כוחות הביטחון ממליצים חד־משמעית להימנע מכך, אבל ישראלים רבים אינם עומדים בפיתוי המחירים הזולים וממשיכים לערוך קניות בחנויות פלסטיניות. הבטחת התקצוב לכבישים עוקפים שהתקבלה בשמחה בהתיישבות, מעלה חששות אצל הסוחרים הפלסטינים
אישור התקציב לקידום ארבעה כבישים עוקפים ביו”ש, התקבל בשמחה גדולה אצל ראשי הרשויות ונציגי המשפחות השכולות שהובילו את המחאה בעניין. בקרב הסוחרים הפלסטינים, לעומת זאת, ההתלהבות פחותה בהרבה.
אחד הכבישים שעליהם סוכם ושביישובי השומרון מחכים לו בכיליון עיניים, הוא עוקף חווארה. הכביש, החוצה כיום את העיירה מצפון לדרום, שופץ לפני כשנה בכסף אמריקני. למרות העובדה כי כמעט לכל אורכו הוא כולל שני נתיבים, בשעות הלחץ עדיין מדובר בכביש פקוק, אשר יוצר מטרד תחבורתי וסיכון ביטחוני.
”הייתי באזור אז קפצתי לקניות”. אלי מעמק חפר אצל דוויק בשומרון צילום: מירי צחי
בינתיים בחנות הנרגילות של חסן אבו־עלי בחווארה, עובדיה היהודים של חברת גז ישראלית עוצרים כדי לרכוש טבק ונרגילה קטנה. אבו־עלי מדבר איתם בעברית, ומאחל להם יום טוב כשהם עוזבים את המקום. כאשר אנחנו יוצאים מהמכונית ומבקשים לדבר איתו, הוא מחייך. “זה כנראה יום המזל שלי. כשיהודים מגיעים לפה זה עושה לי טוב”. הוא מזמין אותנו לשבת, וממהר למחשב הנייד שמונח על שולחנו. “תכף אשים לכם שירים שאתם אוהבים. אני מת על שירים בעברית. אתי לוי, זוהר ארגוב, חיים משה”, הוא יורה רשימה של כוכבי זמר מזרחי, ומתחיל לדקלם את מילות הלהיט של ישי לוי “מה יפות הן שתי עיניה”, משל היה ביאליק.
השירים בעברית שבוקעים מהרמקולים הגדולים בחנותו של אבו־עלי מושכים תשומת לב ברחוב המקומי, אבל הוא מרגיע. “כשאתה בחנות שלי אתה בטוח. אם מישהו ירצה לעשות לך משהו רע הוא יצטרך לעבור אותי קודם. תירגע, תיהנה מהמוזיקה, תכף יהיה קפה”, הוא אומר, וצועק לאשתו בדירה למעלה שתזדרז. דלי שחור משתלשל על חבל מלמעלה למטה, ובתוכו כוסות קלקר ופינג’אן קפה. “זאת המעלית שלנו”, הוא מחייך.
כשאני מעלה את התוכניות העתידיות בנוגע לכביש שיעקוף את חווארה, החיוך נעלם. “זוהי הכרזת מוות לחווארה. אנחנו נתרסק כלכלית. אני מבין את הצורך והרצון לבנות את הכביש הזה; אני מקלל את אלו שפוגעים ביהודים, ועל הדרך הורסים גם לנו את החיים. אבל אני באופן אישי יכול לסגור את החנות אם לא תהיה פה תנועה של יהודים. כבר היום העסקים חלשים מאוד בגלל המצב הביטחוני, ויש ימים שלמים שאני לא מוכר כלום. אני חי מהישראלים. הם מפרנסים אותי, את אשתי ושלושת ילדיי”.
