”.
10. הפראייר כיכב גם בסיסמאות מחאת האוהלים של 2011: “ישראלי, לא פראייר!”, “אוהבים אותנו פראיירים, ואהבה זה כואב”, “אנחנו (לא) פראיירים”.

הסיפור המלא על הפראייר העברי בפינת עיון, “מסע רועה הזונות מגרמניה לארץ הקודש”.

איך כותבים קסאם

והערה ליוצרי הקמפיין, לקחתם מהיידיש את הפראייר, אבל אין זה אומר שצריך להתעלל בשפה הערבית. שמו של הטיל המוביל של ימי צוק איתן הוא קסאם, ולא קאסם. הוא נקרא על שמו של מי שנחשב אבי ההתנגדות הפלסטינית, עז א-דין אלקסאם, שנהרג בידי הבריטים בשנת 1935, ועל שמו נקראת הזרוע הצבאית של החמאס. אלקסאם פירושה מחיצה או שבירה. קאסם הוא שם משפחה ערבי נפוץ, כגון שמו של המשורר סמיח אל-קאסם, או של ראש ממשלת עיראק לאחר ההפיכה הצבאית ב-1958, עבד אל קרים אלקאסם.

צ’וקומוקו, לא מה שחשבתם

אביבית משמרי כותבת: “בני הקטן חיפש הערב מילים גסות במילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל, ולשמחתו מצא אותן. איפשהו צצה פתאום המילה צ’וקומוקו, ולידה כתוב “לא נמצא מקור”. באמת? ואני שמעתי פעם ממישהו, שבשנות השישים המאוחרות ישראלים החלו לבצע עבודות בדרום אמריקה עם גנרל דרום אמריקני כלשהו, שהיה לו שם ארוך ומלא צ’, ושום דבר לא היה עושה כמו שצריך. המילה היא שיבוש מבודח של שמו. אולי מישהו יכול לתמוך בגרסתי?”

אז מהיכן הגיעה צ’וקומוקו? הגירסה על הגנרל הדרום אמריקני חביבה אך אינה אלא אגדה אורבאנית. כל העקבות מוליכים אל הלדינו, ונראה שיש כאן חיבור של שתי מילות גנאי בלדינו. צ’וּקָה היא מילת סלנג בלדינו שפירושה, על פי מילון הלדינו של אבנר חפץ, “איבר הזכרות, או ‘פיפי’ בלשון התינוקות”. מוֹקוֹ פירושה נזלת, ריר האף, ומכאן ביטויי גנאי כמו ‘דָאינדָה קָיֶיה לָה מוֹקוֹ”: הוא עדיין ילד זב חוטם, וכן “קֶידָאר קוֹן לוֹס מוֹקוֹס אֶנְקוֹלְגָאנְדוֹ” להיות בבושת פנים. צ’וּקוּמוקוּ הוא אם כן, בלשון עדינה ובשינויים פונטיים קלים, שמוק זב חוטם. האם הצירוף הזה התקיים גם בין דוברי הלדינו? נשמח אם מי מהם יאיר לנו בעניין. במילון הסלנג של משה יהלום המילה מופיעה בארבעה חולמים: צ’וֹקוֹמוֹקוֹ, ראיה נוספת למקור בלדינו. צ’וקו הוא גם השם שהוצמד לכובע של מעיל הדובון, כינוי שלא ניתן לו עד כה הסבר מניח את הדעת.

זה לא רפי גינת

מן המילה צ’וקומוקו נגזר שורש מרובע, ומכאן שם התואר מצ’וקמק, שם העצם צ’יקמוק,  והפועל לצ’קמק. ירון לונדון מצטט בספרו “לו הייתי פיראט” את רפי גינת, שטען שכאשר חקר את בעלי הבאסטות בשוק המסתירים את התותים הרקובים תחת לשכבה של מוצקים, המציא לצורך התיאור את המילה ‘מצ’וקמקים’, שהתנחלה מאז בשפה. אז זהו, שממש לא. המילה מצ’וקמק והפועל מופיעים כבר במילון בן יהודה בן אמוץ שיצא בשנת 1982, זמן רב לפני שגינת הסתובב בשווקים וגילה שחיתויות. הופעה ראשונה שלה מוקדמת עוד יותר, בכתבה של אורי מילשטיין מדצמבר 1973, שהסתובב בסיני לאחר מלחמת יום הכיפורים. הוא מצטט קצין הגוער בנהג “לאן אתה נוסע, מצ’וקמק שכמותך”.

במילון גולני של יצחק לץ שהופיע בעיתון במחנה בשנת 1976 מופיע הערך מצ’וקמק והגדרתו “מדולדל. מחורבן. אחד שלא מאורגן. טירון שרץ עם החגור, וזה נצמד לו לצוואר”. בשיר הסלנג של קובי לוריא, גם הוא משנות השמונים, מופיעה השורה “צ’וקו זה צ’יקמוק ובלגן בלי שיטה, כשבאוהל אתה לא מוצא אפילו ת’מיטה.” במחקרי על הסלנג הצבאי עולה כי השימוש בשורש צ’קמק נפוץ ביותר בשפת החיילים. יש חיילים מצ’וקמקים, פלוגה מצ’וקמקת, מבצע שהוא צ’יקמוק בסרט “מבצע סבתא” ועוד. שפת הצבא היא איפה החשוד המיידי של יצירות הלשון שהתגלגלו מצ’וקומוקו.

