Oct 10, 2016 מנהל תרבות ואמנות 0
גם בשנתו ה-41, פסטיבל חוצות היוצר מציג את כל הטוב של עיר הבירה – הגוונים, הניחוחות, הצלילים, התרבויות והאווירה המיוחדת והמסקרנת. אבל לאן כל זה נעלם כשהדוכנים מתקפלים?
“האירוע הגדול של הקיץ” – כך מגדירים את פסטיבל חוצות היוצר שכבר 41 שנה פוקד את העיר ירושלים. בפסטיבל שמתקיים בגיא בן הינום, ממש מתחת לאף של הכותל, אמנים מכל העולם מציגים את יצירותיהם, בניהם כ-200 אמנים ישראלים. במקום גם דוכני אוכל מהיר, הפעלות לילדים ובמה מרכזית עם מוסיקאים מלב המיינסטרים הישראלי.
בניגוד להרבה הבטחות שמארגני פסטיבלים ואירועים שונים מפזרים באוויר, ושבפועל לא מתקיימות (ע”ע המופע של סיה), החוויה בחוצות היוצר הולמת את תיאור האירוע כפי שהוצג במדיה. אכן מגוון אמנים מכל העולם ממלאים את הפסטיבל, ואף יותר מזה – הם מחולקים לפי אזורים בעולם וממש היה ניתן לקבל את האווירה של אותה היבשת כשחולפים על פני הדוכנים. למשל באסיה: במספר צעדים בודדים אפשר היה לחלוף על פני תרבות עתיקה של אלפי שנים בזכות היצירות המיוחדות – עפיפונים תוצרת יד, נעלי בית מצמר עם ציור מקורי, אבנים נדירות ועבודות עץ מאוזבקיסטן, ארמניה, קירגיסטן ועוד.
צעירים, מבוגרים, דתיים וחילוניים בפסטיבל חוצות היוצר צילום: סוכנות צילום שמואל כהן
גם בין חלקות הדוכנים ניתן למצוא אטרקציות מעניינות כמו אינדיאני שמתופף על 2 תופים גדולים ושר בשפת הטופי, בובה של לאמה מפרווה אמיתית, אזור מנוחה של נדנדות לגינה, ודוכנים של קינוחים מיוחדים כמו גלידת שף מוצלחת.
רוב הדוכנים משרים תחושה אותנטית על המבקר ולו בזכות העבודה שרבים מהמאמנים לא ידעו לדבר אפילו אנגלית, רק מלמלו בשפת מוצאם וניסו לתקשר עם הקונים בשפת הסימנים. לרגע אפשר לחזור בדמיון לסיטואציות המוכרות בשווקים בדרום אמריקה או בהודו. עם זאת, לעומת האותנטיות המרשימה, צרם לגלות שחלק מהדוכנים ה”עולמיים” היו ישראלים לכל דבר, ורוכליהם אף שיתפו את הקונים איך אפשר למצוא את אותם המוצרים בדיוק גם באזור התעשייה בירושלים.
באזור האמנים הישראליים, בלט מופע קסום שהתרחש בתוך מבנה מאולתר של שתי קומות, בין כל הדוכנים, בשם “קפה תו”. שילוב הזוי של לוליינים, נגנים, קומיקאים, ליצנים, פנטומימאים ורקדנית בטן, שיחד עושים מופע קברטי משולב עם מוסיקה מזרח תיכונית. כל השיגעון הזה מתרחש בתוך בית קפה מאולתר, מול אנשים שיושבים ושותים כוס תה ועוד אנשים שעומדים ומנסים להידחק לתוך המקום המלא.
מאה מטר מהמבנה הזה נמצא עוד מבנה מיוחד של סטודנטים מבצלאל שהציגו את יצירותיהם המעניינות, בהן שלטי רחוב מיניאטוריים, תחתיות מעוצבות לקפה ועוד מגוון פריטים וורסטיליים ולא שגרתיים.
