פרשת ויצא: חיים של חלום

Nov 28, 2020 מנהל פרשת השבוע 0

חלום הסולם, המחבר שמיים וארץ, מסמל את דמותו של יעקב עצמו, אשר חי חיים ארציים מתוך חזון נשגב. זהו המפתח להתנהלותו לאורך חייו

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ־לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה’ נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר… הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת (בראשית כח, יב־טו)

חלום הסולם (שהוא גם הופעתה היחידה של המילה סולם בתורה) פותח את מסכת החלומות בספר בראשית. אחריו יבוא החלום המביא את יעקב לברוח משדה ארם חזרה אל ארצו, ” אָנֹכִי הָאֵ־ל בֵּית אֵל” (לא, יג), חלום לבן, החלומות מעצבי העתיד של יוסף, חלומות שרי המשקים והאופים, חלומות פרעה וחלום יעקב ברדתו מצרימה.

איור: מנחם הלברשטט

החלום עצמו הוא חיבור של נגלה ונסתר, מציאות ודמיון, ריאליה וחזון, ואין כמו סולם חלומי המחבר שמיים וארץ כדי להדגים זאת. הסולם הזה “ראשו” – עיקרו ובסיסו – בשמיים, והוא נטוי “ארצה”, כמין סולם של הצלה וחיים המוּרד ממסוק אל פני האדמה. זהו סולם החיבור בין יעקב ובין הא־לוהים. מעל ראשו של הסולם ניצב ה’ המבטיח ליעקב שמירה וליווי, עד שישוב אל הארץ להגשמת ברכת אברהם אשר קיבל מיצחק אביו.

החלום, המשלב מציאות ודמיון, הוא תולדת חרדותיו וציפיותיו של החולם. יעקב הנמלט על נפשו בחוסר כול מפני עשו אחיו, נענה בחלום הזה על ההגנה והשמירה שהוא זקוק להן כל כך. הנדר אשר הוא נודר בקומו מבטא זאת באופן מפורש. יעקב מבקש לחם לאכול ובגד ללבוש עד שובו בשלום אל בית אביו.

השיר הפשוט של הלחם

מפליא לראות כאן את החיבור בין הרוחני לגשמי. הקב”ה מבטיחו בברכת הזרע ובברכת הארץ – הדברים הנשגבים ביותר בעולמו של יעקב – ואילו יעקב מבקש על חייו, על הלחם ועל הקור. פער כזה קיים גם בין הגדרת המקום כבית א־לוהים הנמצא על שער השמיים, ובין צמצום הקדושה אל האבן האחת והיחידה אשר הוקמה כמצבה. יעקב עצמו הוא הסולם המחבר בין שמיימיות לארציות.

זהו חידוש גדול בעולמה של תורה ובמחשבת היהדות. הא־לוהי אינו יכול להישאר טרנסצנדנטלי, מנותק מן המציאות הגשמית. להפך, ככל שהוא יותר גבוה ונשגב, כך הוא צריך לבוא לידי ביטוי בקונקרטי, בכאן ובעכשיו, באופן גלוי.

יעקב השמיימי ויעקב הארצי מתגלים בעת ובעונה אחת במדרש הבא:

ר’ חייא רבא ור’ ינאי. אחד אמר “עולים ויורדים” בסולם, ואחד אמר: “עולים ויורדים” ביעקב. מאן דאמר עולים ויורדים בסולם – ניחא. מאן דאמר עולים ויורדים ביעקב – מעלים בו מורידים בו… אתה הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלן? עולים למעלה ורואים איקונין שלו, יורדים למטה ורואים אותו ישן. (בראשית רבה סח, יב).

סולם יעקב הוא סולם ממשי המחבר בין שמי שמיים לתחתיות ארץ. כך דרכו של א־לוהים, כפי שדורש ר’ יוחנן (מגילה לא, א): “כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב”ה אתה מוצא ענוותנותו… ‘כי ה’ א־לוהיכם הוא א־לוהי הא־לוהים ואדוני האדונים הא־ל הגדול הגבור והנורא’ וגו’, וכתוב אחריו ‘עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה'”.

המאמר הזה, הקושר יחדיו את הרם ונישא עם הלחם והשמלה, מופיע בגמרא שם בליבו של הדיון על מעלת יום הכיפורים, כדוגמה לקדוש ולממשי גם יחד.

דבר ה’ מעוגן במציאות

על פי עיקרון זהה תבוא דוגמה מיוחדת ומפורטת בפרשתנו ביחס לקבלת החלטות גורליות. בשיא כוחו והתעצמותו של יעקב בבית לבן, “וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד” (ל, מג), מתחיל הגלגל להתהפך. יעקב שומע את בני לבן מתלחשים מאחורי גבו בשנאה וקנאה על עושרו שכביכול נגזל מהם, והוא רואה את פני לבן “וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם” (לא, ב). ואז מיד: ” וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ” (שם, ג).

האמנם הייתה זו התגלות א־לוהית באותה שעה, או שמא אלה הדברים המהדהדים באוזניו של יעקב ועולים על ליבו בהתאם למחשבותיו וחרדותיו? יעקב עצמו יתאר זאת מיד כמחזה בחלום.

נשים לב כיצד יעקב מתווך את הדברים אל נשותיו. הוא קורא להן למקום סתר וסוקר בפניהן את המצב בסדר הזה: א. אני רואה את פני אביכן. אני חושש; ב. בזמן האחרון ה’ בירך אותי בהצלחה ובעושר רב; ג. אביכן חוזר ומרמה אותי בלי סוף; ד. כל מזימותיו עולות בתוהו בחסדי ה’; ה. מלאך א־לוהים נגלה לי אמש בחלום והורה לי כך: “קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ”.

כל אדם שהתגלה אליו מלאך א־לוהים בחלום, היה מן הסתם מציג את הדברים בסדר הפוך, או שכלל לא היה מזכיר את ארבע הנקודות הראשונות. הוא היה אומר: הייתה לי התגלות, ה’ ציווה אותי לקום ולצאת, ודי בכך. למרבה הפלא, גם רחל ולאה משיבות לו באריכות בסדר הזה: א. “הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ”?; ב. הוא מכר אותנו לך כשפחות. ג. הוא מתפרנס ואוכל מכספנו, מן הברכה שאתה הבאת לו. ד. כל העושר אשר הציל ה’ מאבינו שייך לנו ולבנינו. ה. ועל כן ” כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱ־לֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה!”

דהיינו, כיון שכל העובדות וכל תמונת המציאות והצדק והמוסר הם לצידנו, אם כן קום ועשה את דבר ה’. זו דוגמה מפורטת לדרך קבלת הכרעה על קיום הוראה א־לוהית. אין כאן כל חולשה אמונית, אלא להפך. זוהי היכולת לראות את דבר ה’ מעוגן בתמונת מצב גלויה ומציאותית. כך היה למעשה בכל הדורות לגבי השיבה לארץ ישראל. זהו הסולם שבו מטפס אדם החותר למפגש עם הא־לוהי והשמיימי.