שלושים קטנות עליתם על אלף

ואם בסלנג צבאי עסקינן, סרטון שני בסדרת סרטוני האנימציה “לשון על לשון” של דודו שליטא, העולים לראשונה באתר הזירה הלשונית. והפעם: צירופי לשון בשפה הצבאית.

הקודש ברוך הוא

גילה וכמן ויהודה שרון מתייחסים לשאלה ששאל ג’קי יונגמן בשבוע שעבר, בדבר הצירוף “הקדוש ברוך הוא”. ג’קי תהה איך ניתן לומר על אלוהים שהוא ‘קדוש’, בשעה שהוא מקור הקדושה.  יהודה שרון כותב: “שאלתו של ג’קי זכתה לדיון באוניברסיטה לפני כעשרים שנה. מורי ורבי פרופסור מרדכי עקיבא פרידמן מסכים בהחלט לקביעתו של ג’קי כי האל הוא מקור הקדושה, ולכן הוא אינו יכול להיקרא קדוש. גם בכתבי יד טובים אנחנו מוצאים קוב”ה ולא רק קב”ה. אפילו במהדורת וילנה תמצא שרידים בדמות קוב”ה. למשל, במסכת בבא מציעא נט נכתב “מאי עביד קוב”ה בההיא שעתא”. באשר לארמית, אין לפרופסור פרידמן ספק: קודשא בריך הוא, ולא קדישא. אמור מעתה: הקודש ברוך הוא. גם אחינו דוברי היידיש יוכיחו. אצלם יגידו הקוֹדֵש (או בהונגריה – הקוּדש) בּוֹרְכוּ, ולא הקוֹדוֹש בורכו”.

קופת חולים מדברת בלומף

קופת חולים הכללית נוהגת לעניין את המצפים לנציג שירות או לתשובת האחיות במרפאותיה בהצעות שונות. הקריינית משמיעה את הטקסט, ומיישמת חוק הגייה חדש. נקרא לו לענייננו “אותיות בלומף”, שהחליף באופן לא חוקי בעליל את החוק הוותיק “אותיות בומף”. על פי חוק זה, ו’ החיבור לפני חמישה עיצורים, כולל העיצור ל’, תישמע u  ולא ve גם אם הם אינם בשווא נע (במקרה זה כל העיצורים הלא גרוניים דורשים u). וככה זה נשמע:

“רוצים ליהנות משיניים בריאות לכל החיים וּלַחסוך אלפי שקלים?”

ומיד אחר כך:

“כל מה שעליכם לעשות הוא ללחוץ על זימון תורים ללא סיסמה וּלִבחור את הסימון המבוקש”.

חוק בלומף אינו רק נחלת קופת החולים הכללית. הוא נשמע בכל מקום, וגם בפי שדרים ושחקני פרסומות. אלייך, ועדת הדקדוק של האקדמיה ללשון.

מהיכן הגיע השרביט?

חננאל מאק שואל: בעקבות סיפורה של המילה “שבט”, האומנם נולד השרביט מן השבט? אינני מתיימר לדעת אבל ההשערה אינה נראית בעיני. האות ר’ אינה נוהגת להפציע כך מתוך מילים קיימות. תחושתי הבלתי מנומקת היא שמוצא השרביט בפרס ומדי והוא התייהד שם, כמו רבים מעמי הארץ (אסתר ח’, יז).

המילה שבט מקורה באכדית, וההשערה שהיא מקורו של השרביט מקובלת בין האטימולוגים. ד”ר תמר עילם-גינדין מחזקת את ההשערה בהתייחסות למגילת אסתר: “לכל אורך המגילה פזורים מונחי שלטון שהמחבר מניח שאנחנו מכירים. חלקם פרסיים, חלקם ירושה מהאימפריה הקודמת. שרביט הוא אחד המונחים שעברו בירושה. איך אנחנו יודעים את זה? כי זה שורש שמי, והאימפריה הקודמת הייתה שמית. המילה שרביט נגזרת מהמילה “שבט” – ענף. מאין באה ה-ר’ הזאת? ובכן, הפיכת עיצור אחד לשניים, כשאחד מהשניים הוא מעיצורי למנר, נפוצה מאוד בשאילות בין שפות. למשל רמלה הערבית (“חולית”, או “חולון”) שהפכה בספרדית ל-Ramblas, camera הלטינית שפירושה “חדר”, שהפכה באנגלית ובצרפתית ל- chamber או chambre. בתחום יחסי ישראל איראן, אחד מענפי הייצוא החזקים של העברית אם לא ה-, הוא המילה “שבת”, והיא מופיעה בפרסית אמצעית כ’שַׁמְבַּד’, ובפרסית חדשה הפכה ל’שַׁמְבֶּה’. גם בשם הנהר סמבטיון חוזרת אותה תופעה, מאותו מקור”.

פורסם בהזירה הלשונית

---

---

---