אבו־עלי מחליף שיר במחשב ומשמיע את “לחזור לחיים” של רוני אחיאל, ושר איתו בעברית. השיר, שנכתב על שיקומם של מכורים לסמים, מקבל אצלו פרשנות שונה. “אני בן 50. כשהייתי צעיר עבדתי הרבה בבתי מלון ובאולמות אירועים בישראל. זאת הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי. אני רוצה לחזור אליה. אני אוהב את מדינת ישראל. בתקופה הזו הייתי יכול לקחת אוטובוס ולהיות בישראל. היום, למרות שהשיער שלי לבן, אני לא יכול להיכנס בלי אישור. מדינת ישראל חזקה, טובה ומיוחדת. יש לך מזל שנולדת יהודי ואתה חי במדינה דמוקרטית, שבה אתה יכול לחשוב ולהגיד מה שאתה רוצה”.
בנו הצעיר של אבו־עלי מגיע לחנות. “הוא ילד טוב. תמיד מקשיב להורים ולומד טוב בבית הספר היסודי בחווארה”, אומר האב הגאה, ואני מבקש מהילד להציץ בספרי הלימוד. רפרוף קל בחוברת הגיאוגרפיה מגלה כמובן שישראל, שעליה גמר אבו־עלי את ההלל, לא קיימת בכלל על הגלובוס. במקומה מופיעה מפת פלסטין השלמה. בספר האנגלית, שנושא את השם “אנגלית לפלסטין”, הדמויות המאוירות מדברות על כך שהפלסטינים מסקו פה זיתים לפני 5,000 שנה. בספר המתמטיקה בחרו להציג את מערת המכפלה, להלן “מכבאר איברהימי”, כאשר ילדים פלסטינים מנועים מלהיכנס אליה ומניפים שתי אצבעות לסימן ניצחון.
ירוקה תמורת כחולה
אנחנו מודים לאבו־עלי על האירוח ועוזבים את המקום, לא לפני שהוא משביע אותנו לחזור בקרוב. אנו נוסעים בכביש 60, ועוצרים ליד מוסך עם שלט בעברית המבטיח טיפול 10,000 במחיר מבצע. בכניסה יושב בעל המוסך, חוסאם אבו־חסאן, ומדבר עם שני חברים. כשאנחנו נכנסים עם המכונית הוא נעמד דרוך ומוכן לעבודה, אך אז מבין שמדובר בעיתונאים ומתאכזב.
”רק יהודים קונים פה”. אריה מרשפון בחנות של עבד ליד אריאל צילום: מירי צחי
“פתחתי את המקום לפני חודשיים, עדיין לא נכנסו אצלנו יהודים”, הוא מתרץ את הניקיון המוגזם של המוסך, שעדיין לא ממש פעיל. “בדרך כלל ביום שישי מגיעים אנשים. אני מקווה שהשלט בעברית ששמתי יביא לפה לקוחות יהודים. עבדתי 12 שנים בכפר־קאסם כמכונאי, אספתי כסף וקניתי פה את המוסך. עכשיו סוף סוף הגשמתי חלום להיות עצמאי, ואני מקווה שאצליח להביא פרנסה לשלושת הילדים שלי”.
הוא מסכים כי תוכנית כביש עוקף חווארה עלולה לגדוע את חלום העסק החדש, אבל מפתיע בתמיכה חלקית בתוכנית: “כבר היום יש לנו בעיות. כל אוטו עם מספר צהוב שבא לתקן באחד המוסכים פה, המשטרה מגיעה ומחרימה את הרכב ונותנת קנסות. השוטרים אומרים ליהודים לא לתקן את הרכב שלהם אצלנו. אבל אנחנו מאמינים באללה, הוא יביא לנו עבודה. חוץ מזה, אם יהיה עוד כביש הפקקים ייעלמו, ואולי יהיה יותר נוח להיכנס לחווארה ולתקן את הרכב. הפקקים פה זה נורא. אני מקווה שגם אנחנו נוכל לנסוע בכבישים העוקפים, ומאמין שגם אחרי שיסללו אותם, יהודים שמתקנים היום את הרכבים אצל פלסטינים ייכנסו לפה”.
