בספרו על הדת המונותיאיסטית, פרויד טען שבני ישראל רצחו את אביהם, משה, אבל הוא מתעלם מפרשת עגל הזהב, שבה האב הוא זה שרוצח את הבנים
בספרו האחרון של פרויד, “משה האיש והדת המונותיאיסטית” (1939), שרבים רואים בו את צוואתו הרוחנית, ניסה להסביר את סיבות האנומליה שבקיום היהודי ואת מהותה. פרויד פותח את ספרו בטענה שאפשר להבין תופעות דתיות “רק על פי הדגם המוכר לנו של התסמינים הנוירוטיים של הפרט”. בגילויו של מה שכינה “התסביך הנוירוטי” טמון, לדעת פרויד, השורש של אמונת הייחוד היהודית. התסביך הזה הופיע בעם היהודי כתוצאה מכך שיוצאי מצרים רצחו את משה באחת מתחנותיהם במדבר סיני.
כדי לתת עילה למעשה ה”רצח” הזה, הפך פרויד את משה ל”מצרי”, שביקש להנחיל לעם הנוודים ה”פרימיטיבי” שאותו הנהיג, את “המונותיאיזם” של פרעה אח’נאתון. פרויד אמנם הודה כי הדעה שמשה היה מצרי הובאה תמיד “בלי צל של הוכחה”, אך בד בבד הצהיר כי קבלת הסיפור הבדיוני הזה כ”עובדה היסטורית” היא “כורח פסיכואנליטי”.
כאן התאים פרויד את הסיפור הדמיוני על רצח משה לתיאוריית הטוטם, שאותה שאל מהספרות האתנולוגית בת הזמן – תיאוריה שלפיה ב”להקה הקמאית” (המדומיינת, כמובן) שמר האב הקדמון הקנאי לעצמו את כל הנקבות וגירש את בניו המתבגרים, עד שאלה חברו לרצוח אותו ולאכול את בשרו. פרויד העתיק את “המנהג הקמאי” הזה לתקופה היסטורית, ויצר אנלוגיה בין “האב הקדמון” של הלהקה הקמאית ל”משה המצרי”. לבסוף, השלים את המדרש הזה באנלוגיה בין זיכרון מודחק של טראומה מתקופת הילדות של יחיד, מצד אחד, וזיכרון מודחק של מאורע טראומטי שחווה הציבור בשחר קיומו, מצד אחר. לפי פרויד, זהו זיכרון מדוכא ומודחק, שנצפן בתת־מודע הקולקטיבי, והונחל מדור לדור לא על ידי מסורת בכתב, אלא ב”זיכרון הגנטי” הקיבוצי.
עגל הזהב. צילום: ויקיפדיה
פרויד המשיך וטען בספרו, שאחרי מאות שנים שבהן נשתכחו משה ותורתו (לא ברור היכן מצא זאת במקורות), עוררו הנביאים בעם ישראל תודעת אשם וחרטה על החטא הקדום שחטא במעשה ה”רצח”. הדבר הביא לכך שהתעוררה בעם תשובה, שהולידה “שיכרון של התמסרות לאל”. כתוצאה מהתעוררות הזיכרון המודחק קיבלו עליהם היהודים עול מצוות, שנהפכו ל”חמורות, ומייסרות, ואפילו דקדקניות”, והולידו “סגפנות והתעלות מוסרית”, שהעלתה את היהודים ל”פסגות של מוסר”, לפחות להלכה. כלומר: היהודים לא נהגו במציאות לפי כללי המוסר המחמירים, ואלה עברו מדור בכתב, אך נותרו על הנייר – בתורה ובהלכה – כאידיאל, או כאוטופיה של מוסר.
כאמור, המקרא מציע פרשה אחרת שהיה ניסיון להשכיחה, ופרויד היה יכול, לשיטתו, למצוא בה נקודת מוצא להסבר אחר ל”ייחוד” המהות של העם היהודי. כוונתי לפרשה מכוננת ב”ביוגרפיות” של משה ושל ישראל הקדום כאחת, כמסירתה בחומש: מעשה עגל הזהב, שלפיו, לא העם הוא שקם להרוג את “האב”, אלא ה”אב” הוא שהרג את “הבנים”.
לפי הסיפור המקראי, כשירד משה בפעם הראשונה מהר סיני ובידו לוחות הברית, הוא מצא את העם מחולל סביב עגל זהב והגיב, על דעת עצמו, בחומרה ובאלימות: “וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה” (שמות לב, כו־כט).
