יעקב מתנהל מול עשיו בגישה סלחנית וחנפנית ומול אנשי שכם הוא דווקא עומד על נפשו מול המאיימים לפגוע בו. ארי גייגר עומד על ההבדל בין ההתנהלות בגלות לבין ההתנהלות בארץ ישראל. מיעקב אבינו לישראל תשע”ו
ארי גייגר
חיילי צה”ל בעת עופרת יצוקה צילום: דובר צה”ל
כאשר בני יעקב הלכו לנקום את אונס אחותם דינה אבדו הפרופורציות לחלוטין. האם גם לצה”ל זה קורה לעתים? פרשת השבוע בעין חברתית
במשך שש השנים שאחרי יציאת צה”ל מלבנון לא חדל החיזבאללה להתקיף את ישראל ואף חדר לשטחנו כבר בשנת 2000 וחטף חיילים. בקיץ 2006 הותקפו ישובי הצפון בטילים ובמקביל חדרה חוליה של חיזבאללה לישראל, רצחה חיילי סיור וחטפה אותם
ליאור טל
ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר… ותקע כף ירך יעקב…” (בראשית ל”ב, כ”ה). כתוצאה מהמאבק, נותר יעקב צולע וזאת היא הסיבה שהעם היהודי אינו אוכל את עצב הירך עד היום
הרב רון גוהרי
ומתוך ה”אין” והויתור והלבד, נאבק יעקב וגם יכול ומצליח ואף מקבל בסוף הדרמה הזו שם חדש: ‘ישראל’, שמסמל את המעבר למהות חדשה ושונה לחלוטין. מה עלינו ללמוד מתוך הדברים הללו?
שמעון נבו ועקני
פרשת ‘וישלח’ החלה עם חזרתו של יעקב אבינו ארצה מחרן. באותה עת, משום מה, הוא החליט לידע את עשו על בואו — ולא להמתין עד שעשו יגלה זאת ממקורותיו שלו.
חננאל ובר ז”ל
מעשה דינה בשכם, אשר במהלכו דינה בת לאה נאנסה ובעקבות זאת נהרגו תושבי שכם, הוא אירוע אשר היה מקור לסברות של פרשני המקרא. הרמב”ן מציג את השאלה המרכזית בשם רבים: “ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי”
מנחם בן ישי