פרשת השבוע: מטות

א’ באב תשפ”א   10 ביולי 2021

פרשת מטות-מסעי: חשיבות הפירוש דרך הרגליים

האם הלכו בני ישראל דרך המדבר או בדרך המלך? שתי התשובות המקובלות לשאלה חושפות שתי דרכים בפירוש המקרא

 רשימת מסעי בני ישראל, ואיתה גם הפרשה המתארת את גבולות הארץ שאת שתיהן אנו קוראים השבת, מספקות לנו הזדמנות טובה להבין כיצד הכרת השטח נדרשת להבנת המקרא. נקדים ונאמר: בעיית הכרת השטח היתה בלתי פתירה עבור רוב הפרשנים בעבר. מפות שיצרו פרשני מקרא או פוסקים מימי-הביניים, המבקשים לתאר את גבולות הארץ או את מיקומם של אזורים שונים בה, מדגימות את הבעיה היטב: המפות הן לעתים סכמטיות עד כדי טבלה – כאן הים, במשבצת הסמוכה נעביר את הנהר, ומעליהן נכתוב במשבצות את שמות הנחלות.

אלון ברנד

אתר מידה

פרשת מטות חלוקת ארץ ישראל

פָּרָשַׁת מַטּוֹת היא פרשת השבוע התשיעית בספר במדבר. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ל’, פסוק ב’ ומסתיימת בפרק ל”ב, פסוק מ”ב.

בדרך כלל קוראים את פרשת מטות ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת מסעי. רק בחלק מהשנים המעוברות (שנים השג והחא, ובארץ ישראל גם בשנים מסוג בשז וגכז) הן נפרדות.[1] החשבון מכוון לכך שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב, ולכן שתי הפרשות נקראות תמיד בימי בין המצרים: אם הן נקראות בנפרד נקראת פרשת מטות בשבת הראשונה של בין המצרים, ואם הן נקראות יחד הן נקראות בשבת השנייה

על גבולות האפשר בפרשות מטות מסעי

פרשתנו מורה כי כאשר יעבור העם את הירדן אל ארץ כנען, עליו להוריש את כל יושבי הארץ. האם ניתן ונכון לחיות בעולם סטירילי או שיש להכיר בעמי הארץ ובעבודה הזרה

וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם – לְשִׂכִּים [ליתדות] בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם [לקוצים] בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.

הדילמה הזאת, היא דילמה חריפה. עדי כדי כך, שהאוחזים באחד צדדיה נרתעים מלהעלות בדעתם את הצד השני. למען חירות החשיבה ולשם הבירור המוסרי השלם, אתבונן כאן באפשרות הזאת

ד”ר משה מאיר

אתר כיפה

פרשת מטות־מסעי: יומן מסע

איור: מנחם הלברשטט

לא רק התנועה ממקום למקום חשובה אלא גם העצירות באמצע הדרך, שבהן אנחנו מוזמנים לחשוב מאין באנו ולאן פנינו מועדות

מאת  שלומי טמסות  כ״ח בתמוז ה׳תשפ״א (08/07/2021 18:38) בתוך יהדות

פנקס קטן היה למשה, כך מלמדנו אור החיים הקדוש, ובו נצטווה לכתוב את מסעותיהם של עם ישראל במדבר לאורך ארבעים ושתיים תחנות – מצאתם מארץ מצרים, ועד התחנה האחרונה ערב הכניסה לארץ. היענותו של משה לדרישה כוללת את כתיבת מוצאותיהם – כלומר מה שאירע לבני ישראל, מה מצא אותם מבחינת תוכן האירועים; ואת מסעיהם – התנועה מאיפה ולאן. כך נותן משה מקום ביומן המסע שלו גם ליעד וגם לדרך, שהרי לא ייתכן רגע מיותר, לכל זמן ועת ואין דבר שאין לו מקום.

מאת שלומי טמסות

אתר מקור ראשון