הניסיון להשכיח את ההרג הזה בחורב מתחיל כבר בדברי משה בספר דברים: כשמשה מצא את העם חוטא בעשותו “עגל ומסכה”, הוא שבר את הלוחות, שרף וטחן את העגל, ורק תחינתו הצילה את העם מחרון אפו של אלוהים, שהתכוון להשמיד את העם כולו (דברים ט, יב־כט). והנה כבר שם לא מוזכר מעשה ההרג, וההשכחה הזאת נמשכת בשירת האזינו (שם, כט) ובנאום הפרידה של יהושע בשכם (יהושע, כד), ומסתיימת במקרא בנחמיה: “אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת”, ה’ ברחמיו הרבים לא עזב את העם במדבר (נחמיה, ט, יח-יט). ובמזמור קו בתהלים: “עֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה. וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב. [..] וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית”.
בני ישראל סביב עגל הזהב. מתוך ביבליה מאוירת מבית המלאכה של לוקס קרנאך (1534).
המקרא מבכר לספר על הנסים שליוו את יציאת מצרים, והפרשנות והאגדה שעסקו בפרשה הזאת נדרשו בדרך כלל לסמליות העגל, לחלקו של אהרן בחטא ולתפקידם של הלוויים, ולא תהו על צדקת העונש הקיבוצי. לעומת זאת, הן סיפרו כי החוטאים הומתו באופנים שונים: מי שעבד לעגל (“זיבח וקיטר”) מת בחרב, ומי שרק גיפף ונישק אותו ומי שרק שמח בלבו על העגל, מת ממחלת בטן (“הדרוקן”). או לפי גירסה אחרת, מי שהיו עדים לחטא, או שהוזהרו שלא לחטוא ובכל זאת חטאו, מתו בחרב (בבלי, יומא, ס”ו ע”ב).
העונש בא בלי להבין את מצוקת העם הממתין לשובו של משה ובלי לאפשר לחוטאים חרטה ותשובה, וזאת כדי “לטהר” בחרב את המחנה וכאזהרה לבאות.
גם בדורות הבאים לא היתה הסתייגויות מהעונש הכבד על מעשה העגל. פילון האלכסנדרוני, ב”חיי משה”, בחר לא להזכיר את ההרג בחורב והזכיר רק את החטא והעונש בשיטים (במדבר, כה), שם מתו עשרים אלף מבני ישראל במגפה. לפי פילון הומתו החוטאים על־ידי “אנשים מבין הדבקים בכיבוש היצר וביראת שמים לפי פקודת משה וכדוגמתו [של פנחס, בנו של הכוהן הגדול] והרגו בבת־אחת את כל קרוביהם וידידיהם שהשתתפו בעבודת־הגילולים. על ידי כך טיהרו את טומאת האומה בעונשם הנחרץ של האשמים והצילו את כל השאר שהוכיחו בעליל את נאמנותם ליראת־שמים. לא חמלו על שום אחד משארי־בשרם החייבים בדין… בלי רחמים הרגו 24 אלף איש וכל היתר ניצלו” (מהד’ ס’ דניאל־נטף).
גם כאן משה, ולא אלוהים, הוא האחראי להרג. רש”י פירש כי אמנם העונש על עבודה זרה הוא סקילה, ואולם, מכיוון שעדיין לא נמסרו לעם דינים מפורטים בנוגע למיתות בית דין, החוטאים הומתו בחרב; ובכל מקרה, החוטאים והנענשים במוות היו מבין “הערב רב” שהסתפח למחנה יוצאי מצרים.
זיגמונד פרויד. צילום: אי–פי
ב”ספר הכוזרי” מסביר “החבר” למלך כוזר את חטא העגל בכך שבני ישראל עשו תמונה, דבר שנאסר עליהם, וייחסו “כוח אלוהי לדבר אשר עשו בידיהם ומרצונם, בלי אשר באה על כך מצות האלוה”. לפי “החבר”, התעוררה בעם מחלוקת בשאלה אם יש צורך ב”תמונה”, ואהרן בנה את העגל כדי לגלות מי הם המאמינים בצורך ב”תמונה” (פסל). זאת ועוד אומר “החבר”: רק “שלושת אלפים מתוך שש מאות אלף יוצאי מצרים עברו עבירה ונהרגו” (“הכוזרי” מאמר ראשון, צז).
Aug 14, 2017 0
Dec 18, 2022 0
Dec 07, 2022 0
Dec 07, 2022 0
Dec 01, 2022 0
Oct 07, 2022 0
Jan 27, 2022 0
Dec 16, 2021 0
Dec 15, 2021 0
יאיר נתניהו הגיש ערעור על חיובו לפצות את עורך “וואלה” לשעבר ברבע מיליון שקל בתביעת הדיבה שהוגשה נגדו: “עלול לקרוס כלכלית”
אורן פרסיקו 24.08.2021 4
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם בנו יאיר, למחרת ניצחון הליכוד בבחירות 2015 (צילום: יונתן זינדל)
יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה לשעבר, הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לחייבו לפצות ב-250 אלף שקלים את עורך “וואלה” לשעבר אבי אלקלעי בגין הוצאת דיבה. בונות הפייסבוק והטוויטר שלו.
