תום עידן התחרות החפשית אלא אם הדמוקרטים ינצחו בבחירות

Jun 24, 2020 מנהל חדשות 0

המסחר הקימעונאי הולך ומשתנה כל הזמן. מכוכים זעירים בשווקים ועד לחנויות הכלבו הענקיות, המעוצבות והממוזגות, שמציעות מגוון רחב של סחורות במחירים שווים לכל נפש

איכשהו, הצליחו החנויות הקמעונאיות, שחלק מהן פרנס בתי אב ומשפחות בכבוד, להתקיים ולשגשג, עד להופעת האינטרנט. יזם צעיר בשם בזוס, הבין שניתן למכור ספרים בחנות ווירטואלית אותה הוא כינה “אמזון”, והשאר היסטוריה

כיום מציעה אמזון למעלה מ 1.5 מיליון מוצרי צריכה שונים, והקונים הפכו אותו לאדם הראשון בעולם לקבל את התואר “טריליונר”. בדרך לתואר הזה, חיסל בזוס, את כל ענקיות הריטייל, שלא לדבר על החנויות המשפחתיות שהאמריקאים מכנים אותן “מם אנד פפס סטורס”, והוריד אותן ביגון שאולה

על פניו נראה שעידן המצב הקלאסי שלפיו יש קונים שנהנים מתחרות בריאה בין החנויות שמספקות לו את צרכיו על פי מיטב כללי השוק החפשי – הקפיטליסטי, עבר חלף מן העולם. מצב שלפיו השתלטות כמעט מוחלטת של מגה – ארגון קימעונאי אחד על השוק, ארגון שקוראים לו “אמזון”, יגרום לכך שהוא יהיה זה שיספק לנו את כל צרכינו במחיר שהוא יכתיב. בצורה בלתי מובנת, הארגון הזה גם הצליח עד היום שלא לשלם אפילו סנט אחד מס

“אמזון” מצליחה לחסל תעשיות שלמות. רק לאחרונה התברר שאמזון הביאה לחיסולה הכמעט מוחלט של תעשיית החיתולים החד פעמיים. היא פשוט התחילה למכור חיתולים משלה במחיר הפסד של 0.5 דולר לחבילה. אמזון הצליחה דרך הפעולה הזאת להוריד את מכירות המותגים הידועים והמפורסמים כמעט ל 0 ולמעשה להוציא אותם מהשוק. בצורה דומה מפתחת אמזון מותגים משלה בכל מקרה שהיא מזהה ביקושים יפים אצל אחד מהספקים שמשתמשים באמזון כפלטפורמה להגדלת המכירות שלהם

אכן, אמזון פשוט בולעת כמו חור שחור את התחרות, וגורמת לספקים המתחרים להעלם מהשטח, בעת שהיא תופסת את מקומם על המדף

תורת ה”שוק החפשי”, (שדרך אגב ולשם ההבהרה, כותב דברים אלה מתנגד לה מכל וכל), דוגלת קודם כל ב”תחרות חפשית”. הוגי הרעיון חיו בתקופה שלמושג “הגינות” היה תוקף, ולנגד עיניהם הם חזו תחרות חפשית הוגנת על ליבו וכיסו של הלקוח. בסיוטיהם הגרועים ביותר הם לא צפו תופעה כדוגמת אמזון – חוץ מזה שלא היו להם כלים מתאימים לצפות אותה, ולא היה להם מושג שפעם יהיה דבר שיקראו לו “אינטרנט”. מבחינתם מה שקורה היום, היה מעל ומעבר ליכולתם להבין, גם אם מישהו היה מנסה לתאר אותו בפניהם, ועולם המושגים שלהם בכלל לא היה מסוגל להבין ביטוי כמו: מדע בדיוני – שזה בדיוק מה שזה היה אז. תורות כלכליות כידוע, לא מסתמכות על מדע בדיוני

בעתיד הבהחלט נראה לעין, וזה כבר רחוק מלהיות מדע בדיוני, נהיה כולנן אזרחיה של מדינת אמזון. כפי שזה נראה כרגע, אמזון תשלוט שליטה מוחלטת בכל תחומי החיים

