פרשת מקץ: על החכמה

Dec 28, 2019 מנהל פרשת השבוע 0

יש מי שאומר כי לאדם יש שתי מערכות חשיבה. מהירה ואיטית . איך אתם עובדים ואיך זה שירת את יוסף בבית פרעה?

פרעה מתפעל מיוסף, מתפעל מאוד. התפעלותו באה לידי בשני פסוקים סמוכים, נראה שהם אינם עולים בקנה אחד:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו:
‘הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ
אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?!’ [בראשית מ”א ל”ח]
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף:
‘אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת
אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.’ [שם שם ל”ט]
בדיבר השני, יוסף מוצג כחכם. בראשון – כמי אשר רוח אלוהים בו. החכמה, היא יכולת של ניתוח ופיענוח וחיבור. רוח אלוהים מורה על השראה מבחוץ, יכולת החורגת מהחכמה ומהאדם.
דניאל כהנמן – חתן פרס נובל – כתב ספר מרתק: ‘לחשוב מהר לחשוב לאט’. הוא מורה כי יש לאדם שתי מערכות חשיבה נפרדות, כל אחת פועלת באופן אחר אל מול אתגרים אחרים. הוא משווה את תהליך החשיבה – המהיר – בעזרתו אנחנו מפענחים את הבעת פניו של אדם כועס, לתהליך החשיבה – האיטי – בעזרתו אנחנו פותרים תרגיל מסובך במתמטיקה. התהליך הראשון מתבצע בעזרת מערכת שהוא קורא לה מערכת 1′, והשני בעזרת מערכת שהוא קורא לה ‘מערכת 2’. כך הוא מבחין ביניהן:
מערכת 1: פועלת באופן אוטומטי ובמהירות, תוך השקעת מאמץ מועט אם בכלל, וללא תחושה של שליטה רצונית.
מערכת 2: מקצה קשב לפעילויות מנטליות מאומצות הדורשות זאת, ובכללן חישובים מורכבים. פעולותיה של מערכת 2 מקושרים לעיתים קרובות לחוויה הסובייקטיבית של סוכנות, של בחירה ושל ריכוז.
ניקח את הדגם הזה – חשיבה מהירה מול חשיבה איטית – ונתבונן בעזרתו במה שעשה יוסף. לאחר שפרעה סיפר ליוסף את שני חלומותיו, חלום הפרות וחלום השיבולים, כך מגיב יוסף:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה: ‘חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה.
שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, חֲלוֹם אֶחָד הוּא.
וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב.
הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה.
הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת, שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ.
וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן, כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד.
וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם, כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.
וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם, וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ, וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה, וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ.
וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב. [בראשית שם, כ”ה – ל”ו]
ניתוח התגובה של יוסף בעזרת המודל של כהנמן, מורה שהוא חשב בעזרת מערכת 1. הוא פעל מהר, מהר מאוד. השקיע מאמץ מועט – אם בכלל. נראה שהיה כאן הליך ללא שליטה רצונית שבשפה הדתית נקרא ‘רוח הקודש’ או ‘רוח אלוהים’. התגובה הראשונה של פרעה נראית הולמת להתרחות הסוערת:
‘הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ
אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?!’
בואו ונציב מודל אחר, להבחנה בין שני סוגי חשיבה. סוג החשיבה הראשון, הוא החשיבה המדעית שנוצרה משחר התרבות, התפתחה במיוחד בחשיבה הפילוסופית היוונית וזוקקה בפילוסופיה המודרנית. דקארט בספרו על המתודה, קבע את כללי החשיבה: כשיש לך מבעיה מורכבת, פרק אותה לחלקים, פתור כל רכיב בנפרד, אחר כך צרף אותם יחד. דקארט הורה כי חשוב שהחושב יהיה אחד. הוא הבחין בין עיר הנבנית על ידי אדריכל אחד, לעיר הנבנית על ידי אדריכלים רבים בתקופות שונות. ברור – כך הוא כותב – שעיר האדריכל האחד תהיה יפה יותר.
אל החשיבה הזאת, צמחה תורת המערכות. היא צמחה מתוך כך שאובחנו בעיות חדשות – מורכבות. למשל – לאדם יש דלקת בעין. הוא הולך לחדר מיון, משם שולחים אותו למחלקת עיניים, שם מאבחנים שמדובר בבעיה ברשתית – לא בקרנית – ומפנים אותו לרופא המומחה לרשתית. מפעילים כאן את המתודה של דקארט. אבל, לעיתים לאיש הזה יש מחלת מעיים שבמחלקת עיניים בכלל לא מבחינים בה ולא יודעים עליה, ובנוסף – בשכבו במחלקת העיניים הוא נדבק בנגיף הפוגע לו במערך שיווי המשקל… איך נכון להתמודד עם כל הבעיות האלה? תורת המערכות בנויה על הנחות הפוכות לשיטה המדעית כפי שהציב אותה דקארט: היא חושבת על השלם ולא על חלקיו. היא חושבת על ההקשר בו נתונה המערכת, ולא מפשיטה אותה מהקשרה. היא מתמקדת ביחסים בין הרכיבים ולא ברכיבים. היא מבחינה בתהליך ולא במנגנון המופשט מהזמן. היא מבינה שבעיה מורכבת דורשת חשיבה קבוצתית וחשיבת היחיד לא יכולה לתפוש אותה. היא שוללת יחסי סיבה ותוצאה ליניאריים, לעיתים התרחשות בקצה אחר של המערכת מסובבת דברים המתגלים רק בדיעבד כתולדות בקצה אחר של המערכת. כבונה קבוצת חשיבה היא מכירה בידע הנוצר בשיחה לא פורמלית ולא רק בידע המסודר. היא רואה את מוביל התהליך כלומד ופתוח לשינויים הדינמיים המתרחשים כל הזמן במערכת. היא נעזרת בדימויים ומטאפורות המאפשרות פרשנויות רבות ומייצרות מודל מורכב כבסיס לפתרון הבעיה המורכבת. היא מתייחסת לבעיות אחרות תוך הבחנה בין הדומה ובין השונה. היא יוצרת סימולציות כהכנה ואימון לפתרון האמיתי של הבעיה.