ביהמ”ש דחה את בקשתו של יאיר נתניהו לעיכוב תשלום רבע מיליון שקל לעורך “וואלה” לשעבר אבי אלקלעי • “לא הביא ולו בדל ראייה” לכך שהתשלום יגרום ל”קריסה כלכלית” • נתניהו חויב בתשלום נוסף
שוקי טאוסיג 03.09.2021
יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, עם עורך-הדין של המשפחה, יוסי כהן (צילום: פלאש 90)
בית משפט המחוזי דחה את בקשתו של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה לשעבר, לעכב תשלום פיצוי של רבע מיליון שקל לעורך “וואלה” לשעבר אבי אלקלעי. בית משפט השלום חייב את נתניהו לשלם את מלוא סכום התביעה של אלקלעי נגדו, לאחר שנתניהו לא הגיש כתב הגנה. גם בקשתו של נתניהו לבטל את פסק הדין ולאפשר לו להגיש כתב הגנה – נדחתה והוא חויב בתשלום הוצאות בסך כ-30 אלף שקל (עוד לפני כן איפשר בית המשפט לנתניהו הבן להגיש כתב הגנה בכפוף לתשלום הוצאות של 5,000 שקל, אך הוא סירב).
הסגנון המשתלח של יאיר נתניהו מגיע שוב ושוב לאולמות בית המשפט • נתניהו עצמו – לא תמיד • עם פתק מרופא המשפחה, או סתם כי שכח • כשהוא כן בא, צפו למופע אימים • כעת, אחרי שנדרש לשלם פיצויים בגובה מאות אלפי שקלים, הוא מגייס כסף מהציבור לטובת “עזרה משפטית לאנשי ימין” • אם הכספים יגיעו בסוף לכיסו, הדבר עלול לסבך את אביו בפלילים
שוקי טאוסיג ואורן פרסיקו 07.12.2022 2
קיץ 2009. נתניהו נבחר שוב לראשות הממשלה אחרי עשור במדבר האופוזיציוני, אבל יש לו עניינים דחופים לא פחות מניהול המדינה. כשהוא למד על כך שבמוסף היומי של “ידיעות אחרונות” עומדת להתפרסם כתבת מגזין על יאיר נתניהו לקראת גיוסו, ראש הממשלה עוצר ישיבה במוסד, מפנה מהחדר את ראשי מערכת הביטחון ומנהל מערכה לצינזור הכתבה. בהמשך הוא נפגש עם מו”ל “ידיעות אחרונות”, ארנון (נוני) מוזס, ומבקש ממנו לטפל בעניין..
יהודה נוני צייר ואומן דיגיטלי בשלוב קנווס וצבעי שמן. מופיע בסדנאות של סמסונג בישראל ובניורק. נוני הוא המאייר של תכנית הטלויזיה של אברי גלבוע של מדד ישראל בערוץ 13 ומרצה על חיי האמנות של האוניברסיטה של בר אילן
<nuniy5552@gmail.com>;
מי מאתנו לא בטוח שיש לו מה להגיד, רק שבדרך כלל אין לו למי להגיד את מה שיש לו לומר? מי מאתנו לא חושב שרק הוא יודע ומבין מה שהולך פה, ומי נגד מי, ומי אוכל את מי ומי צודק ומי לא. מי מאתנו לא היה לפחות פעם אחת זבוב על הקיר בחדר הסגלגל בבית הלבן, או לפחות בלשכתו של ראש ממשלת ישראל, ויודע בדיוק – אבל בדיוק, מי אמר מה למי מתי ואיפה, ושלא יבלבלו לו את המוח עם עובדות?
מי מאתנו לא נאלץ להתעמת עם חברים, ידידים או בני משפחה, שגם הם היו זבוב על הקיר, והם שמעו בדיוק הפוך ממה שאתם שמעתם, ואתה חושב שהם לא מבינים כלום, והם בטוחים שאתה טפש שלא יודע כלום ולא מבין שום דבר?
לפעמים מגיעים הדברים לכדי מריבות של ממש, עד כדי סיום של מערכות יחסים ארוכות, או קטיעתם של מערכות יחסים עוד בטרם התחילו.
בתרבות הדיבור והוויכוח העכשוויות, נדמה שחלק מאתנו הסיר את כל הכפפות, ואין לו בעייה לשנוא את בעל הדעה האחרת, עד כדי נכונות לאלימות מילולית ואפילו יותר מזה. מילים של הסתה ושנאה משתחררות היום בקלות בלתי נסבלת, ולעומד מן הצד נדמה שהמרחק בין הצדדים אינו ניתן עוד לגישור.