רק במאי האחרון נקלע יהודי מאיתמר לכמעט לינץ’ בחווארה, בחסות אותו עומס תנועה. הפגנה של כמה מאות פלסטינים התפתחה ליידוי אבנים מסיבי על המכוניות הישראליות שהיו תקועות בפקק. דרכה של אחת המכוניות נחסמה במכוון בידי אמבולנס פלסטיני, ונהגה שהיה נתון בסכנת חיים, ירה באוויר.
“יש משוגעים”, אומר חוסאם כשאני מזכיר לו את המקרה. “ברור שיש מתיחות, ואני מניח שכשיתחילו את העבודות על הכביש העוקף שיהיה על אדמות של פלסטינים, יהיו בעיות. אני יכול לנחש שגם אחרי שיסללו את הכביש יהיו יידויי אבנים על מכוניות של יהודים שייסעו שם. אבל אנחנו המבוגרים, בעלי המשפחות והעסקים, מתנגדים לדברים האלו. אנחנו רוצים רק לחיות ולהתפרנס”.
חנויות חומרי בניין, משתלות ואפילו בתי קפה פזורים לאורך כביש 60, המכונה בפי הפלסטינים “האוטוסטרדה הפלסטינית”. אבו־מוחמד מוכר בחנות לחומרי בניין, והוא מתגאה בפנינו במלגזה שלו. “כל יום מגיעים לפה לפחות עשרה יהודים. יש קבלנים וגם אנשים פרטיים שבאים וקונים כל דבר. צבע לבית, כלי עבודה, מסורים. שיתוף הפעולה הכלכלי הוא לא בעיה. אנחנו עובדים עם היהודים עשרות שנים. יש לי הרבה חברים יהודים שבאים לפה, אפילו סתם בשביל לדבר ולשתות קפה. החיים שלנו משותפים, אז למה שלא יהיו קשרים כלכליים?” הוא תוהה ועושה לעצמו יחסי ציבור: “אני מביא רק סחורה טובה. הכול חוקי, עובר דרך נמל אשדוד, ומשם באמצעות סוחרים עד החנות שלי. אין פה משחקים, עובדים על אמון”.
אני שואל אותו על החוק הפלסטיני שאוסר על קניית מוצרים מההתנחלויות, והאם הוא באמת מיושם בשטח. “הרשות לא רוצה שנביא סחורות מאזור התעשייה ברקן או מההתנחלויות מסביב. יש פה שני עניינים. עניין כלכלי, כי הרשות גובה מס מסחורות שאנחנו מייבאים מחו”ל, וגם עניין לאומי. הם לא רוצים שנחזק את ההתנחלויות. אז לפעמים אנחנו זוכים בביקור של גורמים מסוימים שמסתכלים על המוצרים ומחרימים לנו סחורה. תאמין לי, כאב ראש. מי צריך את זה, מי צריך מדינה פלסטינית, זה לא טוב לעסקים. אני מוכן עכשיו להחליף את התעודה הירוקה שלי בכחולה שלך”.
יאללה שווארמה
בחולצה לבנה ומכנסיים שחורים הוא מסתער על דוכן הפירות, ממלא שקית בתפוחים ירוקים ואחר כך עובר לבננות. השלט בערבית מעל החנות לא מפריע לעורך הדין אלי כהן לערוך את קניותיו בחנות הפלסטינית הסמוכה לכיכר הכניסה לאריאל. “אני בכלל מעמק חפר. הייתה לי פגישה עם נציג של לקוח שאני מייצג, האישה סימסה שחסרים פירות בבית, אז אני סוגר את הפינה”.