פרט לדוכנים ומופעי הרחוב, ישנן כמובן גם ההופעות המיוחדות לפסטיבל, רובן מציגות שיתופי פעולה מעניינים של מיטב אמני ארצנו. ביום בו אני ביקרתי בפסטיבל, על הבמה המרכזית הופיעו הדג נחש שאירחו את דודו טסה, שילוב מנצח לכל הדעות. הקהל, בהתאמה, קפץ והשתולל ושר יחד את פזמוני כל השירים כמעט. עם זאת, חבל שלא ניתן יותר דגש על שיתוף פעולה אמיתי בין הלהקה לזמר המוכשר, שרוב הזמן פשוט הופיעו, כל אחד עם שיריו, ללא ביצועים מיוחדים המשלבים את שני העולמות.
שיתופי פעולה מעניינים. הדג נחש צילום: אוהד רומנו
כשהחגיגה נגמרת
כמו הפסטיבל, כך גם הקהל, הטרוגני וצבעוני. חילוניים לצד דתיים, יהודים לצד ערבים, צעירים, מבוגרים, משפחות ולא מעט שפות, כולם ביחד, בחגיגה אחת גדולה, ממש מיקרוקוסמוס של העיר ירושלים. אך לצד כל הגיוון, האמנות, הרב-תרבותיות, הסקרנות והיצירה שמציג הפסטיבל הנהדר הזה, נשאלת שאלה אחת מהותית – איפה כל זה בשאר ימות השנה?
פסטיבל חוצות היוצר משמש כעלה תאנה לעיר שצעיריה ואמניה מאסו בה ומתקשים למצוא בה מקום. כששאנן סטריט שר לקהל “ירושלים, הנה אני בא” וכל הקהל צועק יחד איתו, אפשר היה לחוש במעט ציניות באוויר. הדג נחש, הלהקה הגדולה ביותר שיצאה מירושלים, שמתגאה בהיותה ירושלמית, שכותבת שירים על ירושלים, שמחזיקה עסקים בירושלים – בסוף היגרה לתל אביב. למה? כנראה שפסטיבל אחד כזה בשנה, ועוד כמה פרויקטים מעניינים, לא מספיקים ולא מאפשרים ליוצרים וליצירות לפרוח בעיר. אחרי שהדוכנים מתקפלים, האמנים מחו”ל חוזרים לארצם והאמנים מישראל חוזרים לעירם.
Aug 14, 2017 0
Jul 11, 2022 0
Jul 05, 2022 0
Jul 03, 2022 0
Jul 02, 2022 0
Apr 20, 2022 0
Feb 21, 2022 0
Jul 15, 2021 0
Apr 03, 2021 0
יהודה נוני צייר ואומן דיגיטלי בשלוב קנווס וצבעי שמן. מופיע בסדנאות של סמסונג בישראל ובניורק. נוני הוא המאייר של תכנית הטלויזיה של אברי גלבוע של מדד ישראל בערוץ 13 ומרצה על חיי האמנות של האוניברסיטה של בר אילן
מי מאתנו לא בטוח שיש לו מה להגיד, רק שבדרך כלל אין לו למי להגיד את מה שיש לו לומר? מי מאתנו לא חושב שרק הוא יודע ומבין מה שהולך פה, ומי נגד מי, ומי אוכל את מי ומי צודק ומי לא. מי מאתנו לא היה לפחות פעם אחת זבוב על הקיר בחדר הסגלגל בבית הלבן, או לפחות בלשכתו של ראש ממשלת ישראל, ויודע בדיוק – אבל בדיוק, מי אמר מה למי מתי ואיפה, ושלא יבלבלו לו את המוח עם עובדות?
מי מאתנו לא נאלץ להתעמת עם חברים, ידידים או בני משפחה, שגם הם היו זבוב על הקיר, והם שמעו בדיוק הפוך ממה שאתם שמעתם, ואתה חושב שהם לא מבינים כלום, והם בטוחים שאתה טפש שלא יודע כלום ולא מבין שום דבר?
לפעמים מגיעים הדברים לכדי מריבות של ממש, עד כדי סיום של מערכות יחסים ארוכות, או קטיעתם של מערכות יחסים עוד בטרם התחילו.
