פרשת “ראה” היא הפרשה הרביעית בחומש דברים אשר כולל סיכום של מספר רב של נושאים מארבעת החומשים שקדמו לו, ובלבו רצף של נאומים של משה לבני ישראל על עבר הירדן לקראת סיום תקופת דור המדבר והמעבר לדור הנכנסים לארץ. הפרשה נפתחת בפסוקים הבאים: “רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃ אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ ” (דברים יא, כו – כח)
יעל הירש-בידרמן
היא מנהלת משאבי אנוש בבינ”ה
יש משהו מאוד מוזר בדרך שבה משה מעביר את הברכות והקללות. אלא שדווקא בדרך הזו העם יכול להתחיל לדאוג לעצמו ולהפסיק להיתלות באחרים
בתחילתה של הפרשה עומד משה לפני העם ומצוה אותם לקיים טקס משונה מאוד לכשיכנסו לארץ ישראל. “והיה כי יביאך ה’ אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל”.
הרב איתי טוכפלד
אתר מקור ראשון
פרשת ראה התשע”ז: על בחירה חופשית שנעה בין ברכה לקללה, תרבות של עם שנעה בין מזון פיזי למזון רוחני, ושמחה יהודית שנעה בין היחיד לקהילה. סיון רהב מאיר מפצחת שלוש שאלות בפרשת ראה
סיון רהב מאיר
בפרשת ראה, ישנה אסופה של ציוויים העוסקים בעבודה זרה. אתמקד בקטע אחד: ב’ – ו’]
האם הנביא נושא אמת? כן ולא. יש גבולות גזרה, בתוכם הוא נושא אמת. אבל אם הוא חורג מהגבולות האלה, מערער על אבני היסוד של הזהות היהודית, מיד דבריו מוגדרים כשקר. במבט ראשון זה נראה כסותר את החשיבה החופשית והביקורתית, אבל יש מבט שני. לודוויג ויטגנשטיין, היה פילוסוף שהפליא לחקור את התודעה האנושית. הנה כך הוא כותב בספרו ‘על הוודאות’:
ד”ר משה מאיר
אתר כיפה