פרשת חיי שרה: על המקרה

Nov 03, 2021 מנהל פרשת השבוע 0

מה אתם מעדיפים: עולם בטוח ללא זהב האפשרויות, או עולם מפחיד רווי אפשרויות?

צילום: shutterstock

ארץ אבות אברהם, למצוא אישה לבנו ליצחק. המשימה היא על גבול הבלתי אפשרי, למצוא בתוך קבוצה כל כך גדולה של נשים את האחת והיחידה המתאימה ליצחק. על כן מתפלל העבד:

וַיֹּאמַר:
ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם
הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם
וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי
אַבְרָהָם. [בראשית כ”ד י”ב]

הביטוי ‘הקרה’, איננו ברור. מתוך ההקשר, נראה פירושו של אבן עזרא:

‘הקרה נא לפני’
כטעם הכן חפצי לפני,
וכן
‘כי הקרה ד’ אלהיך’ (בראשית כ”ז כ’).

מהצד השני, הביטוי ‘הקרה’ מזכיר את ה’מקרה’. מכאן כותב האברבנאל:

…בתפלת אליעזר ‘אלהי אדני אברהם, הקרה נא לפני היום’. כי אם סמך זה הענין להשגחת השם, ולכן התפלל לפניו, איך הלך לפניו בקרי ויחסו להזדמן ולמקרה, והם דרכים מתחלפים, מה שהוא בדרך השגחה אינו מקרה ולא הזדמן, וכבר יורה שהלך בזה לקראת נחשים?! ואמרו רבותינו ז”ל (חולין פרק כל הבשר) כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול אינו נחש.

את הגמרא במסכת חולין שמביא האברבנאל, מפרש רש”י כך:

‘כל נחש שאינו’ – סומך עליו ממש כאליעזר עבד אברהם שאם תשקני אדבר בה ואם לאו לא אדבר בה.
וכיונתן בן שאול – אם יאמרו אלינו עלו ועלינו [שמואל א’ י”ד].

רש”י מתייחס להמשך הפרשה, לאחר בקשת ה’הקרה נא לפני’, מסביר העבד:

הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.
וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה: ‘שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה’, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. [שם שם י”ג י”ד]

המקרה הוא מצב פתוח, יש לפחות שתי אפשרויות. הנחש הוא התנאי – אם יקרה כך אעשה כך, ואם יקרה כך אעשה כך. ה’נחש’ הוא אחת מהדרכים הפסולות בעיני התורה:

כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם.
לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף.
וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים.
כִּי תוֹעֲבַת ה’ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה’ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ.
תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלֹהֶיךָ. [דברים י”ח ט’ – י”ג]

את ה’מנחש’ שם מפרש רש”י:

‘מנחש’ – פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך, מקלו נפל מידו.

האדם מתקשה לעמוד מול מציאות פתוחה ולא פתורה. הניחוש בא לסגור את הפתוח. אם צבי הפסיק אותי בדרך, יקרה כך ולא אחרת. הניחוש הוא הניסיון למחוק את המקריות הפתוחה. המקרה של העבד מעט שונה. יש בו תפילה לריבונו של עולם שישגיח על המציאות ויכוון אותה. על פי דברי הגמרא, כיוון שתלה בדבר – אם תאמר לי שתה וגם גמליך אשקה אז היא האישה המיועדת, אם לא תאמר אז לא – הרי זה כלול בנחש. יש עוד הבדל, מעבר לכך שכאן תולה בריבונו של עולם ובמקרים ההם במקרה: כאן יש קשר תוכני בין התנאי לבין המבוקש. אם הנערה תאמר ‘שתה וגם לגמליך אשאב’, הרי שהיא טובה וגומלת חסדים, ולכן ראויה ליצחק. למרות זאת, בעיני הגמרא, מכיוון שהוא סוגר את הפתוח הרי זה נחש.

מדוע נלחמת התורה מלחמת חורמה בניחוש ובדרכים הדומות לו לסגור את האפשרויות הפתוחות?

נדמה לי שאפשר לחשוב על שלוש תשובות.

התשובה האחת – העולם הפתוח, הרוטט, שיש בו נימה של חרדה, של חוסר וודאות, של העדר ביטחון, הוא עולם שיש בו מקום לריבונו של עולם. האדם בו זקוק להגנה, וזאת העמדה הקיומית המתאימה לאשר מחפשת התורה. אפילו אם ההתמודדות עם חוסר הביטחון היא על ידי פנייה לריבונו של עולם, היא מרחיקה את האדם ממנו. השלווה והביטחון סוגרים דלת בפני האחר.

התשובה השנייה – העולם הפתוח והרוטט הוא העולם האמיתי. סגירת האפשרויות יוצרת אשליה של וודאות, של העדר מקריות, ומטרת התורה שהאדם יחיה חיי אמת גם אם הם קשים יותר.

התשובה השלישית: עולם בו נסגרות האפשרויות ונותרת אפשרות אחת, הוא עולם דל שאינו מותיר מרחב להפתעה ולריבוי הזהויות. ראו נא את השיר הקטן שכתבה זלדה, כנראה על אביה:

בעיניו היו שרות
צפרי גן-עדן
ונוצות של זהב נשרו
על הספרים.

אך אני חשבתי בקפידה ילדותית:
השחוק אינו הגון
לבעל זקן,
אינו הגון לבעל הלכה –
אינו הגון לאב.

המקרה האפשרות הלא ידוע הוא ציפור גן עדן, בטרם הדעת. הוא נוצות של זהב, מציאות שהיא מעבר למציאות האחת הנוקשה בה לציפור יש נוצות שהן נוצות ולא נוצות של זהב. לחיות בעולם ללא אפשרויות, הרי זה לחיות בעולם בטוח בו בעל הלכה הוא בעל הלכה, אבא הוא אב. אבל האדם, והעולם ואלוהים גדולים ורחבים יותר, יש בהם הפתעות, יש בהם שובבות ודמיון, יש בהם מגוון של זהויות. מה נקריב על חשבון מה? נקריב את הריבוי המרהיב בכדי לזכות בביטחון, או שנקריב את הביטחון בכדי לזכות בגן עדן של אפשרויות פתוחות ומוזהבות?