מילון ממשלת השינוי, מ’מצדה פרטית’ ועד ‘קורח ועדתו’
מילון ממשלת השינוי, מ’מצדה פרטית’ ועד ‘קורח ועדתו’
רוביק רוזנטל | 24 ביוני 2022 |
השנה הסוערת של הממשלה, שלוותה במוטציית קורונה עדכנית, בפיגועי בודדים ובקרבות מילוליים מגיעה לסיומה, ויש מילון עשיר למדי. מי באמת טען שהזנות היא המקצוע העתיק ביותר בעולם, מה אומרות אימהות גרמניות לילד שלא רוצה לגמור מהצלחת, והאם באמת אין קשר בין לחם ומלחמה
הממשלה המאתגרת שקמה בעקבות מערכת הבחירות של 2021 מתפזרת, ונכון לשבוע זה המדינה הולכת לסיבוב בחירות חמישי בשלוש שנים. ימיה של הממשלה הולידו מילון ביטויים חדש, לא כולו על טהרת הנימוס הבריטי.
מקנדה ועד האיים הקריביים, גוברים הקולות הקוראים לנטוש את הקשר הסמלי עם הארמון בלונדון, לצד התחשבנות ציבורית עם מורשת הקולוניאליזם ואף קריאות לפיצויים. עם זאת, ברוב המדינות המהלך יהיה מורכב מבחינה חוקתית
מאת הוושינגטון פוסט
אזרחים בריטים חולקים כבוד אחרון למלכה אליזבת, בשבוע שעבר בלונדון. צילום: איי. אף. פי
ראש ממשלת אנטיגואה וברבודה, מדינת איים בים הקריבי, בישר בשבוע שעבר על כוונתו לקיים משאל עם בסוגיית המלוכה, “כנראה” בשלוש השנים הקרובות. האומה הזעירה באיים האנטיליים – פחות מ־100 אלף איש ואישה, שבריר ממספר האנשים הנתונים באופן טקסי למרותו של הכתר הבריטי – מתכוונת ככל הנראה להפוך לרפובליקה בהקדם. הנסיך אדוארד – בנה הצעיר של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת – שמע על כך כבר באפריל, בביקורו באנטיגואה וברבודה. “זה אינו מעשה עוין”, אמר ראש ממשלת אנטיגואה וברבודה גסטון בראון בריאיון טלוויזיוני, אלא “צעד אחרון להשלמת העצמאות”.
עימותים הסתיימו “הודות למעורבות בינלאומית”, מסרה מועצת הביטחון של ארמניה, לאחר ניסיונות כושלים של רוסיה לתווך להפסקת אש
אזרבייג’ן דיווחה בשבוע שעבר ש־71 מחייליה נהרגו בעימותי גבול עם ארמניה ביומיים הקודמים, בקרבות הקשים ביותר שהתחוללו בין שתי המדינות מאז 2020. בארמניה דווח שהפסקת האש שהוכרזה בבוקר נשמרת עדיין לאורך הגבול. ההסלמה באה בזמן שדעתה של רוסיה – בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארמניה – מוסחת בשל מלחמתה בת שבעת החודשים באוקראינה.
בממשל האוקראיני גאים בהישגי הצבא, ששחרר שטחים נרחבים מידי הרוסים גם בזכות תרגיל הטעיה, ומבהירים לאלה השוקלים לנסוע מישראל לאומן: זה על אחריותכם
“השבוע הייתי באזורים ששוחררו מהרוסים בחרקיב שבמזרח אוקראינה, וראיתי אנשים שמחים”, סיפר לי סרגיי לשנקו, יועצו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. “יש המון גשרים הרוסים, אתה לא יכול לעבור מעיר לעיר וצריך לעשות עיקופים, יש בעיות עם קליטת הטלפון והאינטרנט ואזורים בלי חשמל. המצב לא טוב, צריך להודות. אבל לאט לאט החיים חוזרים לשגרה, ולמרות הקשיים אנשים אומרים לנו שהם שמחים”.
הגוש בן ארבע המפלגות זכה ב־176 מושבים, ש־73 מהם בידי מפלגת הימין הרדיקלית, “השוודים הדמוקרטים”. בכך רשם רוב זעום על השמאל, שזכה ב־173 מושבים
מנהיג השמרנים וראש הממשלה המיועד של שוודיה, אולף קריסטנסון. צילום: AFP
מנהיג השמרנים בשוודיה אולף קריסטרסון פתח אתמול במלאכת הרכבת הממשלה החדשה, לאחר שגוש מפלגות הימין במדינה זכה בניצחון דחוק בבחירות הכלליות. “עכשיו אני מתחיל במשימת הקמתה של ממשלה חדשה וחזקה”, אמר קריסטרסון בשבוע שעבר, עם פרסום התוצאות הסופיות. “נחזיר את הסדר בשוודיה על כנו”.