חסן אבו עלי צילום: מירי צחי
הוא ממשיך בברירת פירות ההדר, ורוטן על המחירים. “לא זול פה. מספרים לנו סתם סיפורים שהמחירים טובים”. בתוך החנות יושב בעל המקום, עבד, ומשחק ‘קנדי קראש’ בטלפון. דוויק, הפועל מאחורי המכונה, שוקל את הסחורה ולוקח את התשלום. “רק יהודים קונים פה. סטודנטים מהאוניברסיטה, מתנחלים שגרים בסביבה, וגם אנשים מישראל כמו שאתה רואה. יש פועלים פלסטינים בודדים שמסיימים את יום העבודה וקונים קצת אוכל, אבל הרוב יהודים”.
בין משפט למשפט, עבד ממשיך לפוצץ סוכריות במשחק הווירטואלי. “אני נולדתי פה. החנות הזו הייתה הבית של ההורים שלי משנת 1969. הם היו פלאחים, ואני היום מוכר ירקות ופירות”. הוא לוקח אותנו לחנות הפלאפל־שווארמה הסמוכה, הנמצאת גם היא בבעלותו. שם אנחנו פוגשים את אריה, בעל משאית מרשפון.
“פה השווארמה הכי טובה בארץ, רק 23 שקלים לפיתה עם שתייה”, אומר עבד בגאווה, ואריה מאשר: “אני נמצא פה כל יום על הקו, מחלק סחורה לחנויות. במחיר הזה לא שווה להכין אוכל בבית”. העובדה שקרוב מאוד לכאן התרחשו כמה פיגועי דקירה לא מרגשת אותו. “אני מרגיש הכי בטוח בעולם. אנשים טובים”.
עבד מחייך, ומבקש להוסיף משפט. “הבעיה שלנו היא שלא נותנים לנו להתרחב. אני רוצה לבנות עוד חנות, וזה שטח שלי, אבל במנהל האזרחי לא נותנים לי אישורי בנייה. בשטחי A הרשות הפלסטינית נותנת אישורים בלי בעיה. פה זה בלתי אפשרי”.
יוסוף סחאיק, יהודי בן שמונים, מתהלך עם מקל ביד אחת ועם אקדח בחגורה. “נולדתי בבגדד, ובגיל 11 עליתי לישראל. החבר שלי פה קבלן עבודה ושיפוצים, ואני שומר על הפועלים. אני אוכל פה כי זה מזכיר לי את הילדות”. הוא מסיים לאכול את הפיתה וקם לעזוב את המקום, לא לפני שהוא משמיע כמה משפטים בערבית עיראקית מוטעמת. “אני נהנה לדבר את השפה, אבל הקפה לא משהו”.
הכיכר על כביש 5 הסמוכה לאריאל, ידעה גם היא כמה פיגועים. זה לא מפריע ללאה, תושבת היישוב נופים, לערוך את קניותיה בחנויות הסמוכות כמעט באופן קבוע. “היום באתי לקנות פיתות עיראקיות, אבל לפעמים אני עושה את הקניות פה בסופר ליד. אני מסתדרת איתם מעולה. גם כשעבדו אצלנו בבית פועלים, הם אכלו אצלנו בבית והדלת הייתה פתוחה. עד היום נשארנו חברים. הבעיה היא עם הקיצונים, אלו שעכשיו בעונת המסיק הולכים לשדות ומתחילים לדבר נגד היהודים, כדי ללבות את הצעירים לעשות פיגועים”.
סיכון חיים מיותר
המוכרים האדיבים והמחירים הנמוכים באופן יחסי הם בהחלט אבן שואבת לרוכשים רבים, אבל מבחינת המשטרה וכוחות הביטחון מדובר בתופעה מסוכנת.