אמזון תהיה המעסיק הכי גדול בעולם, שזה אומר שרוב העובדים במשק יהיו בצורה כזאת או אחרת עבדים (זאת לא טעות דפוס) של אמזון. משכורתם של העבדים תמצא רובה ככולה את עצמה חוזרת לקופות של הבוס בצורת תשלום על רכישות, והוא ידע לשקלל בדיוק של 100%, מה הם הצרכים של עובדיו ומה הם שווים כספית. לא עוד משא ומתן קולקטיבי, לא עוד תנאים סוציאליים וימי חופשה. כבר היום נהגי אמזון נאלצים להשתין בבקבוק ולאכול את ארוחותיהם תוך כדי נהיגה, מאחר וכמות המשלוחים שעליהם לבצע לא מותירה להם מקום לקחת לעצמם הפסקות קצרות, והאדון בזוס, בעל הבעלים של אמזון, מכניס לכיסו את הרווחים הבאים מסבלם וזיעתם. נכון, אף אחד לא מוכרח לעבוד בתור נהג, או בכל משרה אחרת שמציעה אמזון. עדיין יש קצת אלטרנטיבות. אבל לא רחוק היום שהאופציה של דורש העבודה תהיה אחת: ללבוש את המדים עם הלוגו של אמזון מתנוסס עליהם, או לאבד את קורת הגג שלו ולסבול חרפת רעב – בדיוק כפי שהיה מקובל בימיהביניים החשוכים

הפוליטיקאית הראשונה שהתייחסה לנושא הייתה הסנטורית הדמוקרטת ממסצ’וסטס אליזבט ווארן, שאחד הנושאים שמעסיקים אותה הינו פירוק אמזון, גוגל ופייסבוק: “היום יש לחברות האלה יותר מדי כח – יותר מדי השפעה על הכלכלה שלנו, על החברה שלנו ועל הדמוקרטיה שלנו” היא אומרת וממשיכה: “הן מחסלות תחרות כמו בולדוזרים, משתמשות במידע שלהם עלינו למטרות רווח ומסייעות אחת לשניה בתחרות עם כל היתר. בתהליך הן הורסות עסקים קטנים ובינוניים וחונקות את הקידמה. אני רוצה להבטיח שהדור הבא של חברות הטכנולוגיה האמריקאיות יוכלו לשגשג ולפרוח. כדי להשיג את המטרה הזאת אנחנו חייבים לעצור את הדור הנוכחי של חברות הענק הטכנולוגיות מלהביא לידי ביטוי את ההשפעה של ההון שלהם על הפוליטיקה שלנו, במטרה לעצב את הכללים והחוקים לטובתם, ולמנוע מהם את היכולת להמשיך לנפנף לכל הרוחות או לשאוב אל תוכם כל תחרות פוטנציאלית”. דבריה של ווארן מהדהדים בחלל שבו נשמעת ביקורת דומה גם מצד מבקרים מתוך עולמות העסקים והאקדמיה כאחד. רבות מחברות הענק שמזהירות כנגד ההשתלטות של אמזון גוגל ופייסבוק על העולם, משתמשות בעצמן באותם מודלים עסקיים, ומהבחינה הזאת הבכי שלהם איננו יותר מדמעות תנין. הן עצמם מרסקות תחרות ככל שהן יכולות

תומכי עיקרון חופש הדיבור מביעים את חששם שללא תחרות אמיתית, ילך ויעלם גם חופש הדיבור. לדעתם חברות הענק צוברות לעתים יותר כח ושליטה מאשר לממשל האמריקאי עצמו

הפחד מפני עוצמתן של החברות האלה חוצה גבולות אידיאולוגיים ופוליטיים. כמה מחוקקים רפובליקנים כמו גם הרבה מחוקקים דמוקרטים, מודאגים מהאפשרות של אבדן מוחלט של פרטיותם לטובת החברות המסחריות, מבלי שיש להם אפשרות כל אפשרות להתגונן. נוכח העובדה שחברות הענק האלה מצויידות באמצעים כספיים בלתי מוגבלים, עלולה המלחמה בהן להיות לא פשוטה כלל. יהיה מעניין לראות מה יגידו הבוחרים בנושא, ואם הם יאפשרו לדמוקרטים להשיג רוב בבתי הקונגרס בבחירות המתקרבות – מה שיאפשר לווארן להפוך את הצעותיה לחוקים שישברו את כוח החברות ויקבעו שורת תקנות שלא יאפשרו למצב שבו מספר מצומצם כל כך של חברות יצברו בעתיד כל כך הרבה כסף וכח

רק רוב דמוקרטי בשני בתי הקונגרס יכול להשיג את המטרה הזאת