טו באב תשע”ט 17 באוגוסט 2019
השבוע אנו קוראים את הפרשה השנייה בספר דברים – פרשת “ואתחנן”. הפרשה נפתחת בשני תיאורים שסמיכותם זה לזה נראית, במבט ראשון, תמוהה משהו.
התיאור הראשון הוא של משה אשר מתחנן לאלוהים שייתן לו להמשיך ולהנהיג את העם בכניסתו לארץ..
התיאור השני הוא זה בו פונה משה אל העם, מזכיר להם מאין באו, ומונה בפניהם את רשימת החובות שלהם באשר לקיום החוקים והמשפטים להם התחייבו במעמד הר סיני: “פָּנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר–מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” (דברים ה’, ד’)
יעל הירש בידרמן
היא מנהלת משאבי אנוש בבינ”ה – התנועה ליהדות חברתית
ההבדל בין מתן תורה בפרשתנו לזה שבפרשת יתרו מלמד על שני מבטים שונים בנאומיו של משה: אחד על העבר, שני על העתיד
בתחילת פרשת השבוע, פרשת ואתחנן, מגיע נאומו הראשון של משה אל סיומו. הוא מתאר את הבשורה הקשה כי לא ייכנס לארץ ואת הציווי למנות תחתיו את יהושע שינחיל את הארץ לבני ישראל.
אלון ברנד
אתר מידה
התגלות סיני, היא ההתגלות המלאה והצלולה, כל אחרת איננה אלא בבואה עכורה שלה. והנה, דווקא את הרגע הזה, רוצים הכל לסגור ולא לפתוח
התגלות סיני, נתפשת בתודעת הדורות כאבן היסוד של התורה. היא ההתגלות המלאה והצלולה, כל אחרת איננה אלא בבואה והשתקפות עכורה שלה. לרגע נפתחו השמים, ישראל ראה ושמע. והנה, דווקא את הרגע הזה, רוצים הכל לסגור ולא לפתוח:
ד”ר משה מאיר
אתר כיפה