“לא מעט אנשים שנוסעים על הצירים מתפתים להיכנס לכפרים ולערוך שם קניות במחיר מוזל”, אומר ניצב־משנה דוד חיון, קצין אגף המבצעים של מחוז ש”י. “הם צריכים לדעת שיש הרבה חוליות גנבים שרק מחכות להם. אנחנו מקבלים כל הזמן קריאות על גניבות של תיקים, טלפונים סלולריים וכלי רכב. גם כלי נשק נגנבים על ידי פלסטינים ממכוניות שעוצרות לקנות, מה שמוביל לפעילות שמסכנת את חיי השוטרים והחיילים. רק בשבוע שעבר נכנס נהג מונית לכפר חיזמה לתקן את רכבו, והאקדח שלו היה בתא המטען. הוא החליף צמיג, ואחרי כמה דקות הבין שגנבו לו את האקדח. אחרי חקירה מאומצת, שכללה הפעלת לחצים ומעצרים של בעל המקום ומשפחתו, ובסיוע מצלמות אבטחה שהיו במקום, הצלחנו במבצע מורכב להחזיר את הנשק כבר באותו הלילה. יש אינספור מקרים של אנשים שנפצעים ונשדדים ופונים אלינו לעזרה, למרות שהם מודעים לכך שפעלו שלא כחוק”.
חיון מפציר באזרחים ישראלים להימנע מלעצור בכפרים. “אנחנו יודעים שהפיתוי גדול ושיש חיסכון כספי, אבל זה לא שווה חיים. אני מזהיר שאנחנו מחרימים כלי רכב שעושים תיקונים אצל פלסטינים במרחב. מדובר בסיכון מיותר של חיי הקונים וגם של כוחות הביטחון, שיבואו לאחר מכן לחלץ אותם מההרפתקאות המיותרות האלו”.
Aug 14, 2017 0
Dec 18, 2022 0
Dec 07, 2022 0
Dec 07, 2022 0
Dec 01, 2022 0
Dec 18, 2022 0
Oct 05, 2022 0
Aug 21, 2022 0
Aug 21, 2022 0
יאיר נתניהו הגיש ערעור על חיובו לפצות את עורך “וואלה” לשעבר ברבע מיליון שקל בתביעת הדיבה שהוגשה נגדו: “עלול לקרוס כלכלית”
אורן פרסיקו 24.08.2021 4
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם בנו יאיר, למחרת ניצחון הליכוד בבחירות 2015 (צילום: יונתן זינדל)
יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה לשעבר, הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לחייבו לפצות ב-250 אלף שקלים את עורך “וואלה” לשעבר אבי אלקלעי בגין הוצאת דיבה. בונות הפייסבוק והטוויטר שלו.
ביהמ”ש דחה את בקשתו של יאיר נתניהו לעיכוב תשלום רבע מיליון שקל לעורך “וואלה” לשעבר אבי אלקלעי • “לא הביא ולו בדל ראייה” לכך שהתשלום יגרום ל”קריסה כלכלית” • נתניהו חויב בתשלום נוסף
שוקי טאוסיג 03.09.2021
יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, עם עורך-הדין של המשפחה, יוסי כהן (צילום: פלאש 90)
בית משפט המחוזי דחה את בקשתו של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה לשעבר, לעכב תשלום פיצוי של רבע מיליון שקל לעורך “וואלה” לשעבר אבי אלקלעי. בית משפט השלום חייב את נתניהו לשלם את מלוא סכום התביעה של אלקלעי נגדו, לאחר שנתניהו לא הגיש כתב הגנה. גם בקשתו של נתניהו לבטל את פסק הדין ולאפשר לו להגיש כתב הגנה – נדחתה והוא חויב בתשלום הוצאות בסך כ-30 אלף שקל (עוד לפני כן איפשר בית המשפט לנתניהו הבן להגיש כתב הגנה בכפוף לתשלום הוצאות של 5,000 שקל, אך הוא סירב).