בתרבות הדיבור והוויכוח העכשוויות, נדמה שחלק מאתנו הסיר את כל הכפפות, ואין לו בעייה לשנוא את בעל הדעה האחרת, עד כדי נכונות לאלימות מילולית ואפילו יותר מזה. מילים של הסתה ושנאה משתחררות היום בקלות בלתי נסבלת, ולעומד מן הצד נדמה שהמרחק בין הצדדים אינו ניתן עוד לגישור.
מילון ממשלת השינוי, מ’מצדה פרטית’ ועד ‘קורח ועדתו’
מילון ממשלת השינוי, מ’מצדה פרטית’ ועד ‘קורח ועדתו’
רוביק רוזנטל | 24 ביוני 2022 |
השנה הסוערת של הממשלה, שלוותה במוטציית קורונה עדכנית, בפיגועי בודדים ובקרבות מילוליים מגיעה לסיומה, ויש מילון עשיר למדי. מי באמת טען שהזנות היא המקצוע העתיק ביותר בעולם, מה אומרות אימהות גרמניות לילד שלא רוצה לגמור מהצלחת, והאם באמת אין קשר בין לחם ומלחמה
הממשלה המאתגרת שקמה בעקבות מערכת הבחירות של 2021 מתפזרת, ונכון לשבוע זה המדינה הולכת לסיבוב בחירות חמישי בשלוש שנים. ימיה של הממשלה הולידו מילון ביטויים חדש, לא כולו על טהרת הנימוס הבריטי.
מודי היה כמעט שושנה בין הקוצים, כמו מזוודה שהגיחה לה בטעות מתא מטען של מטוס בריטי, ונשמטה לה על המסוע בנתב”ג הצפוף והמיוזע • האיש האהוב הצליח לעשות מהכדורגל הישראלי את כל מה שהוא לא – מבדר, מלא חוש הומור, שובב, חגיגי ושמח
בשבת האחרונה שמעתי את מודי בר און בפעם האחרונה. הוא נתן קריינות ואת הזווית שלו לקראת הגמר בין ריאל מדריד לליברפול. מעבר לקול שלא הזכיר באמת את קולו, חיפשתי בין השורות, ממש בכל הכוח חיפשתי, את הניואנסים המודי בר אונים המוכרים, השובביים, הקופצניים, עם האמירה המשתמעת לשתיים ולשלוש פנים, את הקריצה המחויכת, המחכימה. חיכיתי ומודי לא בא, והבנתי שאולי מודי הגיח אלינו לרגע מעולמו, רק להשמיע קול אחרון ולהיפרד.
פורסם ע”י דני אורבך
מדוע נוסק הפשע בחברה הערבית דווקא עכשיו, לאחר שהגיע לשפל זמני? יש הטוענים כי הצלחתה של המשטרה לפגוע בארגוני הפשע הערביים הגדולים יצרה חלל ששאב לתוכו כנופיות קטנות שרבו זו עם זו והגבירו את שיעור האלימות הרצחנית. מבט היסטורי משווה מראה לנו, ששערי הגיהנום נפתחים לאו דווקא כאשר עריץ אחד שולט בחייך, אלא אם איתרע מזלך לחיות באזורים שנויים במחלוקת בין מספר גורמים חמושים שדורשים ציות אך לא יכולים לספק ביטחון. ינשוף היסטורי לוקח אתכם למסע אלים במיוחד מהמשולש ועד לרוסיה וסין הרפובליקאית.
בהמשך לפרסום ב”ישראל היום” על מכירת הגז הישראלי, מנכ”ל אחת החברות השותפות במאגר לוויתן מרגיע: “יש גז בשפע” • “בוחנים אונייה שמנזילה גז”
לנדאו ומאגר לוויתן. “יש בישראל גז ל-50 שנה”, צילום: מארק ישראל סלם ויהושע יוסף
כפי שפורסם ב”ישראל היום” בשבוע שעבר, ישראל והאיחוד האירופי מנהלים משא ומתן מואץ על מכירת גז ישראלי לאירופה דרך מצרים, ולפי הערכות, הסכם המסגרת הבין-מדיני ייחתם כבר במהלך הקיץ.
במסגרת הניסיון לגוון מקורות אנרגיה, האירופאים כבר יצרו קשר עם שר האנרגיה המצרי, טארק אל־מולא, ועם שרת האנרגיה