הסגנון המשתלח של יאיר נתניהו מגיע שוב ושוב לאולמות בית המשפט • נתניהו עצמו – לא תמיד • עם פתק מרופא המשפחה, או סתם כי שכח • כשהוא כן בא, צפו למופע אימים • כעת, אחרי שנדרש לשלם פיצויים בגובה מאות אלפי שקלים, הוא מגייס כסף מהציבור לטובת “עזרה משפטית לאנשי ימין” • אם הכספים יגיעו בסוף לכיסו, הדבר עלול לסבך את אביו בפלילים
שוקי טאוסיג ואורן פרסיקו 07.12.2022 2
קיץ 2009. נתניהו נבחר שוב לראשות הממשלה אחרי עשור במדבר האופוזיציוני, אבל יש לו עניינים דחופים לא פחות מניהול המדינה. כשהוא למד על כך שבמוסף היומי של “ידיעות אחרונות” עומדת להתפרסם כתבת מגזין על יאיר נתניהו לקראת גיוסו, ראש הממשלה עוצר ישיבה במוסד, מפנה מהחדר את ראשי מערכת הביטחון ומנהל מערכה לצינזור הכתבה. בהמשך הוא נפגש עם מו”ל “ידיעות אחרונות”, ארנון (נוני) מוזס, ומבקש ממנו לטפל בעניין..
יהודה נוני צייר ואומן דיגיטלי בשלוב קנווס וצבעי שמן. מופיע בסדנאות של סמסונג בישראל ובניורק. נוני הוא המאייר של תכנית הטלויזיה של אברי גלבוע של מדד ישראל בערוץ 13 ומרצה על חיי האמנות של האוניברסיטה של בר אילן
<nuniy5552@gmail.com>;
מי מאתנו לא בטוח שיש לו מה להגיד, רק שבדרך כלל אין לו למי להגיד את מה שיש לו לומר? מי מאתנו לא חושב שרק הוא יודע ומבין מה שהולך פה, ומי נגד מי, ומי אוכל את מי ומי צודק ומי לא. מי מאתנו לא היה לפחות פעם אחת זבוב על הקיר בחדר הסגלגל בבית הלבן, או לפחות בלשכתו של ראש ממשלת ישראל, ויודע בדיוק – אבל בדיוק, מי אמר מה למי מתי ואיפה, ושלא יבלבלו לו את המוח עם עובדות?
מי מאתנו לא נאלץ להתעמת עם חברים, ידידים או בני משפחה, שגם הם היו זבוב על הקיר, והם שמעו בדיוק הפוך ממה שאתם שמעתם, ואתה חושב שהם לא מבינים כלום, והם בטוחים שאתה טפש שלא יודע כלום ולא מבין שום דבר?
לפעמים מגיעים הדברים לכדי מריבות של ממש, עד כדי סיום של מערכות יחסים ארוכות, או קטיעתם של מערכות יחסים עוד בטרם התחילו.
בתרבות הדיבור והוויכוח העכשוויות, נדמה שחלק מאתנו הסיר את כל הכפפות, ואין לו בעייה לשנוא את בעל הדעה האחרת, עד כדי נכונות לאלימות מילולית ואפילו יותר מזה. מילים של הסתה ושנאה משתחררות היום בקלות בלתי נסבלת, ולעומד מן הצד נדמה שהמרחק בין הצדדים אינו ניתן עוד לגישור.
מילון ממשלת השינוי, מ’מצדה פרטית’ ועד ‘קורח ועדתו’
מילון ממשלת השינוי, מ’מצדה פרטית’ ועד ‘קורח ועדתו’
רוביק רוזנטל | 24 ביוני 2022 |
השנה הסוערת של הממשלה, שלוותה במוטציית קורונה עדכנית, בפיגועי בודדים ובקרבות מילוליים מגיעה לסיומה, ויש מילון עשיר למדי. מי באמת טען שהזנות היא המקצוע העתיק ביותר בעולם, מה אומרות אימהות גרמניות לילד שלא רוצה לגמור מהצלחת, והאם באמת אין קשר בין לחם ומלחמה
הממשלה המאתגרת שקמה בעקבות מערכת הבחירות של 2021 מתפזרת, ונכון לשבוע זה המדינה הולכת לסיבוב בחירות חמישי בשלוש שנים. ימיה של הממשלה הולידו מילון ביטויים חדש, לא כולו על טהרת הנימוס הבריטי.
מקנדה ועד האיים הקריביים, גוברים הקולות הקוראים לנטוש את הקשר הסמלי עם הארמון בלונדון, לצד התחשבנות ציבורית עם מורשת הקולוניאליזם ואף קריאות לפיצויים. עם זאת, ברוב המדינות המהלך יהיה מורכב מבחינה חוקתית
מאת הוושינגטון פוסט
אזרחים בריטים חולקים כבוד אחרון למלכה אליזבת, בשבוע שעבר בלונדון. צילום: איי. אף. פי
ראש ממשלת אנטיגואה וברבודה, מדינת איים בים הקריבי, בישר בשבוע שעבר על כוונתו לקיים משאל עם בסוגיית המלוכה, “כנראה” בשלוש השנים הקרובות. האומה הזעירה באיים האנטיליים – פחות מ־100 אלף איש ואישה, שבריר ממספר האנשים הנתונים באופן טקסי למרותו של הכתר הבריטי – מתכוונת ככל הנראה להפוך לרפובליקה בהקדם. הנסיך אדוארד – בנה הצעיר של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת – שמע על כך כבר באפריל, בביקורו באנטיגואה וברבודה. “זה אינו מעשה עוין”, אמר ראש ממשלת אנטיגואה וברבודה גסטון בראון בריאיון טלוויזיוני, אלא “צעד אחרון להשלמת העצמאות”.
עימותים הסתיימו “הודות למעורבות בינלאומית”, מסרה מועצת הביטחון של ארמניה, לאחר ניסיונות כושלים של רוסיה לתווך להפסקת אש
אזרבייג’ן דיווחה בשבוע שעבר ש־71 מחייליה נהרגו בעימותי גבול עם ארמניה ביומיים הקודמים, בקרבות הקשים ביותר שהתחוללו בין שתי המדינות מאז 2020. בארמניה דווח שהפסקת האש שהוכרזה בבוקר נשמרת עדיין לאורך הגבול. ההסלמה באה בזמן שדעתה של רוסיה – בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארמניה – מוסחת בשל מלחמתה בת שבעת החודשים באוקראינה.
בממשל האוקראיני גאים בהישגי הצבא, ששחרר שטחים נרחבים מידי הרוסים גם בזכות תרגיל הטעיה, ומבהירים לאלה השוקלים לנסוע מישראל לאומן: זה על אחריותכם
“השבוע הייתי באזורים ששוחררו מהרוסים בחרקיב שבמזרח אוקראינה, וראיתי אנשים שמחים”, סיפר לי סרגיי לשנקו, יועצו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. “יש המון גשרים הרוסים, אתה לא יכול לעבור מעיר לעיר וצריך לעשות עיקופים, יש בעיות עם קליטת הטלפון והאינטרנט ואזורים בלי חשמל. המצב לא טוב, צריך להודות. אבל לאט לאט החיים חוזרים לשגרה, ולמרות הקשיים אנשים אומרים לנו שהם שמחים”.
הגוש בן ארבע המפלגות זכה ב־176 מושבים, ש־73 מהם בידי מפלגת הימין הרדיקלית, “השוודים הדמוקרטים”. בכך רשם רוב זעום על השמאל, שזכה ב־173 מושבים
מנהיג השמרנים וראש הממשלה המיועד של שוודיה, אולף קריסטנסון. צילום: AFP
מנהיג השמרנים בשוודיה אולף קריסטרסון פתח אתמול במלאכת הרכבת הממשלה החדשה, לאחר שגוש מפלגות הימין במדינה זכה בניצחון דחוק בבחירות הכלליות. “עכשיו אני מתחיל במשימת הקמתה של ממשלה חדשה וחזקה”, אמר קריסטרסון בשבוע שעבר, עם פרסום התוצאות הסופיות. “נחזיר את הסדר בשוודיה על כנו”.